ראיון הניצחון של נטע בעיתון ״ישראל היום״
- פותח הנושא L e j l a
- פורסם בתאריך
והנה נטע מוכיחה את טענתי שעל ישראל נאסר לעלות עם לופר מהתחלה
מה הרגשת כשהודיעו שלא תוכלי להשתמש בלופר בתחרות?
"עם הלופר ההקלטות נעשות בלייב, ולכן הנהלת התחרות אישרה את זה בהתחלה, ושחררנו את השיר. יום אחד טמירה ירדני (הבעלים של 'טדי' ומפיקת 'הכוכב הבא'; ע"ס) ויואב צפיר קראו לי לשיחה אצל טמירה בבית. התיישבנו על הספה וידעתי שהולכים לבשר לי משהו מטלטל. הם מזגו יין, וחשבתי שזו הרמת כוסית, ואז הסתכלתי על יואב ואמרתי לו: 'אתה הולך להפוך לי את העולם עכשיו, נכון?' הוא סיפר לי שאי אפשר להופיע עם הלופר.
מה הרגשת כשהודיעו שלא תוכלי להשתמש בלופר בתחרות?
"עם הלופר ההקלטות נעשות בלייב, ולכן הנהלת התחרות אישרה את זה בהתחלה, ושחררנו את השיר. יום אחד טמירה ירדני (הבעלים של 'טדי' ומפיקת 'הכוכב הבא'; ע"ס) ויואב צפיר קראו לי לשיחה אצל טמירה בבית. התיישבנו על הספה וידעתי שהולכים לבשר לי משהו מטלטל. הם מזגו יין, וחשבתי שזו הרמת כוסית, ואז הסתכלתי על יואב ואמרתי לו: 'אתה הולך להפוך לי את העולם עכשיו, נכון?' הוא סיפר לי שאי אפשר להופיע עם הלופר.
מיד אחרי שיצא הקליפ התנהלה השיחה הזאת, עוד לפני יזראל קולינג
בגלל זה נטע לא עלתה להופיע עם הרקדניות לא ביזראל קולינג ולא באמסטרדם, כדי שזה לא יתגלה שהם עושות לה את קולות הלופר. וגם בגלל שהיא אמנית ופר שמזוהה עם לופר, וככה רצו להשאיר את זה עד החזרות בליסבון, שהרבה לפניהם הם ידעו שאסור להם לעלות עם לופר אמיתי לבמה.
בגלל זה נטע לא עלתה להופיע עם הרקדניות לא ביזראל קולינג ולא באמסטרדם, כדי שזה לא יתגלה שהם עושות לה את קולות הלופר. וגם בגלל שהיא אמנית ופר שמזוהה עם לופר, וככה רצו להשאיר את זה עד החזרות בליסבון, שהרבה לפניהם הם ידעו שאסור להם לעלות עם לופר אמיתי לבמה.
ומי שמחרטט כאן שטויות לצורך הוויכוח זה אתה, חבוב. אני נצמדת לעובדות. מה שכתבתי אז היה הערכה, השערה (וכך הצגתי את הדברים) ע"ס המידע שקיבלנו אז. אכן, נטע הבהירה בריאיון שהם ידעו על הלופר לפני ליסבון. אתה זה שהחלטת עכשיו מתי בדיוק הם ידעו ע"ס העובדה שהיא הופיעה בלי רקדניות בכיכר...
TapuZarkor
New member
השיר הוא בכלל לא שיר לופר (אלא אם כן כמה שניות זה נחשב).
אז אני לא מבין על מה פה הוויכוח בכלל.
בהחלט אין טעם להתווכח איתה. חבל על הזמן.
אז אני לא מבין על מה פה הוויכוח בכלל.
בהחלט אין טעם להתווכח איתה. חבל על הזמן.
נקודות מעניינות מתוך הריאיון
משקל, בריאות, מראה וסגנון (היו עוד הרבה שאלות ותשובות בנושא)
היום את אוכלת בלי חשבון?
"כן, אבל אתה רואה - אני יושבת איתך ואוכלת אוכל מזין. אני מרגישה טוב מאוד, ואני יודעת מה טוב לי בבטן. אני לא אוהבת לענות את עצמי. אני אוהבת לאכול, משתדלת לאכול בריא, אבל לא אמנע מעצמי כלום".
אז מה עושה כאן ההליכון? [המונח הנכון: מסילת כושר]
"קניתי אותו לפני האירוויזיון כדי לעבוד על סיבולת לב־ריאה, לא כדי לרזות. כשאני אומרת שעבדתי קשה לקראת האירוויזיון, אני מתכוונת לזה. חשוב לי להגיד שהבריאות חשובה לי, ואני שומרת ובודקת את זה כל הזמן".
המראה שלך הפך במובן מסוים לסמל המסחרי שלך.
