שלטון העריצות

שלטון העריצות

אם פרשת בראשית עסקה, גם אם באופן סמלי-אמוני, בתחילת האנושות, הרי שפרשת נח עיקרה - בתיאור סימבולי על התפתחות החברות האנושיות האורייניות, ששיאה בסיפור "מגדל בבל".

מפשטו של מקרא לא ברור מה חטאו בדיוק בני דור זה. להיפך, הפרשייה הזו מתחילה בפסוק: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים".. המצביע, כך נראה, על סוג של אידיאל מסויים (מה טוב יותר מאחדות?) גם תגובתו של האל ליוזמת (או עובדת) אחדות זו אינה מובנת: "ויֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת". נו, ומה רע בכל יוזמה אנושית שהורתה ולידתה באחדות?

כאמור, בהיות חטא דור זה לא מפורש, רבו הניסיונות לפרשו. הפירוש הקלאסי והמקובל לתיאור משמעותו של חטא לטנטי זה מצביע על חטאו של הדור בהגיעם למסקנה כי הוא, הדור, אינו "זקוק לאלוהים", אלא לעצמו, כוחו וחילו בלבד. מרד!

על פי פירוש זה, שהתקבע כאמור, הקושי התיאולוגי פשוט: וכי אלוהים חושש למעמדו וליכולותיו, עד אשר הוא דואג לסכל תוכנית זו מבעוד מועד? ואפילו אם נאמר, כי מדובר בתגובה עונשית על חטא ההיבריס - גאווה - וכי איזה עונש הוא זה? האם בכך שהאנושות תהיה רוויית שפות שונות, היא לא תמרוד באלוהים? (אם יש לכם ספק, צאו וראו עולם!)

חלק מהפרשנים ערים לשאלות הללו (ספורנו, הנצי"ב ועוד) ופירושם, מעבר ליפי תוכנו, נראה פשט הכתוב ממש. על פי פירושם, חטאם של אנשי דור הפלגה, היה דווקא בגלל האחידות שהם רצו להחיל על האנושות. על ההומוגניות המחשבתית שהם רצו להשליט והטוטליטריות הפוליטית-חברתית שהם רצו להקים. אחדות שמשמעה אחידות - אין רע ממנה. זהו פס ייצור שחברות עריצות שאנו מכירים מההיסטוריה הדי קרובה ניסו לייצר. ובשם האחדות, כדברי הנצי"ב בפירושו, מגיעים מהר מאוד לרצח וגזל הזולת. כי בשם אחדות העם - אין עוולה שלא תוכשר. תגובתו של אלוהים למגמה זו הייתה פשוטה מאוד - החדרת שוני ופערים (במוצא ובעיקר בשפה) בחברה האנושית, שתביא בהכרח ליצירת פלורליזם מחשבתי, חברתי ופוליטי. במקום לייצר חברה תעשייתית נוסח ג'ורג' אורוול - לייצר אנושות!

נמצא, כי על פי פירוש זה, סיפור "מגדל בבל" אינו חטא שחטאו בני חלד כלפי שמיא ועל כן נענשו בבילול שפתם, אלא תיאור נורמטיבי כיצד על האנושות לנהוג כלפי זולתם. לא זדונם של בני האנוש כלפי האל הוא המרכיב הדומיננטי בפרשייה זו, אלא זדונותם של בני האנוש בעריצותם המובנית, וביצרם הרע מלכתחילה כלפי זולתם הוא השורה על פרשייה מופלאה זו.
 
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת

האחדות הייתה מן השפה ולחוץ,
בלב היו רחוקים איש מרעהו.
נאמר בזוהר הקדוש: כל זמן שהבריות חיים
ברצון אחד ובלב אחד, אף על פי שהם מורדים בהקב"ה,
לא שולט בהם הדין של מעלה.
כיוון שמתפלגים מיד "ויפץ ה' אותם".

אשר, וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם.
וַיֵּרֶד ה' ? הוצרך לכך?
 
נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו



 
הכתוב מעיד שהם היו מאוחדים

מעבר לכך, הפירוש הקבלי, אע"ג שהוא לגיטימי, אינו פשט הכתוב כלל, ומעורר פרובלמטיות תיאולוגית כאמור. מבלי קשר, שטבעם של הבריות אינו מסוגל להיות מאוחד ברצון אחד ובלב אחד - זוהי פיקציה או פנטזיה.

אשר ל"וירד ה'" - אין ספק שדיברה תורה כלשון בני האדם ובמקרה זה בא הכתוב, כנראה, ללמדנו דרך פרשייה אלגוריסטית זו - אינטרוונציה אלוהית בנוהג העולם ובמשפטו - שאין "וירד" אלא לשון מלוכה - מה שיכול לרמוז על כך שאלוהים הטביע בנוהג העולם את היות בני האנוש - בני אנוש! - אשר מטבעם אינם יכולים לחיות בלב אחד וברצון אחד.
 
אשר, תודה!

כשיצא נח מן התיבה וראה את העולם חרב
מיד התחיל לבכות, ואמר לו: רבונו של עולם!
נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותך!
השיבו הקב"ה: רועה שוטה! עכשיו אתה אומר זאת?
והלא בזמן שאמרתי "ואני הנני מביא מבול"
היה עליך לדאוג ... ואז לא עלתה בליבך רעת העולם מפני שאתה ניצל בתיבה ...

האם נח "צדיק כתמר יפרח" או "כארז בלבנון ישגה"?
גם וגם?
 
איש צדיק היה

דברייך הם מחלוקת תנאים כידוע לך, ונלענ"ד כי פשט הכתוב מצביע על היותו צדיק, וכן הדעת נותנת (מעניינת האנאלוגיה שלא שמים אליה לב כל כך בינו לבין לוט ואכמ"ל).

