פורום קומיקס

לא נראה לי שהשפה העברית זה הגורם הקריטי ביותר.
כרגע מגרה אותי להאשים בעיקר את ההוצאות לאור שלא משתפות פעולה, וגם כשהן כן מוציאות משהו הן דואגות מאוד לא לפרסם אותו, כי בסופו של דבר כן יש פה כמה יוצרים מוצלחים שזכו להצלחה בינלאומית מסויימת (האחים חנוכה, רותו) ויוצרים אחרים שזוכים להצלחה בארץ אבל באיור ולא בקומיקס (סליקטר, גיא מורד, אמיתי, איציק רנרט ובטח יש עוד שאני לא זוכר). אבל מה שבאמת הייתי רוצה לראות זה נתוני מכירות של כמה מספרי הקומיקס שכן יצאו לאור בארץ (גם הזרים שתורגמו - פרסופוליס ו... זהו בערך) בצורה רצינית, כדי לראות אם האשמה נופלת רק על המולי"ם או גם (ובעיקר) על קהל הקוראים, שלא קונה והופך את הוצאת הקומיקס ללא משתלמת.
ברור שעוד חלק גדול מהבעיה היא שפשוט אין פה כל כך הרבה יוצרים איכותיים, אבל בסופו של דבר יש כמה, גם אם הם לא מסתובבים ספציפית פה בפורום או ב"סצינה" שאנחנו אוהבים להעמיד פנים שיש. כרגע נראה גם שהמחסור בכותבים מוצלחים הוא יותר חמור מהמחסור בציירים, כי ציירים טובים יש דווקא לא מעט, אבל אני לא יכול לחשוב כרגע על אפילו כותב קומיקס אחד שהסיפור שלו באמת באמת היה נראה לי שלם ומקצועי וטוב, חוץ מאולי דדידובי ואתגר קרת (בלי קשר לכמה אני אוהב או לא אוהב את הכתיבה שלו באופן אישי) שזה לא באמת התחום שלו אלא יותר קוריוז.

של קומיקאזה וקומיקס וירקות, של קומיקס לא ישראלי, כלומר, למרות שאני מרגיש שגם אם קהל היעד העיקרי שלהם מספיק גדול כדי לפרנס אותם (חובבי די.סי, מארוול וכו'), הוא מאוד שונה מקהל היעד הפוטנציאלי של הקומיקס הישראלי.

באופן כללי, אני חושב שספר הקומיקס האיכותי היחיד שממש הצליח בשוק זה "לא באנו להנות" בהוצאת כתר. הוא מכר בין 8,000 ל-10,000 לפי ההערכות שאני זוכר. הוא יצא בשיא ההצלחה של קרת, קצת אחרי ספרו השני אם אני זוכר נכון. ספר הקומיקס הבא שלו "רחובות הזעם" עם חנוכה, שיצא בזמורה ביתן (היום חלק מכנרת), נחשב לכשלון, ואני לא יודע כמה מכר, אבל אולי אפילו פחות מאלף, אם נחשב לכשלון. רחובות אגב זכה לקידום נאה מאוד עם ראיון נרחב עם הצמד+כמה עמודי דוגמא במוסף הסופ"ש של אחד העיתונים הגדולים.
"פיצריה קמיקאזה" שלהם לא יוחצ"ן כמעט בכלל, לפחות לא שאני זוכר, אולי בגלל שאתגר היה עסוק עם הסרטים. אני אופתע אם מכר יותר ממאות בודדות.

אני לא יודע איך פרספוליס הלך, הוא לא נכנס לרשימות רבי המכר זה בטוח, ואני לא יודע אם יצא הספר השני. יש חשש סביר שבעקבות כשלון הראשון הוא ילך בעקבות מאוס בעניין הזה.

תראו, באופן כללי אנחנו חיים במדינה קטנה עם קהל יעד קטן ואחוזי קריאה צונחים, כך שללא עידוד ממשלתי כמו בארצות העולם הנאור (אירופה) בכל מקרה אין הרבה עתיד להוצאה לאור מודפסת.

אנחנו פשוט לא במדיום מאוד פופולארי. קומיקס פרח באמריקה לפני 60-70 שנה, ומאז הוא בצניחה. יוצרים מבריקים הולכים לעבוד בטלוויזיה או באינטרנט, לא בקומיקס. מי שכותב למארוול ולדיסי זה אנשים שלא התקבלו לגיבורים או מה שלא יהיה.

