אני לא מסכים
כמעט עם כל דבר שכתבת לגבי הגלות, החל מכך שאני לא בטוח שהיא אכן היתה גלות כמו שאנו נוטים לחשוב על המילה הזו, לא כשהיא התרחשה ויתר על כן בשנים שלאחר מכן (הגירה בשל צרות, בעיקר כלכליות) אני לא בטוח מה הקשר ההיסטורי בין מי שיצא לגלות ובין עם ישראל ההיסטורי, וודאי שאני לא מסכים שצרות הקיום של עם ישראל במשך הדורות נבעו מהיותו ב"גלות". סוף דבר שהגלות וארץ ישראל ביהדות ההיסטורית היא סמל בלבד (כמו הר סיני, כמו ביהמ"ק) והפקעתה מהיות סמל גרידא היא בדיוק מה שחידשה הציונות. אבל לא נכנס לכל זה כאן כי יש כאן מקום לאלף ואחד דיונים עם אלף ואחד בירורים והסתייגויות.
אני רוצה לציין שאינני רואה בהתנהלות הלכתית שונה מקהילה לקהילה דבר בעייתי, אלא להפך מדובר בדבר טבעי מאוד, וזאת בדיוק מפני שמדובר בתורת חיים, שככזו צריכה להשתנות מתנאי חיים אלו לתנאי חיים אלו. אולם, בהינתן שאנשים חיים פחות או יותר באותה מסגרת חברתית ומנהלים חיים הלכתיים נבדלים זהו בהחלט דבר בעייתי, וזאת מפני שהוא מעיד על כך שמדובר בירושה ממערכת הלכתית שפעם היתה תורת חיים והיום היא מוצג מוזיאוני שהנאמנות אליו היא עניין של שמרנות גרידא, וכל מיני שאר מרעין בישין, ולא עניין דתי. לא נראה לי שהחצרות השונות מפרשת על פי דרכה מהי נאמנות לקב"ה, אינני רואה כלל היכן נמצא הקב"ה בעולמם ואינני רואה שום דין וחשבון על השאלה הזו (אינני רואה כמעט דין וחשבון לגבי שום דבר באנומליה החולנית הזו שנקראת העולם החרדי), אלא מה שאני רואה הוא קבוצות שחרדות מטעמים שונים ומשונים לשמור על הקיים בידם. החת"ם סופר לא רוקן את ההבחנה שלי מתוכנה שכן כוונתו בניגוד לדבריך לא היתה טובה: להגן מפני הרפורמה איננה שיקול הלכתי ואיננה ביטוי לנאמנות לעבודת ה'. אוי געוואלד! רפורמה! כאילו הרפורמה היתה הבעיה של היהדות האשכנזית במאה ה-19. הרפורמה היתה ביטוי אחד לבעיה של היהדות האשכנזית במאה ה-19 והחת"ם סופר ביטוי אחר שלה - הבעיה של אובדן כח התורה. באופן אנלוגי: מי שהפתרון שלו לכך שיש זימה באינטרנט הוא לנתק את האנשים מהאינטרנט הוא אולי פותר זמנית את בעית ההחשפות לזימה אבל בהחלט לא נאמר עליו שיש לו כוונות טובות ביחס לעולם האינטרנט. אגב, הרפורמים לפחות אמרו בפה מלא ובכנות מה שהחרדים, ולמעשה רובנו, מבקשים להכחיש: הקיום המודרני הוא בעיה של ממש בשביל היהדות במצבה הקיים! לא בעיה שאפשר להיפטר ממנה אלא בעיה שהופכת את היהדות לדחליל מת. אני אינני רפורמי אבל יש לי הרבה יותר סימפטיה אליו ואל הכנות שלו לחיות את חייו בלי הונאה עצמית מאשר לכל הקשקשנים, שלא לומר השקרנים, שמדברים בשם ה'. אגב, אף שאינני מסכים עם הניתוח של בוזגלו, עם זאת ערכם הגדול דבריו הוא בעיני שהוא בהחלט יוצר שיח כן שכזה - קודם כל בזה שמדובר בשיח אותנטי ביחס לתורה שמשוחרר מכל ההו-הא של השיח , הכל-כך מלאכותי, עמוס לעייפה, מלא בהונאה עצמית, באהבה עצמית, המלא בוורטים על גבי וורטים, של אלו המכנים עצמם דתיים. במובן זה הוא בהחלט שותף לליבוביץ.
המסורתי לא כותב במעשיו את השולחן הערוך מחדש. זאת כל עוד אין גורם שבתודעתו הצורך ההכרחי לכתוב שולחן ערוך שכזה, ר"ל גורם דתי מסוג כלשהו (לאו דווקא אורתודוכסי). פאסיביות לא יכולה לכונן עולם ערכים, ביחוד כאשר מדובר בצורך לעשות שינוי דרסטי בעולם ההלכתי הקיים.
