לא מתלוננת
New member
אמ;לק אם אתם מתאהבים - אז רק במי שהמדינה מרשה
אני לא הולכת לספר כאן את כל הסיפור של ההתאהבות והפגישות הראשונות, מי שהיה כאן ב-2011-2 אולי זוכר. הבחור ממדינה שמצוינת בהוראת השעה משנת 2013 כמדינת אויב שאזרחיה לא יכולים לקבל ויזה, אלא בהחרגות מסוימות המצוינות בסעיף מסוים (סעיף 3, אם מעניין אתכם). כזוג התאמנו להגדרה 3ג, והמקרה בכללותו התאים להגדרה של 3א.
סעיף 3ג כרוך באישור אישי של שר הפנים. אלי ישי וגדעון סער ניסו לעזור לנו, אבל בלי אישור שב"כ אי אפשר, והשב"כ לא חייב שום הסבר לאף אחד. יכול לתת תשובה שלילית על בסיס ארץ לידה (אולי אילו לא הייתי רצה כמו מפגרת לקצין הביטחון בארגון שאני עובדת בו ומבקשת ממנו שידווח לרשויות הביטחון, הם לא היו מסמנים אותו מראש כ"אסור לאשר"). לכם זה נראה אולי קצר, אבל כל פרק כזה זה "השר אישר אבל צריך אישור שב"כ, תהיה תשובה בשבוע הבא" ואז שלושה חודשים מורטי עצבים עד לתשובה שלילית, למרות שהיא מוכנה להם מראש. הבקשה הראשונה הוגשה מעט לפני שהתחתנו. מיד אחרי שהתחתנו הריתי (אני כבר לא צעירה והוא היה אמור לקבל אישור הגעה בשבוע הבא, הרי). זה היה הסיבוב הראשון מול משרד הפנים, שהסתיים בכך שאיבדו את התיק. סיבוב שני לקראת הלידה, העוזרת האישית של השר הפנתה אותי לע. ראש רשות ההגירה והאוכלוסין שטיפלה בי אישית, ושוב - מחכים לאישור שב"כ שיגיע בשבוע הבא. שלושה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער הגיעה תשובת השב"כ - חסר טופס מסוים, שצריך להגיש במשרד הפנים. הפקידות מאוד נחמדות, גם מנהלת המחוז. הגשתי את הטופס, שילמתי את האגרה, פיקססתי. תשובה בשבוע הבא. בתום שלושת החודשים מורטי העצבים הילד כבר היה בן חודשיים פלוס. פרק ג' היה במכתב ששלח עורך הדין שלי למחלקה המשפטית של השב"כ כדי לבקש שיבחנו את המקרה, כי ברור שהבעיה שם. השרים דווקא ניסו לעזור. תשובה בשבוע הבא. אחרי שלושה חודשים מורטי עצבים מגיעה תשובה שלילית בעבר, בהווה ובעתיד. למה לקח כל כך הרבה זמן אם היא מוכנה מראש? כי כתבנו עוד פרט שלא היה בעבר. מכך אנחנו מסיקים שהתשובה שלהם לא התבססה על מידע קונקרטי אלא על ארץ לידה (הפרט הנוסף שנתנו לא רלוונטי מבחינה ביטחונית). אין ברירה, צריך ללכת בכל זאת על הוועדה ה"הומניטרית" הידועה לשמצה, כי שם אמנם זה סחבת שלא מהעולם הזה, אבל השב"כ חייב לתת להם תשובה שמבוססת על בדיקה ולא נטו על ארץ לידה. הגשנו את הבקשה ב-3.8.2014 על בסיס סעיף 3א (הומניטרי. אמנם אישה וילד זה לא קייס הומניטרי כי אפשר פשוט לשלוח אותם לחיות בארץ האויב יחד עם האבא, אבל ילדים גדולים קטינים מנישואין ראשונים שיצטרכו לגדול בלי אמא או בלי אבא זה כן קייס הומניטרי), ובמקביל עוד בקשה מסודרת, מנומקת ומלאה מסמכים לשר (שתי הראשונות היו דרך אנשים). מלשכת השר ענו מיד, תשובה בשבוע הבא (הפעם התשובה השלילית דווקא הגיעה תוך פחות מחודש, ואמנם ידענו שכך יהיה, אבל לפני בג"צ צריך להוכיח מיצוי הליכים והיינו צריכים את ההליך הרשמי ואת הנייר הרשמי בשביל זה). אגב, אחרי הלידה ראיתי את השר ואת אשתו היפהפיה בהריון מתקדם בבית החולים. נסענו יחד במעלית אבל הוא היה באמצע נאום אז לא יכולתי להכניס שום מילה. באשר לוועדה ה"הומניטרית" - אוגוסט זה ברור שלא מטפלים כי