פרופ' אליה ליבוביץ מודה: אבי תפס את אלוהים בשונה מכל האחרים.

[צבי הרצוג]

פרופ' אליה ליבוביץ מודה: אבי תפס את אלוהים בשונה מכל האחרים.

הערוץ הראשון, 19.8.2016, שעה שבע וחצי בערב, החל מדקה 25:27 (עד 25:51).
"אני חושב שהוא האדם הדתי שהניח תפילין בבוקר, היחיד, אחד בעולם, ככה אני חושב, אין כמוהו, אין כמוהו, שהוא היה בעצם, זאת אומרת הוא הניח תפילין, והוא היה איש אדוק מה שקראו פעם, מאד קפדן, לא יותר מדי, לא...כן...אבל שומר מצוות, אבל התפיסה שלו של מה זה אלוהים הייתה שונה מכל האנשים הדתיים האחרים שהיכרתי בימי חיי".

 

[u r i el]

הוא לא מבין את אבא שלו, הפרופסור הזה

וכנראה שגם אתה לא.
את ״אלהי ליבוביץ״ לא ניתן כלל לתפוס, וליבוביץ לא תפס שום אלהים, בשום מובן ובשום אופן. אלהים נתפס הוא אליל לפי ליבוביץ. ליבוביץ עם כל הפרדוכסיות שבדבר קיים אי אלו מצוות בלי שום קשר לאיזשהו אלהים. זה אולי פרדוכס לוגי אבל לא פרדוכס ליבוביציאני-דתי.

 

[צבי הרצוג]

מה פירוש "וכנראה שגם אתה לא"? הרי מעולם לא הבעתי את דעתי שלי

 

[u r i el]

סליחה, טעות.

 

[צבי הרצוג]

הוא דן בתפיסת המושג אלוהים ("מה זה אלוהים") לא בתפיסת אלוהים

וכמובן, שבכותרת של השירשור קיצרתי בלשוני, וכוונתי הייתה רק לומר, שהבן מודה שהדרך שלפיה תפס אביו את המושג "אלוהים" הייתה שונה מזו של כל האחרים.

 

[MORGINSTERN]

מה דעתך על הדיכוטומיה במשמעות המושג אלוהים?

1. האלוהים הקוגניטיבי, זה שבו דנים דקרט הרמב"ם לייבניץ ובין הייתר גם ליבוביץ'.
2. האלוהים הפוליטי - זה בעל האישיות, הקנאי והנקמן, מאותגר הצייתנות והחרד מנטישה.
&nbsp
מדובר בשני אלים כאשר השני "רוכב" על הראשון, מקבל ממנו את זכות הקיום ולא ההפך.
הראשון בא מן האדם ואילו השני בא אל האדם. הראשון נחלת השכל האנושי ואילו השני נחלת הדוגמה הדתית. הראשון זוקק מן הדת על ידי הדאיסטים בתקופת ההשכלה. השני מופיע בשעת הצורך בסדר חברתי וראינו במאה העשרים שאפשר לחיות גם בלעדיו. דיכויו מעלה את האדם ואילו דיכוי הראשון מוריד את האדם.

 

[צבי הרצוג]

הדיכוטומיה שלך מתיישבת לי עם סיפור, על אחד שפעם אמר לליבוביץ

"אני לא מאמין באלוהים".

ענה לו ליבוביץ: "באלוהים הזה שלך, גם אני לא מאמין".

לפני פחות משבוע, פירסם עיתון הארץ מישאל בין כל 120 חברי הכנסת, בשאלה מי מהם מאמין באלוהים. יתכן שאפשר ליישב בין התשובות השונות, לפי הדיכוטומיה שאתה מציע. למשל: מצד אחד, מיכל רוזין (מרצ) מעידה על עצמה: "אני לא מאמינה בקיומו של אלוהים או ישויות אלוהיות כלשהן. לטעמי, אין אלוהות שהיא חיצונית לאדם ובוודאי לא כזאת שעסוקה בגורלות ובפעולות האדם כלפיה או כלפי חבריו"; ומחרה-מחזיק אחריה, אילן גילאון (מרצ), שמעיד על עצמו: "אינני מאמין בישות מטאפיזית עם זקן לבן אשר דרה בשמים" (מזכיר אמירה דומה של ליבוביץ אגב). מצד שני, ח"כ אראל מרגלית (המחנה הציוני) מעיד על עצמו: "מאמין באלוהים, אבל כמו הרמב"ם או שפינוזה, שולל תפיסות של הגשמת האל"; ומעין זה, מעידה קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) על עצמה: "אני מאמינה באלוהים, והמסורת היהודית חשובה לי. יחד עם זאת, אני מאמינה שיחסַי עם ריבונו של עולם הם עניין פרטי שלי, לא של הממשלה, לא של המדינה ובוודאי לא של הממסד האורתודוקסי". לא בטוח שכל ארבעת חברי הכנסת האלה באמת חלוקים אלה על אלה: רק מה, כל אחד מפרש את המושג "אלוהים" באופן אחר. התשובה המתוחכמת ביותר, היא כנראה זו של מיקי רוזנטל (המחנה הציוני), עיין שם.

 

[u r i el]

מיקי רוזנטל כתב בין היתר :

"הרעיון של 'אלוהים' הוא ההמצאה החשובה ביותר של האנושות. אפלטון אמר את זה ראשון: 'אדם פיקח היה זה שבדה מלבו את האלוהים'.

אני כמובן לגמרי לא מסכים לניסוח : "... ההמצאה החשובה ביותר"
אין בהמצאה זו שום חשיבות מיוחדת.
לעומת זאת גרמה המצאה זו לקתונות של שפיכות דמים, של גברים נשים זקנים וטף, אלפי שנים של יריבות, שנאה ורצח של חפים מפשע. זה שבדה מלבו את אלהים, אולי היה פקח אולם תוצרי הבדותה הזו בנוסף לספריות מלאות בהגות נעלה ייצרה גם את הגורם הפחות ביותר מוצדק לרצח.

 

[צבי הרצוג]

למה לחלוק עליו? המושג "חשיבות" לא חיב להתפרש דוקא בהבט חיובי

אני זוכר, שכשנכנסה שנת 2000, ערך העיתון טיימס סקר בשאלה מי הייתה האישיות החשובה ביותר של המאה העשרים. אל קו הגמר עלו שניים: איינשטיין, והיטלר. אמנם, בגמר עצמו ניצח איינשטיין, אבל אני די בטוח שרוב ככל אלה שהעלו את היטלר אל קו הגמר של תחרות "האישיות החשובה ביותר של המאה העשרים", לא התכוונו אל "חשיבות" במובנה החיובי דווקא.

 

[u r i el]

במקרה הזה ועל פי ההקשר נראים דבריך מאולצים.

ניסוח אחר כגון מהי האשיות המשפיעה ביותר או האלוהים היא המצאה משפיעה ביותר היה חוסך את הוויכוח בינינו. אבל בפורום ליבוביץ שבו יש לגיטימציה לקיים שיח בין בעלי מילון פרטי, היטלר הרי נחשב למוסרי ובמובן זה המצאת האלוהים הינה וודאי המצאה חשובה למרות הדמים הרבים שנשפכו בעדיה.

 

[צבי הרצוג]

מאולץ זה לומר שהאתאיסט רוזנטל התכוון להמצאה חשובה בהבט חיובי