לא יכול להפסיק לחשוב על הפאדיחה שלי עם אסי עזר
אני אוהב את אסי עזר, אני מתקנא בהצלחתו, אני נר לרגלו. ראיתיו באירו-קלאב בערב הפתיחה, עומד ולצידו אלברט ולידם עוד נון-סלב והשלושה ניהלו שיחה קולחת על הא ועל דא. דקות לפני כן צפיתי בסרגיי ופיליפ קורקבן מוקפים במעריצים שוצפים וגועשים. שאני אנסה להדחף ולהתחנף לסלב? שאלתי עצמי בהתנשאות יתרה. כן! בהחלט כן! השבתי לעצמי. ואמרתי שה"קורבן הראשון" יהיה אסי. אסי שאותו אני מעריץ מהטלוויזיון.
אמרתי שקטן עליי לגשת לסלבס. אני בטוח בעצמי ובליבי כינור. הפעם האחרונה שרדפתי אחר סלב הייתה בשנת 1995. עירי ארחה את עיר ערוץ הילדים ואיתי שגב, אפרת רייטן, ליאת אחירון וכן אפילו דורי טפר הגיעו לעיר והופיעו. ככל הילדים אצתי רצתי אחריהם ונפלתי אל תוך שיח קוצני ודיממתי למוות. מאז נשבעתי: לעולם לא ארדוף יותר אחר סלב.
אסי היה התיקון שלי. הגעתי אליו עם ראש מורם, עם בטחון עצמי בשמיים... או לפחות כך חשבתי. הגעתי, נעמדתי ואז זה קרה: עצרתי בחוצפה ישראלית טיפוסית את השיחה הקולחת עם אלברט והשלישי ואמרתי כך: סליחה שאני מפריע... אב... אבב... אבל.... ר.. ר... רצי... תי.... להגיד לך ב..ב..ב..ב..בבבההצצ...ל..ח......ה. גמגמתי למוות, עשיתי מעצמי צחוק, לא הסתכלתי לו בעיניים מרוב בושה. ורק רציתי להסתלק.
כל היוהרה, כל הבטחון, הכל נעלם, התרסק, התנפץ על הרצפה. חשתי מושפל. אסי היה סבבה, בהתחשב בעובדה שלפניי נגשו אליו עוד אלפים. אבל לא הייתי מסוגל לשאת את הבושה והסתלקתי מבלי להביט לאחור.
זמן מה לאחר מכן, ניסיתי להתגבר. אמרתי שזה קרה לי רק בגלל שהוא הסלב הראשון עליו אני מתנפל מזה שלושה עשורים. ואז ראיתי את הזמר הנורבגי... משוחח עם ריילן מגיש הנקודות הבריטי. שניהם אוחצ'וסקסואליסטים... או שמא טרנסג'נדוקווירים? או שמא... הומוביסקסואלסבים? ווטאבר, הם משהו מזה. ולמרות שהאהבה פרחה בעינהם רציתי לכפר על פאדיחת אסי. נגשתי לזמר הנורבגי, טפחתי על כתפו תוך ידיעה שאני עוצר רומן בהתהוות ואמרתי לו: I...I.... WANT... T..T..TTOOO TEL LL... YO..UUU U ...TH..AAT....I..LOV VVE..YO...URR....SO.N G
שוב פעם הבטחון העצמי שלי התרסק אל קרקע המציאות. מאז בכל פעם שאני צופה באסי ובהופעה הנורבגית זכרונות הבושה תוקפים אותי ללא רחם. הם לבטח לא זוכרים אותי אבל אני זוכר אותם. את אסי ואת הזמר הנורבגי. הזכרונות מתפצפצים בתוך מוחי וגורמים לי לתגובות פיזיות קשות הכוללות צעקות פוסט-טראומטיות. לעולם לא אגש יותר לאף סלב. לעולם.
אני אוהב את אסי עזר, אני מתקנא בהצלחתו, אני נר לרגלו. ראיתיו באירו-קלאב בערב הפתיחה, עומד ולצידו אלברט ולידם עוד נון-סלב והשלושה ניהלו שיחה קולחת על הא ועל דא. דקות לפני כן צפיתי בסרגיי ופיליפ קורקבן מוקפים במעריצים שוצפים וגועשים. שאני אנסה להדחף ולהתחנף לסלב? שאלתי עצמי בהתנשאות יתרה. כן! בהחלט כן! השבתי לעצמי. ואמרתי שה"קורבן הראשון" יהיה אסי. אסי שאותו אני מעריץ מהטלוויזיון.
אמרתי שקטן עליי לגשת לסלבס. אני בטוח בעצמי ובליבי כינור. הפעם האחרונה שרדפתי אחר סלב הייתה בשנת 1995. עירי ארחה את עיר ערוץ הילדים ואיתי שגב, אפרת רייטן, ליאת אחירון וכן אפילו דורי טפר הגיעו לעיר והופיעו. ככל הילדים אצתי רצתי אחריהם ונפלתי אל תוך שיח קוצני ודיממתי למוות. מאז נשבעתי: לעולם לא ארדוף יותר אחר סלב.
אסי היה התיקון שלי. הגעתי אליו עם ראש מורם, עם בטחון עצמי בשמיים... או לפחות כך חשבתי. הגעתי, נעמדתי ואז זה קרה: עצרתי בחוצפה ישראלית טיפוסית את השיחה הקולחת עם אלברט והשלישי ואמרתי כך: סליחה שאני מפריע... אב... אבב... אבל.... ר.. ר... רצי... תי.... להגיד לך ב..ב..ב..ב..בבבההצצ...ל..ח......ה. גמגמתי למוות, עשיתי מעצמי צחוק, לא הסתכלתי לו בעיניים מרוב בושה. ורק רציתי להסתלק.
כל היוהרה, כל הבטחון, הכל נעלם, התרסק, התנפץ על הרצפה. חשתי מושפל. אסי היה סבבה, בהתחשב בעובדה שלפניי נגשו אליו עוד אלפים. אבל לא הייתי מסוגל לשאת את הבושה והסתלקתי מבלי להביט לאחור.
זמן מה לאחר מכן, ניסיתי להתגבר. אמרתי שזה קרה לי רק בגלל שהוא הסלב הראשון עליו אני מתנפל מזה שלושה עשורים. ואז ראיתי את הזמר הנורבגי... משוחח עם ריילן מגיש הנקודות הבריטי. שניהם אוחצ'וסקסואליסטים... או שמא טרנסג'נדוקווירים? או שמא... הומוביסקסואלסבים? ווטאבר, הם משהו מזה. ולמרות שהאהבה פרחה בעינהם רציתי לכפר על פאדיחת אסי. נגשתי לזמר הנורבגי, טפחתי על כתפו תוך ידיעה שאני עוצר רומן בהתהוות ואמרתי לו: I...I.... WANT... T..T..TTOOO TEL LL... YO..UUU U ...TH..AAT....I..LOV VVE..YO...URR....SO.N G
שוב פעם הבטחון העצמי שלי התרסק אל קרקע המציאות. מאז בכל פעם שאני צופה באסי ובהופעה הנורבגית זכרונות הבושה תוקפים אותי ללא רחם. הם לבטח לא זוכרים אותי אבל אני זוכר אותם. את אסי ואת הזמר הנורבגי. הזכרונות מתפצפצים בתוך מוחי וגורמים לי לתגובות פיזיות קשות הכוללות צעקות פוסט-טראומטיות. לעולם לא אגש יותר לאף סלב. לעולם.
