שאלה שמעניינת אותי על טרטאק

שאלה שמעניינת אותי על טרטאק

בקורס המדיטציה שהתחלתי לפני כשבוע, עשינו אתמול את התרגיל הקרוי טרטאק - ריכוז בלהבה של נר. לאחר התרגול אחת המשתתפות שאלה אם יש משמעות לצבעים של הלהבה שרואים כאשר עוצמים עיניים. אני זוכרת שאהרון ז"ל בזמנו אמר שהצבעים מעידים על המחשבות, לכל מחשבה צבע משלה. המורה אתמול לעומת זאת אמר שאין לזה משמעות. אשמח לשמוע מה דעתכם, למי שיש ידע ו/או ניסיון עם זה
 
תודה על השאלה, אחלה נקודה חשובה.

היי נטע. קודם כל אני קצת מבולבל, מורה למדיטציה שאומר שלצבע בתרגול אין משמעות....הייתי שוקל את ההמשך..... יכול להיות שהוא מהאסכולה של מתנגדי החוויות הפנימיות, אלו נוטים להתייחס לחוויות הפנימיות כגורם מכשיל, או לדבריהם כ"גזים בקיבה".... טוב ולעניינינו. משמעות המילה טראטאק: "לבהות" או "להביט" והוא שייך ל"שאטקרמה". יש מספר דרכים לתרגל טראטאק, נר היא אחת מהן. באסנות מסוימות, במיוחד באלו של איזון ושיווי משקל טראטאק לא רק בגלל שהיא עוזרת ליציבות, היא בעצם "מחייה" את האסנה. טראטק היא כמו ציון דרך לנקודה שבין התרגול הפיזי למנטלי ומהסיבה הזו היא משתלבת יפה בתרגולים שונים ולמטרות שונות. צבע כמו צליל כמו מחשבה מבטא רמת רטט מסוימת, נראה הגיוני שאם יעלה משהו כזה בתרגול, לא תהיה לו משמעות.... כשעולה לי מחשבה, אני אומר שאין לה משמעות ? וכשהיא עולה בעקבות משהו.... צבעים יכולים להעיד על מספר דברים. בדרכי בבריגהו יוגה, הייתי מצייר אחרי התרגול, בהתחלה בעט שחור, אחר כך אם חיוך, רמז לי שיבו (מורי לתקופה לא קצרה...) לנסות בצבע. ראיתי שבתקופות מסוימות צבעים מסוימים היו דומיננטיים, כמו בתקופה הכחולה של פיקסו.... כשבאתי לשאול את שיבו, הוא אמר, שוב עם חיוך ממתיק סוד, תמשיך לצייר. בתקופות אחרות נחשפי לעניין הזה (שהוא חשוב בעייני) של התייחסות לחוויות התרגול הפנימי. כמו שאמרתי קודם, יש כאלה שטוענים שהתייחסות וניתוח חוויות פנימיות מפריע ומזיק לתרגול ולמתרגל. לעומתם יש כאלה שלא משאירים מקום לחוויה, כל דבר נחתך ונפרש כמו בניתוח מוח.... מה שבטוח, כל דבר שעולה בעקבות התרגול הוא בעל משמעות וחשיבות. דעתי האישית היא לתת לזה את המקום שלו. לא לדחות את זה, ומצד שני לא לחפור בזה. בקשר למורה (זה מציק לי...) נסו לשאול אותו בעדינות למה הוא התכוון. אם הוא ימשיך לעמוד על זה שבאמת אין לצבע שום משמעות, הייתי בלי פחד אומר: להיפרד כידידים... וברצינות: מי שמתרגל ומתייחס לתוצאות התרגול בביטול, הדבר המטריד הוא שהוא כנראה לא ער לעצמו, היית רוצה מורה כזה ?????? אם המורה שייך באמת לאסכולת המתנגדים, זה כבר סיפור אחר, אבל בכל זאת הייתי מבקש ממנו לפתוח את העניין. יום נפלא. ותודה על השאלה. אבי.
 

למואל א

New member
אז לשם מה הם מתרגלים אם החוויות הפנימיות לא

חשובות? מה מטרת התרגול כפי שהם רואים אותו?
 
הכרה עצמית.

חוויות פנימיות נוטות להסיח את הדעת ולגרום למתרגל לחפש אותן ולעתים קרובות להתמכר להן, במקום ולהמשיך ולחפור עמוק. זה מופיע גם ביוגה סוטרה, ונפוץ מאוד בקרב היוגים.
 

