שבוע טוב!

[נחמדה וחכמה]

שבוע טוב!

 

[נחמדה וחכמה]

מנסה להבין משו

מבחינת הכרת האמת כלומר ההכרה השכלית יש רק שקר או אמת.
אני לא גוף, אני לא רגשות, אני לא מחשבות, לא זמן, לא מרחב. וכו..
האם האדם יכול בכוח הרצון לשלול בקביעות ול"הגיע" לאמת?
האם האדם הממומש יכול ללמד את האמת לאחרים?
כל אחד משיג בכוח שכלו אמת יחסית שמשתנה עם הזמן.
האם הכרת האדם את עצמו, מהווה תנאי מוקדם להכרת
האמת\אלוהים\העולם\היקום?

 

[u r i el]

תגיד משו -

האם משעמם לך ?
כל אחד מהמושגים שהזכרת נתון להגדרה על פי טעמו של המגדיר ואין לדבר סוף.
חבל לך על הזמן, אלא אם כן אתה שואל על הגדרותיו של אדם מסויים.

 

[נחמדה וחכמה]

אוריאל, תודה!

אני רוצה לדבר על הכוח המדמה.
ההכרה השכלית היא אחת ויחידה לכל בני האדם,
מה שאין כן הדמיון השונה בין בני האדם.
האמת שלי היא לא האמת שלך.
האם הכוח המדמה מצמיח באדם טעויות?
האם יש לנו שליטה על הכוח המדמה?
האם אינטואיציה = כוח מדמה?

 

[u r i el]

אמרתי לך ואני שב ואומר >

המושגים שאתה מזכיר הינם תלויי הגדרה ודעה.
אם אתה נמשך אחרי הרמב"ם - קרא ברמב"ם ואם אתה נמשך אחרי ליבוביץ או אחרי פרשנותו של ליבוביץ את הרמב"ם - קרא את דבריו שאין טוב ממנו לאומרם או לכותבם.
אבל יש גם דעות אחרות, ומבחינתה של ""היהדות"" - טוב שכך.

מבחינת הדת - אם חפץ אתה בהוויה דתית פוחלצית של מערך סטטי, קפוא, דת "בינארית" צחיחה וסינתטית של אחד ואפס, ״אמת או שקר״ - או אז עליך כנראה ללכת בעקבות הרמב"ם של מו"נ וליבוביץ, זה עולם של שפה אחת ודברים אחדים. עולם של "הכרה שכלית אחת ויחידה לכל בני האדם" כביכול ( וראה את דבריו היפהפיים של ליבוביץ על בר׳ יא א ).

הדמיון הוא נחלת האנושי, הוא אחראי לרגשי, לאהבה, ליופי, למענֵג, למבדר, למשעשע למרומם ולמצחיק, לטעים ולטוב, למגרה למסקרן ולמושך, לתקווה ולשאיפה ולתפילה, לאומנותי ולתרבותי ואפילו למדעי.
אם אנושי אתה ולא פוחלץ סינתטי - אינך יכול בלי אלה ! אין ׳אדם׳ ללא אלה. אבל הדמיון - כמעט כמו בכל דבר - כמו שהוא חיוני לאדם כך הוא גם מסוכן ומשחית, וכן, הוא גם מצמיח טעויות, והכל תלוי במינון ! השכלים הנבדלים והגלגלים הם למשל דוגמה לטעויות הדמיון המסווה את עצמו באיצטלא של הכרה שכלית ! הכוח המדמה הזה שהוא כל כך חיוני ומהותי לאדם, כשהוא משתולל ומאבד רסן, הוא עלול לייצר קטסטרופות. למשל, הדמיון הקטסטרופלי נטול הרסן הוא זה שלאמתו של דבר יצר לאדם ובאדם את מושג האלהים שיש לעבדו, זה הדמיון המייצר את הקנאות לחובה הדתית, המחוייבות לאותו אבסטרקט ש״הוא״ - קרי האלהים ההזוי והדמיוני, הוא ה-״אמת״, הוא ״ה- ערך הדמיוני העליון״, הוא הוא - המושג הדמיוני הזה, או שאתה בודה אותו מלבך או שאתה בודה מלבך שאינך יכול לבדותו ושלמענו ומכוח קנאותם של מאמיניו נשפך רוב הדם האנושי מאז קין והבל הדמיוניים ועד אחרון השהידים הראליים בשעה האחרונה ! זהו הרי גם האלהים המקראי, הדתי, הדמיוני, יציר האדם, שבדמיונו ברא ב׳בראשית׳ עולם של ״כי טוב״, ובו צמחים חיות ואדם שאח״כ, לאחר שהבין שדמיונו הטעה אותו, הטביע אותם במי המבול כי נדמה היה לו בדמיונו שכך יחסל את החמס והרוע ואח"כ הצטער משהבין שדמיונו הוליכו שולל ולא ניתן לחסל את החמס ואת הרוע ....

