לא אשכח איך התאכבתי כשג'יהאד חשפה את שירה
היום אין ספק ששלדים הוא שיר אהוב עליי עד מאוד וההופעה לדעתי ממש טובה. לכן קשה קצת להבין את המיקום היחסית נמוך. פייר? אהבתי. אבל כאשר השיר נחשף לראשונה התעצבנתי עד מאוד. מפלצת השלאגר המשובדת בלעה אותה, את ג'יהאד, הכתיבה לה לפזם זמר ומזמור שאינו הולם את סגנונה האוונגרדי, וחשתי עצבים בקצה קצות אצבעות רגליי. לכן למדתי: אסור לצפות. אין ציפיות אין אכזבות. ככה זה באירוויז, במלופסט ובסן רמו, ככה זה באמריקן איידול, אקס פקטור, דה וויס. ככה זה בכל מקום, תמיד - על מנת לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר הזמיר מוכן לסלק הצידה את סגנונו המובהק והאמנותי, ומודבק לו שלאגר מיינסטרימי ממוחזר, שיכניס כסף העיקר.