בכל אופן, ברור הוא כי נח החל כ-"איש צדיק" וסיים כ-"איש האדמה", היינו, חלה תמורה לרעה בהתנהגותו. זאת בניגוד, למשה, למשל, שהחל כ-"איש מצרי" כעדות הכתוב, וסיים כ-"איש האלוהים". מה שמורה, כי האדם יכול ברצותו ובכוחו להתגבר ולשנות אופיו והתנהגותו לטובה, ולהיפך!
 
כי שם בלל

כפי שאתה יודע, יש מחלוקת במפרשים לגבי הסיפור של מגדל בבל. מדובר בסיפור שעל פי הגדרות מתורת הספרות הוא סיפור מהודק, כלומר כזה שבחירת המילים, הרצף, התקבולת והיחס בין הפאבולה לסוז'ט הוא סימטרי. ניתן לומר בוודאות כי הסיפור החשוב הזה אינו מעביר מסר מרכזי אחד אלא הוא טומן בחובו מספר מסרים שווי-מעמד.

סיפור מגדל בבל משתייך למסורות עבריות קדומות. ישנן כמה דמויות מופת בספרות המזרח הקדום, כגון אקהת, דנאל, פועת וכו'. אחת מהדמויות החשובות האלו, שהנן ספק היסטוריות ספק מיתולוגיות, הוא עבר בן שלח. קשה לקבוע דברים בדיוק היסטורי כשמדובר בתקופה הזו, אולם חז"ל ייחסו לו הקמה של בית מדרש, - שבו למדו גם אבות האומה, - וייתכן שזהו הד לשמועות שרווחו לגבי מקום לימוד שהשפיע רבות על האזור בעבר. ישנם חוקרים שטוענים שהספרייה האדירה שנמצאה באבלה [תל מרדִיך] היא למעשה בית המדרש של שם ועבר. באותה ספרייה נמצאו אלפי אבנים חקוקות ששימשו סופרים מתלמדים. בכתובות אלו נמצאו השמות אבראום, יסראיל, אישמעיל, שאול, דאוד וכד'. קורותיהם של עברים ושמיים נזכרו בספריית אבלה, וביניהם אלמנטים נרטיביים שניתן לקשר אל סיפור פרשתנו.

מכל מקום, בתנ"ך, הסיפור על מגדל בבל - המורכב מתשעה פסוקים בלבד - חותם את מחזור סיפורי הראשית [לא "בראשית"] ופותח את מחזור סיפורי האבות. אף על פי שניתן לראותו כסיפור העומד בפני עצמו, בחינה של המיקום שלו מראה שהמחבר או העורך שיבץ אותו במארג המקראי בצורה מחושבת. עוד לפני הסיפור מובאת הערה שבנו של עבר היה פלג, כי בימיו נתפלגה הארץ, ובחינה של המבנה התחבירי של הסיפור מראה שהוא מותאם לסיפורי הראשית. משחקי המילים בסיפור הופכים אותו לטקסט מינימליסטי שיש בו פער קטן בין מילות-תבנית למילות-תמנית. גם מהבחינה התמטית, מוצגת לפנינו תקבולת-ניגוד: בני אדם רוצים לעלות, האל יורד; הם רוצים אחדות, האל מפרזם.

באקספוזיציה בני האדם מגיעים אל בקעה בארץ שנער, שמזוהה לרוב עם בבל. כבר כאן יכול הקורא הנבון לנחש שסיפור זה, על מגדל שראשו בשמים, מטרים ומקביל לסיפור חלומו של יעקב לגבי מיקומו של שער השמים [באכדית = באב אלו, או בבל]. כלומר ניכר שיש כאן מגמה פולמוסית. בנוסף לכך, הסיפור מכיל כמה אטיולוגיות מעניינות: המקור לריבוי הלשונות, הסיבה לתפוצת האנושות על פני תבל, אטיולוגיה לשמה של בבל [על סמך אטימולוגיה עממית שמציגה טעות מכוונת], ומעל הכל - הופעתו של אברהם העברי.

כפי שציינת, אחת הבעיות בהבנת הסיפור היא השתיקה שלו לגבי חטא האנושות. גם תגובת האל אינה מובנית עקב כך. קשה להכריע אם מדובר בעונש, בחסד, במשהו שתוכנן מראש או כל דבר אחר. אין כל ספק שאחת מהמטרות של הסיפור היא לחלוק על הדעה שאת המקדשים בונים האלים. הסיפור מציג את המבנים המפוארים כמעשי ידי אדם. בנוסף, לא ניתן להתחמק מהמסקנה שגם בסיפור הזה התורה מפרידה הפרדה חדה בין המתחם האנושי לבין הספירה האלהית. לפיכך ייתכן כי לא מדובר בעונש אלא התורה מסבירה דרך הסיפור הזה שזה פשוט לא אפשרי שהאדם יחצה את הגבול בין ארץ לשמיים.

חוסר האפשרות לחצות את גבול האנושי מובע על ידי שימוש בתבנית זהה בסיפור מגדל בבל ובסיפור עץ הדעת טוב ורע. כשאכלו אדם וחוה מעץ הדעת אומר ה' "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם", ובפרשתנו, ביחס לדור הפלגה נאמר: "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת". בשני המקרים הניסוח הוא "הן... ועתה". זה כנראה מעין "אם - אז" מקראי, כמו סכימה קבועה להעברת מסר. בשני המקרים הקב"ה מעיף את האנשים ממקומם. בשני המקרים, של "הן... ועתה", זה כנראה מפני שהם ניסו לחצות את הגבול שבין אנושי לאלהי. "והייתם כאלהים" וגו'. למעט חריגים שדורשים הסבר, הסיפור ממשיך את הקו המקראי העיקרי שלפיו השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.