אחד אלברט איינשטיין אמר :
"דמיון חשוב יותר מידע; כי הידע מוגבל, אך הדמיון חובק עולם."

 

[נחמדה וחכמה]

צודק, הדמיון הוא נחלת האנושי...

הכוח המדמה - ערות, חלום ושינה - הם מצבים סובייקטיביים, אישיים פרטיים.
הם מתרחשים בתוך בועה קטנה וכלולים בתודעה שנקראת "אני".
אוראל, האם אתה מסכים שהחיים הם כמו חלום?
הרמב"ם מדבר על חומר וצורה.
במקום אחר (לא בתורה) מדברים על שם וצורה.
הכול בנוי על חומר, שם וצורה.
כולם תגובות של הזיכרון.
שוויון נפש ואי הצמדות (לרגשי, לאהבה, ליופי, למענֵג, למבדר,
למשעשע למרומם ולמצחיק, לטעים ולטוב, למגרה למסקרן ולמושך, לתקווה ולשאיפה ולתפילה, לאומנותי ולתרבותי ואפילו למדעי)
יובילו לאמת.
אוריאל, אם אין לך שם וצורה, מי אתה?
כך לגבי כל דבר.

תעצור רגע לחשוב על זה!

אולי לכך התכוון הרמב"ם כשאמר: שעל ידי ריכוז מחשבה
"בדעת ה'" נדחים הדמיונות (הכוח המדמה).
שלמות זו של הכוח "המדמה" לא הייתה נחוצה למשה רבנו,
אשר ניחן בהכרה שכלית צרופה ובכך נתעלה מעל שאר הנביאים.
הוא לא מנע מעצמו את הנאות החיים אך יחד עם זאת
הכרתו השכלית הייתה צרופה.
עוד אומר הרמב"ם בהלכות תשובה: "צריך כל אדם ליחד עצמו
להבין ולהשכיל בחוכמות ותבונות המודיעים לו את קונו, כפי כוח שיש באדם."

לא קל אבל אפשרי.
מה דעתך?

הרב קוק אמר משו יפה:
"עזוז הדמיון הוא מתת אלוהים, ובהיותו מחובר לגדולת השכל
וכוח ההשערה, עומק המוסר וטבעיות הרגש, הרי זה מכשיר
לרוח הקודש".

 

[u r i el]

ריכוז מחשבה ב"דעת ה'" אינו דוחה דמיונות כלל -

אלא הוא עצמו חלק מהן, ומה שייחסת ל'משה' ול'נביאים' אף הוא חלק מאותו ז'אנר דמיוני שגם מאיר אטינגר שותף לו על פי פרשנותו הדמיונית והפרוורטית שלו.
אין זה אומר שהמושג "ה'" שהוא יציר דמיונו של האדם הינו בהכרח דמיון ריק מתוכן, חלילה ! - יש שהגיגים דמיוניים חודרים למעמקי המחשבה ורבות הן היצירות האנושיות הדמיוניות המדגימות עובדה ידועה זו.

 

[נחמדה וחכמה]

נכון..

הגיגים..הכל רק מילים.
הכל הגדרות וניסוחים מילוליים.
המילים אינן מוסרות עובדות, הן מרמזות עליהן.
המילים יכולות להביא אותנו רק עד קצה תחומן,
אך כדי לעבור אל מעבר, עלינו לזנוח אותן.
הרצינות היא המפתח.

אוריאל, תודה רבה!

 

[u r i el]

" ...המילים אינן מוסרות עובדות, הן מרמזות עליהן..."

