קושי בהבנת עקרון יסוד בהגותו של לייבוביץ'
חבר'ה אני זקוק לעזרתכם.
לאחרונה העמקתי לתוך הגותו של לייבוביץ', בעיקר דרך ראיונות והרצאות שלו.
עלה לי קושי מסויים בנוגע להגותו.
באחד הראיונות הוא אמר שאינו אנרכיסט ואינו פשיסט, לא אכנס להסברים שלו אך זו הייתה האמירה הכללית שלו.
לעומת זאת, בתוכנית אצל דן מרגלית משנת 1993 הוא אמר במפורש שהוא תומך בסרבנות ובמילותיו הוא "מסית למרד".
האין זו סתירה? הלוא לייבוביץ' היה קנטיאני מובהק, והפילוסופיה הקאנטיאנית אינה מתירה שום התקוממות כנגד השליט מנימוקים שונים. כיצד הרשה לעצמו איפה להתפס כאנרכיסט כאשר אמר "אני מסית למרד"? הלוא אין המרד אלא רצון מובהק להביא את השלטון לכדי התמוטטות. עם זאת, אין התמוטטות זו חייבת להיות אנרכיה, אך כאן צצה בעיה אקוטית יותר; הפשיזם מאופיין בהשתלטות כוחנית ואלימה על מוסדות השלטון הקיימים, ושתי הדוגמאות הבולטות: השתלטות מוסוליני והשתלטות היטלר היו כאלו שבוצעו בכוח הזרוע.
אם כן, ככל שהפכתי במחשבה הזו, מצאתי כי במילותיו הוא היה לייבוביץ' גם אנרכיסט וגם פשיסט במובן בו הוא הסית למרד וקרא לסרבנות. האם מישהו יכול יישב את העניין?
זאת ועוד, הדיון מתבצע במנותק מעמדתי כלפי הכיבוש והאפרטהייד הישראלי. ולמרות שעמדתו של לייבוביץ' נתפסת כלגיטימית בעיניי (הסרבנות והמרד), איני מצליח עדיין לראות כיצד זה מתיישב עם דבריו הוא, ועם הפילוסופיה הקאנטיאנית אודות המרד.
חבר'ה אני זקוק לעזרתכם.
לאחרונה העמקתי לתוך הגותו של לייבוביץ', בעיקר דרך ראיונות והרצאות שלו.
עלה לי קושי מסויים בנוגע להגותו.
באחד הראיונות הוא אמר שאינו אנרכיסט ואינו פשיסט, לא אכנס להסברים שלו אך זו הייתה האמירה הכללית שלו.
לעומת זאת, בתוכנית אצל דן מרגלית משנת 1993 הוא אמר במפורש שהוא תומך בסרבנות ובמילותיו הוא "מסית למרד".
האין זו סתירה? הלוא לייבוביץ' היה קנטיאני מובהק, והפילוסופיה הקאנטיאנית אינה מתירה שום התקוממות כנגד השליט מנימוקים שונים. כיצד הרשה לעצמו איפה להתפס כאנרכיסט כאשר אמר "אני מסית למרד"? הלוא אין המרד אלא רצון מובהק להביא את השלטון לכדי התמוטטות. עם זאת, אין התמוטטות זו חייבת להיות אנרכיה, אך כאן צצה בעיה אקוטית יותר; הפשיזם מאופיין בהשתלטות כוחנית ואלימה על מוסדות השלטון הקיימים, ושתי הדוגמאות הבולטות: השתלטות מוסוליני והשתלטות היטלר היו כאלו שבוצעו בכוח הזרוע.
אם כן, ככל שהפכתי במחשבה הזו, מצאתי כי במילותיו הוא היה לייבוביץ' גם אנרכיסט וגם פשיסט במובן בו הוא הסית למרד וקרא לסרבנות. האם מישהו יכול יישב את העניין?
זאת ועוד, הדיון מתבצע במנותק מעמדתי כלפי הכיבוש והאפרטהייד הישראלי. ולמרות שעמדתו של לייבוביץ' נתפסת כלגיטימית בעיניי (הסרבנות והמרד), איני מצליח עדיין לראות כיצד זה מתיישב עם דבריו הוא, ועם הפילוסופיה הקאנטיאנית אודות המרד.