בכל מקרה זה עניין של תרבות. יוצרים גדולים בדרך כלל גדלים על תרבות שלמה במדיום שבו הם פועלים. נדיר שיצמח יוצר גדול במדיום שהוא מדבר צחיח במדינה שבה הוא חי. זה כמובן קורה, למרות הכל, אבל זה לא מספיק בשביל להתניע תרבות שלמה. זה לוקח זמן, אולי זה יקרה ואולי זה לא יקרה, בהתאם להתפתחויות טכנולוגיות שמגיעות בקצב אדיר מאי פעם.

מי שכתב לדי-סי ומארוול הם אלו שכותבים את גיבורים או מה שלא יהיה.
ואילו מי שכותב את גיבורים כותב לדי-סי ומארוול.
דוגמא: ג'ף לוב (Daredevil Yellow, Batman Long Halloween) כותב גיבורים
מייקל גרין (תסריטאי של גיבורים) כותב באטמן

ואתה יודע מה, סתם בשביל הקטע, יש הרי את שביתת התסריטאים בגלל שההוצאה לאור הלא מודפסת קשה למעקב וקשה למדידה (עם עידן האינטרנט).

אני נגד הגישה של למצוא את האשמים. מה זו הפולניות הזו? אף אחד לא "אשם" שאין קהל. הוצאות הספרים רוצות למכור ואם הן יחשבו שאנשים יקנו הן יוציאו קומיקס וגם הקהל לא אשם. אנשים קונים ספרים או רואים סרטים או הולכים להופעות כי זה כיף להם הם לא חייבים לנו כלום. גם האמנים לא אשמים, זה לא התפקיד שלהם לגרום לאנשים לצרוך קומיקס. התפקיד שלהם (אם נקרא לזה כך) זה ליצור את הקומיקס הטוב ביותר בעיניהם.
אשמה היא רגש מגעיל, ובעיקר פאסיבי מאד. גם האשמה עצמית. אמן צריך ליצור בלי סוף והקהל יגיע אליו, גם אם זה קהל קטן.
לעסוק באמנות זו פריוילגיה, לא משהו שצריך לצפות לקבל עליו מחיאות כפיים.
כמה סופרים מצליחים להתפרנס מכתיבה? כמה ציירים? כמה אמנים גדולים רעבו ללחם?
מבחינה זו אני מזדהה דוקא עם גישתו של  מולון1984 למרות הבדלים תהומיים בינינו בגיל, טעם ומה לא. הוא עושה את הקומיקס שלו בהתמדה וחושב שמה שהוא עושה זה הכי טוב בעולם ואחת היא לו מה חושבים על היצירה שלו יוצרים אחרים וכמה קוראים יש לו. בעיני זו הדרך היחידה.
ולאמיתי-לא ברור לי על סמך מה אתה טוען שהקומיקס בצניחה משנות ה60. אני לא מתייחסת לקומיקס מיין-סטרים כי אין לי מושג עליו ואף פעם זה לא היה השוק שלי, אבל בקומיקס אלטרנטיבי יש פריחה כבר כמה שנים וההתענינות והקהל רק גדלים. אמן כמו דניאל קלוז מכר לפני 15 שנה 10,000 עותקים והיום הוא מוכר פי 5. אדריאן טומיין מוכר עשרות אלפים, כריס וור מצליח יפה. פרספוליס הוא אולי דוגמא יוצאת דופן אבל ההשפעה שלו על שוק הקומיקס היא עצומה.
בכל מקרה כמו שכבר אמרתי זה לא חשוב. שירה היתה המדיום הפופולארי במאה ה19 והמשוררים היו סלבס, היום משוררים לא מוכרים-ובכל זאת מי שרוצה לכתוב שירה-כותב. זה כל העינין.
ואחרי כל זה-תמיכה ממשלתית בכל זאת היתה יכולה לעזור. בהחלט.

מסכים לגבי:
1. חברות ההוצאה לאור רוצות למכור, ולא משנה מה הם מוכרות. בגלל זה יש גם דיסקים בסטימצקי.
2. אנשים יקנו מה שהם ירצו לקנות. גם אם זה חרא מבחינת מונחים אומנותיים אובייקטיבים. בסופו של דבר, בנ'אדם יקנה ויתמוך בדברים שהוא אוהב.
3. התפקיד של הקומיקסאי הוא ליצור את הקומיקס הטוב ביותר שהוא יכול. כל דבר פחות מזה הוא רמאות.