למואל א

New member
עצם ההכרה העצמית היא "חוויה" עצמתית, לא?

הרי זה כל הסיפור, אני יכול לומר לך שאני מכיר את עצמי, ולהסביר בדיוק מה זה אומר, אבל אין לזה משמעות אם אני לא חווה/חי את הדבר. כל אחד כמעט יכול להבין בשכל מה זה אומר ש"הכל אחד". יופי, הכל זה אותה אנרגיה, והאני האמיתי שלי זהה לאלהים, אז אני מבין את זה בשכל ולא חווה את הדבר
 
היי אבי, תודה על התגובה

לגבי המורה, ובכן, אמנם הקורס הוא חדש אבל את המורה הזה אני מכירה כבר שנים רבות. הוא באמת אומר לא פעם שאין לייחס תשומת לב לחוויות שעולות מהתרגול או כפי שהוא נתן דוגמא פעם, אם אדם נוסע במכונית לכיוון יעד מסוים, במהלך הדרך הנוף יכול להשתנות, לפעמים הוא יהיה "מעניין" ויפה ולפעמים שומם ומשמים אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק את הדרך אלא להמשיך ולנסוע. יש גם טענה שהתעסקות בחוויות מסיטה מהדרך. אני עדיין לא חושבת שזאת סיבה לעזוב אותו, כאמור אני מכירה אותו כבר שנים רבות ועברתי אצלו לא מעט קורסים. עד עכשיו אני מרוצה מההנחיה שלו
 
אם תתעלם זה לא יעלם....

היי נטע. אז הוא שייך לאסכולה ההיא... זה בסדר, אבל... יש הבדל בין: "לצבע אין משמעות", לבין: "אל תייחס לזה יותר מידי תשומת לב"... המצחיק הוא שדווקא הדימוי שבחר להשתמש בו מחזק את הנקודה למה כן כדאי להתייחס ל"נוף". כשאני נוסע לאן שהוא הדרך חשובה כמו היעד, אם התעלם מסימנים בדרך, שילוט נוף וכו', יש סיכוי שהגיע למקום אחר... ולמה הקביעה שהנוף מחייב עצירה, באותה מידה הוא יכול לעודד ולחזק, במיוחד אם היה לי יום מבאס ואז פתאום הופיעה קשת... ועצירה לא מחייבת עצירה...עצירה יכולה להיות גם מאוד חיובית, התרעננות, צבירת כוחות... יכול להיות ששמת לב כבר קודם, אני לא מחובבי האמירות הנחרצות...חד צדדיות גורמת לי לזוז יותר מידי בכסא, זה תופס לי את הגב...
לילה טוב. אבי.
 
לא אהבתי את השיפוטיות

ואם המורה הזה מדהים עבור נטע? משמעותי בחייה? פתח לה דלתות שאחרים לא פתחו? לא הייתי ממהרת להגיד לתלמיד לעזוב מורה, מלבד מקרים קיצוניים כמו ניצול, הטרדה וכו' או שהתלמיד מרגיש שהמורה לא נכון עבורו.
 
ומי קובע מה כן מתאים ?

מי קובע מה זה ניצול ? בעיינים מערביות, שרות המורה, כמו שנהוג במזרח הוא ניצול מחפיר.... והטרדה ? מי מחליט מהי הטרדה ? זו לא שיפוטיות. ולמה שיפוטיות ? אם מישהו היה אומר לך שהמורה שלו אומר שאם נתפס לך שריר בתרגול אין לזה שום משמעות, מה היית חושבת ? אם יד על הלב, בתור מנהלת מרכז בעלת ניסיון, את חושבת שלצבעים שרואים במדיטציה אין שום משמעות ? את היית מעסיקה מורה כזה אצלך ?
 
אני הייתי מדברת עם המורה

בודקת בדיוק למה התכוון, לפי איזו גישה הוא עובד, לאן הוא מנסה לכוון. לא הייתי שופטת לפי אמירה בודדת לתלמיד בודד. ואגב גם לגבי שריר שנתפס, הייתי בודקת למה המורה התכוון, או כמו שפרויד אומר- לפעמים סיגר הוא רק סיגר
 
קראת את כל התגובה ?

גם בתגובה הראשונה וגם בשנייה לא אמרתי לעזוב, אלא לשקול במידה שהמורה באמת מבטל את הקשר בין התרגול למה שנובע ממנו. ולברר עם המורה זה מה שהמלצתי באותה נשימה.... ולא הבנתי מה הקשר לפרויד ?
 
למעלה