שרשור 5 נאמברים *מעולים* מהעשור האחרון

[אנה פבלובה]

אייקון מופתע כי נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאני ממש לא מסכים איתך.
א. פאתוס. יש כלכך הרבה דוגמאות לזמרות פאתוס שאני לא יודע מאיפה להתחיל. ממאיה בוסקילע ועד תמרה גאורגיה 2017. סתם שתיים ראשונות שחשבתי עליהן. אבל יש מאות. באירוויזיון. הן הרוב. אולי 10% זמרות כנות שמגישות שיר מהלב מהבטן בלי לחשוב על מצלמות.
וטיאנה בביצוע הזה מביאה את עצמה טוטאלית. זה שיר קשה כי הוא בסולם גבוה מאוד וצריך להיות סופר דופר מרוכז כדי להצליח לבצע אותו וזה מה שהיא עושה כאן. סופר מתרכזת וסופר מתכוונת. אני מאמין לה. לגמרי. אין כאן פאתוס אלא התכוונות מוחלטת.
ב. קאמפ. לפי ויקיפדיה קאמפ היא "גישה אסתטית פוסטמודרניסטית שהופיעה בשנות ה-60 בארצות הברית, שלפיה ניתן לזהות יופי אירוני אנין בתופעות אופנתיות הלוקות בחוסר טעם קיצוני או בביטויים מובהקים של פרובינציאליות וכיעור".
דוגמאות לקאמפ יש המון מהאיר'. אנג'לינה אגורבוש אוקראינה 2005 למשל. שיר נוראי, הופעה עוד יותר נוראית, פוזה מוגזמת. קאמפ און דה פייס.
להגדיר את ההופעה של טיאנה כקאמפ באמת חוטא למציאות.
אז אני מבין שלא עשתה לך את זה. סבבה. לך היא נשמעת חיה פצועה, לי היא קורעת את הלב כל פעם מחדש. הכל בסדר, אבל בואי לא נגזים, קאמפ זה מעליב. אגב היא ניצחה את הסמי, את בטח יודעת. מה לעשות שבגמר הייתה חולה?
אני מצרף לך כאן ביצוע אקוסטי שתראי עד כמה היא רצינית והכי לא קאמפ

נ.ב. תוספת בעריכה: חיה פצועה זו דווקא מחמאה. זה אומר שהיא אמינה. היא פצועה, כואבת. איך זה שאת מגנה אמינות, כאב? לא מתאים לך. דרוש הסבר.

 

[alma velama]

קאמפיות זו גם תיאטרליזציה מופרזת של חוויה, הגדשת סיאה, עודף

אני מעריכה זמרת שלוקחת אתגר ומותחת את גבולות היכולת שלה ואין לי כמעט ספק קל שבקלים שלו השיר נשלח לייצג את אוקראינה והביצוע היה מתעלה לרמה של חצי הגמר האוקראיני, היא הייתה מגיעה לחמישייה הראשונה עם כל הליטושים, השידרוגים והעיבויים שמאפיינים כל כך את המקצוענות האוקראינית ברוב המקרים. (הופעת הגמר הבליטה את השגיאות הפטאליות שנעשו בזמן שחלף מחצי הגמר עם טריק החלפת השמלה האדומה הרפויה עם הבד העודף בשמלת זהב מטאלית הדוקה. מה יותר גימיק זול מזה?)
ועדיין, הבלדה הזאת במהותה נשמעת לי בסופו של דבר כאחת שלוחצת יותר מדי על דוושת הרגש באופן שמקשה לי להסדיר את נשימתי לאחר מכן. זה התיאור הכי קרוב לתחושה שיש לי לגבי חווית ההאזנה לשיר הזה. לגבי יללת השבר של חיה פצועה כעדות לאותנטיות ולכאב, זאת שאלה של מינונים ושל תחושת גובה הצליל והגוון שהיא מפיקה. קח לצורך השוואה את זלאטה מ-2013 עם השיר MY GRAVITY. על מה ולמה (כשמי...) הייתה ראויה למקום השלישי? הרי מדובר בבלאדת דיסני קיטשית למדי שהיא הפגנת מנעד קולי וצלילות קול של זמרת מקצועית ועתירת ניסיון. אני מכירה ביכולות השירה המופלאות שלה, אך אני בזה לשיר ולמניפולטיביות הברורה שלו.
יתרה מזאת, שיר שכותרתו היא I LOVE YOU או שמכיל את המשפט I WILL NEVER LOVE AGAIN או I WILL NEVER FALL IN LOVE AGAIN או I WILL FALL IN LOVE AGAIN זה הדבר הכי עצלני ומאוס בעיניי.
שוב, זה בסדר גמור להילחם בלהט על הבחירות שלנו ואכן הבאת את הטיעונים שלך עם גיבויים לשיטתך. חשוב לי לומר, למרות שעשוי להצטייר רושם אחר, שאין לי משהו נגד טאיאנה והייתי מאד בעד LEYLA ב-2018 עד כדי כך שהייתי מליצת יושר שלה כאן בניגוד לאדישותם ודברי הביטול של כמה ממכרינו המשותפים.

