מהי התזה בבקשה
- פותח הנושא יורם714
- פורסם בתאריך
רועי החושב
New member
של ליבוביץ' לגבי הרצון?
ציטוט מדברי ניטשה שהעליתי, בתרגומו של ישראל אלדר (המדע העליז חלק 3- 127):
"כל אדם נטול מחשבות סבור שהרצון הוא הכוח הפועל ואין זולתו פועל. רציה היא משהו פשוט, נתון ממילא, בלתי נגזר, מובן מאליו.
אדם זה, בעשותו דבר מה, בבצעו מכה למשל, משוכנע שהוא-הוא אשר הכה והוא הכה מכיוון שרצה להכות. אין הוא מבחין כלל בבעייתיות שבעניין, הרגשת הרצון דיה כדי להביאו לא רק לכלל הנחת סיבה ומסובב כי אם לכלל אמונה שהוא מבין את הקשר ההוא.
אין לו מושג כלשהו על מנגנון ההתרחשות ועל העבודה הדקה המורכבת שבעים ושבע שחייבת היתה להיעשות על מנת שיגיע לכלל מכה ואין הוא יודע ולא כלום על אזלת ידו של הרצון כשהוא לעצמו ליטול אף חלק קטן ביותר בעבודה זו.
בעיני האיש הזה הרצון הוא בבחינת כוח הפועל באופן מאגי: האמונה כי הרצון הוא הסיבה למסובבים הלא היא אמונה בכוחות הפועלים באופן מאגי."
 
אם כן- חשיבתו של ליבוביץ היתה מאגית ופשטנית ביסודה (זה מה שמפתיע אצלו- שהוא בנה מבני מחשבה כבירים על יסודות אקסיומטיים פשטניים ומאגיים שמאפיינים אנשים נטולי מחשבה). בעיית גוף נפש כפי שהיא עולה מדבריו היא בעצם בעייתו של המאמין במאגיה ליישב את דעותיו הקדומות עם החשיבה המכאניסטית.
ודרך אגב- גם האמונה באל היא וריאציה על חשיבה מאגית שכזו. הרצון הסיבתי שמיוחס ל"אני" מיוחס ל"אל". אין הבדל רב בין האמונות ובשני המקרים- אלו אמונות טפלות.
ציטוט מדברי ניטשה שהעליתי, בתרגומו של ישראל אלדר (המדע העליז חלק 3- 127):
"כל אדם נטול מחשבות סבור שהרצון הוא הכוח הפועל ואין זולתו פועל. רציה היא משהו פשוט, נתון ממילא, בלתי נגזר, מובן מאליו.
אדם זה, בעשותו דבר מה, בבצעו מכה למשל, משוכנע שהוא-הוא אשר הכה והוא הכה מכיוון שרצה להכות. אין הוא מבחין כלל בבעייתיות שבעניין, הרגשת הרצון דיה כדי להביאו לא רק לכלל הנחת סיבה ומסובב כי אם לכלל אמונה שהוא מבין את הקשר ההוא.
אין לו מושג כלשהו על מנגנון ההתרחשות ועל העבודה הדקה המורכבת שבעים ושבע שחייבת היתה להיעשות על מנת שיגיע לכלל מכה ואין הוא יודע ולא כלום על אזלת ידו של הרצון כשהוא לעצמו ליטול אף חלק קטן ביותר בעבודה זו.
בעיני האיש הזה הרצון הוא בבחינת כוח הפועל באופן מאגי: האמונה כי הרצון הוא הסיבה למסובבים הלא היא אמונה בכוחות הפועלים באופן מאגי."
 
אם כן- חשיבתו של ליבוביץ היתה מאגית ופשטנית ביסודה (זה מה שמפתיע אצלו- שהוא בנה מבני מחשבה כבירים על יסודות אקסיומטיים פשטניים ומאגיים שמאפיינים אנשים נטולי מחשבה). בעיית גוף נפש כפי שהיא עולה מדבריו היא בעצם בעייתו של המאמין במאגיה ליישב את דעותיו הקדומות עם החשיבה המכאניסטית.
