שרשור השאלות לרב יובל שרלו

yu02

New member
על האבולוציה

כדי להתמודד עם האבולוציה צריך להיות איש מדע רציני, לפחות בסדר הגודל של פרופ' ליבוביץ, ולצערי אני לא כזה. נראה לי כי הניסיונות שלך לשלול את תיאוריית האבולוציה בטענות שהבאת – אינו חזק דיו.
השאלה אפוא מופנית אל האדם הלא-נכון.
מה שאני יכול לכתוב כאיש אמונה לכתוב הוא זה: הטיעון כי אם תיאוריית האבולוציה נכונה – התורה אינה נכונה, אינה עומד במבחן האמונה. להפך, אפשר שתיאוריית האבולוציה היא המתאימה ביותר לעולמה של תורה.
 

iricky

New member
אפשר לכוון את השאלה לאו דווקא לאבולוציה

אלא לשאלה אם יש בכלל נקודת מגע בין תורת האבולוציה, כמשל למדע המודרני בכללותו, לבין עולמה של התורה? טענתו של ליבוביץ היא שאין בכלל מגע ביניהם, לא מגע שהוא בגדר התאמה ולא מגע שהוא בגדר ניגוד. לפיכך אין השאלה אם תיאורית האבולוציה היא המתאימה ביותר לעולמה של התורה מתעוררת מלכתחילה. על מנת להגיע להכרה זו אין צורך להיות מומחה לאבולוציה ואפילו לא להיות איש מדע רציני. די להבין את העקרונות הבסיסיים שעליהם עומד המדע המודרני, וגם לצורך זה אפשר להסתפק בדבריו של ליבוביץ בנושא.
 

bony12

New member
איך אפשר להבין מה ליבוביץ בעצם טוען??

מצד אחד הוא טוען שאין להאניש את התורה והוא מפרש הרבה דברים הרחק ממחוזות הפשט הוא בכלל לא רואה צורך להסביר את התורה כי אנחנו לא תופסים ולדידנו אין הבדל..
הוא גם טוען שהיהדות של היום היא לא הרוח היהודית האמיתית אז מה הרעיון שהוא מציע לעשות??הוא רק טוען שצריך להיות לשמה הכל לשמה.. מעניין מה דעתו על עולם הבא ומה יחסו בכלל לקיום שכר ועונש...
הנה ציטוט לדוגמא מאתר http://tpeople.co.il/leibowitz/
"כל החיטוט הרעיוני בשאלות כגון: "האם ברא ה' את העולם, מתי בראו ואיך בראו" וכו' - יש בו הרבה ממיתולוגיה ומהגשמת ה'. כל מי שתפס את כל עומק משמעותו של "שה' יתברך אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל" – מבין שאין הבדל בין הפסוק "בראשית ברא . . ."וכו' לבין הפס' "וירד ה' על הר סיני", ושהשי"ת אינו פונקציונר של עולם, כדי שאפשר יהיה להקשות ממה שאנו יודעים על העולם (מן המדע) על מה שהתורה האלוקית מצאה לנכון להגידם, וד"ל."
 

yu02

New member
הבנת ליבוביץ

הנושא שאתה מעלה הוא סבוך. אתה גם מעלה נושאים רבים מידי כדי שניתן יהיה להתייחס
אני דווקא מסכים עם ליבוביץ שהיכולת שלנו לקרוא את התורה היא אנושית בלבד.
לפיכך, הניסיון לענות על שאלות כמו מגמת הקב"ה, למה הוא ברא את העולם וכדו' – הן רחוקות מאוד מעולמי.
אולם הפיתרון שמצא ליבוביץ לבעיה מנוגד לדעתי למה שכתוב בתורה.
כתבתי על כך לאחרונה שוב, במאמר הזה: http://www.bmj.org.il/akdama/37/t ותוכל לקרוא על כך שם.
 

