כמובן שזה נאמר בערבון מוגבל, שעה שלפני מאה שנה עם התפרצות השפעת הספרדית - החלק הקטלני הגיע רק בגל השני ולא בגל הראשון. גם אז חויבו אנשים להיות בחוץ עם מסכות בתום הגל הראשון, התחילו לזלזל ואז הגיע הבום. מוות פי כמה וכמה מאשר בגל הראשון.
אך אם נצא מנקודת הנחה שהמצב הפעם יהיה שונה, כלומר גם אם יהיה גל שני הוא לא יהיה כל כך קטלני, אזי שאפשר לראות אור בקצה המנהרה. נכון, אנחנו לא טסים, לא הולכים להופעה, לא עולים על אוטובוס, לא אוכלים במסעדה, לא הולכים לקולנוע, לא מסתובבים בקניון וכיוצ"ב, אבל דומה שלראשונה יש אור בקצה המנהרה. ממאות ואף אלפי חולים ביום ירדנו לעשרות ואולי בהמשך יהיו גם 0 חולים ביממה.
עוד מספר ימים היה אמור להתחיל שבוע האירוויז וטוב שבוטל. טוב גם שלא נדחה כיוון שהשנה הזו כבר אבודה. האם יהיה אירוויז בוודאות בשנה הבאה? לא כזה בטוח אבל נקווה שכן.
והנה ההזדמנות לומר זאת שוב: מזל שזה לא קרה ב-2019! מזל שזה לא קרה לנו!
נכון, זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה, אבל זה מה שרבים מאיתנו חושבים. המגפה הקטלנית פגעה בכולנו - בריאותית, כלכלית ונפשית. כולנו יצאנו פגועים בדרך כזו או אחרת. הזמנים הם קטסטרופליים, התחושות איומות, הפחד מחלחל, והכל השתנה. כלום לעולם לא יחזור להיות אותו הדבר. מלאך המוות טרם אמר את המילה האחרונה.
ובכל זאת, זה לא קרה אצלינו! זה נחסך מאיתנו! מדינה אחרת, הולנד, נפלה קורבן, ואילו אנחנו יצאנו מזה בשניה האחרונה, על הקשקש. שנה שעברה הגשמנו חלום, בעוד שהשנה המעריצים ההולנדים סופגים מפח נפש מתסכל ושובר.
היה לנו מזל. זה כל מה שצריך בחיים. מזל ורק מזל. הא ותו לא.