אני רק אתקן ואציין שאני בטוח במאה אחוזים שיכולות הקומיקס שלי נמצאות בתחילת דרכן, ורחוק מאוד מיכולות הקומיקס של מקצוענים מחו"ל. כמו כן, אני תמיד שואף לשיפור ועושה כל מאמץ (לימודי אנטומיה\אומנות\כתיבה\קומיקס וכ'ו) על מנת לשפר את היכולות הללו. אני מודע לחסרונות שלי (לחלקן בכל מקרה) ותמיד יודע שאני חייב לשפר עוד.
וכן, אני חושב שלעשות קומיקס זה הדבר הכי טוב בעולם. יש כאן מישהו שלא חושב ככה?

לא הכל קומיקס

ליצור קומיקס זה בין החוויות הכי טובות שאפשר להגיע אליהן.

ואני מדבר על ליצור קומיקס.

את צודקת, וברוכה הבאה.

שיא המכירות של חוברות קומיקס רגילות היה בשנות מלחמת העולם השניה, כשעשרות חוברות חצו את רף מיליון העותקים לגיליון, והמצליחים ביותר הגיעו גם ל-2.5 מיליון לגיליון. כיום המכירות הן סביבות ה-50-100 אלף לחוברת מיינסטרים אולי 200 אלף למצליחות.

לעומת זאת האלטרנטיבים פורחים ורומנים גרפיים איכותיים נכנסים לחנויות ספרים רגילות וזוכים למעמד מכובד.

לי נראה שהמדיום נפטר לאט לאט מהשומן המסחרי המיותר ויישארו בסוף רק פנזינים לא מסחריים בעליל מחד ויצירות מעולות מאידך שיצאו בהוצאות רציניות. לפחות בארה"ב זה יהיה ככה. אם בטמן וספיידרמן ישרדו בצורה סריאלית זה יהיה בטלוויזיה\אינטרנט, ואולי מידי פעם איזה גרפיק נובל איכותי.

מנגה מוכר מליונים רק ביפן. מרואו שהוא אמן מנגה אלטרנטיבי שראיינו לDead Herring אמר לנו שאין לו כמעט קהל: רק 50000 איש קונים את הספרים שלו. מיסכן! החברים שלו במיינסטרים מנגה מוכרים  4 מיליון עותקים אין פלא שהוא מרגיש דפוק.
המנגה תופס את מקום המיינסטרים האמריקאי, כך נראה לי.

אולי מגעילה (עניין של טעם), אך המטרה המקורית של  'מציאת אשמים' (אם כי אני מעדיף 'מציאת אחראים') הינה לפתור בעיות (ולא להרגיש זחיחות דעת עצמית). אני מאמין שאנחנו תמימי דעים בגדול, אך היה לי חשוב להבהיר את הנקודה הזו, כיוון שהיא חוזרת על עצמה שוב ושוב.

ברגע שקיים אחראי אחד או יותר למצב, אפשר לנתח ביתר קלות את הגורמים והנסיבות שהובילו לטעות, או למצב הבעייתי (וזאת בניגוד ל'תרבות עריפת הראשים' שגם היא לא פרודקטיבית)

אני נגד תמיכה ממשלתית. לא באמנות, לא בתרבות, לא במפעלי הטקסטיל ולא בעידוד ההתיישבות בנגב. סבסוד ממשלתי כמעט אף פעם לא תורם, רק יוצר עיוותים של המציאות (אני מוכן גם לברר את הסוגייה בפורום כלכלי יותר, או מול כלכלן, שייתן תשובה מנומקת ומבוססת משלי)

מוזר לי מה שאתה אומר, אמיתי
היות ולא רק שיצא השני
ומוכר כמעט כמו הראשון שמכר בכמויות
אלא אף עושים ממנו סרט
הוא נמכר על כל המדפים
כמו אחיו הגדול והמפורסם- מאוס, שהפך לקלאסיקת חובה לכל בית...

