שרשור השאלות לדר' מאיר בוזגלו

6 וארגמן

New member
כעת קראתי את מאמרך לבחינת הפרויקט הלבוביציאני

אני מצטט מסוף מאמרך:

"בנימה אישית אוסיף כי התוודעתי למשנתו של ליבוביץ בשלב קריטי בחיי. אינני יודע היכן הייתי היום בלעדיו. אהבתי את ליבוביץ בחייו וגמעתי בשקיקה את הרצאותיו; לימים אף זכיתי להנחות את מקצתן. בחרתי ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה העברית בזכותו. אלא שברוח דברי אריסטו על אפלטון מורו, מצאתי את עצמי [אמנם] אוהב את ליבוביץ, אך האחריות לגורלה של היהדות ושל העם היושב בציון, אחריות שספגתי מלוא החופן ממנו, חשובה לי יותר".

פיסקה זו בהחלט מתיחסת אל בסיס-שאלתי. עם זאת, אשמח אם תוכל להתיחס ספציפית לאותן נקודות בשאלתי שלא קיבלו מענה לגמרי-ממוקד בפיסקה המצוטטת.

כמו כן, שמתי לב שמאמרך הנ"ל מתיחס כולו לשאלה ג שלי. לאור זאת, אנסח קצת אחרת את שאלה ג: האם פרט לנושאים המשיקים אל יחסי: יהדות, עם-ישראל ומדינת-ישראל, יש נקודות נוספות שבהן אתה רואה את עצמך חלוק על ליבוביץ. הרי תסכים איתי, שליבוביץ לא עסק רק בנושאים הנ"ל, אלא בנושאים רבים נוספים, כגון בסוגיות של היחס לנצרות, הנמקת הרצון, הבעיה הפסיכופיזית, התפתחות ותורשה, וכדומה.
 
מורה גדול

ההופעה של לייבוביץ' בחיי היתה אור גדול. הייתי תלמיד תיכון, והיו לי מורים חשובים אחרים, לייבוביץ' היה מיוד בדרכו. כך, שהיחס שלי אליו אינה ברמה של רעיונות מעניינים, אלא של מחנך גדול.
שתי נקודות מבדילות ביננו. האחת היחס למטאפיזיקה, לייבוביץ' היה פוזטיביסט אנטי-מטאפיזיקאי, ובעצם רוב הדיון היום באמונה הוא אנטי-מטאפיזי. על כך אני חולק. נקודה שניה נוגעת להזנחה שלו את המימדים הפוליטיים של צדק ועזרה לחלשים בתוך הארץ, כמו גם התעלמות משאלות של זהות מזרחית. הדברים קשורים מאוד בהבדלים ביננו בהבנת היהדות.
 

newman10

New member
אפרופו זהות מזרחית

האם אתה חושב שקיים קשר בין הזהות המזרחית של האדם לזהות המסורתית שלו? כוונתי היא, האם המסורתיות כמצב דתי-אמוני "כשר" (להבדיל, נניח, מהרפורמיות) אינה אלא עניין מזרחי שכמעט ולא קיים בחברה, בהגות או באמונה ה"אשכנזית" ?

תודה וכל טוב.
 
רוזנצוויג כמסורתי

רוזנצוייג נשאל פעם אם הוא מניח תפילין וענה "עוד לא", דוח גוטמן מונה ציבור רחב למדי שאינו מזרחי ואשר מגדיר עצמו מסורתי.
 

u r i el

New member
שלום רב.

בשניים מהמאמרים שפורסמו בפורום לקראת ערב אירוח שנערך כאן לכבודך, מופיע הצירוף "רוח היהדות".

במאמרך - 'לבחינתו של הפרויקט הליבוביציאני' אתה כותב : " ... והנה, בדרך כלל הדיון בליבוביץ מתנהל מנקודת מבט פנימית: עמדותיו נבחנות מבחינת הקוהרנטיות שלהן, מצד התאמתן לרוח היהדות וכד'. "

במאמרך האחר - 'המסורתי החדש וההלכה: פנומנולוגיה' אתה כותב : " ... כמו במקרים אחרים דומים, משהו בי נזעק. הזדעקות זו לא היתה כל כך חזקה אילולי לא היתה תוצאה של שני כוחות: כוח אחד הוא אי ההסכמה להלכה זו שנראית לי חוטאת לרוח היהדות, וכוח האחר הוא הכבוד שיש לי למסורת והאהבה העזה לרב עובדיה יוסף".

