לדעתכם הדואליזם עליו מדבר ל' עדיין מחזיק?

berladkimburski

New member
לדעתכם הדואליזם עליו מדבר ל' עדיין מחזיק?

אם אני לא טועה, התמונה הדואליסטית של השכל ושל האדם ("בעל המוח חושב") הולכת ומאבדת ממקומה. בעיקר בשל התקדמות במחקר הנוירולוגי (דוגמא אחת מני רבות מצויה במאמר מסוג זה למשל: https://goo.gl/EkPBk8).

האם לדעתכם התמונה הדואליסטית של ל' עדיין יציבה (או וולידית) כשהייתה בזמנו?

חג שמח
 

u r i el

New member
אין שום דואליות שכל-אדם.

אין האדם אדם, מבלי שכל, ואין שכל בפני עצמו בלי אדם, ומוח איננו שכל.

יתכן שאתה מתכוון למשהו אחר.
 

berladkimburski

New member
בהחלט ניסוח שגוי...

הניסוח שלי בהחלט שגוי. אני מדבר על מה שמכונה הבעיה הפסיכו-פיזית. The Mind-Body Problem, המתבטאת בפער בין גופו ומוחו הפיזי-כימי של האדם, לבין נפשו (או תודעתו) אשר אינה פיזית-כימית.

בעניין זה ידוע של' החזיק כי אכן דואליות זאת קיימת גם קיימת, ואף אין ליישבה ולא יהיה ניתן ליישבה לעולם. אך מאז שטען זאת נעשו מחקרים פורצי דרך בתחום הנוירולוגי אשר מראים תמונה מוניסטית דווקא.
 

u r i el

New member
יפה.

המחקרים שאתה מדבר עליהם היו מוכרים ללייבוביץ עקרונית, גם אם כיום הם מתקדמים יותר. נדמה לי שהוא היה מחזיק בדעתו הדואליסטית גם עד עצם היום הזה ולטעמי הוא גם צודק בעמדתו זו מאחר שלא ניתן בשום אופן להסביר ולהבין את הקשר בין חומר ל״רוח״. די להזכר באחת הדוגמאות המאלפות ביותר שליבוביץ השתמש בהן - העין. המחקר המתקדם ביותר אודות העין לא יכול ( ולדעת ליבוביץ לעולם לא יוכל ) להסביר את העובדה הנפשית שהאדם רואה !
 

iricky

New member
שטויות

אין שום תמונה מוניסטית. מה שאותו ניסוי שהצבעת עליו מראה הוא שיש הצמדה של פעילות נפשית מסוימת (החלטה) לפעילות מוחית מסוימת (כימית ו/או חשמלית), או של אזורים מסוימים במוח, והטענה היא שאותה פעילות במוח נצפתה ע"י הנסיין לפני שהמחליט דיווח על כך שהוא מודע להחלטתו, ומכאן שהמוח הוא שהחליט. אלו כמובן שטויות. כל מה שיש במוח זו פעילות פיזיקו/כימית של מנגנון פיזיקו/כימי, והטענה שיש בפעילות זו החלטה במובן כלשהו, נוגדת את עצם המושגים פיזיקה, כימיה ומנגנון. שום מנגנון פיזיקו/כימי אינו מסוגל לא ליזום פעילות כלשהי ולא לכוון פעילות זו. ואילו לתוצאות הניסוי אפשר למצוא הסברים אחרים. האפשרות הסבירה ביותר היא שהמדידה פשוט אינה מדויקת, כי כנראה יש פער זמן בין ההחלטה עצמה לבין הגעתה לתודעת המחליט, לא כל שכן לתודעת הנסיין. אפשרות אחרת היא שהמחליט משקר, לאו דווקא במזיד (כלומר מוסר אינפורמציה לא נכונה). ואולי יש עוד אפשרויות.
אבל יש תופעות רבות אחרות, שהמכנה המשותף להן הוא עיוות של תפישת המציאות, המתפרשות כתפקודים של המוח שמקורם בהתפתחות האבולוציונית, ז"א מכוונים להשרדות האורגניזם, שבהן כביכול המוח הוא הקובע את מה שהנפש תופשת. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא העיוורון הקוגניטיבי, המכונה גם עיוורון קשבי, שהוא מצב שבו אדם אינו תופס אובייקט המצוי במרכז שדה הראיה שלו, כלומר אינו מודע לקיומו, בשל העדר קשב (תשומת לב) לאותו אובייט עקב קיומם של אובייקטים אחרים המטים את הקשב אליהם. ההסבר לזה הוא שפיזור הקשב בין כל האובייקטים (הרבים) המצויים בשדה הראיה עלול למנוע מהאורגניזם תגובה יעילה לאיומים בסביבתו (כגון טורפים), ולכן המוח כביכול "מסנן" את אותם אובייקטים שהם "לא חשובים" ואז הנפש אינה רואה אותם. אבל גם כאן אנו נתקלים שוב בחומה הגבוהה שהמוח הוא מנגנון פיזיקו/כימי ולגמרי לא ברור איך מנגנון פיזיקו/כימי יכול "לסנן" אובייקטים ולהחליט מה חשוב ומה לא. דמיין רק איך היה נראה העולם שלך אם האייפון שלך היה מחליט פתאום לסנן דווקא את הסלפים הכי יפים שלך.
 
למעלה