ודרך אגב- גם האמונה באל היא וריאציה על חשיבה מאגית שכזו. הרצון הסיבתי שמיוחס ל"אני" מיוחס ל"אל". אין הבדל רב בין האמונות ובשני המקרים- אלו אמונות טפלות.
רועי החושב
New member
אתה שואל בסרקזם?
לא צריך להניח שרצה לרמות מישהו, אבל הבניין החשיבתי שעליו בנה היה בעל יסודות פגומים, דיסאינטגרטיבים (אבני בניין של אקסיומות מאגיות). בעיית גוף-נפש היא בעיית הדיסאינטגרציה של מבנה החשיבה שלו עצמו.
לא צריך להניח שרצה לרמות מישהו, אבל הבניין החשיבתי שעליו בנה היה בעל יסודות פגומים, דיסאינטגרטיבים (אבני בניין של אקסיומות מאגיות). בעיית גוף-נפש היא בעיית הדיסאינטגרציה של מבנה החשיבה שלו עצמו.
"לאחר דורות רבים שבהם היתה הבעיה נושא לדיון פילוסופי גרידא
הן כבעיה אונטולוגית והן כבעיה בתורת-ההכרה,היא נתחדשה בתקופה המודרנית
על ידי המפגש והעימות עם מדעי הטבע התצפיתי והניסויי-חקר המוח והתהליכים במוח: ניורופיסיולוגיה וניורופסיכולוגיה, ובעייתהגוף והנפש הייתה לבעיית המוח והתודעה (כאשר במונח "תודעה"נכללות כאן העובדות והתופעות ה"נפשיות":
חשיבה,חישה,רציה,זכרון,מצבי רוח וכו'), בניסוח מקצועי-הבעיה הפסיכופיסית".
הן כבעיה אונטולוגית והן כבעיה בתורת-ההכרה,היא נתחדשה בתקופה המודרנית
על ידי המפגש והעימות עם מדעי הטבע התצפיתי והניסויי-חקר המוח והתהליכים במוח: ניורופיסיולוגיה וניורופסיכולוגיה, ובעייתהגוף והנפש הייתה לבעיית המוח והתודעה (כאשר במונח "תודעה"נכללות כאן העובדות והתופעות ה"נפשיות":
חשיבה,חישה,רציה,זכרון,מצבי רוח וכו'), בניסוח מקצועי-הבעיה הפסיכופיסית".
רועי החושב
New member
קראתי את הספרון ההוא של ליבוביץ' בשם דומה
"גוף ונפש- הבעיה הפסיכופיסית" בהוצאת האוניברסיטה המשודרת כמדומני.
הוא לא שיכנע אותי שקיימת בכלל בעיה כזו. בספר "שיחות על מדע וערכים" הוא עצמו מודה שיש ביטויים שונים לדיכוטומיות שהוא מצביע עליהן.
מה זה אומר?
שיש פה פתח לפקפק בניסוח הדיכוטומי שלו. אם נאמין לניטשה ונקיש מדבריו על הבעיה הפסיכופיסית, אז יוצא שהדיסוננס בין החשיבה המאגית של אנשים "נורמליים" (לא חושבים) לבין החשיבה המכאניסטית הוא הבעיה. ואגב- זו לא בעיה של מה בכך אולם ברור מהניסוח הזה שהחשיבה המאגית פחותה במידת קירבתה למציאות מאשר החשיבה המכאניסטית ולכן מסתמן פיתרון לבעיה באמצעות מילון שיוכל לתרגם כל ניסוח מאגי לניסוח מכאניסטי (אין לנו מילון כזה אך אין מניעה הגיונית שלא יוכל להיות בעתיד).