(ולא נראה לי שאחדש פה משהו למי שכבר קרא את דעתי בנושא)

ראיתי על אנשים שלא קוראים קומיקס שהם יותר נמשכים לקומיקס בעברית - נתקלתי ביותר אנשים שקראו את עכבר או פרספוליס מאשר קלאסיקות שוות באנגלית. גם בגלל שזה חודר ככה לסטימצקי, גם בגלל שזה בעברית (כי יש קומיקס טוב באנגלית בספריית האוניברסיטה למשל).
ונראה לי שהרצון לקרוא בעברית הוא לא רק בגלל שיש לקורא אנגלית לא מספיק טובה. עברית היא דבר שאנחנו מרגישים יותר נוח איתו. אבל אם אין מספיק חומר בעברית, מישהו חדש קורא חוברת של עוזי נניח, מתלהב ו..
ומחכה שנה לבאה?
מישהו חדש לקומיקס?
ונשאר עם גישה חיובית ונמרצת כלפי המדיום?
פפפ.
תזכרו שתרבות צריכת הספרים הכתובים הרבה יותר אינטנסיבית - תולעי ספרים קוראים הרבה בעברית, לא 22 עמודים פעם בכמה חודשים. גם תרבות צריכת הטלוויזיה והקולנוע, ואלו שלוש המדיות השכנות אלינו.

אז כרגיל, מה שאני חושבת זה שצריך לתרגם. ספרים ספרים, לא שבע חוברות ספיידרמן בחלקים (שהרבה מהקוראים שעדיין צעירים מכדי לקרוא אנגלית בטח מתעניינים בה יותר בגלל הציורים). ספרים לקהל מגוון, לא רק מיינסטרים אמריקאי (שתרגמו מ.מזרחי, קומיקאזה וכדו'), מה גם שיש דעה רווחת שבישראל גיבורי על פחות יתפוס. ואוסיף - יכול להיות שרוב מי שאוהב גיבורי על והוא מעל לגיל 13 כבר קורא או יקרא ממילא.

אני חושבת שהנסיון ליצור תרבות של קומיקס שמבוסס על הארץ ועם זאת הוא לא בהכרח קצר / הומוריסטי לא תניב הרבה סיפורים בזמן הקרוב, ואני חושבת שהנסיון ליצור המון קומיקס בעברית פשוט לא ילך כשקומיקס זה דבר שלוקח המון זמן ומאמץ לייצר.

יוצא דופן הוא המיזם של נענע, אודי ושות', שחלקם יצאו טוב (היי, אני אהבתי את אודי) והקצב שלהם לא רע. אבל בלי סיפורים מתמשכים (ס פ ר י ם) אני חושבת שהקומיקס יקבל סטריאוטיפ של סטריפים מצחיקים, כי נורא מהר מלבישים עליו סטריאוטיפים בארץ. (בעצם יש כבר סטריאוטיפ כזה, אז הוא רק יתחזק).

זהו בינתיים.


לא שאני חושבת שיש רע בקצרים ומצחיקים! אני רק חושבת שצריך קונטרה אליהם בשביל שתרבות הצריכה פה תתפתח כמו שצריך.

אה, יכול להיות שזה משהו שספציפי לחברים שלך מהאוניברסיטה שלקחו את זה מהספרייה. התרגום העברי של זה הוא כל כך נדיר (ואם הבנתי נכון, תירגמו רק את החלק הראשון, שאין בו כמעט שואה! אבל יכול להיות שאני טועה) שאני בספק רב שיותר אנשים בארץ קראו את התרגום העברי מאשר את המקור.

קודם כל, אני רוצה לציין שבאמת האופציות מצומצמות מדי.
כמו כן, אני חושב שהאופציה שרבים הצביעו בעבורה (שוק הקומיקס וקהל היעד אינם מפותחים מספיק) היא לא תשובה אלא תאור מצב שלא עונה לשאלה בכלל.
אז מה כן?
קודם כל, זה עניין של כסף!
כסף לפרסום, כסף להפקה,כסף לעיצוב והדפסה, כסף להפצה, כסף לשכירת אנשי מקצוע טובים יותר. בקיצור, כסף..כסף...כסף...
איך אפשר לפתור את זה?
אז קודם כל, אם המדינה תחליט שחשובה לה יצירה תרבותית והיא מוכנה לממן אותה, אם וקומיקס יקבל אפילו רק 1% מתוך התקציב שמושקע ביצירה מקומית ישראלית זה יתן זריקת עידוד אדירה ליצירה (ע"ע פרוייקים כמו XERIX AWARD האמריקאי, מלגות ויקטור הוגו בצרפת ועוד).
גם יצירת במות למפגש עם המדיום כמו המוזיאון, פסטיבלים וכנסים, תוכניות טלוויזיה (אפילו בערוצים הציבוריים), תוכניות לימודים שמשלבות את המדיום ועוד.
כמו בן שכל זה תלוי בכסף ובממסד הציבורי שישנה סדרי עדיפויות.
אולם, מכיוון שאין בחלונות הגבוהים מי שקומיקס קרוב לליבו,
ומכיוון שהדימוי הכללי של הקומיקס הוא שלילי,
זה לא קורה.

