אחד מהאהובים עלי כיום ועדיין מדובר בסוג-של הפתעה
זה ביצוע מאופק ואינטיליגנטי: מתחיל מרוסן ונמוך, הולך ומתעצם עם קולות ליווי מעולים אבל תמיד נסוג רגע אחד לפני השיא שמגולם בפזמון ולא גולש למפגן ראווה של דיווה אובר-דרמתית. כשהוא הושמע לראשונה בסן רמו לא חשבתי שהוא המוצלח ביותר שלה מהשנים האחרונות, אבל בשמיעות חוזרות הוא ממש גדל עלי.