אני פשוט לא האמנתי
צפיתי עם חברה חובבת אבל לא פנאטית, וכשהתחילה ההצבעה וקיבלנו מאוקראינה 10 נקודות קפצתי מהספה והתחלתי להסתובב בסלון מרוב הלם שאנחנו רלוונטיים, והחברה הסתכלה עלי כאילו אני משוגע
פשוט כל כך התרגלתי כבר שבשלב ההצבעה אני מסתכל על מי שמגיש את הנקודות ועל כמה הוא מוזר וכו׳ כי האיזור של הטבלת ניקוד פשוט לא רלוונטי לישראל כמעט אף פעם.
ככל שזה התפתח לטובתנו ההתרגשות עלתה אבל גם הפחד להאמין שזה באמת שלנו. וכשזכינו אז בכלל... הרגשתי בתוך סרט, פחדתי שמישהו הבין לא נכון, או שעוד רגע יקחו לנו את זה.
פשוט לא הצלחתי לעכל, קלטתי שני דברים תוך כדי:
1. שמאוד רציתי כמובן אבל אף פעם לא באמת האמנתי שנזכה, זה היה בגדר טו גוד טו בי טרו. כל המופע אמרתי לעצמי ולחברה ״נצחון מבחינתי זה טופ 5, זה הישג ענק לישראל בהתחשב בכל הנסיבות״.
2. שהאירוויזיון הזה באמת לא כלל אף זוכה מובן מאליו או אפילו טופ 5 מובן מאליו, אחד המותחים והמורכבים לפיענוח שהיו לדעתי.
 
זהו.
אה והדבר שאולי הכי מעיד על השוק מהזכיה:
אחרי שזכינו, בזמן שנטע הולכת לבמה אני אומר למי שצפתה איתי ״אין מצב אין מצב אין מצב, זה ניסוי חברתי, משדרים לכל מדינה סוף שונה שבו המדינה של הצופה היא הזוכה ובסוף מחברים את זה לאיזה סרט דוקו״