"TOY" הוא כנראה הלהיט הגדול ביותר שידעה התחרות
https://www.haaretz.co.il/gallery/music/eurovision2018/1.6078216
סיכום מפרגן של איתי שטרן מליסבון (מהשבוע שעבר, אז אולי פורסם כאן, אבל זו דווקא כתבה שפספסתי והיא מוצלחת, לכן אני משתפת ליתר ביטחון).
 
שלוש פסקאות מתוכו:
ההתרגשות הגדולה מזכייתה של ברזילי חצתה קהלים, גילאים ונטיות מיניות. החל מגרהם נורטון, אושיית האירוויזיון הבריטית שקבע עוד במהלך השידור כי ברזילי עתידה לזכות ועד לג'יי־קיי רולינג שפירגנה אמש מחשבון הטוויטר שלה וציינה כי ברזילי היא זוכה ראויה. אפילו יאן אולה סאנד הנורווגי, המפקח היבשושי על האירוויזיון משנת 2011 ואייקון אירוויזיוני בפני עצמו, קבע אמש כי מדובר בניצחון מרהיב וכי "טוי" הוא כנראה הלהיט הגדול ביותר שידע האירוויזיון. לא פחות.
 
ואכן, "טוי" הוא היה כנראה פיסת הפופ העדכנית ביותר שהוצגה בליסבון, וגם הביצוע הווקאלי של ברזילי היה מהמשובחים שהציגה עד לאותו רגע. עם זאת, הניצחון שלה נכרך בשני היבטים נוספים: הראשון קשור למראה של ברזילי, שעליו דיברה שוב ושוב, כמו על הבריונות ממנה סבלה בילדות. מעריצי האירוויזיון, חברי הקהילה הגאה, שמובילים את דעת הקהל בנוגע לתחרות, העניקו לברזילי רוח גבית כשהזדהו עם המסר המעצים שהעבירה באשר להתמודדות עם אנשים אלימים שמחפשים לעצמם טרף קל. ברזילי הציגה את הסיפור האישי שלה מתוך מקום של כוח וחוזק, והציבה בכך מראה מול אותם בריונים.
 
ההיבט השני קשור לרוח הזמן שנשבה מבין שורות השיר והדהדה את קמפיין "מי טו". השימוש בוונדר־וומן כעוגן המוביל לפזמון, כמו גם האמירה הברורה שאשה כמו ברזילי לא מחפשת גבר עשיר שיציל אותה, זכו לתשומת לה משמעותית. הניצחון שלה על פוריירה הקפריסאית, שעשתה כל שביכולתה כדי להיכנס למשבצת דיוות הפופ הגנרית, היה עוד נדבך במהלך ההיסטורי בו נשים יכולות לזקוף את קומתן הגדולה ולהישיר מבט לכל מי שנוהג להירתע מהן. בתקופה בה אירופה מסוכסכת ומסובכת בקונפליקטים מורכבים, קל היה לאגד אותה מול מסרים מעצימים ואוניברסליים כאלו. ישראל עצמה אימצה את המסר הזה כשסידרה לנטע כרטיס כניסה אל לב ליבה של התחרות המוזיקלית הנצפית ביותר בעולם.