מדברי ליבוביץ' נוצר רושם שהבעיה הפסיכופיסית היא בעיה בלתי פתירה באופן מהותי. אני לא מקבל את זה. מה פתאום? מה שלא מאפשר פיתרון הוא הניסוח הלקוי שלו לבעיה. כל עוד זו "בעיית גוף ונפש" אין לה פיתרון, אבל אם זו בעיית שפה מאגית ושפה מכאניסטית- הפיתרון הוא מילון.
"גוף ונפש- הבעיה הפסיכופיסית" בהוצאת האוניברסיטה המשודרת כמדומני.
הוא לא שיכנע אותי שקיימת בכלל בעיה כזו. בספר "שיחות על מדע וערכים" הוא עצמו מודה שיש ביטויים שונים לדיכוטומיות שהוא מצביע עליהן.
מה זה אומר?
שיש פה פתח לפקפק בניסוח הדיכוטומי שלו. אם נאמין לניטשה ונקיש מדבריו על הבעיה הפסיכופיסית, אז יוצא שהדיסוננס בין החשיבה המאגית של אנשים "נורמליים" (לא חושבים) לבין החשיבה המכאניסטית הוא הבעיה. ואגב- זו לא בעיה של מה בכך אולם ברור מהניסוח הזה שהחשיבה המאגית פחותה במידת קירבתה למציאות מאשר החשיבה המכאניסטית ולכן מסתמן פיתרון לבעיה באמצעות מילון שיוכל לתרגם כל ניסוח מאגי לניסוח מכאניסטי (אין לנו מילון כזה אך אין מניעה הגיונית שלא יוכל להיות בעתיד).
מדברי ליבוביץ' נוצר רושם שהבעיה הפסיכופיסית היא בעיה בלתי פתירה באופן מהותי. אני לא מקבל את זה. מה פתאום? מה שלא מאפשר פיתרון הוא הניסוח הלקוי שלו לבעיה. כל עוד זו "בעיית גוף ונפש" אין לה פיתרון, אבל אם זו בעיית שפה מאגית ושפה מכאניסטית- הפיתרון הוא מילון.
נדמה לי שהמטרה של הספר היא גם להראות את הספק .איך אתה קושר
את דברי ליבוביץ למאגיה ולניסוח "הלקוי שלו לבעיה" לעולם לא נדע.....
ובכן יש ספר פרי מחשבתו של ליבוביץ ואף אחד לא חייב לקרוא בו אם האוניברסיטה
מנסה לחייב את התלמידים בקריאת הספר כתנאי לציון של איזה קורס על בעיית גוף-נפש זה כבר לא בעיה של ליבוביץ ואם אתה רואה בזה מאגיה מה אתה רוצה שליבוביץ יזרוק לך תשובה ואולי ליבוביץ עשה לי איזה כישוף ואני אוהב את הגותו הספקנית יש מאין, לעולם לא נדע...................
את דברי ליבוביץ למאגיה ולניסוח "הלקוי שלו לבעיה" לעולם לא נדע.....
ובכן יש ספר פרי מחשבתו של ליבוביץ ואף אחד לא חייב לקרוא בו אם האוניברסיטה
מנסה לחייב את התלמידים בקריאת הספר כתנאי לציון של איזה קורס על בעיית גוף-נפש זה כבר לא בעיה של ליבוביץ ואם אתה רואה בזה מאגיה מה אתה רוצה שליבוביץ יזרוק לך תשובה ואולי ליבוביץ עשה לי איזה כישוף ואני אוהב את הגותו הספקנית יש מאין, לעולם לא נדע...................
רועי החושב
New member
זה לא ספקני
זה מגמתי. מוצגות שם, אמנם, גישות שונות שמטפלות בבעית גוף נפש, אבל הן לא מוצגות באופן נטול פניות ואין להן מרחב ראוי שבו הן יכולות לקנות אחיזה בדעת הקורא בלי שדעותיו הקדומות של הכותב ישתרבבו אליהן בצורת היקשים נחפזים.