גרי רשף

New member
ליבוביץ, הרבנות הראשית והבחירות בשבוע שעבר

ליבוביץ התנגד כידוע לקיום הרבנות הראשית דווקא מנקודת מבטו כאדם דתי שלא רצה שגוף שאינו דתי - ואין זה משנה אם חבריו דתיים או לא - יבחר רב.
בסרט "ליבוביץ במעלות" הוא ממשיל זאת לכך שאיזבל הייתה ממנה את אליהו לנביא (וכוונתו הייתה בוודאי שאין זה משנה אם איזבל נחשבת למרשעת או לצדקת גמורה - היא אינה יכולה למנות נביאים).

מה דעתך ברמה העקרונית, וגם לאור איך שהבחירות התנהלו הפעם:

1. הכרח בל יגונה: ככה זה בדמוקרטיה- קצת השמצות, קצת ירידה אל העם, קצת סחר מכר.. אמנם רצוי בלי זה, אך לא בגלל זה נלך אל הרב..


2. דווקא יש צורך ברב ראשי, אך מאי נפקא מינה ספרדי או אשכנזי? בשביל נושאים סקטוריאלים יש רבנים סקטוריאלים (חרדים, חסידים, תימנים, חרד"לים..), אך רב ראשי למדינת ישראל צריך להיות אחד!

3. נמשל רב ראשי למדינת ישראל למש"ק דת בצבא: הוא לא צריך להיות גדול בתורה ובטח שלא גדול הדור, אלא למלא פונקציה מסויימת במסגרת שאינה דתית למען ציבור הדתיים שבה, וגם פה ושם למען המסורתיים והחילוניים.

4. ליבוביץ צודק.
 

yu02

New member
האם חייבים ללכת לקצוות ?

אני לא "טהרן".
לאמור: התשובה שלי לא תהיה קיצונית כדרך המחשבה של ליבוביץ. זיקתי לדבריו היא הסכמה לצד שהוא מתייחס אליו, וטענה קשה שהוא רואה רק צד אחד של המטבע ומתעלם מהשני.
ומהו הצד השני ?
א. החלוקה החדה בין "דתי" ובין "לא דתי" אינה נכונה. הרצף הרבה יותר מורכב.
ב. כשם שהוא עצמו טוען שהתורה היא כזו בשל העובדה שבני אדם קיבלו אותה, כך בדיוק הרב הוא כזה רק אם בני אדם קיבלו אותו על עצמם. אם רוצים שיהיה רב ראשי לכלל ישראל – כל ישראל צריכים לקבל אותו על עצמם.
ג. יש "רווחים" מסוימים גם ל"דת" מהעובדה שתהיה רבנות ראשית אחת, גם אם נבחרה על ידי איזבל.
לאמור: מה שהתרחש בבחירות האחרונות (ואגב, גם בכל הקודמות לה) הוא צד אחד של המטבע, ויש צד שני. על כן, יחסי לרבנות הראשית הוא מאוד מתון. אני שמח שהיא קיימת, אך מעניק לה סמכות די מצומצמת.
 

newman10

New member
כבוד הרב שרלו שלום רב.

ליבוביץ' התבטא לא אחת בספקנות כלפי המשך קיומו של עם יהודי אחד. לטענתו, בעוד שבמשך כאלפיים שנים העם היהודי היה מלוכד סביב האמונה ועול התורה והמצוות, במאתיים השנים האחרונות החלה תופעה בה מצב זה אינו קיים יותר.

ליבוביץ' נהג לומר " איו שותפות במטבח - אין שותפות במיטה - איננו יותר עם אחד! " והדגיש את המצב בו גבר ואישה , ששניהם מוגדרים יהודים מבחינת הרבנות , לעולם לא יוכלו להנשא זה לזו, וכל שכן לגדל ילדים ביחד, על רקע הניגוד שבאורח חייהם.

שאלתי היא , מהו העתיד שאתה חוזה להמשך קיומו של העם היהודי כעם אחד? האם נהיה עדים למצב בו העם הוא הופך להיות עם ישראלי - שהתוכן המלכד שלו היא תרבות ישראלית והוויה ישראלית ושפה ישראלית - וגם המדינה הישראלית וסמליה - עם ישראלי שאין מניעה שיכלול גם את הדרוזי המשרת בצה"ל דובר העברית או הבדואי הדוקטור בבית החולים - ואותו עם ישראלי יהיה מורכב מתתי קבוצות שהן יקיימו בינהן קשרי נישואין וכד' ? .

