דיוויד בואי 1947 - 2016
דיוויד בואי, מהאמנים החשובים והמצליחים ביותר מזה כמה עשורים, הלך לעולמו אתמול (א'). הידיעה על מותו דווחה לראשונה בעמודים של הזמר ברשתות החברתיות, ומעריצים רבים קיוו שמדובר במתיחה - אך משפחתו של בואי אישרה כי הלך לעולמו בתום מאבק בן 18 חודשים במחלת הסרטן. "מאוד מצער ועצוב להודיע שזה נכון", אמר בנו של בואי, הבמאי דאנקן ג'ונס. דיוויד בואי הלך לעולמו כשהוא בן 69.
בואי, אחד האמנים המשפיעים והאהובים ביותר משנות ה-60 ועד היום, הוציא במהלך הקריירה המפוארת שלו עשרות להיטים ואלבומים - האלבום ה-25 במספר שהוציא, שהוא גם האחרון יצא רק לפני שבוע.
מאז האלבום הראשון שהוציא ב-1968, התגלה הקול הייחודי שלו באלבומים נוספים שהפכו לנכסי צאן ברזל כמו "Space Oddity" מ-1969, "The Man Who Sold the World" מ-1970, "Let's Dance" מ-1983, "Never Let Me Down" מ-1987, ו"Reality" מ-2003.
בואי נחשב לגיבור תרבות שאין שני לו, ומשנות ה-60 השפיע באופן חסר תקדים על כל תחומי האמנות והתרבות שלקח בהם חלק. בואי היה מצפן מוזיקלי ליוצרים והרכבים רבים, מוזה לאמני תרבות מובילים - שהידוע בהם הוא אנדי וורהול - וכן אייקון אופנה בזכות הדמויות הרבות שהמציא. הוא כיכב בסרטי קולנוע כמו "בוקר טוב מר לורנס" ו"המבוך", השפיע על כותבים וסופרים בכל העולם, ותרומתו לעולם המוזיקה עומדת בשורה אחת עם זו של הביטלס, אלביס פרסלי והרולינג סטונס.
דיוויד בואי נולד ב-8 בינואר 1947 כדיוויד רוברט ג'ונס, למשפחת מעמד פועלים בריטית. אחיו למחצה הכיר לו את עולם הג'אז, ובהמשך הוא למד לנגן בסקסופון ולמד אמנות, מוזיקה ועיצוב – תחומים בהם יהפוך פורץ דרך בקריירה המוזיקלית שלו. במשך כמה שנים חבר בואי למוזיקאים שונים והוציא סינגלים שלא זכו להצלחה רבה. באותן שנים החליט להחליף את שמו מדיוויד ג'ונס (דבר אשר יצר בלבול עם חבר להקת המאנקיז, דייבי ג'ונס) לדיוויד בואי. אלבום הבכורה שלו כאמן יחיד, שנקרא על שמו, יצא ב-1967 ושילב בין פופ, פולק ופסיכדליה, אך גם הוא לא זכה להצלחה רבה.
ב-1969 הוציא את הסינגל "Space Oddity", להיטו הראשון שעסק באסטרונאוט אבוד בחלל ויצא במסגרת אלבום באותה שנה. בסוף העשור, עם התחזקות מעמדו כמוזיקאי, נשא לאישה את אנג'לה ברנט, אף שלא הסתיר את נטיותיו הדו מיניות.
ב-1970 הוציא בואי את אלבומו השלישי - "The Man Who Sold The World", שנחשב על ידי רבים כאלבום בו פרץ לראשונה, כשזנח את סגנון הפולק שאפיין אותו עד אז. האלבום, שהכיל שירים שיהפכו לקלאסיקות כמו "All The Medmen" ו-"The Man Who Sold The World", הציג גרסה שונה של בואי, שפנתה למחוזות הגלאם רוק. ב-1971 יצא "Hunky Dory" שכלל להיטים כמו "Changes", "Oh! You Preety Things", "Queen Bitch" ו-"Life On Mars".
פריצת הדרך הגדולה שלו התרחשה ב-1972, אז הפך לאחת הדמויות החשובות בעולם המוזיקה. בואי הציג לעולם את דמותו של זיגי סטארדאסט, כוכב רוק מהחלל בעל סיפור טראגי, שהיווה ערבוב בין גבר ואישה, והיה מאופר בכבדות. סטארדאסט, מלווה בלהקתו העכבישים מהמאדים, הצית את דמיונם של חובבי מוזיקה ברחבי העולם, והעניק לבואי את האפשרות להציג צד חדש באישיות שלו - מוחצן, אנדרוגני וצבעוני.
