העיתון המוביל בגרמניה: סלבדור סוברל גוסס

[Willo the Wisp]

למיטב זכרוני בזמן אמת ההפקה נחשבה למוצלחת

זה היה בתקופה בה לקהל לא היתה כזאת נוכחות בתחרות כמו עכשיו אז הגודל של האולם לא היה אישיו, למרות שאני חושב שזה הצטלם לא טוב גם בהשוואה לאולמות אחרים משנות התשעים שרובם לא היו נחשבים לגדולים לפי הסטנדרטים של ימינו.
הבמה נראית היום מאוד קיטשית ועמוסה אבל באותו זמן היא היתה שיא החדשנות וזו היתה הפעם הראשונה בתחרות שנעשה שימוש בוידאו כאלמנט מרכזי בתפאורה שהשתנתה מאוד משיר לשיר. נדמה לי שהיה קצת ביקורת על הסאונד האיום וסתלבט על הבדיחות הפרובינציאליות של יגאל רביד (״סבנה לייק אהוד ברק?״, ״לחיים רביבו!״) אבל בקטנה.

 

[בואי בואי לגריינדר]

האולמות הגדולים נכנסו רק בשנה שאחרי וב-2001

ולמרות שהיו מעריצים בקהל בשנות ה-90', הם לא היו חלק מהמופע והסתכמו בעיקר בבחור הנוורוגי המפורסם, שנפטר, עם השלט VICTORY FOR NORWAY!
רק עם השימוש באינטרנט והאפשרות להשיג כרטיסים, הקהל נהיה חלק מהעניין.

בישראל זאת הייתה הצלחה ענקית מסיבות של גאווה עממית, ובעיקר כי הוא התקיים על אף הפחד מפני פאשלות וכישלון וכמה התקפי לב קטנים בדרך: קטיושות שנורו לצפון 10 ימים לפני, הבחירות שהיו כשבועיים לפני (תוכנן סיבוב שני בבחירות בגלל שהיו 3 מועמדים, והוא נועד להתקיים אחרי התחרות. פוליטיקאים לא הוזמנו לתחרות), תגובת החרדים לצילומים של דנה בירושלים.

להערכתי ההצלחה של אירוויזיון 99' בארץ לא קשורה כלל לדנה, לשיר דיווה, לשירים או לתכנים, אלא רק לעצם זה שהוא התקיים בישראל ותרם לזיקפה הלאומית. יותר מזה, אני חושב שאם השיר דיווה היה יוצא שלא במסגרת האירוויזיון הוא לא היה זוכה לכזו הצלחה בארץ; לכן כשמדברים על זה ש"דנה הביאה לנו כבוד וגאווה" הדגש הוא בעיקר על עצם הניצחון, כאשר מדובר בניצחון של מדינת ישראל, בעוד החשיבות והמקום שניתנים לשיר ולמבצע פחותים.

 

[Willo the Wisp]

והסיבה שהתחרות נקבע לתאריך הכי מאוחר שניתן,

בשבת האחרונה של מאי, היתה כי הסכם ואי שנחתם בין נתניהו וערפאת פקע ב-4 במאי והיה חשש שהפלסטינים ינקטו בצעד חד צדדי שיוביל למהומות ועימותים - והתקווה היתה שלפחות עד סוף החודש תהיה רגיעה (בסופו של דבר לא קרה כלום)

 

[בואי בואי לגריינדר]

בערך שלוש שנים אחרי האירוויזיון, יגאל רביד היה קריין חדשות

בערוץ 2 בתוכנית הבוקר. דפנה דקל הייתה אורחת בתוכנית, וכשהמנחה עצרה את התוכנית בשביל מבזק חדשות, יגאל הופיע, אמר שלום לדפנה המרואיינת, שאל לשלומה ואמר שהם התראו אי שם בעבר. ניכר שדפנה הופתעה, הובכה ולא ציפתה לסיטואציה המוזרה הזו.
הרגע הזה של המבוכה מתאר בצורה הכי טובה את מערכת היחסים הבעייתית שהייתה או שנוצרה בין המנחים באותה שנה.