אז מה כן?
אני חושב שהקומיקס הוא מדיום מתפתח בחברה הישראלית.
לפני עשור - לא ידעו כמעט בכלל מה זה.
לפני חמש שנים, כמות הדיווחים בתקשורת הייתה אפסית.
לפני שלוש שנים, אלפים בודדים קראו קומיקס (מכל סוג שהוא לאו דווקא מקורי, אנגלי או מתורגם) באופן סדיר.
לפני שנתיים התחילה הפריחה הגדולה בהפקת קומיקס עצמאי בפסטיבלים (אני לא אומר שלא היו גם לפני שלוש שנים, אבל לפני שנתיים זה פתאום גדל באופן מאסיבי).
בקיצור, הזמן עושה את שלו.
החשיפה והעניין הולכים וגוברים,
איתם גם מגיע גידול בשוק הקריאה ובעניין הציבורי.
בסופו של דבר הקומיקס ימריא.
אני לא אומר שעלינו "לנוח על זרי הדפנה של החלוציות", אלא שעלינו להמשיך ולפתח ולטפח כל אחד בדרכו ובתחומו.
יהיו אלו צרכני הקומיקס, יוצרי הקומיקס או אלו שמייצרים הזדמנויות לשיווקו והפצתו ברבים.
אם העניינים ימשיכו כפי שהם כעת, אני מניח שבתוך שלוש עד חמש שנים נתחיל לראות תוצאות משמעותיות בשטח,
בין אם בהיקפי הקוראים והמכירות ובהיקפי היצירה.
אולי (ואני ארשה לעצמי להיות אופטימי בניגוד מוחלט לאופי הרגיל שלי) יהיה אפילו תקצוב!

וזהו.

אה, וגם תרגמו את "הפרוטוקולים של זקני ציון" של אייזנר ולפי הדיווחים הוא מכר מעט יותר מ-1000 עותקים רק בחודש הראשון לצאתו!
ייתכן ומאז המגמה נרגעה אבל אני מניח שהוא כבר כמעט שנה בשוק ובטח הצליח להתקרב ל-2000.

גם אני הצבעתי בסקר על עניין הכסף...
זה הכל עניין של כסף...תמיד.. אם היה מספיק כסף...היו מספיק יוצרים, ומספיק חוברות, ומספיק פרסום...

קליפים, קומיקסים, מוזיקה, אופנה, ספרים, סרטים, אוכל  או כל סוג של אומנות  אנחנו פשוט ארץ קטנה בלי הרבה קהל יעד ולכן מי שבאמת רוצה להצליח הולך לחפש את עצמו בחול

מה שכן ההי טק הולך פה טוב אין לי מושג איך

כי ההיטק משווק בחו"ל וכל החברות מתנהלות ממילא באנגלית.
שלא לדבר על העובדה שרוב חברות ההיטק ה"ישראליות" אינן באמת כאלו.
הן רשומות בארה"ב או כל מיני דמינות איים בקריביים מסיבות של מיסוי!

כמה כותרים, או באיזו תדירות יציאה, יגידו לנו שבאמת הנה הקומיקס תפס תאוצה?

הרי יש היום יותר קומיקס ישראלי מבעבר, ויותר קוראים מבעבר. אבל לכולנו (?) יש הרגשה שהוא עדיין לא תפס מספיק.. אז כמה זה "תפס מספיק"?