תקופה זו נחשבה לשיא ההצלחה של בואי, עם אלבום בשם "The Rise Of Ziggy Stardust And The Spiders From Mars" מ-1971, "Pin Ups" ו-"Aladdin Sane" מ-1973 ו-"Diamond Dogs" מ-1974, בהם שכלל את דמותו המסתורית של זיגי סטארדאסט, והוציא שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל.
במקביל להפיכתו לאייקון מוזיקלי, עבד בואי עם אמנים רבים באותה התקופה, והפך למפיק של אלבומים חשובים כמו "Transformer" של לו ריד, "The Idiot" ו"Lust For Life" של איגי פופ. אלבומו "Young Americans" מ-1975 הושפע מסיבוב הופעות רחב בארצות הברית שקיים המוזיקאי שנה לפני כן, במהלכו נחשף למוזיקת סול שהשפיעה בהמשך על יצירתו.
לצד פועלו המוזיקלי המרשים, בואי פיתח בשנות ה-70 התמכרות קשה לסמים ועמד במרכזן של שערוריות, אחת הבולטות שבהן היתה מקרה בו הצדיע למעריציו במועל יד ונחשד לתומך בנאצים. בואי עבר לברלין, שם עבד עם המוזיקאי האלקטרוני בריאן אינו, אשר הפיק לו את טרילוגיית ברלין - שלושה אלבומים שבהם התנסו במוזיקה אוונגרדית.
האלבומים, "Low, "Lodger" ו-"Heroes" נמנים עם החשובים שבתקליטיו, בזכות שירים כמו "Heroes", "Look Back In Anger" ואחרים, ונחשבים לשיא יצירתי נוסף, אף שהצלחתם המסחרית לא היתה רבה. האלבום "Scary monsters" השיב לבואי את אהדת המבקרים, וזכה להצלחה מסחרית גדולה בזכות שירים להיטים כמו "Ashes To Ashes".
ב-1983 פנה בואי למחוזות הפופ והדאנס והוציא את "Let's Dance", שהציג צד שונה (ורקיד) ביצירתו. האלבום זכה להצלחה רבה וניפק להיטי ענק כמו שיר הנושא, "China Girl" ו-"Modern Love". במהלך שנות ה-80 המשיך להתנסות בסגנון זה, אך הפופולריות שלו דעכה, ובשנים אלה גם התגרש מאשתו.
למרות התערערות מעמדו המשיך בואי להוציא אלבומים ואף שחרר את גרסת הכיסוי ל-"Dancing In The Street" יחד עם מיק ג'אגר. באותן שנים נרמז כי התפתחו בין השניים רומן ויחסים מיניים.
בואי עצמו החשיב את שנות ה-80 כ"שנות הפיל קולינס" שלו, בהן לא הגיע לשיאים אמנותיים והוציא אלבומים שלא זכו להצלחה רבה. גם ההרכב "טין מאשין" שהקים בסוף עשור זה לא היה להצלחה, אף שהציג צליל מחוספס יותר.
במהלך שנות ה-90 הוסיף בואי להקליט ולהוציא אלבומים שזכו להצלחה מסוימת, ביניהם האלבום "Outside" מ-1995, בו שב לעבוד עם בריאן אינו. באותן שנים התנסה בסגנונות כמו דראם אנ' בייס, ג'אנגל, אינדסטריאל ואלקטרוניקה. האלבום "Hours" משנת 2000 נחשב לראשון שניתן היה להורדה ברשת, וסימן את ההבנה של האמן ברוח הזמן ואת הפיכת האינטרנט לגורם מרכזי ומשמעותי בשוק המוזיקה.
ב-2004, במסגרת סיבוב הופעות, נאלץ בואי להפסיק את עבודתו עקב בעיית לב. את השנים האחרונות העביר הרחק מהבמות ואור הזרקורים, אך המשיך ליצור מוזיקה שזכתה לשבחי הביקורת - כולל האלבום שיצא בשבוע שעבר, והפך למרבה הצער לאלבומו האחרון.
יהיה זכרו ברוך
תודה על המוסיקה דיוויד, אתה תחסר כאן, המורשת שלך אדירה ומיוחדת במינה ונותנת השראה לאלפי אנשים העוסקים באומנות וגם לכאלה שלא.