"הסמל המסחרי שלי הוא המוזיקה שלי. גם החברות הכי גדולות משנות לוגואים. אני מוצר, ואם המוצר הזה יבוא באריזה קטנה יותר, הוא יישמע אותו הדבר. המוזיקה שלי תהיה אותו הדבר, ואני אהיה שמחה באותה המידה. מצווה גדולה להיות בשמחה, כפרה, וזה תמיד יהיה ככה. אני לא מתחייבת לשום דבר".
אהבת את השמלה שלבשת באירוויזיון?
"מאוד. לדעתי לא מדברים מספיק על השמלה, היא לא פחות מיצירת אמנות. המעצב מאור צבר והתופרת שלו טל ברקוביץ יצרו אותה מתוך מחשבה עלי ועל מה שאני צריכה לעשות על הבמה. זה היה מחוך נושם, שעטף את הגוף שלי כמו צמיד על יד. יצירה שעבדו עליה הרבה שעות".
איפה השמלה עכשיו?
"היינו איתה ב'ארץ נהדרת', ועכשיו היא עוברת למוזיאון האירוויזיון בשבדיה".
אני מבטיחה לך שהבחירות שלי בלבוש הולכות להיות נועזות יותר ויותר".
חשוף?
"לא יודעת אם חשוף, אבל הכל יהיה אמנות. יכול להיות שאחליט לצבוע חצי פרצוף בירוק. הכל תלוי במה שהשיר יבקש ובמה שהמציאות תבקש. באירוויזיון ידעתי שאני צריכה לעשות משהו רגוע יחסית. אבל עכשיו אני רוצה לחגוג את החיים ואת האמנות, יותר בכיוון של ליידי גאגא".
ניצחון, הימורים ופרופורציות
גם גאולה אבן הכעיסה אותה. "אף אחד לא אמר לי דברים כמו שהיא אמרה בראיון, שאני לא יכולה לחזור לארץ בלי ניצחון. מי אומר דבר כזה לבן אדם לפני תחרות? זה עצבן אותי מאוד. עניתי לה, 'בואי נגזים, גאולה'.
"היא היתה יכולה להיות גאה במה שעשינו גם בלי ניצחון, ולא להגיד לי שאני לא יכולה לחזור הביתה בלי ניצחון, ועוד בפריים טיים. למה מה קרה? בסופו של דבר, זו רק תחרות של שירי פופ. היו רגעים שהרגשתי שאנשים איבדו פרופורציות, כולל אלה שלקחו בעלות על הגוף שלי. אני לא גיבור לאומי. בסופו של דבר, אני זאת אני, ובאתי לעשות את הטוב ביותר שלי".
"אני יודעת שהרבה התייחסו להימורים, אבל אותי זה לא עניין", היא אומרת בנחרצות. "אני הסתכלתי על האירוויזיון לא כעל תחרות שאני צריכה לנצח, אלא כעל הבמה הכי גדולה בעולם כדי להגיע לכמה שיותר אנשים ולעשות שינוי קטן בתפיסה. רציתי להביא לשם משהו שהוא קצת מחוץ לקופסה, משהו שהוא טיפה יותר איכותי.
"ברגע שהצלחנו לעשות את זה ולעורר תגובות חיוביות מאנשים, זה הרגיש כמו ניצחון. כי ניצחון מבחינתי זה לא איפה מדרגים אותי, אלא אם כן אני מבסוטית ממה שעשיתי. זו קלישאה ענקית, אבל אני באמת המבקרת הכי קשוחה של עצמי, ואם אני לא מדייקת, אני הראשונה ששומעת".
פתחת את טבלת ההימורים להתעדכן איפה את ממוקמת?
"פתחתי, דווקא כי זה עבר לידי ולא השפיע עלי. הייתי גם חברה בקבוצה של חובבי אירוויזיון ישראלים, ובהתחלה הם אמרו עלי את הדברים הכי מחרידים שאפשר. זה מאוד מצחיק לראות את התהליך, איך אנשים היו מזועזעים, ולאט־לאט התחילו לעכל. כשהשיר יצא הוא לא התקבל בתרועות רמות, אבל מה שקרה איתו, וכל התהליך, היה מדהים".
אחרי חצי הגמר את רואה שירדת בטבלת ההימורים למקום הרביעי. מה זה עושה לך?
"זה משחרר אותי, לדעת שאני לא מגיעה לגמר כפייבוריטית לניצחון. אני יכולה להבין למה זו היתה כותרת בארץ - כי זאת תחרות, ולדירוג יש משמעות, ואיזה מעניין זה שהראשונה נפלה למקום הרביעי, ויאללה, בוא נתרגש מזה. "אבל זה היה שלכם, זה לא היה שלי. אני הייתי צריכה לנצח את עצמי ואת התחרות. הזחיחות הזאת, שכולם היו בטוחים שאנחנו מנצחים, היתה מעצבנת.
