לא אהבתי
גם לא שנאתי, פשוט נותרתי שווה נפש. בשביל קומדיה, הסרט פשוט לא מצחיק. מלבד גיחוכים ספורים ישבתי מול המסך כשפני חתומות. לגבי הייצוג של האירוויזיון בסרט, הרגשתי שלא הצליחו ללכוד את האנרגיות המטורפות שיש סביב התחרות הזאת. אילו הייתי אמריקאי שצופה בסרט בלי להכיר את האירוויז, כנראה שלא הייתי מבין מה בדיוק הקטע של התחרות הזאת ולמה היא כל כך חשובה ללארס, ולכן הקתרזיס שהגיע בסוף לא היה מספק באמת. בשלב מסויים הרגשתי שאני מכריח את עצמי להמשיך לצפות עד הסוף. מה כן אהבתי בסרט: את הדמות של אלכסנדר למטוב, שהיתה מצחיקה וססגונית ולקראת הסוף גם מורכבת ונוגעת ללב. את הסינג אלונג בכיכובם של נפילי אירוויזיון אלמותיים לצד נפלי אירוויזיון איזוטריים שלא ברור מי החליט ללהק אותם, כשהשיא הוא כמובן הקמאו החמוד של נטע שפרט על הנימים הפרובינציאליים. ההפתעה הגדולה ביותר מבחינתי היתה שמונס זלמרלוב, גדול עסקני האירוויזיון בכל הזמנים (אולי חוץ מליז אסיה), לא הצליח להשתחל לסרט. כנראה שלא לעולם חוסן. את עצם העובדה שנעשה על האירוויזיון סרט בקנה מידה כזה ובפלטפורמה כל כך מרכזית. לא מובן מאליו.