הצמד הם אמנות גרועה כמו שרק אומנות מגויסת מצליחה להיות
מספיק להשוות בין השיר הדבילי שלהם שנה שעברה לבין מחמוד השנה שהיה עם מסר דומה ועוד אלף מסרים במקביל שחלקם סותרים ומייצרים מורכבות (הוא מחמוד, הוא אלסנדרו, הוא שר באיטלקית, אבל יש אלמנטים, הצד הערבי בכלל נטש, הצד האיטלקי מעולם לא קיבל אותו, אבל הצד הערבי גם היה מוסלמי רע ששותה שמפניה ברמדאן, הוא נשאר עם השם משפחה של האב שנטש והשם שמזוהה עם אימו שנשארה הוא זה שנדחק הצידה אולי בשביל להתבדל מה שמכניס אלמנטים קפיטלסטים). זה מורכב, זה מעניין וזה הצליח לגעת בחלק מהאנשים.
מה היה לנואצל מרסי, סיפור על ילדה שנשמע כמו מלודרמה שכתבו ילדים בני שבע, הופעה של זוג שנראה שמעולם לא סבל משום קושי בחיים ומטיפים לנו עם תנועות של זרקור.
 
זו אותה רדידות רעיונית שאפיינה את רוי, החל ממילות השיר ועד להופעה על הבמה. הכל שטוח, הכל מטיפני, אין מורכבות במציאות שמסופרת על הבמה. אם ניקח את טוי שהוא די דומה במסר שלו, יש אלמנט של קושי אצלה בחלק של וונדר וומן, יש אלמנט של זעם אצלה בבית הראשון, בהופעה היה שילוב של עצמאות משחררת עם טירוף הם היו חבוקים זה בזה היכולת שלה להיות מי שהיא לצד זה שהפעולות הללו מטורללות ומאיימות. אין רק העצמה נשית ונה נה בננה, ברוי זה כל מה שהיה.