כך כתבת, אבל לא תמיד זה כך.
אני יכול ללא כל קושי לבנות מיתולוגיה יפהפיה על חד קרן מעופף ואין בכך שום רמז לעובדה.
לפיכך, אם "התעסקת בו יתברך" לא בהכרח שהתעסקת ב"עובדה" ובמיוחד אם רגע קודם לכן הגדרת "אותו" בעצמך כבלתי נתפש.

שעשוע דמיוני ותו לא.
מ.ש.ל

 

[נחמדה וחכמה]

תמונה יפה.

ההתעסקות "בו יתברך" גורמת לי להתפעלות והתרגשות תמידית.
אומר רבי נחמן מברסלב: העולם מלא סודות נפלאים ונוראים,
והיד הקטנה מסתירה את העיניים ומעכבת בעדן לראות.
הבט בפיל החמוד, הוא נמצא ברגע זה כאן.
הוא מחויב המציאות מכיוון שאתה מביט בו כעת.
יש גם דבר שאיננו בנמצא כלל, ואעפ"כ הוא מחויב המציאות.
הקודש טמון בחול.
אינך רואה אותו ואעפ"כ הוא מחויב המציאות.
אמר הרב קוק: הקודש שבחול, שירד לתוך החולין, הוא יותר נשגב
מן הקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה...

דברנו על כך שהכוח המדמה = דמיון, זיכרון, חלום.
אדם הרוצה להכשיר את עצמו לשלמות, יודע להבחין בין מה שהוא מבין,
לבין מה שהוא זוכר ומדמה.

מה דעתך?

 

[u r i el]

"מחוייב המציאות"

היא טענה דמיונית שאין לה מציאות ואין לה כל הוכחה במציאות.

אם שנינו מתכוונים לאותה ההגדרה של מושג המציאות, אין לנו ברירה אלא ( אם רק נרצה בכך, נניח למטרה "דתית" כמו ר' משה הנבוך ), לדמות לעצמנו בדמיוננו "מחוייב מציאות", כי כל מה שאנו מכירים הוא מציאות קונטינגנטית שאין בה שום כלום שהוא "מחוייב". היה אחד חמוד, David Hume ואחריו קמו עוד אחרים שערערו על מושג הסיבתיות וגרמו לאנשים חושבים רבים כאב ראש לא קטן, כך שלפחות מבחינתם "מחוייב המציאות" אינו מחוייב המציאות כלל ואין הוא אלא שריטה מוחית דמיונית כרונית.

 

[נחמדה וחכמה]

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה;

הרמב"ם מתכוון כאן לבאר שה' אומר למשה:
אני לא קיים בתור אפשרי של המציאות (contingent)
אלא בתור מחויב המציאות (necessary).
הדבר כך כיוון שמציאותי היא עצמותי ואיננה תכונה מתכונותיי,
ולכן קיימת זהות בין עצמותי ומציאותי.

אוריאל, ברצינות, קיום ה' הוא תנאי הכרחי לקיום העולם כולו,
אך הוא אינו מותנה בשום פנים ואופן בקיום העולם,
כך שמציאותו היא לבדה "אמִתית" ממש.

אתה אומר: "מחוייב המציאות"
היא טענה דמיונית שאין לה מציאות ואין לה כל הוכחה במציאות.
אוריאל, אין לה כל הוכחה "במציאות" של מי?

 

[u r i el]

העולם קדמון ללא כל תנאים !

וגם זה מאמר דמיוני שאין דרך לאמת אותו אבל כארגומנט הוא טוב לי .
ר' משה הנבוך לקח נתון ספרותי מסורתי דמיוני = ה' ועשה לו הסבה לזורבה היווני.
זה יפה - אבל דמיוני.

 

[נחמדה וחכמה]

אוריאל, הבנתי את קו מחשבתך.

למטבע יש שני צדדים.
האלוהים שאתה מדבר עליו הוא חיצוני.
אלוהים = שם +צורה (בית, חתול, ספה, שולחן, וכו..) = דימיוני.
ומה עם הצד השני?
חייב להיות מקור שממנו כל זה נובע, בסיס שעליו הכל ניצב.
"יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון." (הרמב"ם)

בוקר טוב!

 

[u r i el]

זה הרי קישקוש של נבוכים ! צא מזה.