דיוויד בואי, מהאמנים החשובים והמצליחים ביותר מזה כמה עשורים, הלך לעולמו אתמול (א'). הידיעה על מותו דווחה לראשונה בעמודים של הזמר ברשתות החברתיות, ומעריצים רבים קיוו שמדובר במתיחה - אך משפחתו של בואי אישרה כי הלך לעולמו בתום מאבק בן 18 חודשים במחלת הסרטן. "מאוד מצער ועצוב להודיע שזה נכון", אמר בנו של בואי, הבמאי דאנקן ג'ונס. דיוויד בואי הלך לעולמו כשהוא בן 69.
בואי, אחד האמנים המשפיעים והאהובים ביותר משנות ה-60 ועד היום, הוציא במהלך הקריירה המפוארת שלו עשרות להיטים ואלבומים - האלבום ה-25 במספר שהוציא, שהוא גם האחרון יצא רק לפני שבוע.
מאז האלבום הראשון שהוציא ב-1968, התגלה הקול הייחודי שלו באלבומים נוספים שהפכו לנכסי צאן ברזל כמו "Space Oddity" מ-1969, "The Man Who Sold the World" מ-1970, "Let's Dance" מ-1983, "Never Let Me Down" מ-1987, ו"Reality" מ-2003.
בואי נחשב לגיבור תרבות שאין שני לו, ומשנות ה-60 השפיע באופן חסר תקדים על כל תחומי האמנות והתרבות שלקח בהם חלק. בואי היה מצפן מוזיקלי ליוצרים והרכבים רבים, מוזה לאמני תרבות מובילים - שהידוע בהם הוא אנדי וורהול - וכן אייקון אופנה בזכות הדמויות הרבות שהמציא. הוא כיכב בסרטי קולנוע כמו "בוקר טוב מר לורנס" ו"המבוך", השפיע על כותבים וסופרים בכל העולם, ותרומתו לעולם המוזיקה עומדת בשורה אחת עם זו של הביטלס, אלביס פרסלי והרולינג סטונס.
דיוויד בואי נולד ב-8 בינואר 1947 כדיוויד רוברט ג'ונס, למשפחת מעמד פועלים בריטית. אחיו למחצה הכיר לו את עולם הג'אז, ובהמשך הוא למד לנגן בסקסופון ולמד אמנות, מוזיקה ועיצוב – תחומים בהם יהפוך פורץ דרך בקריירה המוזיקלית שלו. במשך כמה שנים חבר בואי למוזיקאים שונים והוציא סינגלים שלא זכו להצלחה רבה. באותן שנים החליט להחליף את שמו מדיוויד ג'ונס (דבר אשר יצר בלבול עם חבר להקת המאנקיז, דייבי ג'ונס) לדיוויד בואי. אלבום הבכורה שלו כאמן יחיד, שנקרא על שמו, יצא ב-1967 ושילב בין פופ, פולק ופסיכדליה, אך גם הוא לא זכה להצלחה רבה.
ב-1969 הוציא את הסינגל "Space Oddity", להיטו הראשון שעסק באסטרונאוט אבוד בחלל ויצא במסגרת אלבום באותה שנה. בסוף העשור, עם התחזקות מעמדו כמוזיקאי, נשא לאישה את אנג'לה ברנט, אף שלא הסתיר את נטיותיו הדו מיניות.
ב-1970 הוציא בואי את אלבומו השלישי - "The Man Who Sold The World", שנחשב על ידי רבים כאלבום בו פרץ לראשונה, כשזנח את סגנון הפולק שאפיין אותו עד אז. האלבום, שהכיל שירים שיהפכו לקלאסיקות כמו "All The Medmen" ו-"The Man Who Sold The World", הציג גרסה שונה של בואי, שפנתה למחוזות הגלאם רוק. ב-1971 יצא "Hunky Dory" שכלל להיטים כמו "Changes", "Oh! You Preety Things", "Queen Bitch" ו-"Life On Mars".
פריצת הדרך הגדולה שלו התרחשה ב-1972, אז הפך לאחת הדמויות החשובות בעולם המוזיקה. בואי הציג לעולם את דמותו של זיגי סטארדאסט, כוכב רוק מהחלל בעל סיפור טראגי, שהיווה ערבוב בין גבר ואישה, והיה מאופר בכבדות. סטארדאסט, מלווה בלהקתו העכבישים מהמאדים, הצית את דמיונם של חובבי מוזיקה ברחבי העולם, והעניק לבואי את האפשרות להציג צד חדש באישיות שלו - מוחצן, אנדרוגני וצבעוני.