[על הלני]
מעבר לזה, אני חושבת שהיא מדהימה ויש לה עוצמה מטורפת, והיתה לה הופעה וואו". "הייתי מוכנה לזה שהלני תנצח. זה לא היה מרסק אותי, כי כל החיים זה היה ככה. אני לא מכירה משהו אחר. כל חיי נוצחתי בידי הדבר הסטנדרטי, תמיד. כשהגיע הרגע שחילקו סולואים בלהקה הצבאית, תמיד בחרו את הבחורות שהקול שלהן עדין ושהמראה שלהן נעים לעין".
איזה מקום היה מאכזב אותך?
"מחוץ לעשירייה הראשונה".
פרשת הלופר
מה הרגשת כשהודיעו שלא תוכלי להשתמש בלופר בתחרות?
"עם הלופר ההקלטות נעשות בלייב, ולכן הנהלת התחרות אישרה את זה בהתחלה, ושחררנו את השיר. יום אחד טמירה ירדני ויואב צפיר קראו לי לשיחה [...] הסתכלתי על יואב ואמרתי לו: 'אתה הולך להפוך לי את העולם עכשיו, נכון?' הוא סיפר לי שאי אפשר להופיע עם הלופר. "דפקתי את כל הכוס בשלוק אחד וביקשתי שימזגו לי עוד אחת (צוחקת). זה היה מאוד קשה, לא ידעתי איך לעכל את זה, ממש התמוטטתי. כי אני אמנית לופר, וככה בנינו את השיר. בלי הלופר אנחנו מוותרים על היושרה המקצועית שלנו. "ייאמר לזכותו של אבשלום (אריאל, המפיק המוזיקלי שלה; ע"ס) שהוא מייד אמר לי שיהיה בסדר, וזה נדיר מאוד אצלו. ואז גם כולם התחילו להתעסק בזה, ולך תסביר את זה לכולם".
הביקורת על החזרות
החזרה הראשונה לא בישרה טובות. "פתאום אנחנו מגלים שהמידות של הבמה, ששלחו לנו לארץ ולפיהן בנינו את הכוריאוגרפיה, לא היו נכונות. "היינו צריכים לעשות הרבה שינויים על הבמה, ומיכל שי, הכוריאוגרפית, לא היתה איתנו. גם לא היתה מספיק תאורה, האולם היה חשוך, והיינו חייבים לחשוב על הכל מחדש. את כל היופי הזה גילינו בפעם הראשונה על הבמה, כשכל העיניים עלינו.
"על המסך אנשים רואים שתי הופעות בסך הכל, אבל בפועל יש לפחות שש הופעות מאוד קריטיות. בשבועיים האלה אני עשיתי שש פעמים אירוויזיון. פעמיים של השידור, פעמיים לשופטים, ועוד פעמיים שהן חזרות קריטיות, שכל מה שקורה בהן יוצא לעיתונות. הכל בווליום מאוד גבוה, והכל צריך להיות הכי מדויק שיש, כי כולם מסתכלים, ובחלק מהמקרים מנקדים.
"בגלל שהכל ככה, הייתי חייבת להיכנס למוד של חמלה כלפי עצמי, כי אני ואבשלום מאוד קשוחים עם עצמנו. היינו שם כמו מאמן שעולה לקרב עם הג'ודוקא שלו, ואחרי כל ביצוע הוא לוקח אותי ואומר לי, 'כאן וכאן צריך לשפר', ויואב צפיר יושב על ההופעה והפרצופים והמצלמה ועוד מיליון דברים. אני רגילה לבוא ולהופיע וליהנות, ופתאום אתה עובר פאזה למשהו אחר לגמרי. זה מטורף כמה הכל צריך להיות סוּפר מדויק".
על פניו, נראית שם מאוד טבעית ומשוחררת.
"זה נראה כאילו הכי לא אכפת לי, אבל הכל אכפת לי. הכל היה מתוכנן על השנייה ועל המילימטר, וזו היתה חוויה קשוחה ומיוחדת. [...]
כשחזרת לארץ צפית בהקלטות של ההופעות שלך?
"כן, וחשבתי לעצמי שפה יכולתי לעשות ככה, ופה ככה, ופה סגרתי את העיניים ופה לא, והיה רגע שעשיתי תנועה אחת יותר מדי, ועוד כל מיני דקויות שרק אני רואה".
משקל, בריאות, מראה וסגנון (היו עוד הרבה שאלות ותשובות בנושא)
היום את אוכלת בלי חשבון?
"כן, אבל אתה רואה - אני יושבת איתך ואוכלת אוכל מזין. אני מרגישה טוב מאוד, ואני יודעת מה טוב לי בבטן. אני לא אוהבת לענות את עצמי. אני אוהבת לאכול, משתדלת לאכול בריא, אבל לא אמנע מעצמי כלום".
אז מה עושה כאן ההליכון? [המונח הנכון: מסילת כושר]
"קניתי אותו לפני האירוויזיון כדי לעבוד על סיבולת לב־ריאה, לא כדי לרזות. כשאני אומרת שעבדתי קשה לקראת האירוויזיון, אני מתכוונת לזה. חשוב לי להגיד שהבריאות חשובה לי, ואני שומרת ובודקת את זה כל הזמן".