אלא שלצד המסרים הדתיים והאטיולוגיות השונות, הסיפור מכוון גם אידיאולוגית. זהו סיפור תלוי-הקשר [רחב], בו ישנו ניגוד בין אימפריאליזם לבין קבוצות-אתניות. מיקומו של הסיפור לפני הופעת אברהם מכין את השטח לכך שהקורא יבין כי צאצאי אברהם הם משפחה ועם, שגם אם הם חלק משבטי העברים הרי שיש להם ייחוד גנאולוגי. כמו שאני נוהג לציין, המקרא הוא ספר מודרני, ויש בו אף כמה יסודות פוסט מודרניים. זהו טקסט שנכתב במכוון ליצור זהות אתנית ולקשרה אל דת, תפיסת עולם ואורח חיים ספציפי. המפעל הזה אכן הצליח במשך כמה מאות שנים, עד שלפני כאלפיים שנה הוא נפל - ונעלמו העברים. ייתכן שהנפילה הזו נבעה מכך שהעברים, שהנם ככל העמים, ולעתים אפילו פחותים משאר העמים בתכונותיהם, לא מתאימים לשאת טקסט אדיר שכזה.
 
אשרי יולדתך

נעמו לי דבריך, כהרגל, וצער נושאים על שאינם תכופים.

אין לי להוסיף על דבריך המפורטים והמורחבים, אלא שבמחינה הרמנויטית, גם פירושם של אלו שהעליתי, על אף שייתכן ואינו מכוון לאמת ההיסטורית והטקסטואלית, נראה בעיניי יתר על פירושים אחרים, באותה המתכונת.

מכל מקום, קיימא לן: "לא תגורו מפני איש" - מכאן שאין לאדם לאגור תלמודו גם בפני דלים ורשים - ומדוע אינך ירא מלעבור על לא תעשה שהות וזמן?
 
זו תגובת הממסד הדתי על חטא המדע

התפתחות המדע דורשת "שפה אחת ודברים אחדים" כלומר מתמטיקה ועיקרון התער האוקהאמי.
ביכולתה של חברה שבנתה את מגדל המדע להשיג המון, בלי תלות בממסד דתי כלשהו.
לכן הממסד הדתי שם בפיו של אלוהים תוכחה נגד קידמה מדעית של חברה.
במציאות חברות כאלו מצליחות הרבה יותר מחברות דתיות והדתות הן נציגות הנחשלות עלי אדמות.
העונש האלוהי, כביכול, יכול לרמז על תהליך שקורה תדיר במדע- שבנקודה מסויימת הכל מתפרק ונבנה מחדש (שינוי פרדיגמות). ואולי מרמז על איזושהי התפלגות פילוסופית-מדעית שעירערה מוסדות.
בכל אופן נשמע לי די קלוש שהמסר של הטקסט הוא שבח לרב תרבותיות, אבל אולי זה עוד רובד שקיים בו. למה לא בעצם?
 
באופן ביזארי

גם פירושך המקורי (להוציא שניים או שלושה משפטים) לגיטמי בהחלט, בהנתן העובדה, כפי שכתב בר אוריין, כי הטקסט עצמו נושא נופך פולמוסי בעל "מסר" כלשהו.

איישר חילך לאורייתא דייקא.
 
מה יחס המקורות לפרשנויות כופרות?

והאם בכלל יתכנו "פרשנויות כופרות", כלומר האם כל פרשנות, עזה ופזיזה ככל שתהיה לא ניתנת לניסוח שמבליע הנחות אמוניות מקובלות?
אני נוטה לחשוב על הדת כעל שפה יותר מאשר כעל מערכת אמונות.
בקשר לפירוש הנ"ל- הוא ברוח דברי ניטשה על התנ"ך כמבטא פרספקטיבה אינטרסנטית (ושיפוטיה הערכיים) של דמות כוהן הדת וזה לא מקורי (ניטשה כתב הרבה על פרספקטיבות של קסטות), אבל מה שנראה לי כחידוש הוא ההשערה לגבי מתמטיקה ותער אוקהאם כמפרשים את "שפה אחת ודברים אחדים".
 
המקוריות שבדבריך

היא אכן מה שהעלית לגבי "תחומי המדע האוניברסליים", נקרא להם.
וההסתייגות שלי היא אכן מהרוח הניטשיאני שאפפה חלק מהם.

אשר לשאלתך בעניין "פרשנות כפרנית" וכו'. לי נאה, ואין יפה ממקום זה לציין, כי דבריו של לייבוביץ, הנשענים על דברי הרמב"ם, בעניין זה יפים ותקפים. בענייני אמונות ודעות ככלל, וגם לגבי הנכתב בתורה והפרשנות הניתנת לה, אין אנו אומרים דעה או אמונה כפלוני היא הנכונה, והשנייה כפירה תישמע (ובתנאי שאין בה "מעשה מן המעשים" היינו קשורה לריטואלים ולמצוות הקיימות ביהדות) ועל כן לייבוביץ חזר וטען שלעולם אין להשתמש באמונות ודעות בביטויים: "היהדות אומרת" או היהדות גורסת", אלא יש לומר: "אני חושב כך" וכו'.

קיימות דעות ואמונות ביהדות הרבנית הסותרות אחת את השנייה בדברים הנראים פונדמנטליים וקונסטטיוציוניים. הרמב"ם לדוגמה ניכר בדעתו כי גרס שהעולם לא נברא, אלא קדמון הוא, ולעולם לא עלה על דעת הבאים אחריו (אני מדגיש את המילה: אחריו) לומר שהוא כופר. כנ"ל האר"י ואמונת הייחוד שלו (או שמא נאמר "השיתוף"), שהיא אליבא דהרמב"ם כפירה של ממש, בכל זאת לא עלה על דעת אחד לומר כי האר"י הוא כופר. אלו ואלו, בפרפראזה, הינם דברי אלוהים חיים.