כולם בחופשה מרוכזת. אחר כך חגים. בסוכות התקשרו כדי לברר מה מספר הפנייה לשר כדי לאחד תיקים. בחנוכה הבטיחו לעו"ד שיטפלו בזה בישיבה הבאה, שתתקיים בסוף דצמבר. בסוף עלה לדיון בישיבה האחרונה של פברואר 2015. ב-1 במרץ העו"ד מתקשר אליי - דנו, תהיה תשובה בשבוע הבא. בנוהל הרגיל, ביוני 2015 מגיעה תשובה, והפלא ופלא - היא לא שלילית. גם לא חיובית. חסרים חצי טריליון טפסים + בדיקת אבהות. בנסיעתנו הבאה (טסתי ואח"כ טסנו אליו כל חודש. ציפוסטה עדה.חוץ מההוצאה הזו, היה גם ההליך המשפטי בארץ והליך גרין קארד שנקטע אחרי 20,000$ כי נגמר לי הכסף וצריך להראות יתרת זכות בחשבון כדי לעבור לשלב הבא) ערכנו בדיקת הבאות, בנסיעה שלאחר מכן קיבלנו את התוצאות (לא מפתיעות), בתחילת אוגוסט 2015 הגשנו באמצעות שליח את הטפסים יחד עם תוצאות הבדיקות הגנטיות. בספטמבר קיבלתי מכתב עם תאריך של סוף אוגוסט שהחומר התקבל. אחר כך סיננו את העו"ד המון המון המון המון המון המון המון זמן, בדצמבר אחרי ששלח להם פקס עם איום בעתירה, התקשרו אליו. אמרו לו "יש לנו תשובת שב"כ כבר מזמן, מה שתוקע את התיק זה זה שהיא (כלומר אני) מסרבת להגיע לראיון. מיותר לציין שלא זימנו אותי לראיון ואפילו רדפתי אחרי הפקידה במשרד הפנים כשביקשו את הכתובת שלו בטורקיה, והוא לא בטורקיה בכלל. יש לי תיעוד במייל + ווצאפ. הדבר היחיד שלא מתועד הוא שבאתי בעצמי (ביולי), והיא אמרה לי (פעם יחידה שלא הייתה נחמדה) שלא אבוא אליה כי זה רק עו"ד מול ועדה.
זימנו אותנו לראיונות בהתראה של שלושה ימים, אותי פה ואותו שם. את הבדיקות הביטחוניות הוא חווה כתקיפה מינית, לא היה אף אחד בשגרירות שם שמדבר שפה שהיא לא עברית ולא שפת המקום (הוא ברח מארצו ונמצא במדינת עולם שלישי שאת שפתה הוא לא ממש דובר. זה היה ראיון עם ידיים, קצת אנגלית וקצת עברית) אבל עברנו את הראיון (שום שאלה ביטחונית, ראיון זוגי רגיל איך קוראים לאמא שלו, מה הקטן אוהב לאכול). זה היה ב-17.12. הפקידה במשרד הפנים המקומי אמרה שהיא תעביר את החומר לוועדה מיד כדי שיוכלו לטפל בנו כמה שיותר מהר, כי היא מכירה את הסיפור שלנו כבר המון זמן. אחר כך שוב - כלום. מסננים את העו"ד.
במרץ נמאס לי לחכות, השגתי את המספר של הוועדה, התקשרתי במשך מספר ימים ובסוף הצלחתי להשיג אותם. הפקידה הנחמדה אומרת לי: רגע, אני אחפש את התיק שלכם... כן, אני רואה שהיה לכם שימוע במרץ ויש רק עוד דבר אחד שצריך לעשות. אני אעביר שיעשו את זה, תשובה בשבוע הבא.
לא ויתרתי. התקשרתי בתחילת השבוע הבא, בעקשנות עד שענו לי. אותה בחורה נחמדה (דניאל, סטז'רית ממכללת נתניה). אני לא הייתי כל השבוע, היה הסטודנט השני, והוא לא עשה את זה. אני מעבירה את זה עכשיו. מה השלב הזה? יועמ"שית. ושוב התקשרתי שוב ושוב ושוב ושוב, כשענו לי אחרי כשבועיים היועמש"ית כבר ענתה אבל עכשיו צריך עוד משהו. התקשרתי מדי שבוע, לפעמים הצלחתי להשיג אותם ולפעמים לא, והמשהו עדיין לא היה. בסוף ביקשתי לדבר עם מישהו יותר בכיר והעבירו אותי לראשת הוועדה, כבוד השופטת מרים רוזנטל. היא אמרה שהם לא מסננים אף אחד, פשוט בגלל שזה סטודנטים לא תמיד יש מענה, ושהדבר החסר הוא חוו"ד שב"כ. אבל אמרתם בדצמבר שיש תשובה מהשב"כ כבר מזמן! כן, אבל היא לא הייתה בפורמט הנכון. מחכים שתגיע בפורמט הנכון.
