ראשי פרקים לבעית פוליטיקה ומוסר

[ד.ר. דוליטל]

ולא איכפת להם מי ציווה?

 

[אוהב להתפלסף]

התכלית שאליה מכוונות המצוות

היא היא הצו האלוהי.

 

[ד.ר. דוליטל]

ואם היו מבינים

שה' לא ציווה שום דבר ולא מתערב בעולם, היו מוסרים את נפשם?

 

[אוהב להתפלסף]

היתה להם ידיעה ברורה

שעולם כמנהגו נוהג, וה' אינו מציל אותם במצוקתם, ובכל זאת מסרו את נפשם על קידוש ה'.

 

[ד.ר. דוליטל]

מסירת נפשם

לא הייתה מותנת בהצלתם. אבל לא היה להם ספק בנותן התורה.

 

[iricky]

הם מאמינים שה' ציווה

אבל אף אחד לא יודע שזה כך. מה שיש בידנו הוא "ספר תורת משה", שעליו נוסף "ספר תורת רבי", שעליו נוסף "ספר תורת רב אשי", שעליו נוסף "ספר תורת רבנו משה" שעליו נוסף "ספר תורת רבי יוסף קארו" - והם כולם היו בני אדם, ואף על פי כן אנו מאמינים שהם מבטאים את מצוות ה'.

 

[ד.ר. דוליטל]

שאלתי במה האמינו לפני שמסרו נפשם.

 

[iricky]

שאלו הן מצוות ה'

אבל מה שהם ידעו זה שהם קיבלו אותן מבני אדם.

 

[ד.ר. דוליטל]

בני אדם שהם מאמינים להם

שהמקור הוא ה'.

 

[ד.ר. דוליטל]

הנה

תקרא

 

[ubl]

שאלות

א. במקרה של אותו צו הנכלל גם במערכת הדתית וגם במערכת המוסרית-הומניסטית, האם קיים לפי התפישה הזו הבדל בכוונתם הפנימית של שני אנשים המבצעים את אותו הצו? ב. לא ניתן לנמק העדפה מוסרית (וגם פוליטית במושגיו של ל'). האם בניגוד לזאת, צו דתי כן ניתן לנמק?

 

[אוהב להתפלסף]

תשובות

א. כמובן, כוונת ההומניסט היא לטובתם של בני האדם, וכוונתו של הדתי היא לעבודת ה'. ב. ודאי שלא, כל טיעונו של ליבוביץ הוא שערכים אינם ניתנים להנמקה. האם ניתן לנמק מבחינה רציונאלית למה לעבוד את ה'?

 

[iricky]

אני רוצה להוסיף על ב

מה פירוש לנמק משהו? כשאתה מנמק משהו, אתה מעמיד את תוקפו של אותו משהו על דבר אחר, שהוא הנימוק. אתה מניח שאותו משהו אינו עומד מכוח עצמו ולפיכך הוא טעון נימוק. אבל ממהותה של כל מערכת ערכית שהיא עומדת מכוח עצמה וולכן אינה טעונה נימוק. אילו לא עמדה מכוח עצמה לא היתה מערכת ערכית אלא אינסטרומנטאלית. אם אתה סבור שהדת היא מערכת ערכית (=לשמה), אין היא טעונה נימוק. אם אתה רואה בה מערכת אינסטרומנטלית (=שלא לשמה), היא טעונה נימוק.

 

[ד.ר. דוליטל]

ל"צו קח את בנך" אין שום מקום

בשום אופן. אחרי מתן תורה. ולא שייך כאן "הפה שאסר הפה שהתיר".

 

[אוהב להתפלסף]

לסיפור העקידה

יש משמעות התקפה לכל הדורות אחרי אברהם, כולל הדור שלנו. אין צורך בהתגלות אלהית כדי לקבל את הצו "קח נא את בנך", מספיק שתימצא בסיטואציה בה עליך להכריע בין חייך וחיי משפחתך לבין עבודת ה', והנה לך סיפור עקידה בדיוק כמו סיפור העקידה של אברהם אבינו. אני יכול להצביע על סיפור עקידה מההיסטוריה ממש, כל היהודים שמסרו את נפשם על קידוש השם על מנת לא להמיר את דתם.

 

[ד.ר. דוליטל]

אם כך

גם גיוס לצה"ל זה סוג של עקידה. אין לזה סוף. ישנם שלוש מצוות שעליהם נאמר ייהרג ואל יעבור עבודה זרה, שפיכות דמים, וגלוי עריות. ובכל מקרה הוא לא עושה זאת לבנו או למישהו אחר. אז מה הקשר לעקידה.

 

[אוהב להתפלסף]

גיוס לצה"ל הוא אמנם הקרבה גדולה

אבל לא הקרבה למען עבודת ה'. אנו מדברים כאן הרי על עקידה במשמעותה הדתית, והיהודים שמסרו נפשם על קידוש השם בשביל לא להמיר את דתם, מסרו גם את נפשם של כל בני משפחתם.

 

[ד.ר. דוליטל]

אני לא חושב שיש מצוה

למסור את נפשם של בני המשפחה.

 

[אוהב להתפלסף]

כשיש התנגשות

בין ערכים אנושיים לערך של עבודת ה', האדם המאמין בה' אמונה לשמה שלא תלויה בדבר, מקריב את כל הערכים האנושיים כדי להידבק באמונותו. ככה היה בכל ההיסטוריה כאשר גויים איימו לחסל יהודים אם לא ימירו את דתם, היהודים נמצאים בסיטואציה שבה אינם יכולים גם לקיים את הערכים האנושיים ובאותו רגע גם לקיים את הערך של עבודת ה', אלא הם צריכים להכריע לכאן או לכאן.

 

[ד.ר. דוליטל]

מה זה קשור למה שריקי כתב

על מצוות לא תרצח, מול הצו (!) קח נא את בנך.