המראה שלך הפך במובן מסוים לסמל המסחרי שלך.
"הסמל המסחרי שלי הוא המוזיקה שלי. גם החברות הכי גדולות משנות לוגואים. אני מוצר, ואם המוצר הזה יבוא באריזה קטנה יותר, הוא יישמע אותו הדבר. המוזיקה שלי תהיה אותו הדבר, ואני אהיה שמחה באותה המידה. מצווה גדולה להיות בשמחה, כפרה, וזה תמיד יהיה ככה. אני לא מתחייבת לשום דבר".
אהבת את השמלה שלבשת באירוויזיון?
"מאוד. לדעתי לא מדברים מספיק על השמלה, היא לא פחות מיצירת אמנות. המעצב מאור צבר והתופרת שלו טל ברקוביץ יצרו אותה מתוך מחשבה עלי ועל מה שאני צריכה לעשות על הבמה. זה היה מחוך נושם, שעטף את הגוף שלי כמו צמיד על יד. יצירה שעבדו עליה הרבה שעות".
איפה השמלה עכשיו?
"היינו איתה ב'ארץ נהדרת', ועכשיו היא עוברת למוזיאון האירוויזיון בשבדיה".
אני מבטיחה לך שהבחירות שלי בלבוש הולכות להיות נועזות יותר ויותר".
חשוף?
"לא יודעת אם חשוף, אבל הכל יהיה אמנות. יכול להיות שאחליט לצבוע חצי פרצוף בירוק. הכל תלוי במה שהשיר יבקש ובמה שהמציאות תבקש. באירוויזיון ידעתי שאני צריכה לעשות משהו רגוע יחסית. אבל עכשיו אני רוצה לחגוג את החיים ואת האמנות, יותר בכיוון של ליידי גאגא".
ניצחון, הימורים ופרופורציות
גם גאולה אבן הכעיסה אותה. "אף אחד לא אמר לי דברים כמו שהיא אמרה בראיון, שאני לא יכולה לחזור לארץ בלי ניצחון. מי אומר דבר כזה לבן אדם לפני תחרות? זה עצבן אותי מאוד. עניתי לה, 'בואי נגזים, גאולה'.
"היא היתה יכולה להיות גאה במה שעשינו גם בלי ניצחון, ולא להגיד לי שאני לא יכולה לחזור הביתה בלי ניצחון, ועוד בפריים טיים. למה מה קרה? בסופו של דבר, זו רק תחרות של שירי פופ. היו רגעים שהרגשתי שאנשים איבדו פרופורציות, כולל אלה שלקחו בעלות על הגוף שלי. אני לא גיבור לאומי. בסופו של דבר, אני זאת אני, ובאתי לעשות את הטוב ביותר שלי".
"אני יודעת שהרבה התייחסו להימורים, אבל אותי זה לא עניין", היא אומרת בנחרצות. "אני הסתכלתי על האירוויזיון לא כעל תחרות שאני צריכה לנצח, אלא כעל הבמה הכי גדולה בעולם כדי להגיע לכמה שיותר אנשים ולעשות שינוי קטן בתפיסה. רציתי להביא לשם משהו שהוא קצת מחוץ לקופסה, משהו שהוא טיפה יותר איכותי.
"ברגע שהצלחנו לעשות את זה ולעורר תגובות חיוביות מאנשים, זה הרגיש כמו ניצחון. כי ניצחון מבחינתי זה לא איפה מדרגים אותי, אלא אם כן אני מבסוטית ממה שעשיתי. זו קלישאה ענקית, אבל אני באמת המבקרת הכי קשוחה של עצמי, ואם אני לא מדייקת, אני הראשונה ששומעת".
פתחת את טבלת ההימורים להתעדכן איפה את ממוקמת?
"פתחתי, דווקא כי זה עבר לידי ולא השפיע עלי. הייתי גם חברה בקבוצה של חובבי אירוויזיון ישראלים, ובהתחלה הם אמרו עלי את הדברים הכי מחרידים שאפשר. זה מאוד מצחיק לראות את התהליך, איך אנשים היו מזועזעים, ולאט־לאט התחילו לעכל. כשהשיר יצא הוא לא התקבל בתרועות רמות, אבל מה שקרה איתו, וכל התהליך, היה מדהים".
אחרי חצי הגמר את רואה שירדת בטבלת ההימורים למקום הרביעי. מה זה עושה לך?
"זה משחרר אותי, לדעת שאני לא מגיעה לגמר כפייבוריטית לניצחון. אני יכולה להבין למה זו היתה כותרת בארץ - כי זאת תחרות, ולדירוג יש משמעות, ואיזה מעניין זה שהראשונה נפלה למקום הרביעי, ויאללה, בוא נתרגש מזה. "אבל זה היה שלכם, זה לא היה שלי. אני הייתי צריכה לנצח את עצמי ואת התחרות. הזחיחות הזאת, שכולם היו בטוחים שאנחנו מנצחים, היתה מעצבנת.
