מעוניינת בחוות דעתכם. אני ובן זוגי נמצאים 10 שנים יחד מתוכם 8 שנות נישואין. לצערי אני סובלת מעקרות והבאתי ילד לאחר שנים של טיפולי הפריה. לפני ההריון המערכת יחסים היתה מלכתחילה חברית, כלומר גיליתי אחרי החתונה צדדים פחות יפים אבל הרצון שלי להיות אמא וההבנה שיש ליזמןמוגבל עזרה לי להתמודד וכשנכנסתי להריון התאהבתי בו מחדש כי מבחינתי הוא איפשר את הנס הזה.. לצערי אחרי הלידה הרגשתי דיכאון כי חייתי בפחד לאבד את מה שנאבקתי לקבל.. החלטתי לשים את הקריירה בצד ולהינות שנה מגידול הילד. בן זוגי לא אהב את זה והדבר התבטא מהתעללות נפשית לצידו ולכן לא בטחתי בו לגבי הפחדים סביב הילד ו התמודדתי לבד. בגלל שהייתי בבית הוא השאיר אותי לבד בכל משימה והפגין כעס עצום כלפיי. לאחר שנה חזרתי לשוק העבודה והתפשרתי על עבודה שלא תואמת את כישוריי מהלחץ שהוא הפעיל עליי, לבסוף סמכתי על תחושת הבטן שלי ועזבתי לאחר חודש.. בן זוגי שבוע לא דיבר איתי מילה, הפגנתי חוזק ומצאתי עבודה ניהולית שתרמה לי המון ובמקביל התנדבתי בעמותה.. עוד דבר שהוא לא ראה בעין יפה.. לא היו ריבים בבית אבל היתה התעללות נפשית מצידו. אני אספרגרית בתפקוד גבוה מאוד, אז הוא היה מחקה את ההליכה שלי מאחורי הגב שלי כשהלך מאחורייך , היה מחקה אותי וכשהייתי מדברת איתו היה בוהה בתיקרה , כשהייתי שואלת משהו הוא היה מתעלם ואפילו נעל אותי בבית כדי שאני ארגיש מה קורה לו שאני נועלת דלתות כל הזמן . ההבדל שאצלי זה לא בכוונה וכשהוא עשה את זה ושם לי מראה זה גרם לי לאט לאט לא לאהוב את עצמי. אני עם תואר שני ומאמנת אישית ומתביישת בעצמי שאיפשר י שיתנהגו אליי ככה, הוא מדבר אליי בכוחניות בלי קללות אבל כוחניות מאיימת ואין לי אופציה למשוך כסף מחשבון הבנק המשותף ויש לי כרטיס אשראי מוגבל ל1000 שח , כל פעם שלדעתו בזבזתי יותר מידי אז הוא היה מגביר את הכוחניות כדי להעניש אותי. בדרך עברתי טיפולי הפריה, שכללו המון בתי חולים וזריקות וכל פעם שזה נכשל הוא היה צועק שזאת פעם אחרונה ושזה נמאס לו לזרוק כסף, הטיפולים והכישלונות ילד עם חוסר תמיכה גרמו לי לכאב נפשי ובסוף ויתרתי על הזכות להיות אמא שוב כי הבנתי שזה אנוכי להביא עוד ילד וגם כי הבנתי שזה מרע לי. אז החלטתי להגשים את עצמי ולעבוד בעבודה קהילתית מדהימה , הקמתי עמותה למען נשים, יצרתי קהילות ואני מאוד מצליחה בתחום הקריירה מה שגרם למערכת היחסים להתדרד.. לבסוף החלטתי לא לעבור את זה לבד כי התחלתי לסבול מהתקפי ירדה כל פעם שהוא הרים עלי את הקול ופניתי לפסיכולוג שעזר לי למחוא את עצמי ולהשיב מלחמה, כל פעם שהוא זורק לי את חשבון הויזה אני מביאה את הפירוטים שלו שהם פי 7 משלי, כל פעם שהוא אומר שאני לא עושה כלום בבית אני מרימה את קולי ומדברת על כל התרומה שלי. אבל ככל שהשמעתי את קולי ככה הכוחניות שלו התגברה .. פעם אחת בדרך לאיפול הוא צרח עלי שאני לא אספרגרית אני פשוט עצלנית ועוד שלל מחמאות. לבסוף ניהלתי איתו שיחה שאני לא רואה מקום להמשכיות בימיו ושאני מציעה משמורת משותפת ואז בקור ובשיקול הוא ארמז שכנראה לא יתנו לי לגדל את הילדה. בשיחה עם המטפל שלי הוא הסביר לי שזה רק איום לא מבוסס שכן אני אקדמאית, בעלת קריירה מצליחה של עבודה קהילתית ואין שום סיבה שזה יקרה וכנראה הוא השתמש בזה כדי לאיים עליי. בשביל הילד ניסיתי בעל זאת לפתוח דף חדש אבל כל פעם שעשיתי משהו לא לשביעות רצונות הכוחניות חדרה וכבר אני מרגישה שאני לא יכולה להישאר לצידו. ופשוט סירבתי לקיים יחסי מין איתי ואז הוא צער שאני לא עושה את לפקידי כאישה ואני עושה חצי ניקיון ושאני לא בן אדם טוב כמו שאנשים חושבים ובלה בלה.. השבתי מלחמה ולאתרי בפניו את כל הדברים הרעים שהוא עשה כדי לרמוס אותי נפשית ואז נהיה דום שתיקה והוא אמר שאני יכולה לעוף לו מהעיניים עם הילד. יש לנו בית שרשום על שם אמא שלו ושאנחנו משלמים משכנתא במשך עשר שנים, רכב ששווה פרוטות ו100000שח בחיסכון. מה בעצם הזכויות שלי מבחינה משפטית? האם אני מדמיינת כמו שהוא אמר את ההתעללות הנפשית ?