כמעט עם כל דבר שכתבת לגבי הגלות, החל מכך שאני לא בטוח שהיא אכן היתה גלות כמו שאנו נוטים לחשוב על המילה הזו, לא כשהיא התרחשה ויתר על כן בשנים שלאחר מכן (הגירה בשל צרות, בעיקר כלכליות) אני לא בטוח מה הקשר ההיסטורי בין מי שיצא לגלות ובין עם ישראל ההיסטורי, וודאי שאני לא מסכים שצרות הקיום של עם ישראל במשך הדורות נבעו מהיותו ב"גלות". סוף דבר שהגלות וארץ ישראל ביהדות ההיסטורית היא סמל בלבד (כמו הר סיני, כמו ביהמ"ק) והפקעתה מהיות סמל גרידא היא בדיוק מה שחידשה הציונות. אבל לא נכנס לכל זה כאן כי יש כאן מקום לאלף ואחד דיונים עם אלף ואחד בירורים והסתייגויות.
אני רוצה לציין שאינני רואה בהתנהלות הלכתית שונה מקהילה לקהילה דבר בעייתי, אלא להפך מדובר בדבר טבעי מאוד, וזאת בדיוק מפני שמדובר בתורת חיים, שככזו צריכה להשתנות מתנאי חיים אלו לתנאי חיים אלו. אולם, בהינתן שאנשים חיים פחות או יותר באותה מסגרת חברתית ומנהלים חיים הלכתיים נבדלים זהו בהחלט דבר בעייתי, וזאת מפני שהוא מעיד על כך שמדובר בירושה ממערכת הלכתית שפעם היתה תורת חיים והיום היא מוצג מוזיאוני שהנאמנות אליו היא עניין של שמרנות גרידא, וכל מיני שאר מרעין בישין, ולא עניין דתי. לא נראה לי שהחצרות השונות מפרשת על פי דרכה מהי נאמנות לקב"ה, אינני רואה כלל היכן נמצא הקב"ה בעולמם ואינני רואה שום דין וחשבון על השאלה הזו (אינני רואה כמעט דין וחשבון לגבי שום דבר באנומליה החולנית הזו שנקראת העולם החרדי), אלא מה שאני רואה הוא קבוצות שחרדות מטעמים שונים ומשונים לשמור על הקיים בידם. החת"ם סופר לא רוקן את ההבחנה שלי מתוכנה שכן כוונתו בניגוד לדבריך לא היתה טובה: להגן מפני הרפורמה איננה שיקול הלכתי ואיננה ביטוי לנאמנות לעבודת ה'. אוי געוואלד! רפורמה! כאילו הרפורמה היתה הבעיה של היהדות האשכנזית במאה ה-19. הרפורמה היתה ביטוי אחד לבעיה של היהדות האשכנזית במאה ה-19 והחת"ם סופר ביטוי אחר שלה - הבעיה של אובדן כח התורה. באופן אנלוגי: מי שהפתרון שלו לכך שיש זימה באינטרנט הוא לנתק את האנשים מהאינטרנט הוא אולי פותר זמנית את בעית ההחשפות לזימה אבל בהחלט לא נאמר עליו שיש לו כוונות טובות ביחס לעולם האינטרנט. אגב, הרפורמים לפחות אמרו בפה מלא ובכנות מה שהחרדים, ולמעשה רובנו, מבקשים להכחיש: הקיום המודרני הוא בעיה של ממש בשביל היהדות במצבה הקיים! לא בעיה שאפשר להיפטר ממנה אלא בעיה שהופכת את היהדות לדחליל מת. אני אינני רפורמי אבל יש לי הרבה יותר סימפטיה אליו ואל הכנות שלו לחיות את חייו בלי הונאה עצמית מאשר לכל הקשקשנים, שלא לומר השקרנים, שמדברים בשם ה'. אגב, אף שאינני מסכים עם הניתוח של בוזגלו, עם זאת ערכם הגדול דבריו הוא בעיני שהוא בהחלט יוצר שיח כן שכזה - קודם כל בזה שמדובר בשיח אותנטי ביחס לתורה שמשוחרר מכל ההו-הא של השיח , הכל-כך מלאכותי, עמוס לעייפה, מלא בהונאה עצמית, באהבה עצמית, המלא בוורטים על גבי וורטים, של אלו המכנים עצמם דתיים. במובן זה הוא בהחלט שותף לליבוביץ.
המסורתי לא כותב במעשיו את השולחן הערוך מחדש. זאת כל עוד אין גורם שבתודעתו הצורך ההכרחי לכתוב שולחן ערוך שכזה, ר"ל גורם דתי מסוג כלשהו (לאו דווקא אורתודוכסי). פאסיביות לא יכולה לכונן עולם ערכים, ביחוד כאשר מדובר בצורך לעשות שינוי דרסטי בעולם ההלכתי הקיים.