שיוט ערים - הזינוק מעכו רוח 65 קשר
אני זוכר את השיוט כמו אתמול, זו היתה אחת החוויות החשובות בנערותי. יצאתנו לשיוט הערים כל שייטי נבחרת המועדון ב420 , הסירה היתה סנונית אדומה של זבולון בת - ים, מפרשי בוב מאן, ספינקר שתפרתי עם אלון סלמון אצלו בבית, (יש לי תמונות מהשיוט, צריך לחפור ואפרסם כאן בהמשך) הזינוק היה ממש מול פתח היציאה מנמל הדייג עכו, האופק הצפונ מערבי והצפוני היה מוסתר מהחומות, כך שלא ניתן היה לצפות את מה שעוד עומד להתרחש. את השיוט ארגן מרכז הפועל, בניהולו של שימשון בובר, שהיה שוב כמו תמיד שופט קו הזינוק. אילן קליגר, אותם ימים רכז מרכז הפועל ניהל את השיוט והלוגיסטיקה מהחוף. שלושה זינוקים תוכננו לאותו יום חמים ונעים, הזינוק הראשון היה ליאכטות, השני לגלשני הרוח ולבסוף הסנוניות. אני זוכר שצפינו ביאכטות שהפליגו דרומה ברוח קלה, ניסינו לנתח לאן תחוג הרוח ומה האסטרטגיה המועדפת שלנו... עולה דגל 10 דקות, צוותים מקצועיים יחסית לאותם הימים היו על קו הזינוק, צוות מקיבוץ גנוסר בפיקודו של ארז קפלן, שייט נבחרת ישראל אז, צוות של קיבוץ שדות ים בפיקודו של יואל סלע ועדת הענקים של משפחת אמיר, מרבית המועדונים התחרותיים שלחו צוותים מקצועיים על דגם הסנונית, היתה זו אחת מהשנים הטובות של הדגם בישראל. דגל 5 דקות עולה, והסירות מתחילות בריקוד איטי לקראת הזינוק, הצוותים בודקים את הייתרון על הקו, כיוונוני מפרשים אחרונים והדריכות בעיצומה, עולה דגל הדקה - צהוב עם נקודה שחורה, כולנו מסתדרים יפה יפה על קו הזינוק, הסירה של קיבוץ גנוסר פורצת קדימה לזינוק מוקדם, ,,,20 שניות לזינוק, שימשון בקולו הרועם צועק לגנוסר שהם כבר בחוץ, ומתחיל להקריא זמנים לכל צי הסירוץ, 10 9 8 7 6 5 ...ואז פתאום משום מקום נהיה חושך, השמיים נעלמו בין ה 5 שניות ל 4 שניות, עדיין שתיל, שימשון ממשיך 4 3 2 ו...אופס - הבן אדם לא מצליח לתת את האות מרוב עוצמת מכת הרוח שהצליפה בו. הסירות הושלכו עם מכת הרוח עשרות מטרים בשורה יפה יפה של קידמית לכיוון דרום, הרוח הולכת ומתגברת, אחרי 10 שניות התחילו הסירות להתהפך כמו שורת כלפים, עשרות ילדים ושייטים התפזרו לכל עבר, האתר נראה כמו שדה קרקעיות וראשי ילדים צפים. כל הסנוניות התהפכו למעט שתי סירות, זו שלנו, וזו שבה צוות השדות ימים, פעולות מהירות והחלטיות אפשרו לנו לשרוד את האימה, מעניין ששתי גישות שונות, אך החלטיות ומהירות הצילו אותנו מהתהפכות והתרסקות בגלי החוף שעלו והגביהו בקצב רצחני. גישה אחת - בה אני בחרתי, היתה כמובן מייד לחתוך עם סכין את המעלנים של הראשי והחלוץ, (הסירה המשיכה לטוס עוד דקות ארוכות בהטיה על סף התהפכות עם 2 טרפזים וארבעה אנשים עליהם...שמאזנים את התורן בלבד) לאחר מכן הטלנו עוגן מתוך ידיעה וכוונה שאין סיכוי בעוצמת רוח הזו שהעוגן יאחוז בקרקעית, אך לפחות יאפשר לנו החפה עם חרטום לגלים., מה שכך אכן היה. הגענו בבטחה לחוף. פעולתנו המהירה והנכונה לעניות דעתי, אפשרה לנו לצפות סביב במתרחש ולהזדעדע כמו שצריך מהמחזה. ראינו עשרות סירות הפוכות שנסחפות לקראת גלי החוף, לידם עשרות רבות של ילדים אוחזים בסירה, עד שמגיע גל חוף שהופך ומגלגל את הסירה, קורע את התורן לגזרים, שוב את ההגה והחרב כאילו היו עשויים מנייר, והמזעזע מכל שכל הילדים מושלכים לכל עבר, ומעל כולם אנו רואים את השדות ימים עם גישה השניה - יואל החליט שהוא עושה הכל להגיע כמה יותר מהר לחוף, יואל, מפיל כמובן את הראשי, חותך את מיתרי החלוץ בסכין ונותן לו להתנפנף, מוריד את הסירה עם חרטום לכיוון החוף וירכתיים לגלי החוף, וטס טס טס, כל הצוות יושב על דף הירכתיים לשמור על החרטום מהתחרטמות, יואל מצלחי לרדת לחוף תוך כדי גלישה מטורפת על אחד הגלים, מצליח לנווט את הסירה בין הראשים הצפים, בין המשוטים, גלגלי ההצלה והצידניות הצפות בכל הים, יואל מגיע בבטחה לחוף. אחרי כמה דקות של התאוששות, הצטרפנו לצוות של אילן קליגר באיסוף האנשים והציודים. נס גדול היה שם - אף אחד לא נפגש מהסנוניות עופר בוצר הוביל את הגלשנים, כמה גלשנים יחד עם עופר הלכו לאיבוד, הם כבר היו הרבה בעומק ולא היתה להם הפרבילגיה להזרק לחוף כמונו, היאכטות איבדו 2 תרנים וים של נזקים.היאכטות ביכלל היו כבר מול ראש כרמל, קיבלנו מהם דיווחים של 67 קשר בכניסת המכה - שאגב רק התגברה עד שנעלמה כלא היתה כעבור שעתיים. הכל אמיתי והיה שם בדיוק כמו שראיתי במו עני, נשבע לכם איזי