אחרי כמה דקות מתקשר העו"ד שהפלא ופלא, אחרי שסיימה לדבר איתי הם פתחו את הדואר והתשובה בפורמט הנכון הייתה שם. אז יש תשובה והכול, הם כמובן לא נותנים אותה בטלפון, אבל בשבוע הבא ישלחו אותה לשר לחתימה, ורק שתדעו שיש לו נטייה לעכב דברים. זה היה ב-4.5. מאז היינו בקשר ישיר עם עוזרי השר, ונחשו מה - הוא לא קיבל את התיק לחתימה. אולי מישהו דרך על חילזון הדואר. את הוועדה אי אפשר להשיג בטלפון בכלל (טוב, אין סטודנטים), והפקס נותן הודעת שגיאה.
ב-29.6 גם היינו ב"יהיה בסדר", אבל שום דבר לא הסתדר.
עכשיו סוף אוגוסט. יותר משלושה חודשים. בינתיים תוקף הדרכון שלו עומד לפוג במרץ, בספטמבר כבר לא יוכל לחצות גבולות, במקום שהוא נמצא אין עתיד - אז הוא עובר למקום שממנו יוכל לבקש בקשת מקלט מדיני באחת ממדינות המערב.
אני לא יודעת איך השופטת מרים רוזנטל ישנה בלילה.
לא סיפרתי על הדכאונות, המריבות וההאשמות, הילד שחווה כמה נסיגות התפתחותיות (אחרי שכבר התפתח) בגלל המצב הבלתי אפשרי הזה (אבא דכאוני, אמא במתח תמידי וזה בלי לפרט).
מוסר השכל: הכי טוב לא להתאהב, אבל אם כן - אז רק במי שהמדינה מרשה.
אני לא הולכת לספר כאן את כל הסיפור של ההתאהבות והפגישות הראשונות, מי שהיה כאן ב-2011-2 אולי זוכר. הבחור ממדינה שמצוינת בהוראת השעה משנת 2013 כמדינת אויב שאזרחיה לא יכולים לקבל ויזה, אלא בהחרגות מסוימות המצוינות בסעיף מסוים (סעיף 3, אם מעניין אתכם). כזוג התאמנו להגדרה 3ג, והמקרה בכללותו התאים להגדרה של 3א.
סעיף 3ג כרוך באישור אישי של שר הפנים. אלי ישי וגדעון סער ניסו לעזור לנו, אבל בלי אישור שב"כ אי אפשר, והשב"כ לא חייב שום הסבר לאף אחד. יכול לתת תשובה שלילית על בסיס ארץ לידה (אולי אילו לא הייתי רצה כמו מפגרת לקצין הביטחון בארגון שאני עובדת בו ומבקשת ממנו שידווח לרשויות הביטחון, הם לא היו מסמנים אותו מראש כ"אסור לאשר"). לכם זה נראה אולי קצר, אבל כל פרק כזה זה "השר אישר אבל צריך אישור שב"כ, תהיה תשובה בשבוע הבא" ואז שלושה חודשים מורטי עצבים עד לתשובה שלילית, למרות שהיא מוכנה להם מראש. הבקשה הראשונה הוגשה מעט לפני שהתחתנו. מיד אחרי שהתחתנו הריתי (אני כבר לא צעירה והוא היה אמור לקבל אישור הגעה בשבוע הבא, הרי). זה היה הסיבוב הראשון מול משרד הפנים, שהסתיים בכך שאיבדו את התיק. סיבוב שני לקראת הלידה, העוזרת האישית של השר הפנתה אותי לע. ראש רשות ההגירה והאוכלוסין שטיפלה בי אישית, ושוב - מחכים לאישור שב"כ שיגיע בשבוע הבא. שלושה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער הגיעה תשובת השב"כ - חסר טופס מסוים, שצריך להגיש במשרד הפנים. הפקידות מאוד נחמדות, גם מנהלת המחוז. הגשתי את הטופס, שילמתי את האגרה, פיקססתי. תשובה בשבוע הבא. בתום שלושת החודשים מורטי העצבים הילד כבר היה בן חודשיים פלוס. פרק ג' היה במכתב ששלח עורך הדין שלי למחלקה המשפטית של השב"כ כדי לבקש שיבחנו את המקרה, כי