הקומיקס מעולם לא היה במצב טוב כי לא מתייחסים אליו כמעט בכלל, ואם כן אז בעקיפין. נראה שיש פה יותר כבוד כבר לקריקטורות מאשר לקומיקס, כי קריקטורות הן פוליטיות במדיה מה שאומר שהן מכוונות לקהל בוגר. קומיקס עדיין נתפס כמשהו לילדים.
בינתיים רק ביפן יש באמת הערכה כוללת לקומיקס אצל כל שכבות הגילאים. אנחנו לא שונים בהרבה משאר העולם - אבל אנחנו ארץ קטנה, מה שאומר שיש פחות קהל לכל דבר, מלכתחילה. אי אפשר להשוות את אירופה ואמריקה לישראל, הקהל נבנה פה בדיוק כמו שהוא נבנה שם. רק ששם זה כבר מבוסס כי יש יותר קהל ויש יותר עידוד לתרבות מכל סוג (כן, שוב כסף). בקיצור פה הכל קורה ממש ממש לאט. מי לא יודע את זה עדיין? ומה עם הרכבת הקלה הזאת? זה אי פעם יקרה? אני בספק, וזאת רק דוגמא אחת .. למשהו שמעודד ע"י הממשלה...

תמשיכו לצייר, זה לא משנה מה המצב של הקומיקס בארץ.
כפי הנראה דברים מתקדמים לאט מאוד, אבל מתקדמים. אפשר להמשיך להתלונן, אם זה יניב דברים חיוביים. ונראה לי שמדי פעם זה עושה בדיוק את זה, כי אנשים מתלוננים ואז מוציאים חוברת משל עצמם. שזה טוב, אפילו אם החוברת לא מוצאת חן בעיני או בעיני מישהו אחר. העיקר שיש עשייה, השתפרות מגיעה רק אחרי מאמץ, ורק כסף לא באמת יעזור אם אין מאמץ מהצד שלנו.

התבלבלתי P:

בכל מקרה,
אני חושבת שאנשים פה צריכים לחשוב איך זה שמנגה תפס כל כך חזק ויש לו קהל, אבל קומיקס ישראלי לא.
כאילו, קומיקס דפוק של יפנים סוטים כובש את הקהל בארץ יותר מחומר מקומי? הכיצד?

נגות לא היו פופולאריות בעולם לפני המצאת הטלוויזיה הצבעונית
למה זה חשוב? כי אז פתאום התחילו לשדר אנימה בטלוויזיה, עד שהגענו למצב שבו אנחנו היום - פוקימון, דרגון בול וכו'
לא צריך להמשיך להסביר את זה הלאה..

איזו סדרה מצויירת ישראלית אפשר לשווק? בקושי עושים פה אנימציה כזאת, הרוב הולך לפרסום ולתקשורת אבל סרטי אנימציה ישראליים שעומדים בפני עצמם בקושי קיימים. זה ברור גם למה - כמו קומיקס, קשה לשווק דברים שכבר מקבלים מחו"ל באיכות מאוד גבוהה.

מן הסתם, אבל אני מתקן בכל מקרה

כאילו, ברור שיש לזה השפעה, אבל...
יש לך היום טריליון סרטי קומיקס. ומי שקורא את "עולמו של דיסני" (עיתון המיועד לגילאי 6-12 בערך) יכול להבחין שעדיין יש פרסום מטורף לסרט ספיידרמן 3 (שזה בכלל לגילאים האלה?!). ז"א, שגם סיפורים מעולם הקומיקס האמריקאי נמצאים באותה סביבה שבה נמצאים הסיפורים מעולם המנגה.
אם נחזור לעניינינו (קומיקס ישראלי), הצופר מחולק בחינם ויוצא פעם בחודש. מהסתובבות שלי בת"א, יצא לי להיתקל די הרבה בירחון הזה. ובכל זאת, אין צמיחה לקומיקס הישראלי.

מנגה מגיעה מעולם אחר. היא לרוב תיעוד של תרבות ומנהגים שהם כל כך שונים מהחיים הישראליים, ויש כאלה שמרחיקים עד לימוד יפנית כדי שיוכלו לקרא את המנגות שלהם בשפת המקור
למה?
איך?!
איך זה שלכנס מנגה מגיעים טריליון אנשים ולכנס קומיקס יגיעו פחות?

כל "שגעון המנגה" הזה (וואי, אני נשמע כזה פוץ) די מזכיר את תופעת הטלנובלות הדרום אמריקאיות מלפני עשור, לא? עם כל הקטע של ללמוד יפנית\ספרדית....