אני יכול לומר לך, למרות המופרכות שטענתי זו אולי תעלה, שגם בימינו קיימות דעות מסויימות ביהדות האולטרה אורתודוכסית, אם כי לא במנעד כה רחב, שגם מבטאות פלורליזם אמוני. ודי אם נזכיר שוב את ליבוביץ, שפרקטיקלי כפר בעולם הבא במובנו הרווח, שלא עלה על דעת אף רב אורתודוקסי לכנותו כופר או אפיקורס, ובטח ובטח שלא להפרישו מעם ישראל בנידוי וחרם (להיפך, בימי חורפי שמעתי דווקא תשבוחות על האיש מפיהם של רברבי קדישין, אם כי בסתר). ובאופן פרדוקסלי דווקא בעולם האקדמיה האתאיסטית ניסו לייחס לו כפירה ואפיקורסות.
 
אם הרוח הזה מעלה דברים ברשתנו

מה לנו כי נלין? "אין האדם שולט ברוח לכלוא את הרוח" כותב קוהלת. אם אתה מעלה רעיונות מעניינים כשאתה עומד על ראשך- עמוד על ראשך ואל ייסרו אותך כליותיך.
אם נראה לך שאת קליפתו יש לזרוק ואת תוכו לאכול- גם טוב.
מעט מוזר בעיני שאנו דנים מלכתחילה ב"לגיטימיות" של הפירוש במקום לדון במה שכינית "תחומי המדע האוניברסליים", כלומר:
א. המתמטיקה כ"שפה אחת".
ב. התער האוקהאמי כ"דברים אחדים".
ג. על סעיף זה אין לנו הסכמה- האם יהיה הדיסוננס בין א וב לבין הפרספקטיבה האינטרסנטית של הממסד הדתי או לבין משהו אחר- מהו אותו משהו אחר?
לכאורה הכתוב אומר לנו, אם נקבל את א וב שהבעיה היא שכך "לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". אבל מה הבעיה בכך? זה נשמע מעולה! אני מבין זאת רק כרצון הממסד הדתי להחליש את יכולת ההגשמה של יוזמות, להפוך את הציבור לתלוי בדת.
ובפועל אפשר לראות שכשדת נוגעת בפוליטיקה- זו המגמה- החלשת הציבור כדי שיהיה תלוי במערכות הפוליטיות שמקימה הדת ובמסגרות החברתיות שהיא מגבשת וכ"ו
אז אמור לי בבקשה- מה הפרשנות האלטרנטיבית שאתה מציע? אין די בלומר שאתה מסתייג ממשהו.
 
ההסתייגות שלי מגישתך לגבי הדת

ידועה לך. ניכר בדבריך כי אתה רואה בדת כשלעצמה, ולאו דווקא במחזיקיה (הטוטליטריים והטורלרנטיים) מן המונע לכל התפתחות, ובכלל זה התפתחות מדעית ואישית, ואין צורך לומר, השתלבות מודרנית וליברלית בהתפתחות זו.
זו גישה ניטשיאנית מובהקת (לא רק הוא, אלא רבים וטובים לפניו ואחריו- אך הוא ללא ספק הפרזנטור של הגישה הזו) שמקורה בבורות במהי דת ככלל, ואם ארצה למקד יותר, בורות בדת היהודית בפרט (עיקר הביקורת שמופנית כלפי הדת בכל מתכונת ומכל איש רוח, גדול כקטון, שתמצא, מכוונת רעיונית כלפי הנצרות, ובייחוד זו הקתולית - זאת למרות שעל פי הדוגמה הנוצרית הם מכלילים אותה כלפי כל הדתות, ובכלל זה היהדות).

דת ככלל היא הכרת חובתו (מעמדו) של המאמין בפני אלוהיו - חובות אלו בשום מתכונת (אמונית וריטואלית) אין לה נגיעה עם מה שקרוי "מדע". אלו שני תחומים שחרב חדה בעלת להב מתהפכת חוצצת ביניהם. יש מה שהנהיג האל בעולמו ואלו הם חוקיו ומשפטיו, מה שקרוי "עולם כמנהגו נוהג". ויש מה שמחייב האל לנהוג בעולם זה מבחינת חובותיו של האדם המכיר בחובות אלו. את העולם ומנהגיו אין אני יכול להכריע בהם, ואין בהם לא זכות ולא חובה, לא מעלה ולא חסרון, אלא הם נתונים בפניי. ואילו את חובותיי כלפי האל או שאני מכיר בהם או שלא, ואינם כפויים על תודעתי בשום אופן וצורה. בבחינת: "ועַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". אין ה' שואל מעימי ולא דורש ממני להכיר את לוח הכפל, להשתין ולדעת את חוקי הגרוויטציה. אלו הם נתונים בעולם הכפויים עליי פיזיולוגית ופסיכולוגית.

אדם אדוק באמונתו, נוצרי, מוסלמי ויהודי, יכול בהחלט להיות איש מדע גדול (מי שנחשב לפרזנטור של המדע המודרני היה גלילאי שהיה אדם דתי מובהק במדינה קתולית קלריקלית ואינקוויזטורית, ואין צורך לומר ניוטון, גדול המדענים בכל התקופות).
אינני מתכחש לעובדה כי מחזיקי הדת הפוליטיים יכולים למנוע בכוח התפתחות שכזו, אך אם יעשו כן, אע"ג שידברו בשם הדת, לא הדת היא שמשיאתם אלא הפוליטיקה והשררה היא שמנחה אותם (מעניין לציין בהקשר זה, כי המדינה המתפתחת מדעית בעולם האיסלאם בימינו, התפתחות מרשימה ומעוררת השתאות, היא דווקא המדינה הפונדמנטלית ביותר בעולם האיסלאם בעלת השלטון התיאוקרטי - איראן).

כל אשר אמרתי עד כה, תקף לגבי הנצרות והאיסלאם, ועל אחת כמה וכמה כפולה ומכופלת כלפי היהדות, אשר היא בבסיסה אינה דת "אמונית" - בעלת "משטר מחשבתי מחייב" אם תרצה, אלא דת ריטואלית.
 
......................................