שאלה נוספת היא , אילו מאמצים נעשים על ידי הממסד הדתי-רבני , על כל זרמיו וצורותיו , בכדי למנוע מצב שבו היהדות הדתית - דת ישראל עצמה - נתפסת על ידי כלל הציבור בישראל כלא רלוונטית ורחוקה במקרה הטוב, וחשוכה ופרימיטיבית במקרה הרע. בשאלתי אני מתייחס גם לתופעת המסורתיים. חלק גדול ומשמעותי מאוד מהציבור בישראל הוא "המגזר המסורתי" - אנשים אשר מכירים בחיובן של התורה והמצוות ומקפידים לשמור חלק מהן. אנשים מאותו הציבור, ובעיקר הצעירים שבהם - נחשפים באופן תדיר דרך כלי התקשורת לתיאורים מגמתיים של המגזרים הדתיים מצד אחד, ומצד שני, התבטאויות של אנשי אקדמיה ואנשי רוח וגם סתם אנשי תקשורת בגנות הדת עצמה. אותם צעירים נחשפים להרצאות של רבנים מוזרים דוגמאת הרב אמנון יצחק ויצחק פנגר, ובאופן טבעי, הדבר יוצר בקרבם תחושת ריחוק וניכור ואפילו בוז לאמונתם.

בהקשר זה, אני רוצה להוסיף נקודה נוספת לשאלתי . המצב בקרב הציבור המסורתי-משכיל-צעיר , שלומד באקדמיה ונחשף באופו תדיר למדע וחידושיו , הוא כזה שאינו מאפשר אמונה בעולם שנברא בשישה ימים, לפני 6000 שנים, והאדם נוצר מתוך האפר וכאן הדגש המכריע של המשפט - כפשוטם .
וכאן מתקשר ישעיהו ליבוביץ' לעניין. ליבוביץ' היה אדם מאמין בכל רמ"ח איבריו, והיה גם פרופסור לביוכימיה, שלימד ולמד את האבולוציה והכיר בחידושים המדעיים השונים - כל זאת מבלי שהדבר יגרע באמונתו כלל וכלל. עיקר תרומתו של ליבוביץ' , בעיניי, היא האופן שבו הוא טרח להתייחס לרש"י בפרשת בראשית ולשאלתו "מדוע התורה לא נפתחה במצווה ראשונה" ולרמב"ם בעניין התורה והמדע, כך שהסביר לכל מאמין נבוך ומתלבט שכל סתירה היא בעצם סתירה-לכאורה וכלל אינה קיימת.

אבל ליבוביץ' הוא אדם "מוקצה" , מצד אחד, והוא איננו מייצג זרם או ממסד ביהדות. על כן, אני תוהה ושואל, לאילו צעדים דומים ניתן לצפות מאנשים מייצגים - בעיקר רבנים וכד' , בכדי למנוע מצב שבו בערך כ 30% (!!!) מהציבור המסורתי-מאמין בישראל ילך ויתמוסס בתוך הציבור החילוני, ויפנה עורף לאמונתו ודתו, בגלל אי הבנה, חוסר הסברה, דיסאינפורמציה, בגלל שאף אחד "לא בא לקראת..."

תודה רבה על נכונותך להגיע אל הפורום ולהשיב על שאלותינו.
 