אגב- גם הגישה שאין בעיית גוף נפש מקבלת חמש דקות של תהילה, וכמובן שאין כיסוי הולם של רוחב האפשרויות שלה.
בקיצור- זו פיסת רטוריקה בחזות חקירה. נאום שמוליך למסקנה שממנה הוא מתחיל, שאין פיתרון לבעיית גוף נפש. כנאום שמכוון לשכנע בדעה קדומה- הוא לגיטימי, אבל הוא אינו רציני מצד מתודת החקירה שלו ובכלל אין לו שום מתודת חקירה.
זה מגמתי. מוצגות שם, אמנם, גישות שונות שמטפלות בבעית גוף נפש, אבל הן לא מוצגות באופן נטול פניות ואין להן מרחב ראוי שבו הן יכולות לקנות אחיזה בדעת הקורא בלי שדעותיו הקדומות של הכותב ישתרבבו אליהן בצורת היקשים נחפזים.
אגב- גם הגישה שאין בעיית גוף נפש מקבלת חמש דקות של תהילה, וכמובן שאין כיסוי הולם של רוחב האפשרויות שלה.
בקיצור- זו פיסת רטוריקה בחזות חקירה. נאום שמוליך למסקנה שממנה הוא מתחיל, שאין פיתרון לבעיית גוף נפש. כנאום שמכוון לשכנע בדעה קדומה- הוא לגיטימי, אבל הוא אינו רציני מצד מתודת החקירה שלו ובכלל אין לו שום מתודת חקירה.
רועי החושב
New member
.....................
אני לא יודע מה זה "טיפול נפשי" כי ההנחה שיש נפש, או "אני" סיבתי או "רצון" סיבתי היא הנחה פסולה בעיני, בהתאם לאמור לעיל.
תקרא לזה בכל שם אבל לאמיתו של דבר זה שיטה לשיחה. אנשים צריכים שיקשיבו לבעיות המשעממות שלהם, וזה מאד מעייף להקשיב להם חושבים בקול רם על סוגיות בחייהם.
אם הם יפנו לחבריהם - לא בטוח שישארו להם חברים.
אז השיטות האלו של התרפיה הנפשית, לא משנה מה הנחות היסוד התיאורטיות שלהן לגבי נפש, מה שמשנה הוא שהן נותנות תרשים זרימה ברור כיצד לאפשר למי שבא לשיחה לבטא את עצמו באופן שהוא יגיע לנקודות החשובות ויווצר שינוי בחייו.
כיצד להגיע לביטוי העצמי האפקטיבי זו השאלה שעליה יש מחלוקת מעשית. אני הייתי משייך את הזרמים האלו שבפרקטיקה לא לפסיכולוגיה (שהיא מיתולוגיה) אלא דווקא לאמנות הדיאלקטיקה.
הדיאלקטיקה יכולה לשאוב השראה ממיתוסים על הנפש (וכל תיאוריות הנפש הן מיתוסים כי אין נפש).
אין הבדל מהותי בין דיאלקטיקה סוקרטית שמכוונת להכרת הטוב, היפה והאמיתי לבין פסיכואנליזה פרוידיאנית שמכוונת להכרת האיד, אגו והסופר אגו. מה ההבדל? המטרות הן לא המהות של הדיאלקטיקה ונדמה לי שהן בבחינת ניחושים שמושפעים מרוח הזמן. המטרה להכרה אינה העיקר אלא העיקר הוא שהדרך תאפשר שיחה מעמיקה שנוגעת בחיים של הפרט.
אז אם אתה מוכן לשלם לאנשים שיפלטו מילים מהפה שלהם (מורים), או קונה ספרים שהם פליטה של מילים, אז למה שלא תהיה מוכן לשלם לאנשים שיקשיבו לפליטת המילים שלך? הכל עניין של היצע וביקוש.
