זה שאת רוצה דברים זה יפה מאד
ומה עם מה שהוא רוצה? כמו נשים רבות את נדהמת לגלות שאת נשואה לאדם עם מחשבות, דיעות ורצונות משלו. לא רק זה, מסתבר שהוא גם אב טוב שאוהב את ילדיו ולא רוצה להיפרד מהם. שומו שמיים.
אם תנקטי במהלך של מה שאת קוראת היעלמות, את מבטיחה לעצמך מלחמות עולם עד קץ הימים. נראה לך שזה יתקבל בהבנה בצד השני? קרוב מאד לודאי שלא. ואם נדמה לך שהצעת המחיר שקיבלת על ייצוג משפטי היא גבוהה, אז הרשי לבשר לך שבכיוון שבחרת זאת רק ההתחלה. וכל שקל שיש לכם יחלך לעורכי דין. אם תרצי לפתוח במלחמה, אין ולא יהיו קיצורי דרך. את רוצה לצאת למלחמה אבל מלחמות עולות כסף. את דנה גם את עצמך, גם את בעלך/גרושך וגם ובעיקר את שני ילדייך לחיי עוני. יש לכם תקציב שאני מבין שהוא לא גבוה וממנו אתם תצטרכו לממן 2 משקי בית + לפרנס היטב שני עורכי דין.
ובבקשה תחסכי ממני ובעיקר מעצמך את המושג של מלחמת אין ברירה. תמיד יש ברירה. את לא יוצאת למלחמה כי את חייבת, את יוצאת למלחמה כי את רוצה. אמרת שבעלך לא רוצה להפרד מהילדים. בעלך פוחד מהמצב שאת יוצרת ובמקום לעבוד ביחד לפתרון של win win את מאשררת את הפחדים הכי גרועים שלו ונעלמת לו עם הילדים.
זאת ועוד, ציינת שאין לך משפחה קרובה שתעזור לך. חשבת איך תמשיכי לעבוד וגם לטפל בשני ילדים במשרה מלאה? גם אם נניח שתצליחי בזה איכשהו, איזה מין חיים יהיו לך? הרבה יותר רצוי גם מבחינתך להתחלק במשימה עם האבא במסגרת משמורת משותפת.
אם התחלת להלחץ אז את בכיוון הנכון. התחלת להבין את ההשלכות של המהלך שאת יוזמת. אני מציע לך להמשיך בכיוון הזה של הלחץ כי הוא בהחלט במקום. לעזוב את מה שאת רוצה ולהתחיל להתמקד במה שיעשה לך ולילדים טוב. ומה שיעשה לכם טוב זה לשבת לדבר. גם אם ממש לא בא לך. להבין מה הוא רוצה ולבדוק איך אפשר למצוא נוסחה ששניכם תוכלו לחיות איתה. כנראה שזאת לא תהיה נוסחה ששניכם תצאו מרוצים ממנה אבל ברגע שתבינו שהאלטרנטיבה הרבה יותר גרועה, אז תלמדו להעריך אותה. אני מציע שתגשו למגשר בהקדם האפשרי ובלי צעדים חד צדדיים. ככל שהמצב בינכם יילך ויתדרדר, כך פוחת הסיכוי לגירושין בהסכמה.
