עיקרי האמונה של ליבוביץ'

1984אא

New member
עיקרי האמונה של ליבוביץ'

עד כמה שאני הבנתי, ל' מנסה(או לפחות, מתוך דבריו נובע) שאין שום חשיבות במה אתה מאמין, יש חשיבות למה אתה עושה. בכך הוא מנע ויכוחים עקרים שהתנהלו לכל אורך ימי הביניים. אך פה יש בעיה. כי אני אינני רואה דרך להימלט מ2 אמונות הכרחיות: הראשון שבהם, הוא להאמין שאתה עושה את רצון ה'. הרי ל' אומר שמה שהוא עושה זה רצון ה', וא"כ- כיצד הוא יודע מה רצון ה'? הבחירה בערך של "יהדות" היא בחירה בעול מלכות שמיים. אך בעצם כל העול הזה הוא עול מלכות בני אדם- תורה, גמ' וכו'. מה ההבדל העקרוני בין "עול מלכות שמיים"-יהדות, לבין כל ערך מוסרי אחר? הרי אם אקח על עצמי את היהדות כדרך חיים- היינו, לקיים תרי"ג מצוות, לא אהיה דתי אמיתי אם לא אקבל על עצמי את "עול מלכות שמיים" אלא רק אעשה אותם כדרך חיים כזו או אחרת, בדיוק כשם שאני נוקט בדרך חיים בריאה וכו'. א"כ, יש מי שלא מאמין שזהו עול מלכות שמיים, מה יעשה? זה בעצם 3 שאלות: א. מהו בדיוק אותו עול מלכות שמיים מסתורי? ב. כיצד אתה יודע שאתה מקבל על עצמך את עול מלכות שמיים שהאל באמת רוצה? ג. אם אתה לא מאמין באותו עול או רצון ה', כיצד אתה יכול להיות דתי? ואם אתה לא יכול, אז יש חשיבות לאמונה. השני הוא האמונה באלוהים. אומנם, ל' אומר שאין שום משמעות לאמונה באלוהים אלא רק קיום מצוות. אם כך- אם אני לא מאמין בקיומה של שום דבר ש"ברא" את העולם, אלא במפץ הגדול וכו', ושהעולם קדמון, ואים שום כח ראשון ושום דבר אחר- האם אני יכול להיות דתי? יש תוקף לאמונה באלוהים חסר תארים, כי אתה צריך להאמין שיש איזהשהו משהו כזה, איזה דבר- עצם- שהוא חסר תארים. אבל אדם שאיננו מאמין מטריאליסט אמיתי, מה יעשה? כיצד יקיים את המצוות, שכל תכליתם היא הרי "עול מלכות שמיים"- אותם שמיים שהוא כלל לא מאמין בהם?
 