הפרה רוצה להניק והעגל לא רוצה לינוק, אז היא משלמת כדי שישחררו לה את הלחץ מהעטינים. לא תמיד יש קונים לחלב. זה גם עניין של שיווק. לא לכולם יש את היכולת הרטורית להפוך את פליטות המילים שלהם למשהו מעניין. מרבית האנשים מדברים, אפילו על הנושאים המעניינים ביותר, באופן כל כך משעמם ומייסר עד שפשוט אין סיכוי שלא יהיה תמיד בשוק איזשהו מקצוע של מקשיבים מקצועיים. זה אולי המקצוע העתיק בעולם- הילרים שמאניסטיים, פילוסופים, כמרים, פסיכולוגים ותרפיסטים למיניהם- כולם מקבלים פציינטים שמוכרחים לדבר ואף אחד אחר לא יכול לשאת את הדיבור שלהם.
אני לא יודע מה זה "טיפול נפשי" כי ההנחה שיש נפש, או "אני" סיבתי או "רצון" סיבתי היא הנחה פסולה בעיני, בהתאם לאמור לעיל.
תקרא לזה בכל שם אבל לאמיתו של דבר זה שיטה לשיחה. אנשים צריכים שיקשיבו לבעיות המשעממות שלהם, וזה מאד מעייף להקשיב להם חושבים בקול רם על סוגיות בחייהם.
אם הם יפנו לחבריהם - לא בטוח שישארו להם חברים.
אז השיטות האלו של התרפיה הנפשית, לא משנה מה הנחות היסוד התיאורטיות שלהן לגבי נפש, מה שמשנה הוא שהן נותנות תרשים זרימה ברור כיצד לאפשר למי שבא לשיחה לבטא את עצמו באופן שהוא יגיע לנקודות החשובות ויווצר שינוי בחייו.
כיצד להגיע לביטוי העצמי האפקטיבי זו השאלה שעליה יש מחלוקת מעשית. אני הייתי משייך את הזרמים האלו שבפרקטיקה לא לפסיכולוגיה (שהיא מיתולוגיה) אלא דווקא לאמנות הדיאלקטיקה.
הדיאלקטיקה יכולה לשאוב השראה ממיתוסים על הנפש (וכל תיאוריות הנפש הן מיתוסים כי אין נפש).
אין הבדל מהותי בין דיאלקטיקה סוקרטית שמכוונת להכרת הטוב, היפה והאמיתי לבין פסיכואנליזה פרוידיאנית שמכוונת להכרת האיד, אגו והסופר אגו. מה ההבדל? המטרות הן לא המהות של הדיאלקטיקה ונדמה לי שהן בבחינת ניחושים שמושפעים מרוח הזמן. המטרה להכרה אינה העיקר אלא העיקר הוא שהדרך תאפשר שיחה מעמיקה שנוגעת בחיים של הפרט.
אז אם אתה מוכן לשלם לאנשים שיפלטו מילים מהפה שלהם (מורים), או קונה ספרים שהם פליטה של מילים, אז למה שלא תהיה מוכן לשלם לאנשים שיקשיבו לפליטת המילים שלך? הכל עניין של היצע וביקוש.
הפרה רוצה להניק והעגל לא רוצה לינוק, אז היא משלמת כדי שישחררו לה את הלחץ מהעטינים. לא תמיד יש קונים לחלב. זה גם עניין של שיווק. לא לכולם יש את היכולת הרטורית להפוך את פליטות המילים שלהם למשהו מעניין. מרבית האנשים מדברים, אפילו על הנושאים המעניינים ביותר, באופן כל כך משעמם ומייסר עד שפשוט אין סיכוי שלא יהיה תמיד בשוק איזשהו מקצוע של מקשיבים מקצועיים. זה אולי המקצוע העתיק בעולם- הילרים שמאניסטיים, פילוסופים, כמרים, פסיכולוגים ותרפיסטים למיניהם- כולם מקבלים פציינטים שמוכרחים לדבר ואף אחד אחר לא יכול לשאת את הדיבור שלהם.
