בילאל ועוד איך יפתיע. הוא נער/ת השער של סנסציית רשת
שנכנסה למיינסטרים בזכות הקהל והמלה של הקהל יותר חשובה מכל מה ש-10 שופטים יקבעו. בילאל הוא גם אשף בשיווק ומיתוג עצמי וכמו שבצרפת הוא סחף אחריו 35% מסך כל המצביעים זה יקרה גם באירופה משום שהוא מייצג 3 מיעוטים שונים ברמה האתנית, הדתית והמגדרית ובתור שכזה הוא אוטומטית הופך למניף דגל של סובלנות, הכלה וקבלה וגם מייצר חיבורים חדשים שלא ניתן היה להעלות על הדעת עד לא מזמן.
כשהוא שר את סיפור חייו זה כבר לא כל כך משנה אם הוא זמר בינוני ששר שיר בינוני. מספיק צרפתים הבינו סוף סוף שלקלף המיני-מגדרי יש חיים עצמאיים משלו כשם שאירלנד הבינה את זה אשתקד עם ריאן או'שונסי וצמד הרקדנים-אוהבים שלו. לא יהיה רגע דל עם בילאל... עם כל האיומים על חייו, ה-BDS והניסיונות לעשות לו דה-לגיטימציה, בארבעת החודשים הבאים השיר עוד ייטען במשמעויות הרבה יותר גדולות מעל ומעבר למשקל הסגולי שלו.
רק חשוב לציין שבחצי הגמר הוא קיבל 58 נקודות מתוך מקסימום 60 אצל השופטים, בעוד שבגמר התוצאה עמדה על 50 נק' מתוך 120 אפשריות.
סה לה קאץ'! השופטים היו חייבים לתת 2,4,6,8,10 ו-12 נק' רק ל6 מתוך 8 המשתתפים, כלומר: לכל שופט היו 42 נק' ומכיוון שיש 10 שופטים, סך כל הנקודות שהיו ברשותם עמד על 420 נק', אבל! הזוכה במקום הראשון יכל לקבל לכל היותר רק 120 נק' (10 כפול 12 נק'). בהצבעת הקהל לא קיימת מגבלה כזאת: הניקוד הוא פונקציה של אחוזי הצבעה לכל שיר שמתורגמים לנקודות. לכן, ברגע שאחוז ההצבעה לבילאל עמד על 35% בערך, הוא למעשה קיבל 35% נקודות מתוך 420 שמהווים 150 נק'. הקהל לא מדרג את השירים כמו השופטים, אלא מצביע עבור הפייבוריט שלו ומכיוון שהיה כאן ניצחון כזה סוחף אצל הקהל, הוא רוקן את המשמעות מהצבעת השופטים לסימון ולסילבן.
לא יודעת אם הצרפתים צריכים לחזור לבחירה פנימית, אבל הם כן צריכים להפנים שאין להם יכולת לייצר אירוע נוצץ בסדר גודל של המלודיפסטיבלן ושהטעות הכי גדולה אצלם היא חשיפת הניקוד הכולל בשלבי חצי הגמר במקום להסתפק בהכרזה על 4 המעפילים לגמר בלבד. חשיפת הניקוד בחצאי הגמר והפרשי הניקוד בין המתמודדים הפכו לנבואה שהגשימה את עצמה בגמר, מה שהופך את כל הליך ההצבעה המייגע והפתלתל בגמר לסוג של מצג שווא.