היי שוקו, אני מאוד מבינה אותך
תראי, אני לא בטוחה שאם התפקיד לא היה מאלץ אותי,
אז גם אני הייתי לוקחת פסק זמן מכל הרוע הזה. אבל מצד שני, אם אני חושבת על כך באופן קר והגיוני, אז דווקא כשאנחנו כותבים כאן אנחנו משחררים רגשות בתנאי שלא נסחפים לקללות. דווקא כששופכים את הלב כאן, זה נותן תחושת הקלה וזה יותר טוב מאשר לעשות תענית כתיבה ולאכול את הלב.
ככה אני חושבת.
ולא בהכרח הרעים מנצחים בסוף.
תראי, המשחק הזה נורא דינמי. את רואה מה קורה בעיר כשנשמעת צעקה אחת?
הכל התהפך. פתאום נטע הבינה איפה היא נמצאת ומי החברים שלה, ופתאום דומיניק מבין איזו שטות הוא עשה כשהוא שמע בקול של אליסה (כן, אני רואה את הפרצוף שלו וזה מעיד על כך שהוא מבין איזו טעות הוא עשה) ופתאום אודטה נלחמת גם על חייה ורומי הקטנה מספרת לסיגל שדודו ביקש ממנה את הירושה
וסיגל המומה ואומרת לה - תודה שסיפרת לי, והיא כבר מחשבת מסלול מחדש לגביו.
באמת אי אפשר לדעת מה יילד יום. מה גם שזק בעצמו ממציא את המשחק הזה
כל יום מחדש. כל יום יכולים ליפול על העיר חוקים חדשים. לכי תדעי. אולי בכל זאת יזכה אחד הטובים.