רועי החושב
New member
מה זה "ללמד לחשוב"?
ל' מתייחס לכמה נושאים על פי הנחות יסוד מסויימות שהוא דבק בהן (דיכוטומיות, רצון סיבתי וכ"ו), כלומר הוא מלמד לחשוב על פי שיטתו.
לחשוב על פי שיטה זה עניין מסוכן לחירות הרוח של האדם.
לימוד חשיבה זה לימוד לוגיקה. הוא לא לימד לוגיקה בכלל אלא לימד נגזרות של הנחות יסוד פילוסופיות בתחום ההכרה והיש אשר ניתן להעביר עליהן ביקורת. השיטה שלו אינטגרטיבית ומעמיקה, אבל גם שיטות אינטגרטיביות ועמוקות יכולות להיות בניינים פורחים באויר.
ל' מתייחס לכמה נושאים על פי הנחות יסוד מסויימות שהוא דבק בהן (דיכוטומיות, רצון סיבתי וכ"ו), כלומר הוא מלמד לחשוב על פי שיטתו.
לחשוב על פי שיטה זה עניין מסוכן לחירות הרוח של האדם.
לימוד חשיבה זה לימוד לוגיקה. הוא לא לימד לוגיקה בכלל אלא לימד נגזרות של הנחות יסוד פילוסופיות בתחום ההכרה והיש אשר ניתן להעביר עליהן ביקורת. השיטה שלו אינטגרטיבית ומעמיקה, אבל גם שיטות אינטגרטיביות ועמוקות יכולות להיות בניינים פורחים באויר.
רועי החושב
New member
אין שום קשר בין כימיה לבין השיטה הפילוסופית שלו
אין קשר בחומר העיסוק וגם אין קשר מתודי. שיטתו הפילוסופית אינה אמפירית- היא פשוט ביטוי להרהוריו ויש בה חורים רבים. דבריו אינם תורה מסיני ויש לשיטתו אכסיומות יסוד בעייתיות שאין שום סיבה לא לפקפק בהן. אם אתה רוצה להאמין לדבריו בגלל שהוא עסק בכימיה אז שיהיה לך בהצלחה עם זה
אין קשר בחומר העיסוק וגם אין קשר מתודי. שיטתו הפילוסופית אינה אמפירית- היא פשוט ביטוי להרהוריו ויש בה חורים רבים. דבריו אינם תורה מסיני ויש לשיטתו אכסיומות יסוד בעייתיות שאין שום סיבה לא לפקפק בהן. אם אתה רוצה להאמין לדבריו בגלל שהוא עסק בכימיה אז שיהיה לך בהצלחה עם זה
רועי החושב
New member
מכאן שאינך מקבל יסוד חשוב בהגותו
הבחנה בין ידיעות לערכים- על פי ל' ידיעות כפויות על ההכרה- ואינך יכול לקבל או לא לקבל, "להאמין" או "לא להאמין" (אמונה במובן של קבלת דעה ללא עוררין).
ובמילים אחרות- אתה טוען שאתה "מאמין" לדברי ל' אמונה עיוורת. אולי אתה מאותם אלו בפורום הזה שמכנים אותו נביא?
אודה שבדבריו יש הרבה דברים יפים וטובים ואף אמיתות רבות מצויות בהם. אולם ביסוד דבריו- שיטה, והשיטה פגומה. אני מחבב את דבריו (ואותו)- מחבב ולא מאמין.
העולם שהוא מתאר הוא עולם פיקטיבי, עולם בדיה, לא כזה שאני רואה במציאות המוכרת לי ומבחינתי- אין סמכות בעולם, יהיה זה ל', יהיה זה משה רבנו, יהיה זה קול אלוהים- שתדע יותר טוב ממני מה אני רואה. יש סתירה בין ההתבוננות שלי לבין דברי ל'. אני מודה שקשה להביע את הסתירה הזו אבל הראיתי כבר כמה בעיות שמתעוררות בשיטתו, כפי שאני מבין אותה.