אינני יודע מנין אתה מסיק שאני רואה בדת "מן המונע לכל התפתחות, ובכלל זה התפתחות מדעית ואישית, ואין צורך לומר, השתלבות מודרנית וליברלית בהתפתחות זו".
אני גם לא חושב שאתה יודע כיצד ניטשה התייחס לדת. לטענתו דת מבטאת מנהגים קדומים של חברה שחפצה להנציח אותם ולכן הפכה אותם לחובות דתיות.
כלומר זה לא שאלוהים ציווה את המצוות, אלא שהמצוות כבר קוימו כמסורת מרובת שנים, ומתוך הרצון לשמר את המסורת הזו קמו מחוקקים דתיים ועיגנו והנציחו אותן כ"דברי אלוהים".
לגבי השפעת הדת על התפתחות- אני מתכוון רק להתפתחות מדעית- יש השפעה מנוונת לדת על התפתחות המדע, זו עובדה היסטורית. היסטורית, ולאו דווקא מוחלטת פסיכולוגית ברמת הפרט, כלומר יכולים להיות אישים גאוניים, (כמו ניוטון שהזכרת), שיפרו את החוקיות של ההיסטוריה, שמתיחסת מטבעה למאסות של אנשים.
אבל ברמת המאסות, ולכן גם ברמת ההיסטוריה, הדת והמדע מתנגשים.
והיותם של כמה גאונים בעלי מוזרויות שונות- כמו עיסוקו של ניוטון באלכימיה, לדוגמא, לא אומר שאלכימיה, מן הראוי לה להיות תורה המופצת בציבור הרחב.
זה שגאונים יכולים לסנתז תחומי ידע רבים- זו מעלה מיוחדת להם, ואילו להמונים אין מעלה כזו ולכן ראוי להם להימנע מתזונה כזו.
הדת- רעה היא להתפתחות המדעית מכיוון שהתפתחות מדעית תלויה קודם כל בחינוך ההמונים לעיסוק המדעי הריאלי. רק יחידי סגולה יכולים להציץ בלי להיפגע או אף בלי לקצץ בנטיעות ההיגיון החמור שלהם, שכל כך הרבה הוקדש להן.
הדת יכולה למשוך את היוצאים מהכלל, שאופקיהם רחבים, אך גם את חולי הנפש, אלו שתבונתם ממילא כל כך רופפת עד שקל לפתותם בהזיות מיתיות ומאגיות שונות שנדמות כהקרנה של התסביכים שלהם (ואז היא משמשת כאמצעי הרחקה של החולים מהחברה).
הבעיה היא כשהזרם הכללי נחשף לתכנים דתיים אי רציונליים. בשביל מה זה טוב? זה רק מחליש את התבונה. התבונה מתפתחת בתוך אופקים צרים מאד!
בשביל מה ללמד ילדים תנ"ך במערכת החינוך? אני לא מבין מה אמור להיות מושג בזה- הרי התנך הוא אוסף של דברים בלתי רציונליים. למה להחליש את ההתפתחות השיכלית-ריאלית?
כאמור- מי שיכולים להתמודד עם התכנים האלו בלי להיפגע נפשית ושיכלית, ממילא נדירים באוכלוסיה.
לגבי רוב בני האדם- דת היא מחלה ויש להגן עליהם מפניה.
כמו כן- דתות שונות יכולות להיות גירסאות חלשות יותר של מחלות אשר מגינות מפני מחלות אחרות. היהדות, לדוגמא- היא גירסה מוחלשת של דתות שקדמו לה- ומהווה שיפור, הישג בבריאות הנפש והשכל והחברה, לעומת דת פרעה הטוטליטארית שקדמה לה, לדוגמא.
אז אנחנו נמצאים מול כל המחלות ההיסטוריות האלו וצריכים להתבונן היטב ולא להירדם על המשמר ולשקול את הבעיה מכל צדדיה ולא להיחפז לחשוב שבידינו הפתרונים.
אין ספק שללא כל הדתות כולן, על מלוא הוריאציות והאלילויות והכתות והאידאולוגיות וכ"ו- היה מצבה של האנושות משתפר להפליא. אבל אי אפשר לעשות ניתוח כירורגי בקנה מידה כזה כי הסרטן כבר התפשט והחולה, האנושות, הוא חולה סופני. הדת תהרוג אותנו, המין האנושי יכחד. הרי כולנו יודעים את זה בסתר ליבנו.
אני לא אומר את זה כמטיף יום הדין או משהו כזה, וזה לא שחטאנו בחטא האי רציונליות ועלינו לשלם את המחיר, אבל בני אדם על פני הכדור לא יכולים לנהל את עצמם באופן רציונלי, וזה באמת תולדה של אלפי שנות דתות ששיבשו את יכולתו של המוח, סביר להניח שברמה גנטית.
דבר אחד הדתות כבר לא יכולות לעשות בשלב זה של ההיסטוריה- למנוע את ההתפתחות המדעית, כי הפטאליזם שמאחורי המדע אומר "על החיים ועל המוות", ממילא נדפקנו, אין פחד בליבנו, אז קדימה נחקור את צפונות היקום. כלומר אין שיבה לדת, זה מאחורנו כבר. הדתות לא יכולות למנוע כיום התפתחות משום שהדתות כבר מתו. הריאקציות שיש כיום למודרנה ולמדע הן ברמת ביטוי של פרטי אופנה ואלימות עיוורת. זה מגוחך.
כמו שאמרת, אפילו מדינה "דתית" כיום לא מונעת התפתחות מדעית, וזה לא אומר שהיא לא היתה רוצה, אבל המדע פשוט חזק ממנה, הצורך שלה במדע הוא גדול מדי, היא מושקעת מדי בעולם. ולכן מדינה כזו היא בסך הכל שקר גדול.
ועוד דבר קטן- אולי הניוון השיכלי שגרמו הדתות הוא הוא זה שאחראי, מבחינה מאד מהותית, להתפתחות המדעית ממש כשם שחולשת זיכרון יכולה היתה להיות אחראית להמצאת הכתב. גם הופעת המחשבים, מעין מוחות חיצוניים, יכולה להיות קשורה למגמה שכזו שמקורה בהיחלשות המוח האנושי כתולדה של ניוון שגרמו לו הדתות.
 