 

[אנה פבלובה]

מסכים מאוד לגבי ביצוע הגמר. אני מתעלם ממנו לגמרי. ואם לפאתוס וקאמפ התכוונת לגמר אז אני איתך. זה היה פתאטי ומיותר. כמו הסתומה עדרואן ספרד 2015, שם גם השיר היה נוראי וגם שהיא מעיפה את הגלימה זה כה עלוב. (אצל עדרואן רואים מאחורה מישהו שרץ מהר לאסוף את הגלימה חח). את I LOVE U אני אוהב כשיר גולמי הוא לא רע בכלל. אני מתעלם מהגמר. הפוסט שלי מדבר רק על הביצוע בסמי שלדעתי היה מאסטרפיס.
בקשר לזלאטה, עוד שיר שאני מתעב שמעולם כמו עם עדרואן לא האזתי לו(אחרי הפעם ה1). ואצלה זה באמת פאתוס עלוב. זה שיר חלש שממש לא הגיע לו מקום 3. למרות שיש לה קול מצוין. טוב נו, ומה נאמר על רוסיה והבבושקות שהגיעו מקום 2? יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע.
בעניין LEYLA, אהבתי כי טיאנה מצטיינת בכל מה שהיא עושה וזו הייתה הופעה טובה. אבל אין מה לאז'וות...

 

[alma velama]

את הנעשה אין להשיב. רק להוקיר (או שלא)

עוד דוגמא: JE SUIS L'ENFANT SOLEIL הוא שיר עלילתי-אפי קורע לב שקורם עור וגידים בעיני המאזין ושולח אותו למחוזות סינמטוגרפיים, אבל ההופעה של אן מארי דוד בגמר בירושלים הייתה תיאטרלית באופן מופרז על סף מערבולת רגשית עודפת. הופעה שהיה בה לעיתים מפגן כוח אלים משהו, אבל בלהט הרגע והשידור החי הפאתוס נטל את שרביט ההובלה, הן בהגשה הקולית והן בבחירת הלבוש והאקססוריז.
אני מעריכה יותר את הרבדים והרטט בגוון הקול של אן מארי דוד על פני זמרות אחרות שנוטות לשיר בלאדות דרמטיות עוצמתיות, אבל המקרה שלה הזכיר לי את מה שעבר על טאיאנה בין חצי הגמר לגמר (למרות שהדרך לגמר האירוויזיון בי"ם הובטחה מספיק זמן מראש בהשוואה לזמן שעמד לטאיאנה והנפילה בין הקדם לגמר לא הייתה כה מובהקת ובלתי ניתנת לגישור).

ילד השמש - קדם (דקה 09:27)
https://www.youtube.com/watch?v=jzoRVMEu-m0
ילד השמש - גמר
https://www.youtube.com/watch?v=7rGavYdklEQ

 

[אנה פבלובה]

איך שלפת את הקדם הצרפתי מ79??
את ומיס פות שני אלופים. אני לא מגיע לקרסוליים שלכם בידע האירוויזיוני.
כל הכבוד!

 

[alma velama]

עכשיו שולפת את הגירסה המלאה והאיכותית של 79'

https://www.youtube.com/watch?v=x9aO1CBtJTI

 

[אנה פבלובה]

 

[tajci]

גם ממני

בהחלט הביצוע שלה בקדם רגוע יותר, מדויק, וממש מענג (יש רגע שהמצלמה מתקרבת אליה והיא עושה קצת פרצופים..אבל זאת היתה ההופעה הכי מוצלחת בקדם. דרך אגב מענין מדוע הבמאי בחר בזוית הצילום המרוחקת).
תודה רבה על הקישור לקדם הצרפתי. זה עונג צרוף!!! כל כך מרתק לראות שגם במדינות אחרות התיחסו באותן שנים לארועי בחירת הנציג לאירוזיון ברצינות גדולה כל כך. חפרתי קצת בפרופיל של מי שהעלה את הקישור ביו טיוב - לא לפספס את הקדם הטורקי מאותה שנה , עם שיר נהדר שכל כך חבל שלא הגיע בסוף לירושלים(בשל לחץ מדינות ערב), בקדם הפורטוגזי האיכותי, בקדם הפרטי בהולנד(עופר דואק מוקדש לך ב

), בשערוריה של הקדם הבריטי עם שיר הפנטזיה הנהדר שנשדד (מזכיר מאוד את ניו יורק של הכל עובר חביבי וגלי), וגם הקדם הגרמני חביב עם פאולה הפיבוריטית שלי. בקיצור אחלה דף לעקוב אחריו.

 

[tajci]

לא מבין את ההתלהבות ממנה

אם כבר, הפספוס הגדול של האוקראינים הוא השיר הנפלא הזה משנת 2016, שגם יכל לנצח את התחרות...

 

[Willo the Wisp]

שיר מעולה

אבל תש"ד-תש"ה היה השיר הטוב ביותר באותו קדם, שהיה אחד הקדמים הטובים אי פעם. ובוא, הם ניצחו איתו אז כמה פיספוס זה כבר יכול להיות.
ואם כבר שיר שהייתי מוכן לראות בסטוקהולם במקום ג'מאלה, זה שריקת פח

. אמנם ההופעה בקדם האוקראיני לא היתה משהו לכתוב עליו הביתה, אבל לו היה נוסע לאירוויזיון לבטח היה מקבל אוקראיניזציה מעיפת מוחות

 

[GALxp]

ביצוע מרטיט

פספוס אדיר של אוקראינה למרות המעידה הקולית שלה בגמר.