תמיד יש את הסיכון שאינני מבין את דבריו, שאני מוציא אותם מהקשרם, אבל ההקשר שלי הוא שפה נורמטיבית מצויה ושכיחה וכאשר ל' משתמש בז'רגון בלתי מצוי (כמו במקרה של הגדרתו ל"אמונה") אני רושם זאת לפני ומשתדל לא להיסחף לרטוריקת סתירה סמנטית עקרה.
כך שנדמה לי שמה שקראתי אצלו הבנתי ברמה די סבירה ובכל זאת קראתי את דברי הנוכחים בפורום הזה כבר לא מעט זמן וישנן הסכמות שונות והדגשים ומושגי מפתח שהכותבים פה תרמו ואותן הבנתי. הבנתי ולאו דווקא קיבלתי.
האמת שלו נכונה בתחום הנחות יסוד מסויימות- כמו שמכאניקה ניוטונית נכונה בתחום הפוסטולאט החמישי של אאוקלידס. אבל ללא הנחות אלו, שהן אינטואיטיביות- אין תקפות לשיטה.
אז הנחות אינטואיטיביות יש בבסיס שיטתו, וזה מובן, אבל אינטואיציה היא רק ביטוי של הרגלי חשיבה מסויימים, היא היוריסטיקה שמותנית בתחום עיסוק מסויים וכאשר היא חורגת מתחום זה, מהעולם השיגרתי של העיסוק, היא נעשית מטעה לעיתים.
אינטואיציה נכונה לא מצויה ברשות בני האדם כלל כי לאדם אין קטגוריות אוניברסליות קונקרטיות (יש לאנשים לעיתים קטגוריות אבסטרקטיות) אלא רק דעות. אילו היו לאדם קטגוריות אוניברסליות קונקרטיות היה יכול להטמיע אותן באינטואיציה שלו (כלומר ברמת ההרגלים החשיבתיים) ולהיות בעל "חוש לאמת אוניברסלית" שכזה. אבל אין.
ולכן האמת האוניברסלית, המוחלטת, פשוט לא ניתנת להגדרה. דברי ל' אינם אמת מוחלטת! יש סייגים להגותו! אל תאמין לדבריו.
ראה- חזל מצווים עליך "עשה סייג לתורה". אז קל וחומר לדברי ל' שאינם תורה מסיני. אל תאמין ליופי דבריו.
ובכלל- האחיזה של האמונה הדוגמטית היא רופפת ואילו האחיזה של מה שעבר את סף הביקורת היא איתנה. אם אתה רוצה להצמיח שורשים בהגותו של ל' העבר עליה ביקורת.
הבחנה בין ידיעות לערכים- על פי ל' ידיעות כפויות על ההכרה- ואינך יכול לקבל או לא לקבל, "להאמין" או "לא להאמין" (אמונה במובן של קבלת דעה ללא עוררין).
ובמילים אחרות- אתה טוען שאתה "מאמין" לדברי ל' אמונה עיוורת. אולי אתה מאותם אלו בפורום הזה שמכנים אותו נביא?
אודה שבדבריו יש הרבה דברים יפים וטובים ואף אמיתות רבות מצויות בהם. אולם ביסוד דבריו- שיטה, והשיטה פגומה. אני מחבב את דבריו (ואותו)- מחבב ולא מאמין.
העולם שהוא מתאר הוא עולם פיקטיבי, עולם בדיה, לא כזה שאני רואה במציאות המוכרת לי ומבחינתי- אין סמכות בעולם, יהיה זה ל', יהיה זה משה רבנו, יהיה זה קול אלוהים- שתדע יותר טוב ממני מה אני רואה. יש סתירה בין ההתבוננות שלי לבין דברי ל'. אני מודה שקשה להביע את הסתירה הזו אבל הראיתי כבר כמה בעיות שמתעוררות בשיטתו, כפי שאני מבין אותה.