yu02

New member
לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי

א. ליבוביץ, כאיש מדע, ניסה "למדוד" האם יש יהדות אחת, והמדידות שלו הראו שאין כזו. אלא שאני לא מסכים עם הכתרת הגישה ה"מדעית" האמפירית כקובעת האם יש יהדות אחת או לא, וגם לו הייתי מסכים למדידות שהוא ביצע – הוא היטה מאוד מאוד את התוצאות. יש חלקים רבים של שותפות במטבח, יש חלקים רבים מאוד של שותפות במיטה. אולם אדגיש שוב כי בעיקר איני מסכים עם כלי המדידה שהוא בחר כדי לבחון האם יש עם יהודי אחד או לא.
ב. אני לא יודע לומר דבר על העתיד. לא יודע. חושש מפניו. מצפה לו. משתוקק לראותו. פועל שהוא יהיה מכוון יותר למה שאני מאמין בו. אולם אין לי שום מושג כיצד הוא ייראה.
ג. לדעתי הממסד הרבני אינו מגיב נכונה למה שמשתקף היום בחברה הישראלית. זה נושא ארוך מאוד, שקשור כמובן גם לבחירות האחרונות לרבנות הראשית. אני רואה את תפקידי פחות מלהיבנות על בסיס ביקורת על דרכים אחרות, ויותר להפיץ את הפרשנות לתורה שאני מאמין בה, ושאני מאמין שמסוגלת לסחוף אחריה את האומה.
ד. עיקרון "הפרדת הרשויות" של ליבוביץ לא הומצא כמובן על ידו, אולם אומץ על ידו בחום רב. יש בו הרבה מאוד מן האמת, אולם הוא לא פותר הרבה מאוד מהשאלות ההיסטוריות. ליבוביץ האמין שניתן לפתור את הבעיה באמירה כי התורה היא תורה וספרי המדע הן ספרי מדע, אולם הפיתרון הזה אולי טוב לחלק מהדברים, אך הוא בעייתי מאוד לנושאים אחרים: התיאוריים ההיסטוריים, ביקורת המקרא הן העליונה והן התחתונה ועוד ועוד. לא זו בלבד, אלא שמשום מה אנשים סבורים כי לו הייתה תפיסת ליבוביץ מאומצת – היו כל מתלבטי האמונה פותרים את ספיקותיהם לפחות בתחום זה, וניסיוני הראה לי שלא כך הוא, ורבים רבים רואים בכך אפולוגטיקה ולא פיתרון משמעותי. הרוצה להרחיב על כך כדאי שיקרא את ספרו של הרב עמית קולא "הויה או לא היה" (
ה. הסיבות לכך שליבוביץ הוא מוקצה הן רבות. הוא הרוויח את זה ביושר, אבל העולם הרבני מפסיד מכך שהוא לא נענה לאתגריו.
 

יחיאב

New member
התבוננות פנימית

שלום הרב שרלו.
אני עוקב אחרי פעילותך המבורכת כבר הרבה שנים ואני מתרשם שהנך דוגמא ומופת לרב ציוני-דתי (אם יורשה לי לומר).
יחד עם זאת, מנקרת בי שאלה לגבי למקור עמדתך ביחס לליבוביץ והגותו:
ידועה תופעה חברתית-פסיכולוגית שגורמת לאנשי קבוצה א' להרחיק עצמם מאנשי קבוצה ב' שהינה דחויה יותר מבחינה אידיאולוגית או חברתית, ובכך לקבל לגיטימציה פנימית וחיצונית.
האם עמדתך כלפי ההגות הדתית של ליבוביץ - שלשיטתך אינה בגדר הגות יהודית-דתית כלל - אינה ביטוי של התופעה הזו? האם ביררת עם עצמך בכנות שאלה זו?
והשאלה הזו מופנית כלפיך על רקע כך שהנך מואשם לא אחת ברפורמיות (טענות חסרות שחר, כמובן, ובעיקר מתסכלות) ולכן ישנו הצורך הפסיכולוגי-חברתי להראות שאתה דווקא "בסדר" ויש גורם אחר (ליבוביץ) שהוא לא בסדר ושאותו יש להוציא מחוץ למחנה.
 

yu02

New member
עצה פסיכולוגית (בסוף)

גם אני שואל את עצמי שאלה זו לא אחת.
יש לי סיבות טובות לחשוב שדעתי אינה מוטה, ושהיא אינה נובעת מהרצון למצוא חן על ידי שלילת ליבוביץ.
עיקר הסיבות הן העובדה שבלי קשר אליו – אלו הן עמדותיי בנושאים רבים ומגוונים. לא זו בלבד, אלא שדווקא בנושא מאוד מסעיר, שאני גם סופג עליו רבות, אני מזדהה לחלוטין עם ליבוביץ, וזה בטיעון הפוליטי שלו כי ללא אומץ פסיקתי להכיר במדינת ישראל כגורם הלכתי (ולא להישען כל הזמן על "פיקוח נפש") לא ניתן לדבר על מדינת התורה וכדו'. זו אינה פרשנות שלו ליהדות אלא קריאת מצב אמיצה מאוד, אני מזדהה עימה, ומשלם לא אחת מחיר רבני יקר עליה.
אבל על שאלתך יוכל להעיד רק בוחן כליות ולב. אני מקווה שאעמוד במבחן.