שמישהו יזכיר לי מה אני עושה פה

היה לי פעם קטע עם מנגה כי חשבתי שזה מגניב אז ניסיתי להעתיק כלמיני דמויות אני באמת אוהבת את השפה הזאת נקיה וצבעונית ומתוקה אבל הכינוי שלי הוא לא בגלל זה

זה סתם בגלל שהיה לי פוני ארוך וחולצה עם ציור של מנגה וידיד שלי קרא לי ככה ושם לי את הכינוי הזה באייסיקיו:)

יש יותר מבחר בחנויות,
והוא גם מצויר ברמה מאד גבוהה.
והדמויות והציורים יפים ונעימים לעין  (גם בגלל שהם נכונים וגם בגלל הסגנון)  ויופי מוכר.

על טעם וריח, אבל "בגלל שהם נכונים" זה משעשע בהקשר הזה. דווקא מנגה לא בהכרח שואפת לריאליזם, עיין ערך עיניים, תסרוקות והבעות פנים באמצעות אגלי זיעה ענקיים ועננים קטנים באוויר מעל הראש.
דווקא בהרבה יצירה אלטרנטיבית - לדוגמה, יצירה אירופאית היסטורית - יש נטיה לאיור ריאליסטי יותר. לא מבחינת זה שהוא מלוקק באייר-בראש, אלא מבחינת פרופרציות קלאסיות, הבעות ריאליסטיות וחוסר שימוש ב"אפקטים" שלא קיימים במציאות.

אפשר להגיד שזה יפה ונעים לעין, אבל את זה אפשר להגיד גם על רוב הזבל האמריקאי, ואני חושבת שמי שקורא בהתמדה, לא קונה בגלל האמנות. אם כבר, מי שאוהב אמנות מנגה יכול להנות ממנה באיכות נפלאה באלבומים וספרי אמנות שנמכרים בכמויות. מי שקורא - כנראה שיש לו סיבה נוספת.

להגיד שיש יותר מבחר, זה אולי נכון - לא שבדקתי - אבל חוברות מנגה לא מצויירות ברמה יותר גבוהה (באופן יחסי, כי יש מלא סגנונות ומלא ציירים ולא כולם מדהימים, דרך אגב) מכל קומיקס אחר במיינסטרים (ויש מספיק קומיקס אלטרנטיבי שמגיע לרמה הזאת גם כן).

"הדמויות והציורים יפים ונעימים לעין ...  ויופי מוכר." -  אם זה היה נכון קומיקסים של ברבי היו אמורים להיות במקום הראשון, לא מנגה, כי הם מתרכזים ביופי ובמנגה יש ממש עלילה

דרך אגב, מנגה זה בדר"כ שחור לבן ובפורמט קטן  - איך זה יכול למכור טוב יותר מקומיקס מיינסטרימי אמריקני שהוא צבעוני ובפורמט יותר גדול ? נראה לי שהרבה נקודות מתפספסות כאן. מה שעושה את המנגה פופולארי כרגע זה שהוא חדש לעולם (לא ליפן).זה יעבור בדיוק כמו שכל דבר עובר. זה בטח יקח כמה שנים טובות. זה לא ייעלם, בדיוק כמו שעדיין יש קומיקס של סופרמן, ימשיכו למכור מנגה עד הדבר הגדול הבא, וגם אחריו וכן הלאה עד שלא יהיה יותר קהל (אם זה יקרה בכלל)

אף אחד פה לא קרא\הפנים את understanding comics?

סליחה על הרעיון הנדוש.

לעזאזל איתם

ה ם   י פ נ י ם

הם פשוט לוקחים את אותה הדמות המזורגגת, ומחליפים לה תסרוקות ולבוש וככה יוצרים דמויות חדשות...
אני ממש לא אוהב מנגה, לא אוהב את האומנות שחוזרת על עצמה, ולא אוהב את האופנה המגוכחת הזו...

למה זה מצליח? כי דוחפים את דרגון בול Z לילדים עם אינפוזיה...ומה שתתן לילדים עם אינפוזיה, הם יאכלו...
שמים להם בבמבה, על ילקוטים, מחברות, סקייטבורדים, גויאבות...

זה לא סוד שתחום המנגה שולט בקרב הילדים ובני העשרה, במיוחד אצל בנות הטיפשעשרה (ויסלחו לי בנות הטיפשעשרה כאן - לא אני המצאתי את המושג) שחושבות שזה יהיה ממש חמוד אם הן ישימו אוזניים כמו "יושי-ראבק" ויצטלמו עם פה עקום כמו "כושיל-צ'ונגצ'ונג'"..