מניפסט שנאה שכזה

רווי בורות, חושך וצלמוות, ייאמר ל"זכותך" - טרם "זכיתי" אני לקרוא.

את בורותך בדת, כל דת, אני פוטר לחלוטין בלימוד סנגוריה (סוף סוף - זיל קריא ביה רב). אך ידיעותיך ההיסטוריות ואפילו הפילוסופיות (גם במה שהינך מתהדר בהם, כמו הבנתו של ניטשה בהתנגדותו לדת - שלא הייתה כדבריך: "דת מבטאת מנהגים קדומים של חברה שחפצה להנציח אותם ולכן הפכה אותם לחובות דתיות" - היינו התנגדות אקסטרנית. אלא התנגדות אימננטית לסמכות שהיא לא אנושית - ובכלל זה שפה, מדע ודת בחדא מחתא) לוקות ברידוד "טוקבקיסטי' על גבול הבערות.

ולהלן העובדות:
מבחינה היסטורית: התפתחות המדע המודרני, ואין צורך לומר שאר הקטיגוריות "המדעיות", ובהם ההגות הרציונלית והלוגית כאחת (מתמטיקה, גיאומטריה ופילוסופיה), אירעו לא רק במדינות תיאוקרטיות מובהקות, אלא הובלו, ברובם המכריע, על ידי אנשים דתיים אדוקים, שלא ראו בדת לא גורם המפריע לאמונתם, ולא מחזק אותה, אלא אינדפרנטי לה (כפי מה שהיא).
וכאז כן היום.
אחוז הדתיים העוסקים במחקר מדעי בישראל בימינו עומד על כארבעים אחוזים (ממדרגת ד"ר ומעלה) "כולם בעלי מחלת נפש סרטנית".
מבין מקבלי פרס נובל למדעים בישראל (חמישה במספר) שניים הם דתיים על פי הגדרתם (צ'חנובר ואומן) ומבין כלל מקבלי פרסי הנובל (לא כולל פרסי נובל לשלום ובעלי האזרחות האמריקאית) עוד שניים (ש"י עגנון וכהנמן, שזה האחרון אומנם אינו דתי בהליכותיו אבל מגדיר עצמו כמאמין - אחיינו של מייסד ישיבת פוניבז' להווי ידוע). נמצאנו למדים שמתוך שבעה מקבלי פרס נובל בישראל - ארבעה (כ-60%) הינם אנשים מאמינים "חשוכים, חולי נפש, בעלי מחלה פתולוגית".
והס פן תעיר את פטרונו של פורום זה - פרופ' ליבוביץ המנוח, דתי אדוק, שהיה פרופ' לנוירופיזיולוגיה, ביוכימיה וד"ר לרפואה - היחיד בעל שלושת התארים האלו מיום קמה מדינת ישראל ועד הנה).

טענתך בדברי יחידי סגולה "שפרצו" את חומות הדת, מופרכת באחת בטענה הפשוטה שהמדענים בעלי השם ופורצי הדרך, אתאיסטיים ומאמינים, מלכתחילה, הינם פרומיל באוכולוסיה ויחידי סגולה מעיקרא. דא עקא, כי מבחינת השוואה היסטורית תמצא שמבין פורצי הדרך הללו, כמות המאמינים הנכללת בהם, גדולה לאין שיעור על פני כמות האתאיסטיים ביחסם לאוכלוסייה.

אינני רוצה להכביר מילים על גבב וערימת הסחי והמיאוס שכתבת (ובהתייחסך ליהדות - ה-דיר שטירמרית בסגנונה הרוזנברגי להפליא) מה שכן אעיר, את פליאתי כיצד אדם כותב בתחילת חיבורו, ציטוט: "אינני יודע מנין אתה מסיק שאני רואה בדת "מן המונע לכל התפתחות, ובכלל זה התפתחות מדעית ואישית, ואין צורך לומר, השתלבות מודרנית וליברלית בהתפתחות זו". ואחר כן, מיידע אותי בכך בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
 