ובסוף - עצה:
אל תעסוק במניעים פסיכולוגיים של הזולת.
 

iricky

New member
יהדות ההלכה - נגד ההלכה?

ערב טוב,
במאמרך שכותרת המשנה שלו היא "על הלכה ורלגיוזיות" אתה כותב דברים שיש בהם, להבנתי, קירבה גדולה לדעות שהשמיע ליבוביץ. אני מבקש להתיחס ביחוד לדברים האלה:
"במקביל, על ההלכה עצמה לשאוף להיות מי שהיא צריכה להיות באמת. נתנו לפחדים מפני מדרון חלקלק וליראה מפני הרפורמים לא רק את זכות הבכורה, כי אם את שיקול הדעת ההלכתי היחיד. לכך נוספו חוסר האמון ביכולתנו להבין את הסיבות לגזירות חכמים, הימנעות מהתייחסות לכללים על-הלכתיים, התנכרות הלכתית לאגדה, וגורמים נוספים המונעים מן ההלכה עצמה להיות מה שהיא צריכה להיות במהותה היסודית. תיקון המצב מוטל אפוא על פוסקי ההלכה ועל מלמדיה - ככל שההלכה עצמה תהיה יותר אותנטית ונאמנה לעצמה, כן יהיה בכוחה למצוא את המסילות ללבם של המבקשים אותנטיות זו."
אני רואה בדברים האלה קריאה שלך להתחדשות הלכתית, מה שליבוביץ הטיף לו כל ימיו, אך כל דבריו נפלו על אזניים ערלות. במקום זאת אני מוצא בשנים האחרונות, זה הרושם שלי, יותר הקצנה, יותר התחרדות ויותר הסתגרות בתוך חומות ההלכה הקיימת. שאלתי - האם אתה רואה איזשהו סיכוי ריאלי שקריאתך שלך כן תתקבל? למה רוב פוסקי ההלכה ומלמדיה כיום הזה רחוקים מאוד מן התפיסה הראויה שאתה מציג כאן? האם אתה נוקט בצעדים מעשיים כלשהם החותרים לעבר תיקון המצב?
 

yu02

New member
על התגובה למציאות הנתונה

בתור מי שמבקש לחיות חיי אמת ויושרה, גם אני מוצא התאמות מסוימות בין מה שכתבתי לבין מה שהוא כתב. אני כמובן מסופק אם הוא היה חותם לדוגמה על "התנכרות הלכתית לאגדה" כבעיה, אולם יש חפיפה בין דבריי לדבריו.
אני לא מחבב את הביטוי התחדשות ההלכה, ונוקט יותר בשפה של "כוונון ההלכה", לאמור: מה שנדרש מאתנו הוא לכוון את ההלכה למקורותיה ומשם להצמיח את דרכי ההתמודדות. הביטוי התחדשות ההלכה נושא בחובו יותר מידי משאלת היבוא של רעיונות חוץ הלכתיים לתוך ההלכה.
נראה לי כי יש שני מסלולים לעשות זאת. ראשון בהם הוא זה שקורא לדברים בשמם. שני בהם הוא מה שנעשה בפועל היום, לאמור: הצהרות דקלרטיביות שמדברות על כך שההלכה שבידינו היא זהה לחלוטין למה שניתן למשה מסיני ופסיקות בפועל שהן מתקדמות מאוד מאוד. זו הדרך בה בחרו רוב פוסקי ההלכה, והם ממשיכים לדבר בשפה מסורתית הנראית קפואה, אך למעשה היא מהפכה של ממש. בתחומים רבים ומגוונים.
 

