למה אף אחד לא מדבר על הגזע האירוויזיוני העליון?

צIIת Kuss

New member
למה אף אחד לא מדבר על הגזע האירוויזיוני העליון?

אלה שזכו באקרדיטציה, אלה שצפו בכל החזרות הן בחדר העיתונאים והן באולם עצמו, אלה ששהו באולם במהלך בניית הבמה, אלה שהסתובבו בבאבל בינות לאמנים ולצוותים, אלה ששהו במסיבות העיתונאים מבלי להיות עיתונאים, אלה שזכו לעמוד על הבמה עצמה (אפילו במהלך משדר הגמר עצמו), אלה שנכנסו חינם לכל המסיבות והאירועים, אלה שקיבלו טיולים בחינם ברחבי הארץ, אלה שהשתובבו והצטחקקו עם הזמרים והפכו לידידיהם בלב ובנפש, אלה שלהיות נוכחים במופעי הלייב זה כל כך לא לרמה שלהם ובמקום הם היו במתחמי ה-VIP בגני התערוכה וישבו על ספות ואכלו טאפאס, אלה שלקחו חלק בשטיח האדום ולא עמדו כמו כלבים עזובים מוקפים בגדרות הרחק הרחק, אלה שהתראיינו לתכניות בטלוויזיה, אלה שלקחו חלק בהפקת המופע על כך גווניו ויהיה להם מה לספר לנכדים בעוד 40 שנה.

אני מקלל אתכם, את כולכם. אני, נציג הפרולטריון, המעמד הנמוך, זה שלא זכה להתענג על מנעמי החיים, מקלל אתכם הגזע האירוויזיוני העליון באלף קללות. מאחל לכם שתאבדו את הזכרון ותשכחו מכל הדבר הטוב הזה שקרה לכם. טינופות.
 

צIIת Kuss

New member
אין קשר לסביבה, האירוויזיון זה בועה

אתה חושף עצמך רק בפני חובבי אירוויז אחרים, כלומר ניתן לשמר רמה מסוימת של אנונימיות או דיסקרטיות ועדיין להנות מכל מנעמי החיים שיש לאירוויז להציע. מה גם, שבניגוד לעבר, היום להיות חובב אירוויז זו כבר ממש לא בושה. וגם אני מודה שהפכתי מאחד שמתבייש בזה לאחד שמתגאה בזה - גם בסביבה החוץ-אירוויזיונית. וכשאני מספר לאנשים לא אירוויזיוניים שהייתי באירוויז השנה ניתן לראות שהם הופכים לירוקים מרוב קנאה. כלומר החשש שלנו שהסביבה החיצונית תלעג לנו בשל חיבתנו לאירוויז הוא לחלוטין איננו מבוסס.
 
למדתי על בשרי, כשהזכרתי את האירוויזיון בדייט והבחור כמעט ברח

בעולם ההומואי בו חשובים המרכיבים: גבריות, שרירים, שעירים, שחומים וכו' - מניסיוני רצוי לאוחצ'ות כמונו להסוות קצת את התחביב. אולי בדייט השלישי


אומרים לנו מגיל 0 "תהיה מי שאתה ואל תתבייש, תהיה כמו שאתה", אני מסכים, עד שזה מגיע לאירוויזיון. תכחישו!
 
באירוע חובבים לפני 10 שנים בערך...

... על דלת האולם (הי מספר אולמות) היה כתוב שזה Lחובבי האירוויזיון, ואני הרגשתי ממש ממש ממש מפודח הכנס שם.
כאילו, שאלתי את היו"ר דאז אם הוא לא יכל לרשום "חוג אוריגמי גאה", או "אלכוהולים אנונוימים", "סאדו מאזו למתחילים", או "פועלי bds" ומצידי אפילו "פדופילים בשיקום".... משהו
, רק לא "חובבי אירוויזיון"
 
מזכיר לי איך הוצאתי כרטיס דיגיתל בשביל אירוע אירוויזיון

הגעתי לעיריית תל אביב, ניגשתי לדלפק להפיק כרטיס ואז לקבל את הכרטיסים בשביל האירועים שהיו במועדון התיאטרון (2016-2017?) לפני התחרות. עם כמה שכל מי שבא לשם ניסה להתנהג כאילו זה לגיטימי ושגרתי לקבל את הכרטיסים, הייתה קצת תחושה של פאדיחה.
ובכל פעם שהגיע מישהו עם גופיה וקצת שרירים, מבלי שהוא הוציא מילה, פנתה אליו פקידה ושאלה: "כרטיסים לאירוויזיון?"
 

Uri04

New member
מהיכרות עם חלקם

מדובר באנשים שפועלים דיי קשה על מנת לדחוף את עצמם לקבלת האקרדיטציות האלה... תחשוב אם זה מתאים לך לקושש נדבות ולהתחנף לבעלי אינטרס כאלה ואחרים במהלך כל השנה על מנת לקבל את הpass הלא כזה נוצץ (לדעתי לפחות).
 

צIIת Kuss

New member
לא יודע עד כמה הפס נוצץ אבל לשבת בחדר העיתונאים

ולצפות במשך שבוע בחזרות זה משהו שהיה יכול להתאים לי ובמקום ישבתי בבית והתפוצצתי מקנאה, וייחלתי מיתה בייסורים לכל החברים בחדר העיתונאים, שכן לא יכלתי להתגבר על תחושות הקנאה העזות והקשות שהציפו אותי.

נכון, היה לי שבוע אירוויז מופלא, אבל בנקל יכלו להיות לי שבועיים אירוויז מופלאים. יחד עם זאת, אני משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהעריך את המזל שהיה לי בהשגת כרטיס לגמר וליתר המופעים, ולתענוג שחשתי בכל פעם שראיתי את האלמנטים הזזים אכן זזים. אז אני לחלוטין לא מתלונן, אבל בהחלט התסכול הזה של להיות בבית במקום באולם עצמו ולצפות בחזרות ולהעביר רשמים עם חברים מכל העולם נצרב בי.

לא אסע לאירוויזים בחו"ל ככל הנראה (NEVER SAY NEVER), ומשכך אצלי הרכבת כבר עזבה את הרציף. לכן ככל הנראה לא אפעל בעתיד ולא אלקק לאיש כדי לנסות להשיג אקרדיטציוש, שכן את האירוויזים הבאים, ככל הנראה, אחווה דרך המרקע.
 

צIIת Kuss

New member
קנאה זה מנגנון מאוד מתוחכם בגוף האדם שמאותת לך שמשהו חסר לך

והמנגנון הזה פעל אצלי שעות נוספות בשבוע האירוויז הראשון מתוך 2. בשבוע השני כבר לא, כי לקחתי חלק בכל הפעילויות, הייתי בכל המופעים ובכל המסיבות, והכל היה נהדר. לגמרי שבוע בלתי נשכח. אבל השבוע הראשון אוי השבוע הראשון... אז ישבתי בבית ויצא לי עשן מהאזניים.
 
למעלה