iricky

New member
לא טוב שאדם שואל ואינו נענה

האמירה שאין שום חשיבות במה אתה מאמין היא לא אמירה של ליבוביץ. היא נובעת מכך שאנשים לקחו את דבריו רחוק מידי וקיצוני מידי. ואף אתה בדבריך עומד על כך שבלי אמונה אי אפשר להיות אדם דתי. לכן בתשובה לשאלותיך נסיתי לגבש את עיקרי האמונה של ליבוביץ. לגמרי במקרה יצאו לי עשרה כאלה. עשרת עיקרי האמונה של ליבוביץ: העיקר הראשון – יסוד היסודות ועמוד החכמות להאמין שיש שם מצוי אמת. שם, כלומר מעבר לעולם הנתון להכרתנו. מצוי אמת זה הוא האלהים. העיקר השני – המצוי הזה אינו גוף ואינו כח בגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף. אין דרך לדמותו ואין דרך להמשיגו. אפשר לומר רק מה הוא לא, אי אפשר לומר מה הוא כן. אף האמירה שהוא מצוי אמת, אין אנו יורדים לסופה ואין אנו מבינים אותה על בוריה. העיקר השלישי – הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתו, ואין בכל העולם כולו מצוי אמת מלבדו כמותו. לפיכך... העיקר הרביעי – הבל הבלים הכל הבל. ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל. הכל – כלומר כל המציאות הניתנת להכרתנו. ומדוע היא הבל? משום שאינה מציאות אמת. ומה פירוש הבל? פירוש – חסרת ערך. אין שום דבר בכל המציאות המוכרת לנו שיש לו משמעות ערכית. העיקר החמישי – מצוי האמת, אלהים, גם אם לא ניתן להשיגו, ניתן על כל פנים לקיים קשר עמו ולדבוק בו ע"י עבודתו בדרך של קיום מצוותיו. לפיכך, מה יעשה אדם השואף לחרוג ממציאות ההבל שבה הוא נתון בעל כרחו, וידבק במצוי האמת, באלהים, שהוא לבדו האמת? הווה אומר – יעבדנו בדרך של קיום מצוותיו. העיקר השישי – קיום מצוות האל איננו עניין של התנהגות, ואיננו עניין של איזו "פרקטיקה דתית", או של טקסים וצרמוניות, ובודאי שאיננו עניין של פולקלור. קיום מצוות האל הוא עניין של אורח חיים, פרמננטי וקבוע, שבו האדם משעבד את כל נכסיו החומריים והרוחניים למאמץ להדבק באלהים ע"י עבודתו בדרך של קיום מצוותיו. קיום מצוות האל משמעותו המלכת האל למלך, וקבלת עול מלכותו. העיקר השביעי – לא בשמים היא. המצוות האלה שבידינו המגובשות בהלכה, שהיא כולה מעשה ידי אדם, הן הן מצוות האל והן הן הדרך לעבודתו, והן הן הדרך להדבק בו. העיקר השמיני – כל בית ישראל מצווין על עבודת אלהים בדרך של קיום מצוותיו המגובשות בהלכה שבידינו. קבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות ע"י ישראל פירושו, הכרה בתקפו של החיוב הזה, ובנכונות לקיימו. העיקר התשיעי – אין בית ישראל מצווין על דבר מעבר לעבודת האל בדרך של קיום מצוותיו המגובשות בהלכה שבידינו. אין בית ישראל מצווין לא על תפיסת עולם מסוימת, ולא על תפיסת אדם מסוימת, ולא על דעה או סברה מסוימת. לפיכך אין אדם מישראל נידון בדיני אדם אלא על פי מעשיו, אם עובד את השם או איננו עובדו. העיקר העשירי – לעולם יעסוק אדם מישראל בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשמה. אלא האומר הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה, כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא; ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן, כדי שאינצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא איכרת מחיי העולם הבא – הרי זה בכלל עמי הארץ והטפשים והקטנים, ואין ראוי לעבוד את ה' על דרך זו. אלא ראוי לו לאדם לעבוד מאהבה, ולעסוק בתורה ובמצוות לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, והתורה אמת, ותכלית ידיעתה - לעשותה. וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהוב את ה' אהבה גדולה יתרה רבה, עזה עד מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', כמו שציוונו, "בכל לבבך ובכל נפשך" – אפילו נוטל את נפשך.
 

10moshe

New member
המשפט:

"המצוות האלה שבידינו המגובשות בהלכה, שהיא כולה מעשה ידי אדם, הן הן מצוות האל " טומן בחובו סתירה מסויימת, שאם המצוות הן כולן מעשה ידי אדם כיצד ניתן לומר עליהן שהם מצוות האל? ואפילו הדגש "הן הן" שליבוביץ הרבה מאד להשתמש בו, ואנו בעקבותיו, אינו פותר את הבעיה, אלא אם כן מבין האדם שקורא את "הן הן מצוות האל" שלא כפשוטו...
 

