רועי החושב
New member
שוב, הערבוב בין מדינה ודת הוא הרסני
ולכן אין כלל מקום להשוואה בין עובדי מ-ד-י-נ-ה ברשויות השונות- מחוקקת, מבצעת ושופטת אשר עיקרון אחדות הכוח חיוני לתיאום בינהם לבין עניין ת-ר-ב-ו-ת-י ושמו דת. דת היא חלק מתרבות, לא חלק ממדינה, ותרבות היא ניגודה הגמור של מדינה. מדינה לא יכולה להחליט מהי התרבות, וכל ניסיון לעשות זאת הוא כפיה בלתי מתקבלת על הדעת וראויה לדיקטטורה טוטליטארית בלבד. לא יתכן שסופרים יוותרו על ביטוי תחושותיהם, רגשותיהם ומחשבותיהם לטובת תכתיבים פוליטיים. לא יתכן שמדענים יוותרו על האובייקטיביות המדעית, על המצפון האינטלקטואלי, על החריצות, על הדיוק, על הסדר וכ"ו לטובת תכתיבים פוליטיים. לא יתכן שאמנים יוותרו על עולם הסמלים העמוק, על החופש האמנותי להמריא מעל ומעבר למדינה, ללאום ולשאר עניינים קטנוניים בשביל איזו פוליטיקה מקומית ועלובה שעליהם יהיה לשרת. לא יתכן שפילוסופים יוותרו על צמיחה טבעית וחזקה של רעיונותיהם ממסד ועד טפחות לטובת איזו סיסמא פוליטית מוכנה מראש של תועמלנים בזויים שעל גחונם יתהלכו. לא יתכן שדתיים יוותרו על מטרותיה הנשגבות של הדת ויזניחו תהליך היסטורי עצום ועמוק לטובת פוליטיקה של הרגע, יצר הרע של שלטון השררה והבל הפשרות הפוליטיות. לא יתכן שהאדם האישי, בעל החיים האישיים, יוותר על נשמתו, על חוויותיו האישיות לחלוטין, על ניסיונו, על בינתו, על ראות עיניו לטובת ברק ההבל של סיסמאות פוליטיות. לא יתכן שהחיים החברתיים ואף החיים המדיניים (!) יוותרו על הגיונם, שפיותם, חוכמתם לטובת רדידות קלישאית סוחפת המונים, לטובת השבעתו של האספסוף בג'אנק פוד אידאולוגי, לטובת האינטרסים הפוליטיים עצמם. ולסיכום- מדינה היא נ-י-ג-ו-ד-ה של תרבות. "מדינת תרבות" זה תרתי דסיתרי. צידוקה ה-י-ח-י-ד של המדינה הוא הגנה מאוייבים מבחוץ ומאוייבים מבפנים. המדינה היא מפלצת שעל סמך צידוקה זה תובעת "תנו לי הכל", ואין לתת לה הכל, חס וחלילה, אלא להשאירה בתחום תפקידה ב-ל-ב-ד!!!!
ולכן אין כלל מקום להשוואה בין עובדי מ-ד-י-נ-ה ברשויות השונות- מחוקקת, מבצעת ושופטת אשר עיקרון אחדות הכוח חיוני לתיאום בינהם לבין עניין ת-ר-ב-ו-ת-י ושמו דת. דת היא חלק מתרבות, לא חלק ממדינה, ותרבות היא ניגודה הגמור של מדינה. מדינה לא יכולה להחליט מהי התרבות, וכל ניסיון לעשות זאת הוא כפיה בלתי מתקבלת על הדעת וראויה לדיקטטורה טוטליטארית בלבד. לא יתכן שסופרים יוותרו על ביטוי תחושותיהם, רגשותיהם ומחשבותיהם לטובת תכתיבים פוליטיים. לא יתכן שמדענים יוותרו על האובייקטיביות המדעית, על המצפון האינטלקטואלי, על החריצות, על הדיוק, על הסדר וכ"ו לטובת תכתיבים פוליטיים. לא יתכן שאמנים יוותרו על עולם הסמלים העמוק, על החופש האמנותי להמריא מעל ומעבר למדינה, ללאום ולשאר עניינים קטנוניים בשביל איזו פוליטיקה מקומית ועלובה שעליהם יהיה לשרת. לא יתכן שפילוסופים יוותרו על צמיחה טבעית וחזקה של רעיונותיהם ממסד ועד טפחות לטובת איזו סיסמא פוליטית מוכנה מראש של תועמלנים בזויים שעל גחונם יתהלכו. לא יתכן שדתיים יוותרו על מטרותיה הנשגבות של הדת ויזניחו תהליך היסטורי עצום ועמוק לטובת פוליטיקה של הרגע, יצר הרע של שלטון השררה והבל הפשרות הפוליטיות. לא יתכן שהאדם האישי, בעל החיים האישיים, יוותר על נשמתו, על חוויותיו האישיות לחלוטין, על ניסיונו, על בינתו, על ראות עיניו לטובת ברק ההבל של סיסמאות פוליטיות. לא יתכן שהחיים החברתיים ואף החיים המדיניים (!) יוותרו על הגיונם, שפיותם, חוכמתם לטובת רדידות קלישאית סוחפת המונים, לטובת השבעתו של האספסוף בג'אנק פוד אידאולוגי, לטובת האינטרסים הפוליטיים עצמם. ולסיכום- מדינה היא נ-י-ג-ו-ד-ה של תרבות. "מדינת תרבות" זה תרתי דסיתרי. צידוקה ה-י-ח-י-ד של המדינה הוא הגנה מאוייבים מבחוץ ומאוייבים מבפנים. המדינה היא מפלצת שעל סמך צידוקה זה תובעת "תנו לי הכל", ואין לתת לה הכל, חס וחלילה, אלא להשאירה בתחום תפקידה ב-ל-ב-ד!!!!