תורה שבכתב ושבעל פה
חשיבותה של פרשת יתרו, הפרשה הבאה, בתודעת יהודים מאמינים גדולה מאוד, יותר נכון החלק המרכזי שבה: "מתן תורה". במעמד מכונן זה ניתנו עשר מצוות בלבד, אשר רק בקריאה של מכלול חמשת החומשים, הכוללים גם את עשרת הדיברות, ייחשפו מצוות נוספות (אשר ביהדות קיימת מסורת כי מספרן עולה לכדי 613 - תרי"ג). הנצרות הפאולינית, אע"פ שהיא מקבלת עקרונית שניתנו מצוות שונות מלבד עשר הדיברות, טוענת כי רק אותן דיברות רלוונטיות בפועל באשר ניתנו להן מעמד מיוחד ומכונן, ביהדות, מקבלים את כל החבילה + נלווים - תורה שבעל פה. מעמדה של אותה תורה שבעל פה ביהדות ההיסטורית, רב. ולמעשה ניתן לומר, כי אין היהדות אלא יהדות תורה שבעל פה. הנחת יסוד זו, לא הייתה מקובלת כלל ע"י רבים וגרמה לפרישה מהיהדות. הטענה פשוטה ומערערת על הנחת היסוד: מי אמר שניתנה תורה שבעל פה, ושחז"ל הם המוסמכים לפרשה? אנחנו קוראים בדיוק את מה שהם קוראים - ולנו זה נראה אחרת, ובעיקר לאף אחד אין בלעדיות על מה שכתוב (ברוח הטענה הלותרנית Sola scriptura). טענות אלו נשמעות היום גם על ידי יהודים מטעם עצמם. אחת הטענות הניצחות כלפי המערערים מצוייה בפרשת יתרו. רבים שוכחים שלפני מתן תורה מוזכרת אפיזודה, שנראית אדמניסטרטיבית, על יתרו חותן משה המביט בחתנו כורע תחת עומס המערכת המשפטית התלויה אך ורק בו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו". על איזה חוקים מדובר? התורה וחוקיה טרם ניתנו! אלא על כרחנו לומר, בקריאה ללא תיווך, שהייתה מערכת חוקים הידועה למשה ולבני ישראל, עוד טרם ניתנה התורה בפועל. כלומר, תורה שבעל פה קדמה לתורה שבכתב. זו טענה שלא ניתן לערער עליה, אם מקבלים עקרונית את התורה שבכתב. נמצאנו למדים, שתורה שבעל פה קדמה לוגית לתורה שבכתב (חז"ל נתנו תוקף לתורה זו) וגם כרונולוגית. לא חייבים להאמין בתורה, בהחלט ניתן להאמין שחבורת אנשים כתבה אותה, אבל לעולם לא נוכל לטעון אוביקטיבית - שקריאה בטקסט לא מחייבת מסורת חוקים קודמת.
חשיבותה של פרשת יתרו, הפרשה הבאה, בתודעת יהודים מאמינים גדולה מאוד, יותר נכון החלק המרכזי שבה: "מתן תורה". במעמד מכונן זה ניתנו עשר מצוות בלבד, אשר רק בקריאה של מכלול חמשת החומשים, הכוללים גם את עשרת הדיברות, ייחשפו מצוות נוספות (אשר ביהדות קיימת מסורת כי מספרן עולה לכדי 613 - תרי"ג). הנצרות הפאולינית, אע"פ שהיא מקבלת עקרונית שניתנו מצוות שונות מלבד עשר הדיברות, טוענת כי רק אותן דיברות רלוונטיות בפועל באשר ניתנו להן מעמד מיוחד ומכונן, ביהדות, מקבלים את כל החבילה + נלווים - תורה שבעל פה. מעמדה של אותה תורה שבעל פה ביהדות ההיסטורית, רב. ולמעשה ניתן לומר, כי אין היהדות אלא יהדות תורה שבעל פה. הנחת יסוד זו, לא הייתה מקובלת כלל ע"י רבים וגרמה לפרישה מהיהדות. הטענה פשוטה ומערערת על הנחת היסוד: מי אמר שניתנה תורה שבעל פה, ושחז"ל הם המוסמכים לפרשה? אנחנו קוראים בדיוק את מה שהם קוראים - ולנו זה נראה אחרת, ובעיקר לאף אחד אין בלעדיות על מה שכתוב (ברוח הטענה הלותרנית Sola scriptura). טענות אלו נשמעות היום גם על ידי יהודים מטעם עצמם. אחת הטענות הניצחות כלפי המערערים מצוייה בפרשת יתרו. רבים שוכחים שלפני מתן תורה מוזכרת אפיזודה, שנראית אדמניסטרטיבית, על יתרו חותן משה המביט בחתנו כורע תחת עומס המערכת המשפטית התלויה אך ורק בו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו". על איזה חוקים מדובר? התורה וחוקיה טרם ניתנו! אלא על כרחנו לומר, בקריאה ללא תיווך, שהייתה מערכת חוקים הידועה למשה ולבני ישראל, עוד טרם ניתנה התורה בפועל. כלומר, תורה שבעל פה קדמה לתורה שבכתב. זו טענה שלא ניתן לערער עליה, אם מקבלים עקרונית את התורה שבכתב. נמצאנו למדים, שתורה שבעל פה קדמה לוגית לתורה שבכתב (חז"ל נתנו תוקף לתורה זו) וגם כרונולוגית. לא חייבים להאמין בתורה, בהחלט ניתן להאמין שחבורת אנשים כתבה אותה, אבל לעולם לא נוכל לטעון אוביקטיבית - שקריאה בטקסט לא מחייבת מסורת חוקים קודמת.