iricky

New member
בודאי שזו סתירה

מבחינת השכל האנושי. לאמיתו של דבר, כל הסיטואציה כולה של האמונה, של ההכרה בקיום לפני ה', מנוגדת לשכל האנושי. אבל הנימה הביקורתית שבהערתך מיוסדת על ההנחה, שהשכל האנושי, הוא ואין בלתו, הוא הקריטריון לאמת. הנחה זו מופרכת ע"י אותו שכל אנושי עצמו. אף העולם שכן ניתן להכרתנו במידת מה באמצעות שכלנו, אף הוא עצמו מלא וממולא בתופעות שאותו שכל אנושי עומד חסר אונים כנגדם. על כמה מתופעות אלה, על החשובות שבהן, עמד ליבוביץ בהרחבה. לפיכך אין מה להבהל מן הסתירה, ואין כל מניעה להבין את דברי ליבוביץ כפשוטם. לדברי ליבוביץ, זהו הפוסטולט (האחד והיחיד) של היהדות. ככל פוסטולט, אין הוא מבוסס על ההכרה השכלית, אלא על נכונותו של האדם לקבלו כמות שהוא. ואם אין האדם מקבלו, אין שום דרך להביאו לידי הכרה בו. זו מהותה של האמונה, ובזה היא נבדלת מן הידיעה.
 
סחתיקה, חילך לאורייתא

נחמד מאוד. ובנוגע לעיקר השביעי. אפשר כמובן לקרוא את פרק 10 בספר השיחות עם רביצקי, שם מוסבר הרעיון שלדעתי ניתן למצאו כבר בדברי חז"ל למשל במדרש על עתניאל בן קנז שבעזרת כח פלפולו החזיר את ההלכות למשה מסיני שנשתכחו, ובעוד מדרשים (מישהו אמר "תנורו של עכנאי"?). ל' אהב לצטט בענין את הקדמתו של קצות החושן (ראה גם ב7 שנים של שיחות על פרשת כי-תישא או יתרו). כל הממלא עולם מלא כאילו מילא ממילא ממולא, הבנת מאמאל'ה?
 

iricky

New member
כן, הדברים ידועים

- למי שיודעם (-: ובאשר לתנורו של עכנאי, כל הימים תמהתי על ליבוביץ שאינו ניתלה בו בשום מקום, ועדיין אין לי תשובה לזה. תודה. הייתי משיב לך כתשובתו של ריש לקיש, אלא חושש אני שמא אפגע בכבודך (אגב, מצאתי פעם פרשנות נפלאה לאותה פרשיה מופלאה שבין ר' יוחנן לריש לקיש. אם אתה מעוניין, אשלח לך את הלינק כשאגיע הביתה, אם אמצא אותו).
 
ובאשר לתנורו של עכנאי

העיקרון העולה משם הוא, שאנו חייבים לציית ללא תנאי לרבנות שבכל דור. ואת העיקר הזה ליבוביץ כנראה מעדיף להצניע..
 

iricky

New member
נהפוך הוא

זה בדיוק העיקרון של ליבוביץ. אלא שמזה דורות רבים אין בעם ישראל רבנות אחת שהיא בעלת הסמכות לפסוק. יש רבנים, ויש רביים, ויש חצרות, ויש מועצת גדולי התורה, ויש מועצת חכמי התורה, ויש רבנות ראשית של מדינת ישראל, ויש כיפות שחורות, ויש כיפות סרוגות, ויש ויש ויש. את העובדה הזאת אולי אתה מעדיף להצניע. מעתה, למי בדיוק חייב ליבוביץ לציית?
 
לרבנות הראשית כמובן

תמיד היו מחלוקות ותמיד היו חצרות. זאת לא המצאה של הדור הזה.
 

iricky

New member
למה זה "כמובן" ?

זה לא עניין של מחלוקות גרידא, אלא זה עניין של ההכרה בסמכות. הלא יש ציבורים גדולים שאינם נשמעים כלל לרבנות הראשית ואינם מכירים בה כמוסד ההלכתי העליון. אף הרבנים הראשיים עצמם אינם אלא ממונים מטעם רשויות השלטון החילוני, וסמכותם אינה באה להם מכוחו של הציבור הדתי.
 