[על הלני]
מעבר לזה, אני חושבת שהיא מדהימה ויש לה עוצמה מטורפת, והיתה לה הופעה וואו". "הייתי מוכנה לזה שהלני תנצח. זה לא היה מרסק אותי, כי כל החיים זה היה ככה. אני לא מכירה משהו אחר. כל חיי נוצחתי בידי הדבר הסטנדרטי, תמיד. כשהגיע הרגע שחילקו סולואים בלהקה הצבאית, תמיד בחרו את הבחורות שהקול שלהן עדין ושהמראה שלהן נעים לעין".
איזה מקום היה מאכזב אותך?
"מחוץ לעשירייה הראשונה".
פרשת הלופר
מה הרגשת כשהודיעו שלא תוכלי להשתמש בלופר בתחרות?
"עם הלופר ההקלטות נעשות בלייב, ולכן הנהלת התחרות אישרה את זה בהתחלה, ושחררנו את השיר. יום אחד טמירה ירדני ויואב צפיר קראו לי לשיחה [...] הסתכלתי על יואב ואמרתי לו: 'אתה הולך להפוך לי את העולם עכשיו, נכון?' הוא סיפר לי שאי אפשר להופיע עם הלופר. "דפקתי את כל הכוס בשלוק אחד וביקשתי שימזגו לי עוד אחת (צוחקת). זה היה מאוד קשה, לא ידעתי איך לעכל את זה, ממש התמוטטתי. כי אני אמנית לופר, וככה בנינו את השיר. בלי הלופר אנחנו מוותרים על היושרה המקצועית שלנו. "ייאמר לזכותו של אבשלום (אריאל, המפיק המוזיקלי שלה; ע"ס) שהוא מייד אמר לי שיהיה בסדר, וזה נדיר מאוד אצלו. ואז גם כולם התחילו להתעסק בזה, ולך תסביר את זה לכולם".
הביקורת על החזרות
החזרה הראשונה לא בישרה טובות. "פתאום אנחנו מגלים שהמידות של הבמה, ששלחו לנו לארץ ולפיהן בנינו את הכוריאוגרפיה, לא היו נכונות. "היינו צריכים לעשות הרבה שינויים על הבמה, ומיכל שי, הכוריאוגרפית, לא היתה איתנו. גם לא היתה מספיק תאורה, האולם היה חשוך, והיינו חייבים לחשוב על הכל מחדש. את כל היופי הזה גילינו בפעם הראשונה על הבמה, כשכל העיניים עלינו.
"על המסך אנשים רואים שתי הופעות בסך הכל, אבל בפועל יש לפחות שש הופעות מאוד קריטיות. בשבועיים האלה אני עשיתי שש פעמים אירוויזיון. פעמיים של השידור, פעמיים לשופטים, ועוד פעמיים שהן חזרות קריטיות, שכל מה שקורה בהן יוצא לעיתונות. הכל בווליום מאוד גבוה, והכל צריך להיות הכי מדויק שיש, כי כולם מסתכלים, ובחלק מהמקרים מנקדים.
"בגלל שהכל ככה, הייתי חייבת להיכנס למוד של חמלה כלפי עצמי, כי אני ואבשלום מאוד קשוחים עם עצמנו. היינו שם כמו מאמן שעולה לקרב עם הג'ודוקא שלו, ואחרי כל ביצוע הוא לוקח אותי ואומר לי, 'כאן וכאן צריך לשפר', ויואב צפיר יושב על ההופעה והפרצופים והמצלמה ועוד מיליון דברים. אני רגילה לבוא ולהופיע וליהנות, ופתאום אתה עובר פאזה למשהו אחר לגמרי. זה מטורף כמה הכל צריך להיות סוּפר מדויק".
על פניו, נראית שם מאוד טבעית ומשוחררת.
"זה נראה כאילו הכי לא אכפת לי, אבל הכל אכפת לי. הכל היה מתוכנן על השנייה ועל המילימטר, וזו היתה חוויה קשוחה ומיוחדת. [...]
כשחזרת לארץ צפית בהקלטות של ההופעות שלך?
"כן, וחשבתי לעצמי שפה יכולתי לעשות ככה, ופה ככה, ופה סגרתי את העיניים ופה לא, והיה רגע שעשיתי תנועה אחת יותר מדי, ועוד כל מיני דקויות שרק אני רואה".
מבט אל העתיד: מנחת אירוויזיון 2019?
תרצי להיות חלק מהאירוויזיון הבא?
"כן, למה לא. נעשה משהו מגניב ואמנותי. אני רוצה להראות חדשנות ורעננות".
היה מעניין אותך להנחות אותו?
"לא חושבת שאני מנחה טובה. אני זמרת, אני מוזיקאית וזה מה שאני עושה בחיים. אני לא אצליח לעמוד על הרגליים כל כך הרבה שעות, וזה ישעמם אותי".
