ההופעה של פפינו די קאפרי ב-91' הייתה ראויה אבל לא הוערכה די.
הופיע בגיל 52 ואמנם סיים במקום השביעי והמכובד, אבל יכול להיות שמיקומו כשיר האחרון בתחרות לא סייע לו בעידן השופטים. השיר האיטלקי היחיד שבוצע בנאפוליטנית - NEAPOLITAN שנחשבת לשפה שמורה שאיפיינה כמה חבלים בדרום איטליה ובעיקר סביב נאפולי. בעיניי אחת הבלאדות האיטלקיות היותר מרגשות שאיטליה שלחה בשלושת העשורים שבין 1970-1997, אבל איכשהו היא נמנית על השירים הפחות זכורים שהגיעו מהמדינה.
יהיה מרגש לראות את מאסימו ראניירי בסן רמו כמו כל אמן ותיק עם רזומה עשיר שמשתבח כמו יין. לעומת זאת, לא הייתי רוצה מצב כמו בגרמניה 2007 בו ויקי לאנדרוס הוותיקה התמודדה עם תומס אנדרס מ'מודרן טוקינג' ו'טקסס לייטנינג' על הכרטיס לאירוויזיון לא רק עם בלאדה סכרינית ומיושנת אלא גם זייפה את נשמתה לכל אורך השיר. לא הייתי רוצה להיות גם בנעליים של אינגלברט המפרדינק או בוני טיילור שפתאום גילו שהם לא כל כך רלוונטיים לקהל הזה ולא רק משום שהם בריטים (לאינגלברט נגרם עוול בכל קנה מידה משום שהוא היה במיטבו ואי אפשר לבוא אליו בשום טענה) .ויקי לאנדרוז טענה שהאוזנייה לא עבדה או משהו בסגנון, אבל הנזק היה רב יותר מהתועלת.
אם האיטלקים יחליטו שהשיר של ראניירי ראוי למקום הראשון כמו פיורלה או אורנלה ואנוני כמעט, לפחות הוא יזכה לזה ביושר ובתמיכה משוקללת מקיר לקיר אחרי 4 או 5 הופעות חיות ברצף במשך 5 ימים.