חבל שאינך מסוגל להתמודד עם נתונים

אין כל שינאה בדברי, אפילו לא מעט! שינאה מכוונת כלפי מישהו, ואין "מישהו" בדבר הקרוי דת אלא זהו זרם מחשבה מסויים שיש לו השפעות מסויימות על קבוצות באוכלוסיה, מהן מועילות ומהן מזיקות.
אז הבחנה אחת שאינך עושה היא בין התנגדות לדת לבין שינאה לדתיים ומפרש את האחת כאחרון הפראנואידים השואתיים (אמרת טוקבקיסטים...), כאילו היתה בהכרח השניה.
הבחנה אחרת שבעליל אינך יורד לעומקה היא הבחנה בין האוכלוסיה הכללית לבין גאונים.
עכשיו- טענתי היתה, בסך הכל, שהשפעת הדת על האוכלוסיה הכללית (לא על הגאונים) גורמת לעצירה של התפתחות המדע (וגם רמזתי להשפעה יותר עמוקה, פסיכולוגית או ביולוגית, על היכולות הקוגניטיביות של אותה אוכלוסיה).
העמדה המעשית כלפי יחסי דת וגאונים לא צריכה להיקבע ע"י השאלה "כמה גאונים היו אנשי אמונה" (כמו שאין חשיבות מיוחדת לשאלה כמה גאונים עסקו באלכימיה) אלא ע"י ההשפעה של הדת על האוכלוסיה הכללית, כלומר על רוב רובם של האנשים, הלא גאוניים.
אילו גאוני הנובל (בהנחה שהוא מייצג גאונות) היו פועלים במדינה דתית- לא היתה להם סביבה תומכת למחקר שלהם, וסביר להניח שלא היו משיגים את מה שהשיגו. מכוני המחקר והפקולטות והעולם האקדמי בכללותו הם בעלי אוריינטציה חילונית מובהקת! הסביבה היא הדבר החשוב בטיפוחם של גאונים והיא לא יכולה להתעלות מעבר לפני השטח של הדברים (דת תשחית את תבונתם של אנשים שיטחיים ויש ערך רב לאנשים שיטחיים שמסוגלים לבצע עבודה בינונית בתחום המדע), ולכן יש להקפיד על חינוך ריאלי- אתאיסטי חמור כדי לייצר סביבה שתומכת בגאונים הללו.
הגאונים עצמם- תחום חינוכי לא ידוע. אבל ידוע היטב מה מכונן סביבה בה יוכלו להגשים את גאונותם!
אני מחזיק בדעה שהדת היא אוסף של דעות, גסות ועדינות, אולם העדינות לא מגיעות להכרה של האוכלוסיה הכללית (הלא גאונית) אלא רק הגסות- ולכן, מבחינה קוגניטיבית ההשפעה של הדת על האוכלוסיה הכללית היא הגסה של היכולות השיכליות, בעוד שלגאונים היא בסך הכל עוד תרגיל פילוסופי שמחדד את השכל, אבל אינו אחד מהחשובים שבתרגילים האפשריים, ובהחלט יכלו להסתדר בלעדיו ובכך היו מונעים ניוון שיכלי בקרב האוכלוסיה הכללית.
לגבי דברי ניטשה, דבריו לגבי דת, שאותם הזכרתי, מתייחסים להיבט הרגשי ולא השיכלי של השפעה על האוכלוסיה הכללית אבל דבריו חופפים לדברי מבחינות רבות- ברור שאתה בור בדבריו כי כתב מפורשות דברים אלו (מעבר לטוב ולרוע, ספר חמישי, 353):
"על מוצאן של הדתות- ואלה חידושיהם האמיתיים של מייסדי הדתות: ראשית כל לקבוע אורח חיים מסויים ונוהג יומיומי הפועלים כשיטורו של הרצון ועם זאת מסלקים את השיעמום. שנית, לתת לחיים אלה דווקא, פ י ר ו ש, שמכוחו הם יראו עצמם אפופי אורו של ערך עילאי כך שהם נעשים נכס שאליו אדם נלחם ובנסיבות מסויימות אף מפקיר את חייו. למען האמת השני שבשני החידושים הוא עיקר: זה הראשון, אורח החיים, קיים היה למעשה קודם לכן אך כאחד מאורחות החיים השונים וללא תודעת הערך הטמון בו. חשיבותו ומקוריותו של מייסד הדת מוצאות ביטויין כרגיל בכך שהוא רואה אורח חיים זה, בוחר בו והוא המגלה לראשונה מה שימוש ניתן לעשות בו, כיצד ניתן לפרשו.
&nbsp
 
או שאינך קורא את מה שאתה כותב

או שאינך מבין את כתיבתך.

אתה הוא זה שטוען כי הדת היא "המצאה אנושית" מניפולטיבית, וכיצד, פתע הוא, הינך טוען שאינך שונא את הדת, אלא את הדתיים שאליבא דדעתך הם המציאוה?
הדת כמונח מופשט אשר לא תתכן שנאה כלפיו או אהבה (מבלי קשר שדבר זה שגוי ואכמ"ל) יכול לטעון המאמין, בין זה המטאפיסי בין זה הטרנסצנדטי, ולא זה שטוען כי הדת היא המצאה דמונית-אנושית, ואחר כך מתחבא בסינרם של מאמיניה, המחשיבים אותה כקטיגוריה מטאפיסית.
----
שוב הינך מתעלם מהכשל הלוגי הבסיסי שבדבריך וחוזר עליהם כשב על קיאו: גאונים הם מעט מזעיר, בין מאמינים ובין שאינם. אין הדת פקטור לעניין זה כלל ועיקר. וכי במדינות מפותחות וליברליות גאונות תגבר ותשגשג? הגאונות אינה ניזונה לא מעושר ולא מעוני, לא מחופש ולא ממיצר, לא ממוצא ולא מקהילה. אדם הוא גאון בין עני ובין עשיר, בין עבד ובין שוע, בין רב ובין כומר, בין יושב בתי קרקס ובין בתי מדרש, בין רקטור ובין אינקוויזיטור.
---
וכעת מצאת לך מפלט בארגומנט, שמניעים חיצוניים יכולים למנוע התפתחות ושגשוג. פשש... תגלית מרעישה.. הנה גאון הטרים. כבר כתבתי לך בהודעתי הראשונה: "אינני מתכחש לעובדה כי מחזיקי הדת הפוליטיים יכולים למנוע בכוח התפתחות שכזו, אך אם יעשו כן, אע"ג שידברו בשם הדת, לא הדת היא שמשיאתם אלא הפוליטיקה והשררה היא שמנחה אותם".
מה בין מניעה פוליטית שררתית ושרירותית לבין הדת? וכי שכחנו את המעצמה האתאיסטית הגדולה ביותר שידע העולם מיום הוותו במשך עשרות שנים - אשר חרתה על דגלה את דברי מייסדה הרוחני: "הדת היא אופיום להמונים", ואסרה כל עבודת פולחן, ברוח דבריך. שכחנו את המדע "הסובייטי" - אשר בו המדענים הוכרחו לעוות את מחקרם בשם "הסוציאליזם"? ועל הרייך הפשיסטי ו"מדעו" מספיק דיברו היום. מדוע כל הזמן הינך משרבב את הדת לעניין, ומשטין ומקטרג, מוריד שאול ויעל, משפיל ולא מרומם, שונא ומשניא - זיץ לערנען. אינני אדם דתי, אבל יודע בפני מי אני עומד, וגם כשאני מבקר יודע אני מה לבקר, לא תוך עיוות ושכתוב והמצאות היסטוריות כראות עיניי. יש לך עניינים עם הממסד הפוליטי של הדת כנס באביהם לא כדתיים, אלא כמשניאי הדת. אבל אתה הרי אינך חושב כך, אלא חושב שאבות אבותיהם המציאוה, ועל כן שנאתך לדת וחוסר הבנתך בה היא זו המקדירה את עינך גם בימי שמש תמוז (ואגב, בחוזרי כל הזמן על המילים חוסר הבנתך וידיעתך בענייני דת - אני באמת מתכוון לזה ולא כמליצה ואורחא דלישנא - אתה באמת לא מעורה ולא יודע - ליטרלי - מהי היהדות. ועוד אגב, באומרי כן, אין כוונתי לפגוע בך - אלא כביקורת קונסטרוקטיבית, אולי באמת תסיים איזה ש"ס פעם אחת - בלי רש"י ובלי תוספות - זה ממש לא קשה ומפרך כמו שזה נשמע - יש בידך את היכולות להבין זאת בנקל).
----
לגבי ניטשה. מה בין מוצא הדתות בקטע שהבאת, לבין טענתו המהותית של ניטשה כלפי הדת - כפי שמופיעה לאורך כל מכתמיו ואפוריזמיו גם ב"מעבר לטוב ולרע" (קטע' 3,5,9) ובעיקר, ב"גניאלוגיה של המוסר" וב"אנושי, אנושי מדיי". וביתר חידוד: מה בין כוונת ממציאי הדת אליבא דניטשה (הטענה הטפלה) לבין מהי הדת בפועל (הטענה העיקרית) אתה באמת אינך חש בהבדל המהותי בין השניים. אתה באמת לא מבין מדוע ניטשה ביקר את הדת וביקש ש"נהרוג" את אלוהים, ואת המדע, ואת הפילוסופים וכו' וכו' - אינך מבין שהתנגדותו לא הייתה אקסטרנית (מה הם ניסו לעשות כשהמציאו אותה) אלא אימננטית ( מה הדת, המדע, השפה וכו' עושים למאמיניהם בפועל). אתה צריך שאני אביא לך עכשיו את כל הציטוטים שלו בנושא? אני מניח שלא, אתה מכיר אותם לבד.
 