המשך הקריירה
"אני מאוד אוהבת את 'TOY' ואני חושבת שהוא התאים מאוד לתחרות, התאים למסר, והוא מדהים. אבל להגיד לך שהוא היה עובד בלי ההקשר של האירוויזיון? בטוח שלא ברמה הזאת. להגיד לך שהשירים שלי מעכשיו יישמעו כמו 'TOY'? חד־משמעית לא, כי זה היה שיר לאירוויזיון, והשירים הבאים שלי לא יהיו לאירוויזיון".
את מכוונת את הקריירה שלך לארץ או לחו"ל?
"לחו"ל, אבל גם מ'TOY' נהנו בארץ, ואני שמחה שיש משהו שמרים את המוראל".
כמה הופעות כבר סגורות לך באירופה?
נדב: "בערך עשר הופעות".
תרצי להיות חלק מהאירוויזיון הבא?
"כן, למה לא. נעשה משהו מגניב ואמנותי. אני רוצה להראות חדשנות ורעננות".
היה מעניין אותך להנחות אותו?
"לא חושבת שאני מנחה טובה. אני זמרת, אני מוזיקאית וזה מה שאני עושה בחיים. אני לא אצליח לעמוד על הרגליים כל כך הרבה שעות, וזה ישעמם אותי".
המשך הקריירה
"אני מאוד אוהבת את 'TOY' ואני חושבת שהוא התאים מאוד לתחרות, התאים למסר, והוא מדהים. אבל להגיד לך שהוא היה עובד בלי ההקשר של האירוויזיון? בטוח שלא ברמה הזאת. להגיד לך שהשירים שלי מעכשיו יישמעו כמו 'TOY'? חד־משמעית לא, כי זה היה שיר לאירוויזיון, והשירים הבאים שלי לא יהיו לאירוויזיון".
את מכוונת את הקריירה שלך לארץ או לחו"ל?
"לחו"ל, אבל גם מ'TOY' נהנו בארץ, ואני שמחה שיש משהו שמרים את המוראל".
כמה הופעות כבר סגורות לך באירופה?
נדב: "בערך עשר הופעות".
אבל לצערי התקשורת וגם חלק מהמעריצים מוציאים את העניין מפרופורציה. למשל הציפיות מחזרה ראשונה להיות מדויקת כמו הופעה ולשפוט אותה באותם קריטריונים (או בכיוון השני, לחשוב שההפקה יכולה לשנות קונספט ברגע האחרון והיא רק זקוקה לביקורת שלהם
מודה שגם אני נספחתי אחר איבוד הפרופורציות בחזרה הראשונה
ולא משנה כמה ניסיתי להזכיר לעצמי שזו חזרה ראשונה וזה לא אומר כלום...
זה כמובן כבר לא רלוונטי ולא משנה כבר, אך אני עדיין חושבת שקונספט ההופעה עצמו לא היה חידוש מעניין במיוחד. אפקט ה"ואוו" שהיה להופעה היה קודם בזכות נטע עצמה ובזכות השיר שהיה מספיק חזק (ובצורה אובייקטיבית, פשוט הכי טוב מבין שירי התחרות השנה).
האמת שעכשיו כשמסתכלים על כל הדרמות לאחור, גם אם לא אוהבים אותן וגם אם לא נסחפים אחריהן, מבחינתי לפחות הן רק הפכו את הזכייה למתוקה יותר מאשר להגיע כפייבוריטים מובהקים. היו הרבה דברים שהפכו את הזכייה של נטע לאחת מן הזכיות המרגשות ביותר: העובדה שסלבדור "נאלץ" להביא לה את הגביע, העובדה שכל האנשים שזילזלו בה וירדו עליה עוד בתקופת "הכוכב הבא" נאלצו לאכול את הכובע, העובדה שישראל ניצחה בטלווטינג והעובדה כמובן שזו היתה זכייתה הרביעית, מה שמציב אותה לצד המדינות המצליחות ביותר בתחרות
ולא משנה כמה ניסיתי להזכיר לעצמי שזו חזרה ראשונה וזה לא אומר כלום...
זה כמובן כבר לא רלוונטי ולא משנה כבר, אך אני עדיין חושבת שקונספט ההופעה עצמו לא היה חידוש מעניין במיוחד. אפקט ה"ואוו" שהיה להופעה היה קודם בזכות נטע עצמה ובזכות השיר שהיה מספיק חזק (ובצורה אובייקטיבית, פשוט הכי טוב מבין שירי התחרות השנה).