iricky

New member
לא ברור לי מה פירוש

"פסיקות מתקדמות". מתקדמות - לאן? אמנם בקיאותי בהלכה שואפת לאפס, אבל בתוך עמי אני חי ואיני רואה איזו מהפכה של ממש בתחום ההלכתי. יש באמת כוונונים כאלה ואחרים, אבל אלה מתרחשים ממש בשוליים, ואפשר שהם מחפים על חוסר רצון לעסוק בבעיות הכבדות והמרכזיות, ששם דרושה המהפכה: מעמד האשה, מעמדה ההלכתי של המדינה, בעית השלטון על העם הפלשתינאי (מה עמדתה של ההלכה לגביו), ועוד. וזה קשור כמובן גם לעניין מקורות ההלכה. הרי אין לנו בעניין זה שום מקורות בהלכה הקיימת, משום שההלכה הקיימת כלל אינה מכירה את הבעיות האלה ולא התיחסה אליהן, ובעל כרחנו נדרשת כאן התחדשות הלכתית. התחדשות של ההלכה, לא של התורה, שהרי כל הפתרונות גנוזים בתורה וממנה יש להצמיח את דרכי ההתמודדות, ולא ממקורות ההלכה עצמה.
 

לעווי

New member
הכלת ליבוביץ בציבור הדתי

האם יש מקום להכלת יהודים ליבוביציאניים בחברה הדתית?
האמנם אין מקום ליהדות נטולת דוקטרינות?

בעניין אחר.

בעיניי, ליבוביץ הוא מעין 'מורה נבוכי הזמן' שלנו. אם יום אחד (והוא קרב ובא, אם לא כאן אז בחו"ל), ניאלץ להגן על הדת היהודית בסימפוזיון אתיאיסטי איכותי, ליבוביץ יהווה רשת ביטחון לא אכזב. לאנשים רבים שחוטפים זעזועים אמוניים בעקבות ממצאים ארכיאולוגיים או ביקורת המקרא, אין סיכוי אמיתי לאיתנות רוחנית (לא אפולוגטית) מלבד ליבוביץ. וגם אם יש, ליבוביץ נותן מענה בטוח, עקבי, עקרוני ואלגנטי יותר אשר מסוגל להניח את דעתו של מבקר נוקב.

האין אנחנו אנוסים ללמוד בעיון את ליבוביץ?
 

yu02

New member
לא אני הוא "ועדת הקבלה" של הציבור הדתי

אני לא מבין כל כך את השאלה.
אין ועדת קבלה לחברה הדתית. לא זו בלבד, אלא שגם לא ברור עד תום למה הכוונה יהודים לייבוביציאניים. ועוד יותר – האמנם ניתן לדבר על ההולכים בדרכו של ליבוביץ כנטולים דוקטרינות ?
קיצורו של דבר, מדובר בשאלה סוציולוגית, ואני לא יודע עד תום לענות על שאלות סוציולוגיות.
בעניין אחר:
בלי קשר לשאלה האם אני סובר שתשובותיו של ליבוביץ נכונות או לא – אני חושב שזו אשליה שהוא מעניק איתנות רוחנית ופותר את בעיית הזעזועים האמוניים. נראה לי כי עיקרון "הפרדת הרשויות" שלו הוא יותר מורפיום מרדים מאשר ריפוי המחלה. אפשר לנפנף בטיעון כי התורה אינה ספר היסטוריה והיא לא באה לומר שום דבר היסטורי, ואשר על כן כל תיאוריה היסטורית מנוגדת לה אינה מהווה לגביה מכשול. אולם התורה כן כתובה בשפה היסטורית, וקיומה של יציאת מצרים, תהא תבניתה אשר תהא, היא חלק בלתי נפרד ממנה, וגם כאשר דבר נכתב שלא במטרה היסטורית – בשעה שהוא נוקט בשפה היסטורית חייב להיות קשר מסוים, אפילו רופף, בינו ובין ההיסטוריה. כך שהרשויות אינן מופרדות לחלוטין, ומכאן הטיעון שיש אשליה בציפייה ממשנתו של ליבוביץ לפתור את כל הזעזועים הרוחניים. כדי להדגיש – איני סובר שיש תיאוריה כלשהי שיכולה לפתור את הזעזועים הרוחניים.
 

