giver vs taker
לדעתכם- אני שם לב במערכת היחסים הנוכחית- אני מרגיש שאני נותן ומשקיע. מחמיא ויוצר קשר. יותר מהבן זוג.
אני תוהה- ובאמת עם עצמי ובכלל:
כמה אני טיפוס giver מתוך בחירה או בגלל שהפרטנר שלי הוא taker? אולי בגלל חוסר בטחון עצמי שלי. אני לא מרגיש משוחרר מספיק כדי שיפנקו אותי בלי שארגיש ייסורי מצפון או רצום להחזיר מיד כגמולו. היה לי בן זוג קודם שהיה מרגיע אותי לפעמים- תן לי לפנק אותך בלי שתחזיר לי. מסאג׳. יום כיף. מה שלא יהיה.
ורק אז הצלחתי לשחרר. לא אגיד שלגמרי. אבל יותר.
זה היה כיף. אבל יחד עם זה הרגשתי גם חשש. יש בזה חוסר שליטה עבורי.
כיוון שאני לא בטוח מה המניע שלי להיות טיפוס giver. יש הרבה שאלות פתוחות:
האם לחפש בן זוג שהוא giver בעצמו? (כמובן שאין שחור או לבן. נטיה לתת יותר מאשר לבקש). כדי לחזק את האיזון אצלי בין לתת ולקבל.
שאלה פתוחה שיש לי אל עצמי- האם להגיד משהו על זה לבן זוג שלי (תושב זר. קשה לבטא כל רגש באנגלית אבל זה לא תירוץ)
אני לא ידוע אם זה משהו שאני רוצה להגיד לבן זוג. אני יכול להסב את תשומת ליבו. אבל עצם זה שאגיד לו שאני רוצה יותר יחס. יותר מסאג׳ הדדי. יותר הבאת אוכל מצידו (כבר רמזתי ואמרתי בסוג של בדיחה- מעניין ה אתה מביא לנו טייק אווי בסופש. מתי אתה מבשל לנו משהו).
בקיצור אשמח לשמוע תובנות שלכם ואם הייתם בסיטואציה דומה. ומה השכלתם