ברור שהבעיה שם. השרים דווקא ניסו לעזור. תשובה בשבוע הבא. אחרי שלושה חודשים מורטי עצבים מגיעה תשובה שלילית בעבר, בהווה ובעתיד. למה לקח כל כך הרבה זמן אם היא מוכנה מראש? כי כתבנו עוד פרט שלא היה בעבר. מכך אנחנו מסיקים שהתשובה שלהם לא התבססה על מידע קונקרטי אלא על ארץ לידה (הפרט הנוסף שנתנו לא רלוונטי מבחינה ביטחונית). אין ברירה, צריך ללכת בכל זאת על הוועדה ה"הומניטרית" הידועה לשמצה, כי שם אמנם זה סחבת שלא מהעולם הזה, אבל השב"כ חייב לתת להם תשובה שמבוססת על בדיקה ולא נטו על ארץ לידה. הגשנו את הבקשה ב-3.8.2014 על בסיס סעיף 3א (הומניטרי. אמנם אישה וילד זה לא קייס הומניטרי כי אפשר פשוט לשלוח אותם לחיות בארץ האויב יחד עם האבא, אבל ילדים גדולים קטינים מנישואין ראשונים שיצטרכו לגדול בלי אמא או בלי אבא זה כן קייס הומניטרי), ובמקביל עוד בקשה מסודרת, מנומקת ומלאה מסמכים לשר (שתי הראשונות היו דרך אנשים). מלשכת השר ענו מיד, תשובה בשבוע הבא (הפעם התשובה השלילית דווקא הגיעה תוך פחות מחודש, ואמנם ידענו שכך יהיה, אבל לפני בג"צ צריך להוכיח מיצוי הליכים והיינו צריכים את ההליך הרשמי ואת הנייר הרשמי בשביל זה). אגב, אחרי הלידה ראיתי את השר ואת אשתו היפהפיה בהריון מתקדם בבית החולים. נסענו יחד במעלית אבל הוא היה באמצע נאום אז לא יכולתי להכניס שום מילה. באשר לוועדה ה"הומניטרית" - אוגוסט זה ברור שלא מטפלים כי כולם בחופשה מרוכזת. אחר כך חגים. בסוכות התקשרו כדי לברר מה מספר הפנייה לשר כדי לאחד תיקים. בחנוכה הבטיחו לעו"ד שיטפלו בזה בישיבה הבאה, שתתקיים בסוף דצמבר. בסוף עלה לדיון בישיבה האחרונה של פברואר 2015. ב-1 במרץ העו"ד מתקשר אליי - דנו, תהיה תשובה בשבוע הבא. בנוהל הרגיל, ביוני 2015 מגיעה תשובה, והפלא ופלא - היא לא שלילית. גם לא חיובית. חסרים חצי טריליון טפסים + בדיקת אבהות. בנסיעתנו הבאה (טסתי ואח"כ טסנו אליו כל חודש. ציפוסטה עדה.חוץ מההוצאה הזו, היה גם ההליך המשפטי בארץ והליך גרין קארד שנקטע אחרי 20,000$ כי נגמר לי הכסף וצריך להראות יתרת זכות בחשבון כדי לעבור לשלב הבא) ערכנו בדיקת הבאות, בנסיעה שלאחר מכן קיבלנו את התוצאות (לא מפתיעות), בתחילת אוגוסט 2015 הגשנו באמצעות שליח את הטפסים יחד עם תוצאות הבדיקות הגנטיות. בספטמבר קיבלתי מכתב עם תאריך של סוף אוגוסט שהחומר התקבל. אחר כך סיננו את העו"ד המון המון המון המון המון המון המון זמן, בדצמבר אחרי ששלח להם פקס עם איום בעתירה, התקשרו אליו. אמרו לו "יש לנו תשובת שב"כ כבר מזמן, מה שתוקע את התיק זה זה שהיא (כלומר אני) מסרבת להגיע לראיון. מיותר לציין שלא זימנו אותי לראיון ואפילו רדפתי אחרי הפקידה במשרד הפנים כשביקשו את הכתובת שלו בטורקיה, והוא לא בטורקיה בכלל. יש לי תיעוד במייל + ווצאפ. הדבר היחיד שלא מתועד הוא שבאתי בעצמי (ביולי), והיא אמרה לי (פעם יחידה שלא הייתה נחמדה) שלא אבוא אליה כי זה רק עו"ד מול ועדה.