האמת שעכשיו כשמסתכלים על כל הדרמות לאחור, גם אם לא אוהבים אותן וגם אם לא נסחפים אחריהן, מבחינתי לפחות הן רק הפכו את הזכייה למתוקה יותר מאשר להגיע כפייבוריטים מובהקים. היו הרבה דברים שהפכו את הזכייה של נטע לאחת מן הזכיות המרגשות ביותר: העובדה שסלבדור "נאלץ" להביא לה את הגביע, העובדה שכל האנשים שזילזלו בה וירדו עליה עוד בתקופת "הכוכב הבא" נאלצו לאכול את הכובע, העובדה שישראל ניצחה בטלווטינג והעובדה כמובן שזו היתה זכייתה הרביעית, מה שמציב אותה לצד המדינות המצליחות ביותר בתחרות
אני לא חושבת שהקונספט היה חדשני, אבל המראה כן היה מקורי
ולא משהו שגרתי שרואים בכל אירוויזיון. השילוב של האלמנטים היפניים והצבעוניות בהחלט בלטו, וכמובן, הדגישו את נטע, מלכת השיר, וכך צריך להיות. זה לא היה כ"כ חדשני לעומת הקליפ כי למען האמת זה לא היה רחוק מהקליפ (בניגוד למה שרבים טוענים). גם לקליפ הם רצו לשלב את החתולים אבל לא היה זמן, ולכן הם הסתפקו במסגרת ברקע, אבל זה אותו קונספט: גאומטריה פשוטה, צבעוניות עזה ודי כרומטית בכל תמונה, סגנון יפני (בקליפ היו לה שני קימונו, כולל זה שאיתו הצטלמה לתמונות סטילס שליוו אותו) וכמובן אותה כוריאוגרפיה של רקדניות (שעל הבמה לבשו בגדי גוף תואמים לטייץ של נטע, ולא כל מיני אימוניות כעורות או שקיות מזעזעות כמו בקליפ
).
 
הבעיה שלי היא פחות עם עצם הדרמה (כי היא יכולה להיות חיובית או שלילית) ויותר עם הקיצוניות ובעיקר עם השליליות. כפי שנטע עצמה כתבה, המעריצים מיהרו לקטול... וזה משהו צורם מאוד, בעיקר כשזה מופנה כלפי עבודה בתהליך, כאמור. אנשים אפילו ביקרו את בימוי המצלמות כשלא היה כזה! (כלומר היה, אבל לא הראו לנו). התחושה הייתה שיש מי שהגיע לבקר ויהי מה, ויש אנשים שכמעט בלתי אפשרי לרצות אותם.
ולא משהו שגרתי שרואים בכל אירוויזיון. השילוב של האלמנטים היפניים והצבעוניות בהחלט בלטו, וכמובן, הדגישו את נטע, מלכת השיר, וכך צריך להיות. זה לא היה כ"כ חדשני לעומת הקליפ כי למען האמת זה לא היה רחוק מהקליפ (בניגוד למה שרבים טוענים). גם לקליפ הם רצו לשלב את החתולים אבל לא היה זמן, ולכן הם הסתפקו במסגרת ברקע, אבל זה אותו קונספט: גאומטריה פשוטה, צבעוניות עזה ודי כרומטית בכל תמונה, סגנון יפני (בקליפ היו לה שני קימונו, כולל זה שאיתו הצטלמה לתמונות סטילס שליוו אותו) וכמובן אותה כוריאוגרפיה של רקדניות (שעל הבמה לבשו בגדי גוף תואמים לטייץ של נטע, ולא כל מיני אימוניות כעורות או שקיות מזעזעות כמו בקליפ
 
הבעיה שלי היא פחות עם עצם הדרמה (כי היא יכולה להיות חיובית או שלילית) ויותר עם הקיצוניות ובעיקר עם השליליות. כפי שנטע עצמה כתבה, המעריצים מיהרו לקטול... וזה משהו צורם מאוד, בעיקר כשזה מופנה כלפי עבודה בתהליך, כאמור. אנשים אפילו ביקרו את בימוי המצלמות כשלא היה כזה! (כלומר היה, אבל לא הראו לנו). התחושה הייתה שיש מי שהגיע לבקר ויהי מה, ויש אנשים שכמעט בלתי אפשרי לרצות אותם.
ככל שמתעסקים יותר כך מתאכזבים יותר
זה קצת מזכיר לי חוויה של אנשים שצופים בסרט שמבוסס על ספר. ברוב המוחץ של המקרים הם תמיד יתאכזבו מהסרט ויגידו שהוא לא משתווה לספר...וזה לא בגלל שהסרט בהכרח רע אלא כי כשהם קראו את הספר הם דמיינו דברים מסוימים, ראו תמונה מסוימת ואז פתאום בא במאי ומציג בצורה שונה לגמרי את כל מה שדמיינו בעיניי רוחם, השמיט כל מיני פרטים מהספר וכמובן הציפיות הגבוהות לא התממשו בעיניהם...
כנראה שרוב חברי הפורום (וגם אני בינהם) דמיינו הופעה מסוימת (ואף כתבו איך לדעתם ואיך ברצונם היא צריכה להיראות עוד לפני תחילת החזרות בכלל) ופתאום קיבלו משהו שונה לגמרי ומכאן הגיעה תחושת אכזבה, כל זאת לצד הרצון כמובן שנטע תנצח בתחרות ולכן היה חשוב להם שההופעה תיראה כמו משהו שיגרום לכולם לצאת מגדרם.
