מחשבות..

[אנה פבלובה]

מחשבות..

על התעתוע, בין אמת לשקר. בין שיר אמיתי לפייק, בין קול אמיתי למזויף. בין כנות לקיטש. בין הונאה עצמית לאמת מוטחת.
נזכרתי בשיר שהשתתף בקדם ההונגרי אשתקד. בסטודיו הוא נשמע האמת בהתגלמותה. זה היה אחרי הנצחון של סלבדורי. והציפייה, הכמיהה לשירים אמיתיים, לכנות, לנשמה, הייתה גדולה מתמיד. ואז עלה על הבמה בובה מפוחלצת חסרת נשמה, וזו הייתה אכזבה גדולה.
יש שירים שהם אמת ברורה, נהירה. ויש טראש נהיר. יש גם פופ מענג שאינו לוקח עצמו ברצינות. ויש את השקרנים. והם מתעתעים.
אני יכול לכתוב עוד המון אבל אני מפסיק כאן כרגע. סתם הרהור הרהירותי, ואיפה אם לא כאן. אשמח לתגובות. האם האמת סובייקטיבית?
זו שאלה גדולה אך אני מתמקד אך ורק במוזיקה כרגע. האם לאורה הייתה פייק?

 

[alma velama]

אפשר להתפלסף על זה, אבל בסוף האמת היא בעיני המתבונן

קח את הזוכים האחרונים בסוף השבוע האחרון:
הצמד הסלובני משרה אווירה קסומה ושמיימית והבימוי של השיר משרת את תחושות של התעלות רוחנית, אבל הביצוע בסך הכל אנמי, בוסרי ולינארי מאד. לא מתרחש ביניהם שום דבר ולא קורה שום דבר מטלטל רגשית. אותו דבר עם הביצוע של הזוג הלטבי. אסור לבלבל בין בוסריות חיננית לבין שיר שמתחיל ומסתיים בדיוק באותה נקודה ללא שום מסע רגשי משמעותי. זאת לא תחרות מוסיקה מרגיעה לעיסוי או לפני השינה. לעומת זאת, ON A SUNDAY של אסתר פאוני הוא שיר שמזכיר במובנים מסויימים את 'בלאק וולווט' ואסתר מכניסה בו חושניות, אפלוליות ומשחק תפקידים. יש בו טביעת אצבע של זמרת-אמנית, אך האם די בכך כדי להפנט ולרגש מאסות? לא בטוח. עם חריזה כל כך שחוקה כמו
I STILL REMEMBER, THAT DAY IN SEPTEMBER אין הרבה מה להוסיף.
ולאורה ברטאן? 3 שופטים טירפדו את הסיכויים שלה ובזה זה נגמר. מבחינת העם הרומני היא ניצחה בהפרש אדיר והנתונים מגבים את זה. כל מי שנכנס לקדם הזה ידע את כללי המשחק ושל-6 שופטים היה משקל של למעלה מ-85% על התוצאה הסופית. ברור כשמש שאם לקהל היה 50% מההכרעה, לאורה הייתה לוקחת בענק עם או בלי הומופוביה ופנאטיות דתית...
מה הפך את CALM AFTER THE STORM של הקומון לינטס לשיר כל כך מוערך במדינות רבות בעוד שבישראל ובכמה מדינות אחרות הוא בכלל לא היה על הרדאר? האם כל שיר איטי נוגה, מהורהר ומלנכולי הוא בהכרח שיר מופתי?
כל שנה טורפת את הקלפים מחדש ונדמה שהשנה זמרים כמו מחמוד ובילאל שמצאו את עצמם במרכזן של התקפות על רקע מוצאם ומידת הפטריוטיות שלהם עשויים לשאת את נס המרד הבא. במקרה של מחמוד בצדק רב בזכות ולא בחסד.