תמיד יש את הסיכון שאינני מבין את דבריו, שאני מוציא אותם מהקשרם, אבל ההקשר שלי הוא שפה נורמטיבית מצויה ושכיחה וכאשר ל' משתמש בז'רגון בלתי מצוי (כמו במקרה של הגדרתו ל"אמונה") אני רושם זאת לפני ומשתדל לא להיסחף לרטוריקת סתירה סמנטית עקרה.
כך שנדמה לי שמה שקראתי אצלו הבנתי ברמה די סבירה ובכל זאת קראתי את דברי הנוכחים בפורום הזה כבר לא מעט זמן וישנן הסכמות שונות והדגשים ומושגי מפתח שהכותבים פה תרמו ואותן הבנתי. הבנתי ולאו דווקא קיבלתי.
האמת שלו נכונה בתחום הנחות יסוד מסויימות- כמו שמכאניקה ניוטונית נכונה בתחום הפוסטולאט החמישי של אאוקלידס. אבל ללא הנחות אלו, שהן אינטואיטיביות- אין תקפות לשיטה.
אז הנחות אינטואיטיביות יש בבסיס שיטתו, וזה מובן, אבל אינטואיציה היא רק ביטוי של הרגלי חשיבה מסויימים, היא היוריסטיקה שמותנית בתחום עיסוק מסויים וכאשר היא חורגת מתחום זה, מהעולם השיגרתי של העיסוק, היא נעשית מטעה לעיתים.
אינטואיציה נכונה לא מצויה ברשות בני האדם כלל כי לאדם אין קטגוריות אוניברסליות קונקרטיות (יש לאנשים לעיתים קטגוריות אבסטרקטיות) אלא רק דעות. אילו היו לאדם קטגוריות אוניברסליות קונקרטיות היה יכול להטמיע אותן באינטואיציה שלו (כלומר ברמת ההרגלים החשיבתיים) ולהיות בעל "חוש לאמת אוניברסלית" שכזה. אבל אין.
ולכן האמת האוניברסלית, המוחלטת, פשוט לא ניתנת להגדרה. דברי ל' אינם אמת מוחלטת! יש סייגים להגותו! אל תאמין לדבריו.
ראה- חזל מצווים עליך "עשה סייג לתורה". אז קל וחומר לדברי ל' שאינם תורה מסיני. אל תאמין ליופי דבריו.
ובכלל- האחיזה של האמונה הדוגמטית היא רופפת ואילו האחיזה של מה שעבר את סף הביקורת היא איתנה. אם אתה רוצה להצמיח שורשים בהגותו של ל' העבר עליה ביקורת.
אתה אומר דברים שאני אישית אין לי קשר לטענות האלה אני מחבב
את הגותו חושב שהוא מורה גדול ש"מלמד" בצורה זכה. למשל אני מאד מצטער
שלא כתב הרבה בהקשר לפילוסוף ויטגנשטיין.
היה לו קשר יפה מאד עם חברים תלמידים (כימיה ?!)
ואני לא מצטער שלא הייתה לו "שיטה סדורה" .............
לעזאזל תראה , תראה לי מישהו שיש לו "שיטה" או "אינטואיציה" למשל,
ואם אתה לא מאמין תשאל בבקשה את "אורי"
את הגותו חושב שהוא מורה גדול ש"מלמד" בצורה זכה. למשל אני מאד מצטער
שלא כתב הרבה בהקשר לפילוסוף ויטגנשטיין.
היה לו קשר יפה מאד עם חברים תלמידים (כימיה ?!)
ואני לא מצטער שלא הייתה לו "שיטה סדורה" .............
לעזאזל תראה , תראה לי מישהו שיש לו "שיטה" או "אינטואיציה" למשל,
ואם אתה לא מאמין תשאל בבקשה את "אורי"
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.