מי שלא התעסק בתחרות, בחזרות או באם נטע מתנשמת, מתנשפת או מאבדת אוויר פשוט לא שם על כל הדברים האלו. צפיתי בחצי הגמר עם בני משפחתי והם פשוט התמוגגו והתלהבו מההופעה. לא התרגשו משום חתולי מזל יפנים או האם הרקדניות מוציאות לשון או לא
זה קצת מזכיר לי חוויה של אנשים שצופים בסרט שמבוסס על ספר. ברוב המוחץ של המקרים הם תמיד יתאכזבו מהסרט ויגידו שהוא לא משתווה לספר...וזה לא בגלל שהסרט בהכרח רע אלא כי כשהם קראו את הספר הם דמיינו דברים מסוימים, ראו תמונה מסוימת ואז פתאום בא במאי ומציג בצורה שונה לגמרי את כל מה שדמיינו בעיניי רוחם, השמיט כל מיני פרטים מהספר וכמובן הציפיות הגבוהות לא התממשו בעיניהם...
כנראה שרוב חברי הפורום (וגם אני בינהם) דמיינו הופעה מסוימת (ואף כתבו איך לדעתם ואיך ברצונם היא צריכה להיראות עוד לפני תחילת החזרות בכלל) ופתאום קיבלו משהו שונה לגמרי ומכאן הגיעה תחושת אכזבה, כל זאת לצד הרצון כמובן שנטע תנצח בתחרות ולכן היה חשוב להם שההופעה תיראה כמו משהו שיגרום לכולם לצאת מגדרם.
מי שלא התעסק בתחרות, בחזרות או באם נטע מתנשמת, מתנשפת או מאבדת אוויר פשוט לא שם על כל הדברים האלו. צפיתי בחצי הגמר עם בני משפחתי והם פשוט התמוגגו והתלהבו מההופעה. לא התרגשו משום חתולי מזל יפנים או האם הרקדניות מוציאות לשון או לא
דווקא לא – האנשים שהתעסקו הכי הרבה יצאו מרוצים...
וגם אני הייתי מרוצה, אף שלא אהבתי את הכוריאוגרפיה (לא בקליפ ולא על הבמה). זה לא משנה איך אני הייתי עושה זאת או מה כל אחד דמיין; משנה שההופעה הייתה זכירה ושירתה את השיר.
 
ואגב, יש סרטים שמבוססים על ספרים שהייתי מרוצה מהם עד מאוד, אף שהם שינו פרטים והשמיטו, כמו בכל עיבוד. ואולי זו הנקודה: מי שלא מבין שיהיה עיבוד, שהופעה בימתית אינה קליפ, הוא אדם שקשה מאוד לרצות אותו.
וגם אני הייתי מרוצה, אף שלא אהבתי את הכוריאוגרפיה (לא בקליפ ולא על הבמה). זה לא משנה איך אני הייתי עושה זאת או מה כל אחד דמיין; משנה שההופעה הייתה זכירה ושירתה את השיר.
 
ואגב, יש סרטים שמבוססים על ספרים שהייתי מרוצה מהם עד מאוד, אף שהם שינו פרטים והשמיטו, כמו בכל עיבוד. ואולי זו הנקודה: מי שלא מבין שיהיה עיבוד, שהופעה בימתית אינה קליפ, הוא אדם שקשה מאוד לרצות אותו.
נילס האוסטרי
New member
היא מדהימה
ותודה שהבאת לכאן את כל הטקסט!
 
אפפעם לא התייחסתי למי שייצג את ישראל באירו׳ ובטח שלא עקבתי וקראתי ראיונות
כמו שעשיתי עם נטע. ממש הרגשתי חיבור לאמן שיצג אותנו! אני מת על מה שהיא לובשת,
את הלוק בכללי ואת האישיות הצבעונית שלה.
הבנתי שהיא באמסטרדם עכשיו ואני הרי גר כאן, חבל שלא ידעתי הייתי מת להגיד לה משהו!
 
הכי מצחיק שגמני במקור מהוד השרון ולמדתי בתיכון הדרים חחחח
כשהראו את הכתבה שהיא ביקרה שם ממש זיהיתי את כל המסדרונות והכיתות
 
ותודה שהבאת לכאן את כל הטקסט!
 
אפפעם לא התייחסתי למי שייצג את ישראל באירו׳ ובטח שלא עקבתי וקראתי ראיונות
כמו שעשיתי עם נטע. ממש הרגשתי חיבור לאמן שיצג אותנו! אני מת על מה שהיא לובשת,
את הלוק בכללי ואת האישיות הצבעונית שלה.
הבנתי שהיא באמסטרדם עכשיו ואני הרי גר כאן, חבל שלא ידעתי הייתי מת להגיד לה משהו!
 
הכי מצחיק שגמני במקור מהוד השרון ולמדתי בתיכון הדרים חחחח
כשהראו את הכתבה שהיא ביקרה שם ממש זיהיתי את כל המסדרונות והכיתות
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.