זימנו אותנו לראיונות בהתראה של שלושה ימים, אותי פה ואותו שם. את הבדיקות הביטחוניות הוא חווה כתקיפה מינית, לא היה אף אחד בשגרירות שם שמדבר שפה שהיא לא עברית ולא שפת המקום (הוא ברח מארצו ונמצא במדינת עולם שלישי שאת שפתה הוא לא ממש דובר. זה היה ראיון עם ידיים, קצת אנגלית וקצת עברית) אבל עברנו את הראיון (שום שאלה ביטחונית, ראיון זוגי רגיל איך קוראים לאמא שלו, מה הקטן אוהב לאכול). זה היה ב-17.12. הפקידה במשרד הפנים המקומי אמרה שהיא תעביר את החומר לוועדה מיד כדי שיוכלו לטפל בנו כמה שיותר מהר, כי היא מכירה את הסיפור שלנו כבר המון זמן. אחר כך שוב - כלום. מסננים את העו"ד.
במרץ נמאס לי לחכות, השגתי את המספר של הוועדה, התקשרתי במשך מספר ימים ובסוף הצלחתי להשיג אותם. הפקידה הנחמדה אומרת לי: רגע, אני אחפש את התיק שלכם... כן, אני רואה שהיה לכם שימוע במרץ ויש רק עוד דבר אחד שצריך לעשות. אני אעביר שיעשו את זה, תשובה בשבוע הבא.
לא ויתרתי. התקשרתי בתחילת השבוע הבא, בעקשנות עד שענו לי. אותה בחורה נחמדה (דניאל, סטז'רית ממכללת נתניה). אני לא הייתי כל השבוע, היה הסטודנט השני, והוא לא עשה את זה. אני מעבירה את זה עכשיו. מה השלב הזה? יועמ"שית. ושוב התקשרתי שוב ושוב ושוב ושוב, כשענו לי אחרי כשבועיים היועמש"ית כבר ענתה אבל עכשיו צריך עוד משהו. התקשרתי מדי שבוע, לפעמים הצלחתי להשיג אותם ולפעמים לא, והמשהו עדיין לא היה. בסוף ביקשתי לדבר עם מישהו יותר בכיר והעבירו אותי לראשת הוועדה, כבוד השופטת מרים רוזנטל. היא אמרה שהם לא מסננים אף אחד, פשוט בגלל שזה סטודנטים לא תמיד יש מענה, ושהדבר החסר הוא חוו"ד שב"כ. אבל אמרתם בדצמבר שיש תשובה מהשב"כ כבר מזמן! כן, אבל היא לא הייתה בפורמט הנכון. מחכים שתגיע בפורמט הנכון.
אחרי כמה דקות מתקשר העו"ד שהפלא ופלא, אחרי שסיימה לדבר איתי הם פתחו את הדואר והתשובה בפורמט הנכון הייתה שם. אז יש תשובה והכול, הם כמובן לא נותנים אותה בטלפון, אבל בשבוע הבא ישלחו אותה לשר לחתימה, ורק שתדעו שיש לו נטייה לעכב דברים. זה היה ב-4.5. מאז היינו בקשר ישיר עם עוזרי השר, ונחשו מה - הוא לא קיבל את התיק לחתימה. אולי מישהו דרך על חילזון הדואר. את הוועדה אי אפשר להשיג בטלפון בכלל (טוב, אין סטודנטים), והפקס נותן הודעת שגיאה.
ב-29.6 גם היינו ב"יהיה בסדר", אבל שום דבר לא הסתדר.
עכשיו סוף אוגוסט. יותר משלושה חודשים. בינתיים תוקף הדרכון שלו עומד לפוג במרץ, בספטמבר כבר לא יוכל לחצות גבולות, במקום שהוא נמצא אין עתיד - אז הוא עובר למקום שממנו יוכל לבקש בקשת מקלט מדיני באחת ממדינות המערב.
אני לא יודעת איך השופטת מרים רוזנטל ישנה בלילה.
לא סיפרתי על הדכאונות, המריבות וההאשמות, הילד שחווה כמה נסיגות התפתחותיות (אחרי שכבר התפתח) בגלל המצב הבלתי אפשרי הזה (אבא דכאוני, אמא במתח תמידי וזה בלי לפרט).
מוסר השכל: הכי טוב לא להתאהב, אבל אם כן - אז רק במי שהמדינה מרשה.