האדם ברא לו אלהים מתגלה, אלהים שמתפללים אליו ומקיימים את מצוותיו, אלהים ששופכים ( לשוא ) דם בשמו למענו, אלהים שצווה את כנען היא ארץ ישראל למאמיניו, אלהים שמקיימים מצוות נענוע ענפים משום "ושמחתם לפני ה' אלהיכם "!
מה לכל זה ולקישקוש על פריציפ לוגי מטאפיזי של מתפלספנים ?!
מה מצווה אותך פרינציפ הסיבתיות ? מה מצווה אותך פרינציפ הגרוויטצטיה ?
אתה לא מתבייש בטענות כפרניות מגוחכות כאלה ?

אתה באמת לא מבין מה היא דת ?
לך ללמוד.

בכל מקרה בין אם אלהים הוא זה או זה או כל "זה" שהוא - פרי הדמיון הוא.

 

[נחמדה וחכמה]

אוריאל, אין צורך לכעוס.

אשמח לדעת מהו אלוהים בשבילך.

שבוע טוב!

 

[u r i el]

לגמרי לא כועס. סתם רטוריקה.

כתבתי לך יותר מפעם שהמושג אלהים הומצא ע"י האדם וככזה הוא משמש את האדם ככלי רב תכליתי. למשל משתמשים בו כדי לפתור באמצעותו את הבלתי ידוע, או את הבלתי ניתן לדעת, יש התולים בו תקוות ויש שעובדים אותו משום אמונתם הדתית, וזה כאמור לעיל מסוכן מאד לשלום בין בני אדם.

 

[נחמדה וחכמה]

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי,

וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ,
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. (אבות)

בראשית ברא אלוהים...זהו תחילת בריאת העולם ורק ביום השישי
נוצר האדם הראשון.
אלוהים מוזכר לפני בריאת האדם כך שלא יתכן שהמושג אלוהים
הומצא ע"י האדם.

בפרשת ואתחנן דברי משה לישראל:
"אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה'"
אוריאל, מה שעומד בין ה' לעם זה ה"אני" (אנוכיות) של כל אדם.
אותו "אני" שמונע מאתנו להכיר את האמת.

עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים
"וְעַל הָעֲבוֹדָה" = עבודה שבלב = אמונה.
אוריאל אתה כותב: יש התולים בו תקוות ויש שעובדים אותו משום אמונתם הדתית,
וזה כאמור לעיל מסוכן מאד לשלום בין בני אדם?

מה דעתך על ..."שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ". (אבות)

 

[u r i el]

כן ! צריך אתה לידע >>>

" ...... שכבר חיברו הטיפשים אלפי ספרים, וכמה אנשים גדולים בשנים - לא בחכמה - איבדו כל ימיהם בלמידת אותם ספרים, ודימו שאותם ההבלים הם חכמות גדולות, ועלה על ליבם שהם חכמים גדולים, מפני שידעו החכמות ההן.
שהדבר שטועים בו רוב העולם, או הכל, מלבד אנשים יחידים, השרידים אשר יי' קורא, הוא דבר שאני מודיע לכם, והוא החולי הגדול והרעה החולה: שכל הדברים שימצאו כתובים בספרים, יעלה על לבו בתחילה שהם אמת. וכל שכן אם יהיו הספרים קדמונים.
ואם התעסקו אנשים רבים באותם ספרים, ונשאו ונתנו בהם, מיד יקפוץ דעתו של נמהר לומר שאלו דברי חכמה. ויאמר בלבו: וכי לשקר עשה עט סופרים, ובחינם נשאו ונתנו אלו באלה הדברים?! .... " [ ר' משה בן מימון ]

 

[נחמדה וחכמה]

"דעו רבותיי,

שכל חכמי אומות העולם, והם הפילוסופים שהם בעלי שכל ומדע,
הסכימו כולם שיש לעולם מנהיג, והוא מסובב הגלגל,
ואין הגלגל סובב מאליו.
ויש להם ראיות רבות להביא מופת חותך וראיה ברורה על זה,
ובזה לא נחלקו בעלי המדע". (הרמב"ם)

אוריאל, מה משמעות המושג: "הנמצאות שאינן משתנות"?

בוקר טוב!