מהציטוט הראשון משתמע לכאורה ש'רוח היהדות' היא קריטריון "אובייקטיבי" של נקודת מבט פנים-יהודית, מעין קנה מידה מוסכם על הכל לגבי מהי "רוח היהדות" שביחס אליו מתקיים הדיון בליבוביץ, ואילו מהציטוט השני משתמע שאתה מדבר על "רוח היהדות" כפי שהיא נראית לך, ועל סמך הקשר הדברים נראה שהיא אינה זו של הרב עובדיה.

מהי בעיניך "רוח היהדות", ובעיקר למה ?

( שמחתי לראותך בין מדליקי המשואות ביום העצמאות האחרון ).
 
צודק

בהקשר הראשון דנים באפיון של סוג ביקורות של לייבוביץ', כאלה שאומרים שהוא שכח את ארץ ישראל, או מה שנראה למבקר כמהותי. בהקשר השני התחייבתי שאהבת הרע היא עיקר גדול ביהדות. לא כאן המקום לתאר את המרכיבים החשובים ביהדות, הם כוללים מחויבות יוקדת לאמת, מחויבות למצפון, והתנגדות לעבודה והקדשת חיים לכל דבר שאיננו הקב"ה.
 

u r i el

New member
תודה.

משום קוצר היריעה אסתפק בדברים אלה שלך, אם כי אולי תסכים שלפחות חלק מאותם אלמנטים המבטאים לדעתך את "רוח היהדות" קיימים גם בדתות ו/או זרמי מחשבה אחרים ובמובן זה אינם מיוחדים ליהדות דווקא.
להתראות.
 
כחובב-שיר אשמח לדעת עד כמה תזדהה עם האיקו שלי

האיקו:

"שיר מוצלח הוא בסך הכל,
ניסוח קואזי-מתמטי,
של רעיון פילוסופי עמוק".
 

iricky

New member
שלום דר' בוזגלו

במאמרך 'היהודי המסורתי וההלכה' אתה מבקש "לחשוף את היסודות של השקפה עולם המתגבשת בארצנו הקשורה במושג "המסורתי" ". האם אתה רואה בחשיפת יסודות אלה תכלית לעצמה, או אתה רואה בה אמצעי לתכלית אחרת, ואם לתכלית אחרת - מהי אותה תכלית? האם אתה מבקש לגיטימציה דתית מלאה לאותה השקפת עולם ואורח החיים המשתלשל ממנה? או שמא כוונתך להציע אותם (את השקפת העולם ואורח החיים) כתוכן הערכי והמעשי של היהודיות הארץ-ישראלית המודרנית על שלל גווניה וזרמיה, תוכן שליבוביץ הטעים כל כך את חסרונו?
 
הקשבה מכבדת

התכלית הראשונה להקשיב מתוך כבוד לזהות שמשכילים רבים לא ממש מכבדים. במקביל התברר שהדיכוטומיה דתי חילוני טעונה ביקורת, מכאן יש הרואים בזהות זו תקווה לחיינו כאן. וזה הפתיע אותי מאוד. אחד היתרונות שבה היא הגנה בפני הכנעניות ומגמות לבטל את המימד היהודי במדינה. ולהפוך אותנו לישראלים שהמסורת שלהם היא היסטוריה ישראלית.
 

eliyyahu

New member
בוא שמע על שיחה שקשורה אליך

לפני כשלוש שבועות, אתה הוגנבת איכשהו לתוך איזו שיחה שהתקיימה ביני לחבר מאד טוב שלי, אז ניצלתי את ההזדמנות כדי לשאול אותו מה דעתו על התפיסה הפילוסופית שלך על הנאמנות למסורת. הוא ניסה להסביר למה הוא מתקשה לענות, מסיבה לכאורה טכנית, שאותה ניתן לסכם באמירה, שהוא עדין לא הצליח לקבל תשובה ברורה לשאלה: איפה ממוקמת הנאמנות למסורת, על פני ציר הסקאלה שבין קוטב התיאוצנטריות ועד קוטב האנתרופצנטריות.

אמרתי לו: "מה הבעיה, אם מסמנים את הקוטב הראשון בתור 1 ואת הקוטב השני בתור מינוס 1, אז את המסורתיות אפשר פשוט לסמן בתור 0, כלומר, הנאמנות המסורתית היא משהו באמצע שבין התיאוצנטריות לאנתרופצנטריות".

