בנקודה הזו כבר לא דעתי אלא ניסיון מקצועי מוכח, זה המקצוע שלי
אני עובדת עם טקסטים, אני מלמדת הבנה והבעה (בין היתר) ומניסיון של שנים אני עומדת מאחורי הדברים: הוצאת הדברים מהקשרם לא עוזרת לזכירה. עד היום עוד לא פגשתי תלמיד שהבין את החומר טוב יותר מחוץ להקשרו. זה אולי נכון אם רוצים לשנן כמו תוכי (ולא ממש עובד כשמדובר בטקסט ארוך) אבל הבנה והפנמה מחייבות הקשר, וברגע שמבינים את החומר ולא רק משננים אותו זוכרים אותו הרבה יותר טוב.
 
גם אם קיימים מקרים חריגים כאלה (אולי אנשים עם זיכרון צילומי, אבל אז בד"כ לא צריך לקרוא שלוש פעמים, מספיקה פעם אחת...) הם לא הופכים את המידע ל"לא מדויק" (בדיוק כפי שלומר שלבני אדם יש חמש אצבעות בכל כף יד/רגל זה מדויק, אף שיש מקרים חריגים שאנשים נולדים עם מספר שונה). אם מישהו יודע שהוא חריג ויש לו שיטה משלו, סבבה; באמת כל אחד ומה שעובד לו. אבל אם אדם מבקש המלצה, אני לא רואה טעם להמליץ לו על שיטה שתעזור לו בסיכוי קלוש ביותר.
 
ואני רק רוצה לחדד ולומר שאין שום בעיה בלחלק את הטקסט לנתחים קטנים, להפך; אבל צריך להיות היגיון בחלוקה. חלוקה הגיונית מבוססת על תוכן, על יחידות של משפט, פסקה, נושא, פרק וכו'. לא לחינם טקסטים מחולקים ליחידות האלה, כך בני אדם מבינים טוב יותר את החומר, כשהוא מחולק בצורה הגיונית. אבל דף הוא חלוקה שרירותית שמבוססת על כמות. פעמים רבות משפטים ופסקות נחתכים במעבר מדף לדף, אז מה ההיגיון לעצור באמצע הרצף?