לעווי

New member
הבעיה הפסיכופיזית

שמעתי פעם שיעור ישן שלך בו אתה ממליץ על ספר אחד בלבד של ליבוביץ - "גוף ונפש, הבעייה הפסיכופיזית" של האוניברסיטה המשודרת.

האם תוכל לשפוך אור על סוגיה סבוכה זו מנקודת מבט אחרת?
 

yu02

New member
על הבחירה החופשית

אני מקווה שלא אמרתי כך, ואם אמרתי כך – טעיתי.
אני בהחלט ממליץ על הספר הזה, אולם לא רק עליו.
טענתו העיקרית של ליבוביץ בתחום זה היא שאין יכולת ראציונלית להוכיח או לשלול את קיומה של הנשמה. אני מזדהה מאוד עם טענה זו.
אולם השאלות המטרידות אותנו היום הן אחרות לגמרי, והן נוגעות לשאלת קיומה של הבחירה החופשית, לאור הגנטיקה, הפסיכותרפיה, הכימיה וכדו'.
בדיוק כתבתי על כך לקראת השבת הקרובה בדף פרשת השבוע "שבתון" ואני מצטט משם את הדברים:
אויבים רבים קמו במשך הדורות לרעיון הבחירה החופשית. הפסיכותרפיה, לדוגמה, טענה בצורתה הגולמית כי התנהגותו של האדם מוכתבת לאור חוויות שעבר בעבר, התת-מודע שלו וכדו', ובדרכו הסירה משקל רב מבחירתו החופשית של האדם; קדמה לה האבולוציה, שטענה בדרכים שונות לכך ששרידות המוטציה היא הערובה לקיומה, ושכל השאר התנדף; בתווך הופיעו תורות היסטוריות שונות, המיוחסות (בטעות) להגל, והם עסקו בחוקים היסטוריים הקובעים את מהלך המאורעות המתרחש לאורך השנים. בצורה אחרת עסקה התיאוריה המרקסיסטית בחוקים כלכליים המעצבים את ההיסטוריה האנושית; כשהתפתחה הפסיכיאטריה, והתברר כי לעתים רבע מיליגרם של ליתיום מאפשר להתמודד עם דיכאון, וכדורים המכילים חומרים כימיים אחרים משנים לחלוטין את תפיסת המציאות של האדם, התעוררו שאלות נכבדות בדבר היחס והמשקל של הבחירה החופשית מול קיומם או חסרונם של חומרים כימיים.
בימינו קמו אתגרים חדשים העומדים בפני רעיון הבחירה החופשית. בראש ובראשונה מדובר בגנטיקה, שנתפשת בטעות כקובעת העיקרית של אופי האדם, בחירותיו, יכולת ההתמודדות שלו עם מצבים משתנים ועוד ועוד. הגנטיקה בהופעתה הראשונית אכן מעוררת שאלות רבות בדבר אחריות האדם למעשיו (עד כמה גנים משפיעים על ההתנהגות ומונעים מהאדם לבחור בדרך אחרת), ובדבר קיומם של תשתיות עמוקות בנפשו של האדם שהן המעצבות העיקריות של התנהגותו, ומכאן לתמיהות מסובכות על האפשרות לשפוט אדם על מעשיו או לבוא אליו בטענות על התנהגויות שונות.
לו כל צרי רעיון הבחירה החופשית היו מבוססים על שקר מוחלט היה קל יותר להתמודד עימם, ולשלול אותם לחלוטין. שקר אין לו רגליים, ואין הוא יכול לחיות בפני עצמו. אולם האתגרים הגדולים קיימים דווקא מול אידיאות שיש בהם גרעין של אמת. אמת הדבר שיש השפעה מסוימת של מאורעות העוברים בחיי האדם על התנהגותו הפסיכולוגית; אמת הדבר שיש כוחות אבולוציוניים מסוימים; אמת הדבר שיש גם כוחות היסטוריים; לא ניתן להכחיש את הפסיכיאטריה; ובעיקר- המדע המודרני זיהה ובצדק את ההשפעה שיש לגנים על התנהגותו של האדם. ניצוצות האמת האלה טעונים בירור עמוק. בצורתם הירודה הם שנותנים את הכוח לאידיאות השקר, המוחקות את האחריות שיש לאדם בהתנהגותו. אולם לאחר בירור אנחנו יכולים לגלות מחדש הן את היכולת העצומה שיש לבחירה החופשית של האדם, ובד בבד להתעצם במידה של חסד ורחמים, ויכולת להכיל התנהגויות אחרות, ולא לשפוט כל הזמן את זולתנו מכוחה של האחריות המוחלטת.
פרשת השבוע שלנו משיבה לבחירה החופשית את עטרת תפארתה. גם לאחר שנחשפים בפנינו כל הכוחות המשפיעים על האדם – עדיין נותרה בעינה קריאת התורה בתחילת פרשתנו להעצים את הבחירה החופשית של האדם, ולהורות כי דברי חז"ל "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" תקפים וקיימים. ביסודו של דבר, גם לחז"ל הייתה משנה מדעית, המתאימה לתקופתם, בדבר השפעה שיש למזל בו נולד האדם על אופיו, והם ידעו היטב על קיומם של כוחות שונים המעצבים את עולמו של האדם. ובכל זאת, הם קבעו בצדק, וקביעה זו נכונה גם היום, שעלינו לצעוד בשני מסלולים.מחד גיסא, להכיר בחסד וברחמים של גורמים חיצוניים המעצבים את מצבו של האדם. מאידך גיסא, להעמיד כעטרת תפארה את הקביעה החד-משמעי, בניסוחו של הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו... ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום..." (הלכות תשובה). ככל שנעצים יותר את עיקרון האחריות לבחירה החופשית כן נממש יותר את צלם האלוקים שבתוכנו, ואת דרכה האמיתית של היהדות.
 