גם למשה רבינו

היו ציבורים גדולים שלא נשמעו לו. פעם אמר: "עוד מעט וסקלוני" וגם עם הרמב"ם לא תמיד הסכימו. ולגבי הטענה "ממונים מטעם" גם רבן גמליאל היה ממונה מטעם.
 

iricky

New member
זה נכון, אלא...

משה רבנו קיבל מינוי מלמעלה. היום לאף אחד אין מינוי מלמעלה. סמכותו של הרמב"ם כראש מורי ההלכה הוכרה עוד בחייו בכל קהילות ישראל, שלא לדבר על מעמדו בהיסטוריה של היהדות. היום אין לאף אחד מעמד כזה. רבן גמליאל היה חוליה בשושלת הנשיאים שייסד זקנו הלל הזקן, ומעמדו וסמכותו התורניים באו לו מכח עובדה זו ולא מכוח מינויו מטעם. וכשחכמים סברו שהוא מועל בתפקידו, לא היססו להורידו מנשיאותו ולמנות במקומו נשיא אחר. איפה יש היום נשיא? ד"א. אם לשפוט לפי העובדות ההיסטוריות שאתה מעלה על נס, הרי העיקרון היסודי שלך שאותו דלית מתנורו של עכנאי בטל מעיקרו. בכל דור ודור קמו עוררין על הרבנות, ואפילו בפרשת תנורו של עכנאי עצמה, ובמה תיגרע זכותו של ליבוביץ לחלוק?
 
אני מקווה שיחיאב מסכים אתך..

ש"סמכותו של הרמב"ם כראש מורי ההלכה הוכרה עוד בחייו בכל קהילות ישראל" אין שום הבדל בין הסמכות ההילכתית של רבן גמליאל לבין זו של הרבנות. וכבר אמרו "יפתח בדורו כשמואל בדורו". אין לי בעיה שליבוביץ יחלוק, אני מדבר על היחס שלו, שהוא יחס של זלזול וביטול. ואם כך הוא מתייחס לרבנות הראשית, מה יגידו אזובי הקיר?
 
אם אפשר להתערב

כיצד אתה מצפה שליבוביץ יכבד את מועצת הגוויות ושמה "הרבנות הראשית" כאשר היא ממונה מטעם המדינה, והרי הוא העיד על שאמר לבן גוריון שהוא "רוצה לשחרר את היהדות מציפורניה של המדינה"? הרבנות הראשית מייצגת מבחינת ל' את הרקוב ביהדות- היותה משועבדת לתכתיבים פוליטיים מכף רגל ועד ראש. היא מייצגת את הערבוב החולני של דת ומדינה שהוא בלתי אפשרי בימינו ויכול רק להזיק הן לדת והן למדינה.
 
יופי בא נסגור את המדינה

נסגור את הכנסת, את משרד ראש הממשלה, את משרד הביטחון, את מוסד נשיא המדינה, את בתי המשפט, את שירות בתי הסוהר, את המשטרה, את צה"ל, את העיריות, ומה לא? ובכלל בא נסגור את המדינה, ונשאיר את זק"א ואת גאיידמק אולי שם עדיין לא פשה הנגע. הויכוח של ליבוביץ' התחיל כשהר' הרצוג ענה תשובה שלא מצאה חן בעיניו. להיות ממונה מטעם לא הופך אותך כבול בציפורני המדינה כלשונך. האם לנדנשטראוס כבול? האם היועץ המשפטי כבול? האם הבג"ץ כבול? האם עליזה אולמרט כבולה? אם יש לך ביקרת בונה בבקשה. אי אפשר לבוא בביקורת הורסת, ולהתלונן שלא מכירים ברבנות כמוסד ההלכתי העליון. זה מה שנקרא בצבא "לשבור מנהיגות" אם אנחנו רוצים מוסד הלכתי עליון כדי להכריע בסוגיות חדשות, עלינו לטפח את הרבנות ולא להרוס אותה.
 
למעלה