וזה בדיוק לב העניין!
שלושה צירים נפגשו בתחרות השנה (1. אסי עזר ורצונו לדבר על בעלו, 2. אקטיביזם להטבי שנקטו בו העומדים מאחורי המופע ברמת ההפקה וצוותי ההיגוי, 3. מדיניות ישראל בהצגת המדינה כליברלית ופתוחה עבור להטבים). הצירים נפגשו והתוצאה שלהם הייתה הנשיקות החד מיניות, העיסוק והאיזכור של המוסקסואליות (ובעיקר בנישואים חד מיניים, זוגיות חד מינית, יחסים בין בני זוג חד מיניים).
אני חושב שלולא המפגש בין 3 הצירים האלו, היינו מקבלים אירוויזיון פחות "הומואי".
אני חושב שאסי עזר טעה. הוא יודע שרק תל אביב היא פתוחה באמת (וגם בה, תלוי איפה ותלוי את מי שואלים) והוא יודע שאין נישואים חד מיניים. ההדיוט שצפה במשדר יכל להבין שבישראל נישואים חד מיניים הם מותרים בחוק.
ישראל מנצלת את מצעד הגאווה בתל אביב כדי להגיד שישראל היא ליברלית. ובאופן תמוה, אם יש משהו שמסמל ליברליות וחופש דעת, פתיחות, אהבה - ונוגד את הדימוי השלילי של ישראל - הוא מצעד הגאווה. זה מעודד תיירות, זה יפה, זה חיובי, אבל זה PINK WASHING בגלל שזה לא מייצג את המציאות כהווייתה. המציאות בהרבה פחות סבלנית, עם עליה של 57% בתקריות הומופוביות בשנת 2019.