עברתי לפני שלושה שבועות ללא כאבים
לא במהלך הניתוח ולא לאחריו.
בימים הראשונים לאחר הניתוח יש תחושה של יובש בעין ולעיתים תחושה של גוף זר.
מההסברים בדף שקיבלתי עם מכתב השחרור מסתבר שלעיתים יש כאבים שמטופלים במשככי כאבים רגילים (אופטלגין, אדוויל וכיו׳ב).
בהשוואה לעקירת שן בינה שעברתי לפני כמה שנים, ניתוח קטרקט זה משחק ילדים. שעה וחמישים דקות מרגע שירדתי במגרש החניה של בית החולים עד שנכנסתי בחזרה למכונית (לא נהגתי בעצמי... העין מכוסה ברטיה ל-24 שעות אחרי הניתוח). רבע שעה רישום בקבלה, שעה הכנות במחלקה הכירורגית - טיפות, טיפות ועוד טיפות. חתימה על זה ועל זה ועל זה. מדידת ל׳ד. ראיון אלרגיות. סימון בטוש של העין המנותחת וכל אחד שואל אותי כדי לוודא שזו העין הנכונה. מחליפים בגדים לתחפושת של חדר ניתוח, מתיישבים על כיסא גלגלים ונוסעים אחר כבוד לחדר הניתוח עצמו. עוד טיפות. נשכבים על המיטה. פורשים על הפרצוף יריעת ניילון עם חור בדיוק בשביל העין המנותחת. עוד טיפות, ביניהן אחת צמיגה מאד. זה החומר המאלחש. מקבעים את העפעפיים במצב ״פתוח״ וממשיכים לטפטף פנימה.
עכשיו מגיע החלק המעניין - הניתוח עצמו. 15-20 דקות וזהו.
זה מתחיל בזה שמכוונים לך שני פרוז׳וקטורים לעין. אין לאן לברוח. למרות הקטרקט זה מסונוור מאד.
הרופא אומר ״אני נכנס עכשיו״ והאמת - שחוץ מתחושת צריבה קלה לא מרגישים כלום. האילוחוש עושה את שלו.
פתאום הפרוז׳קטור הופך לשלולית עכורה. הרופא בוחש בה ובוחש בה, מדי פעם מרטיב ושוטף, ובסוף מכריז ״עדשה״.
״תרגיש תחושת לחץ״ הוא אומר, ומסתבר שהוא יודע מה הוא אומר. תחושת לחץ. נסבלת. לא כואב. ופתאום מתחילים להבליח מתוך השלולית העכורה שני פרוז׳קטורים. עוד כמה כיוונים ועוד כמה שטיפות ופתאום הפרוז׳קטורים נראים ברורים מאד ומסנוורים מאד. וזהו. נגמר. מכבים את אור הסנוורים.
כמה שניות אחר כך מסירים את הניילון שנפרש מעל הראש, מכסים את העין ברטיה, והסינוור האיום הופך לאפלה מסקרנת...
מתיישבים, בחזרה לכיסא הגלגלים ומשם לחדר התאוששות. זוגתי מגיעה לצידי. מחליף בגדים, מקבל הנחיות בעל פה ובכתב ואחרי רבע שעה אני כבר באוטו בדרך הביתה.
זהו. פחות משעתיים קצה לקצה.
עכשיו מגיע שלב דחיית הסיפוקים... להישמע להוראת הרופא ולהשאיר את הרטיה עד לביקורת למחרת? או לקצר תהליכים ולראות מה יצא?
התאפקתי.
דחיית הסיפוקים האמיתית היא ההמתנה של חודש וחצי-חודשיים אחרי עד להחלפת המשקפיים. תכלס -ְ בעיין שנותחה אני מצליח לקרוא בלי משקפיים אבל נראה לי שאצטרך בערך חצי דיאופטר. בטווחים בין מטר לארבעה מטר אני רואה מצויין בלי משקפיים. מעבר לזה מתחיל להיות מטושטש. כנראה אצטרך מינוס דיאופטר. הצילינדר שהיה כנראה נמוג.