תקופה זו נחשבה לשיא ההצלחה של בואי, עם אלבום בשם "The Rise Of Ziggy Stardust And The Spiders From Mars" מ-1971, "Pin Ups" ו-"Aladdin Sane" מ-1973 ו-"Diamond Dogs" מ-1974, בהם שכלל את דמותו המסתורית של זיגי סטארדאסט, והוציא שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל.
במקביל להפיכתו לאייקון מוזיקלי, עבד בואי עם אמנים רבים באותה התקופה, והפך למפיק של אלבומים חשובים כמו "Transformer" של לו ריד, "The Idiot" ו"Lust For Life" של איגי פופ. אלבומו "Young Americans" מ-1975 הושפע מסיבוב הופעות רחב בארצות הברית שקיים המוזיקאי שנה לפני כן, במהלכו נחשף למוזיקת סול שהשפיעה בהמשך על יצירתו.
לצד פועלו המוזיקלי המרשים, בואי פיתח בשנות ה-70 התמכרות קשה לסמים ועמד במרכזן של שערוריות, אחת הבולטות שבהן היתה מקרה בו הצדיע למעריציו במועל יד ונחשד לתומך בנאצים. בואי עבר לברלין, שם עבד עם המוזיקאי האלקטרוני בריאן אינו, אשר הפיק לו את טרילוגיית ברלין - שלושה אלבומים שבהם התנסו במוזיקה אוונגרדית.
האלבומים, "Low, "Lodger" ו-"Heroes" נמנים עם החשובים שבתקליטיו, בזכות שירים כמו "Heroes", "Look Back In Anger" ואחרים, ונחשבים לשיא יצירתי נוסף, אף שהצלחתם המסחרית לא היתה רבה. האלבום "Scary monsters" השיב לבואי את אהדת המבקרים, וזכה להצלחה מסחרית גדולה בזכות שירים להיטים כמו "Ashes To Ashes".
ב-1983 פנה בואי למחוזות הפופ והדאנס והוציא את "Let's Dance", שהציג צד שונה (ורקיד) ביצירתו. האלבום זכה להצלחה רבה וניפק להיטי ענק כמו שיר הנושא, "China Girl" ו-"Modern Love". במהלך שנות ה-80 המשיך להתנסות בסגנון זה, אך הפופולריות שלו דעכה, ובשנים אלה גם התגרש מאשתו.
למרות התערערות מעמדו המשיך בואי להוציא אלבומים ואף שחרר את גרסת הכיסוי ל-"Dancing In The Street" יחד עם מיק ג'אגר. באותן שנים נרמז כי התפתחו בין השניים רומן ויחסים מיניים.
בואי עצמו החשיב את שנות ה-80 כ"שנות הפיל קולינס" שלו, בהן לא הגיע לשיאים אמנותיים והוציא אלבומים שלא זכו להצלחה רבה. גם ההרכב "טין מאשין" שהקים בסוף עשור זה לא היה להצלחה, אף שהציג צליל מחוספס יותר.
במהלך שנות ה-90 הוסיף בואי להקליט ולהוציא אלבומים שזכו להצלחה מסוימת, ביניהם האלבום "Outside" מ-1995, בו שב לעבוד עם בריאן אינו. באותן שנים התנסה בסגנונות כמו דראם אנ' בייס, ג'אנגל, אינדסטריאל ואלקטרוניקה. האלבום "Hours" משנת 2000 נחשב לראשון שניתן היה להורדה ברשת, וסימן את ההבנה של האמן ברוח הזמן ואת הפיכת האינטרנט לגורם מרכזי ומשמעותי בשוק המוזיקה.
ב-2004, במסגרת סיבוב הופעות, נאלץ בואי להפסיק את עבודתו עקב בעיית לב. את השנים האחרונות העביר הרחק מהבמות ואור הזרקורים, אך המשיך ליצור מוזיקה שזכתה לשבחי הביקורת - כולל האלבום שיצא בשבוע שעבר, והפך למרבה הצער לאלבומו האחרון.
יהיה זכרו ברוך
תודה על המוסיקה דיוויד, אתה תחסר כאן, המורשת שלך אדירה ומיוחדת במינה ונותנת השראה לאלפי אנשים העוסקים באומנות וגם לכאלה שלא.