מעמד האשה

שלום לכבוד הרב

כיצד אתה תופס את מעמד האשה ביהדות, ומה דעתך על קריאתו של ליבוביץ לחקיקת הלכה חדשה בעניין זה? האם גם אתה סבור שהאשה בימינו היא יצור השונה במהותו מן האשה המוכרת ע"י ההלכה הקימת?
 

yu02

New member
כמה מילים על מעמד הגבר, והאישה.

פעמים רבות כתבתי כי התורה מלמדת אותנו את המהות הגברית והנשית בשני מקורות שונים, שהם מקבילים וסותרים. ראשון בהם הוא בפרק א של ספר בראשית, בו מתוארים האיש והאישה בשוויון מלא, והכל נאמר בלשון רבים; שני בהם הוא פרק ב של ספר בראשית, שבו קיים הבדל גדול מאוד בין בריאת האיש ובין בריאת האישה.
התורה מלמדת אותנו בדרך זו את האמת המורכבת. יש צדדים בהם זכר ונקבה זהים לחלוטין; יש תחומים שבהם הם שונים לחלוטין. האתגר שעומד בפני חכמי התורה שבעל פה לאורך הדורות הוא לזהות מה שייך לכאן ומה שייך לכאן.
אין ספק כי חלק מסוים של היחס לנשים בהלכה נבע מנסיבות החיים. מהרב אריאל הי"ו שמעתי פעם כי אישה בלי מיקרו, מדיח, מקפיא, מקרר, מים בברזים, טיטולים, מיקסר, תנור, גז בישול ועוד ועוד – אכן הייתה משועבדת לעבודות הבית, ועל כן חלק גדול מאוד ממה שנראה כמהותי לה - נבע בכלל מנסיבות החיים. את אלה צריך לנפות, ולשחרר את הנשים מתפישות שגויות של מהותן. אגב, אותו הדבר יש לעשות לגבי גברים בתחומים אחרים. בד בבד, יש לזכור כי בסופו של הסיפור יישאר אותו הבדל עקרוני בין נשים וגברים, וההלכה תמשיך להביא הבדל זה לידי ביטוי. אולם הוא יהיה מצומצם בהרבה, קשיח פחות, ולא רק בולם אלא גם מעודד "גבריות" ו"נשיות", לפיתוח העולם הרוחני שלנו דווקא על ידי המתח שבין השניים.
 
למעלה