........

הסדרות האלו ...הן אופרות סבון לילדים , אותם אלמנטים בדיוק
אפורות סבון:הוא שכב עם זאת,זאתי נכנסה להריון , זה שכב עם עם החברה הכי טובה שלה
מנגה:זה הרביץ לזה ,זה הפעיל את מכת הקמאמא הנוראית,וזה מת וחזר לחיים מיליון פעם?!? (כן סאן גוקו אני מדבר עלייך)

סתם ...אבל האלמנט של למתוח את הצופה על פארש, מתנוסס בגאווה בשני הזאנרים האלו ...והעלילות פשוטות על זוועה

גם נארוטו זה חרא ,ונארוטו בתרגום לעברית זה חרא כפול שתיים

אתם מתייחסים לקהל שלכם כמו אל מפגרים.
אם בנ'אדם לא אוהב אופרות סבון - הוא לא יצפה בהן.
אם בנ'אדם לא אוהב אנימה - הוא לא יצפה בהן.
ואם בנ'אדם לא אוהב מנגה - הוא לא יקרא אותה.

אבל,
נחשו מה?
הם כן אוהבים.
מאוד אוהבים.
הלוואי על בימו אותה אהבה.

מה שמעמיד בפניכם שתי אופציות:
א. הקהל שלכם הוא חבורה של מטומטמים שיקנו כל מה שימכרו להם.
ב. יש משהו באנימה\מנגה\אופרות סבון שגורם לאנשים לאהוב אותם.
אם אתם רוצים להמשיך להינות מיצירת קומיקס, אני ממליץ לכם לבחון ברצינות האם יש אמת באופצייה ב'. ואתם יכולים להתחיל בלקרא את understanding comics.
ואם אתם מתכננים להוציא הון תועפות וים זמן על הוצאת ספר קומיקס, כדאי שתכניסו לרשימת הקריאה שלכם גם את:
making comics
comics and sequential art
graphic storytelling and visual narrative
אולי אפילו תלמדו משהו חדש שאתם לא יודעים כבר.

אחרת אני אאלץ לכתוב כאן הודעה ענקית שתסביר לכם למה אתם צריכים לשנן את הסדרה הזאת כמו תושב"ע.

אתה צודק (עוד פעם)
אף אחד לא מבין כלום , רק אתה


דרגון בול זי ...זה חרא

וגם תושב"ע זה חרא

תראה,
אתה לא יכול להביע עמדה על מנגה ואנימה רק על סמך זה שאתה לא סובל אותן.
עובדה, זה גורם לביקורת שלך להישמע ילדותית ולא עניינית.
אתה מוזמן להציץ בספרים שהמלצתי עליהם וללמוד עוד קצת בנושא לפני שתחליט סופית מה עמדתך כלפיו.

ואגב, זה מאוד הגיוני להגיד "למנגה יש יתרונות ויש מה ללמוד ממנה בלה בלה בלה, אבל אני באופן אישי לא סובל אותה". אבל אתה כיוצר קומיקס חייב ללמוד כל הזמן בשביל להתפתח, אחרת אתה תישאר כל החיים ש'ך באותו מקום (אותו הומור, אותה שפת קומיקס, אותה אומנות), ואני יכול להגיד לך בוודאות שיש לפחות דבר או שתיים שאתה יכול ללמוד ממנגה.

קח את זה בהמלצה בלבד,
לא כהטפה.
בהזדמנות אני אזמין אותך לבירה ואשמח להסביר לך מה מיוחד בדרגון בול.

דרגון בול זי שולת!!!!1

עם חומר שמתאים לילדים בשביל ליצור קהל...גם זה לא היה בסדר כי זו הייתה "התמסחרות" ו"תיוג הקומיקס לילדים" מבחינתו...

אחח מולי מולי..

לא זכור לי כזה דבר. אבל לא משנה. חבל שאתה מגיב להודעות ישנות. אני הסברתי את עצמי בייתר בהירות לבונגלוס הודעה אחת אחרי. לדעתי אפילו הצלחתי לשכנע אותו קלות (בסיוע בירה כמובן).

אני עוד לא רואה בירה צוננת בידי....עד אז סאן גוקו יכול למ**ץ