סוטרת היום: 15.2 לאדם בעל כושר הבחנה....

סוטרת היום: 15.2 לאדם בעל כושר הבחנה....

15.2 לאדם בעל כושר הבחנה, הכל כמו שנאמר, כואב, כי בסופו של דבר, הכל גורם לכאב וסבל, אם זה כתוצאה, או כציפייה מראש לאובדן השמחה, או כתשוקה טרייה העולה מרשמים של שמחה, וגם בגלל ש"הגונות" נוגדות אחת את השניה. היוגים אומרים שאדם הניחן בכוח ההבדלה וההבחנה (בין הנצחי לחולף), אדם בעל חושים בריאים, רואה דרך כל זה הנקרא שמחה או סבל, ויודע שהם מגיעים אל כולם, ואחד עוקב ונמס לתוך השני. הוא רואה שאנשים הולכים בהתלהבות אווילית כל חייהם ולעולם לא מצליחים להגשים את תשוקותיהם . "יודישאטריה" המלך הגדול אמר פעם, שהדבר הכי מופלא בחיים הוא, שבכל רגע אנחנו רואים אנשים מתים מסביבנו, ועדין חושבים שלעולם לא נמות. אנחנו חושבים שאף על פי שאנחנו מוקפים טיפשים מכל עבר, אנחנו היחידים יוצאי הדופן, המלומדים היחידים. למרות שאנו חווים הפכפכות בכל מקום, אנחנו חושבים שהאהבה שלנו היא היחידה שתחזיק לעד. איך זה יכול להיות? אפילו האהבה היא אנוכית, והיוגי אומר שלבסוף נגלה שאפילו האהבה בין בעל לאישה וילדים וחברים, דועכת לאיטה. דעיכה תופסת כל דבר בחיים. ורק כשהכל, אפילו האהבה, מכזיב כערף עין, מגלה האדם כמה לשווא, כמה כמו חלום הוא העולם הזה. או אז הוא חוטף הצצה של "ואיראגיה", פרישות. הוא חוטף הצצה על ה"מעבר": (וזה) רק ע"י ויתור על העולם נראה האחר, לעולם לא דרך החזקה בראשון. מעולם לא הייתה נשמה גדולה שלא דחתה הנאות חושיות ותענוגות כדי לרכוש את גדולתה. הגורם לסבל הוא ההתנגשות בין הכוחות השונים (הגונות) של הטבע. האחד שסוחב לכיוון אחד ,והאחד לכיוון אחר, הופכים את ביצוע האושר הקבוע לבלתי אפשרי. יום נפלא. אבי.
 

למואל א

New member
מאוד קשה, עובדה שכל עוד שאתה חי

כאן בתוך גוף אז אתה לא יכול להתעלם מצמא ורעב, קור/חום וכמובן דברים מעבר לכך כמו צורך בביטחון כלשהו, וכו' לא אומר שזה לא אפשרי פשוט לפעמים נראה למישהו שבאמת כל הצרכים החומריים האלו לא חשובים, וזה נכון, אבל הוא לא באמת התגבר על התשוקות מתוך הבנה ופניה למשהו רוחני, ואז אחרי כמה זמן שהכל מודחק, פתאום מתפרצים כל מיני צרכים או שיש שעמום ותסכול
 
למה להתעלם ? למה לא חשוב ?

אם לא היה צורך, זה לא היה. נראה לך שבתוך כל הקיום הנפלא הזה יכול להיות משהו שאין בו צורך ? אולי זה לא נראה לנו כל כך, אבל "סתם" לא מתיישב עם שום הגיון....
 

למואל א

New member
שצריך לנטוש את העולם הזה

כי הוא הבל הבלים ומלא סבל, מי שיקרא את ספר קהלת ויוגה ושיסטהא יגיע לאותה מסקנה, לא?
 
לנטוש את הרעיון שהעולם תמצית הקיום...

שהעולם הוא הוא הדבר האמיתי, וכל הרעיונות הרוחניים דתיים, המצאתם של אנשים החיים בסרט....
 

למואל א

New member
אה כן, את זה אני יודע

העולם החומרי הוא חלק קטן מהסיפור, הבהאים מגדירים את זה כרחם לפני העולם האמיתי בלי הרחם התינוק לא יוכל לצאת לחיים לכן הרחם חשוב אבל הוא משני, אחרים מגדירים את זה כפרוזדור, ביוגה ושיסטהא מביאים הרבה את המשל של העורב שנחת על ענף עץ ואז נפל אגוז קוקוס, אין הסבר, אבל ככה העולם, הוא לא ממשי ומעולם לא נוצר, גם בבודהיזם לא מנסים לתת משמעות כלשהי, העולם פשוט נדמה שהוא קיים עקב הבורות והדבר הכי חכם לעשות זה לצאת ממנו ע"י הגעה להארה
 

yoyogaga

New member
הקיום לא כל כך נפלא

מתבונן מהצד יכול לראות המון יופי בעולם. ציפורים שרות, פרחים פורחים, פרפרים מרחפים, קרני השמש מפזזות והדגיגים שוחים באגמי המים כשהרוח הקלילה חולפת בין ענפי העצים... לכאורה עולם אידילי ורגוע. מלא יופי חזותי. מעשית כל בעלי החי משחרים לטרף, טורפים ונטרפים כל הזמן. הציפורים סמל הטוהר צדות חרקים ותולעים. חלקן טורפות זו את זו. השחפים צדים דגים. החרקים מצידם גם הם מתפרנסים על ציד חרקים קטנים יותר וכיוצא. עולם המים הינו מסעדה אחת גדולה בה הקטנים נאכלים על ידי הגדולים ללא הרף. ובקיצור, כל באי העולם עוסקים במאבק השרדות מתמיד. כמעט ואין בעל חי שמת מזקנה. אפילו עצים נלחמים על מים ואור שמש. העולם הדומם אכזרי לא פחות. מחוץ לכדור הארץ תופעות הרסניות של השמדה לצורך יצירה מחודשת מתרחשות תדיר. היקום לאמיתו הוא אכזרי לכאורה ונטול כל מוסר לכאורה.
 

למואל א

New member
כן, אלא שאבי צודק, הטבע הדומם

לא אכזרי או להיפך. הקיום בפני עצמו הוא סבל
 
הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער.....

הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר. הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם. הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר. יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך. ומי אמר שאין שירי זן בעברית..... אני לא יכול, פשע לא לקרוא את השיר כולו.... צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם, הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב, צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת: - הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך? אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה. הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ. וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ, וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ, וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם, וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל, עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם, לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל. לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל, לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל. לאה גולדברג כמובן. יום נהדר. אבי.
 
למעלה