 

[Rori90]

לאורה היא לא פייק, נהפוך הוא

דווקא בגלל גילה הצעיר (16) היא הכי פחות פייק שיש. אפשר להגיד על בני נוער שהם יכולים לעתים להתנהג בצורה ברברית, להיות חצופים, להיות חסרי כבוד לזולת, אבל אי אפשר לקחת מהם את הכנות הזאת ואת החיבור ל"אני העצמי" שלי שרובנו הולכים ומתנתקים ממנו ככל שאנחנו מתבגרים (ולכן אנחנו מלאי הערכה, או אפילו שנאה/קנאה כלפי אותם המבוגרים שהולכים נגד ה"זרם" וכן הולכים אחר האמת הפנימית שלהם). לא סתם אומרים שאם אישה אומרת לך שאת מכוערת אז היא סתם קנאית אבל אם ילד אומר לך שאת מכוערת אז סימן שאת מכוערת.

בנוסף, מעבר לעובדה שלאורה כן זכתה בהצבעת הקהל וסחפה את הקהל הרומני, חשוב לזכור שבהרבה מקרים, התוצאה שאליה מגיע השיר/האמן לא מעידה דבר על השיר או המבצע. לפעמים שיר טוב מנצח, ולפעמים לא כתוצאה מגורמים כאלה ואחרים שאין ממש שליטה עליהם. האם "amar pelos dois" היה הופך פתאום לשיר פחות טוב אם היה מגיע "רק" למקום השני?

 

[tajci]

מבין את התסכול

מודה שהקדם הרומני ממש לא מענין אותי. לא אהבתי אף שיר של המדינה בתחרות(למעט יצירת המופת משנת 1994, שהוחרבה בלייב אבל כבר סלחתי

).
בגלל מה שכתבת אילצתי את עצמי לצפות בביצוע שלה בגמר. האמת שהופתעתי לטובה (אבל עדין לא מתחבר לסגנון ובמיוחד לא לקטע האופרה ולקולות הרקע). כנראה שכל הבלאגן מסביב (עם הדעות שלה) הצדיקו את הסיכול הממוקד.

 

[אנה פבלובה]

I'm going where there"s zero gravity

פתאום הבנתי איזה שיר גאוני.
פתאום כי התחברתי לטקסט. לקח קצת זמן. ידעתי שזה על דכאון. ויציאה ממנו. אבל היום הבנתי שזה גם על התאבדות.
מה שגאוני כאן זו ההתאמה של המלודיה לטקסט לביצוע הגאוני-אין לי מילה יותר מדויקת-של קייט.
זה מתחיל עם הפניה אליו, אל הדבר הזה שמכאיב לה, והלחן תואם את הרגשה, ומשתנה עם כל משפט. היי יו, ופתאום עליה-איטס מי אגיין..ואס שוב שתי שורות אותו לחן, ואז אני כואבת, מרגישה נמוך, אתה כלכך כבד, אני חייבת לתת לך ללכת, 4 שורות לחן אחר שוב מדבר את הטקסט, צובע אותו, עוטף כמו כפפה מותאם לכל מילה ולכל רווח.
ואז-אני הולכת לאן שיש אפס כוח משיכה. והלחן זי אי אי אי אי רו גר אה אה אה בי טי. זה מושלם. העליה הזו. זה טוב. אני הולכת למקום טוב. אני חופשייה. והיא שרה את הלחן כמו שאף אחת אחרת לא הייתה יכולה. זה ממש שיר של קייט.
ואז מתחיל שוב הפעם עם קיק האוסי טמפו 150 נראה לי.....
×...............
רק חייב לומר שהקשר למחשבות על אמת ושקר אינו מקרי. זה שיר שבצפייה ראשונה נראה טראש אירוויזיוני. ורק כשמתחברים לטקסט מבינים עד כמה הוא אמיתי.
×............
והשיא nothing hold me down זה כבר כשהיא נמצאת באיזור הזירו גראביטי. וזה כל כך טוב. כזה נכון הלחן הליווי שוב ושוב והיא עפה לה זי הי הי הי גם פיזית גבוה גבוה זה קתרזיס זה מדהים!!!!!!!
&nbsp
זהו אני עוצר פה נראה לי שהבהרתי את עמדתי. ואם לא ברור אז מבחינתי סידני 2020

&nbsp

 

[סטילהוק]

השיר הזה לא יראה גמר

לא אתפלא כלל אם זאת תהיה השנה הראשונה שאוסטרליה תישאר בסמי. ומגיע להם בגלל הבחירה האומללה שלהם כשהיו להם כאלה אופציות הרבה יותר טובות לבחור מהן, כמו Electric Fields ו-Sheppard.