..............................

כפי שכבר אמרתי- אינני שונא את הדת ובטח שאינני שונא דתיים. כנראה שאינך מבין דברים מפורשים.
אני כן מתנגד לדת, והמושג שהשתמשת בו "המצאה דמונית" הוא מושג מיתולוגי שאין לי חלק בו. היא המצאה, בהחלט. וככל המצאה יש לה השלכות מועילות ומזיקות.
יש שמתנגדים להמצאה ושמה דלק מאובנים וחפצים להחליפו בדלקים פחות מזיקים לסביבה. יש מערכת שלמה, כלכלית ופוליטית וחברתית שתקועה בתלות חולנית בדלק מאובנים ולכן העולם מתקשה להחליפו למרות התועלת הגדולה הצפויה מכך.
באותו אופן- יש מערכות שתקועות במערכת יחסים חולנית עם הדת ונגזרותיה (!!!) ולכן מתקשות להיפטר ממנה.
לגבי הדוגמאות של ברית המועצות ודומיה- הרי אתה לא רציני אם אתה לא מחשיב את הקומוניזם הטוטליטרי כדת לכל דבר.
כפי שאמרתי- "אין ספק שללא כל הדתות כולן, על מלוא הוריאציות והאלילויות והכתות והאידאולוגיות וכ"ו- היה מצבה של האנושות משתפר להפליא".
נדמה שאינך מסוגל להבין את הנקרא ואתה מתלהם ומטיח דברים בפרץ אסוציאטיבי מול איש קש דמיוני (ודמוני) ושאין להם קשר למה שאמרתי.
לגבי ניטשה- הקטע המובא כלל לא מביא טעמים להתנגדותו לדת אלא תיאוריה שלו לגבי היווצרותה ולגבי מה היא בעצם. ובכלל אני לא רואה אצל ניטשה התנגדות לדת, לאלוהים, למדע, לשפה. אתה זה שרואה התנגדות. אצל ניטשה יש משהו שהוא כינה היות "מעבר". אותו "מעבר" פירושו שמבחינתו אלוהים מת אבל דבר מותו טרם הגיע לרוב בני האדם. פירושו שמבחינתו המדע, הדת, האמנות והמטפיסיקה הם צורות של שקר, אבל אין זה הופך אותו למתנגד לצורות השקר. נהפוך הוא- בכל צעד ושעל של הגותו נידונים אופנים חדשים של ניצול צורות השקר לקידומה של האנושות.
אני מקבל את דבריו- אלו צורות של שקר, ומוסיף- הן לא תואמות אחת את השניה. צורת השקר ושמה דת פוגמת בצורת השקר ושמה מדע, לפחות מצד ההשפעה על האוכלוסיה הכללית. השקרים הללו צריכים סביבות סטריליות כדי להגיע למיטב צמיחתם.
זה מאד פשוט והבעיה שלך להבין את זה היא שאתה לא ירדת מהרעיון שהדת היא אמת, ואתה מתייחס לדברי כאילו אני טוען שהמדע הוא אמת (וכך אתה ממחזר צורות שיגרתיות ומשעממות של ויכוח עקר בין מאמין לכופר). אני מעוניין בצמיחת התרבות, כלומר בהתפתחות היחודיות של כל צורות השקר שמרכיב את התרבות. כרגע אני מוצא את הדת (ונגזרותיה) כצורת השקר השתלטנית ביותר ושמונעת התפתחות של צורות השקר האחרות בהיותה פולשת לשדה הגידול שלהם. בסך הכל סוגיה בוטאנית- אתה ממש צריך להוריד טונים.
 
למעלה