זה לא סיפק אותו. הוא טען שמבחינתו בדיוק פה קבור הכלב: הוא לא מבין מה פירוש להיות באמצע כשמדובר בנושא כזה, אלא אם כן האדם עוד לא החליט. אבל האם באמת ד"ר בוזגלו מניח מראש שכל הנאמנים למסורתם חייבים להיות כאלה הססניים שעוד לא החליטו? אולי יש נאמנים הססניים, אבל האם כל הנאמנים חייבים להיות הססניים בשאלה הנ"ל? בשלב הזה, הציג החבר שלי איזו דוגמה מאד קונקרטית כדי לחדד את הטיעון שלו: האנוסים בספרד, שחלקם עלו על המוקד למען נאמנותם למסורת היהודית, בטח לא היו אנתרופוצנטריים, שהרי הקריבו את חייהם למענה. הדוגמה ההיסטורית הקונקרטית הזאת מוכיחה, שתמיד עלול לצוץ לו רגע האמת שבו הנאמן למסורתו יצטרך להחליט האם הוא יקריב את חייו למען הנאמנות הזאת: אם יחליט שהוא מעדיף את חייו שלו, אז ברור שהוא אנתרופוצנטרי, רק שלגמרי לא היה ברור לחבר שלי האם ד"ר בוזגלו יהיה מוכן להוציא מתוך קבוצת הנאמנים למסורתם את האנוסים בספרד שעלו על המוקד למען הנאמנות הזאת. מצד שני, אם הנאמן למסורתו כן יסכים לעלות על המוקד בשביל נאמנותו, אז זה כבר מקרב אותו בצורה מובהקת לרעיון התיאוצנטרי, לפחות בגירסתו הליבוביצ'יאנית, שבכלל לא נכנסת לשאלות תיאולוגיות (זאת מחמת עיקרון "שלילת התארים" שניתן ע"י הרמב"ם) ורק דורשת נאמנות ליהדות ללא סייג לפי המודל של עקדת יצחק.

ואז, אחרי שנפרדנו והמשכתי להרהר בטיעון שלו, עלה לפתע בראשי איזשהו רעיון מעניין: על פני ציר התיאוצנטריות-אנתרופוצנטריות, שמשתרע בין 1 לבין מינוס 1, אפשר פשוט לסמן את הנאמנות למסורת בתור i (מי שלמד מתמטיקה 5 יחידות יודע על מה אני מדבר). זאת אומרת, שזה לא שהנאמנות היא באמצע הדרך שבין התיאוצנטריות לאנתרופוצנטריות, אלא שזה בכלל לא במימד הזה, אלא במימד אחר. במובן מסויים, הנאמנות למסורת יכולה להכיל בקירבה: הן את האנוסים בספרד, שנאמנותם למסורתם הגיעה עד כדי מוכנותם לעלות על המוקד, ושאותם ניתן אם כן לסמן בתור 1+i; הן מסורתיים הומאניסטים מושבעים, שאותם ניתן אם כן לסמן בתור i-1; והן מסורתיים כאלה שבאמת עדין לא ביררו עם עצמם האם הם תיאוצנטריים או אנתרופוצנטריים, ואז אותם ניתן פשוט לסמן בתור i.

הייתי רוצה לדעת מה אתה אומר על הרעיון הזה. אם אתה דוחה אותו, אז מה היית עונה לחבר שלי?
 
לשמוע עוד

צריך לשמוע יותר על האופן בו ידידך מבחין בין תיאוצנטריות ואנתרופוצנטריות. עם מתן הבהרה עשוי להתגלות שיש הבדל בין מסורתיים. אם מתכוונים בהבחנה תיאוצנטרי ואנתרופוצנטרי להציע את מה שעומד בין דתי וחילוני אז זה עניין אחד, אם משתמשים בזה להבחין בין טיפוסי דתיות (לייבוביץ' חשב שעבודת ה' של ריה"ל, היא עבודת האדם), אז מן הסתם יהיה גיוון. בקיצור צריך לשמוע עוד.
אם אתה מערער על יחסי סדר וכימות בעניין הזה אז כמובן בין מספרים מרוכבים אין יחסי סדר (א' גדול מב'), ואז המשל חביב, אבל אפשר לומר את זה בלי שהדוגמה של מספרים מרוכבים שמוכרת לחלק קטן מבני האדם תפריע.
 
קמצא ובר קמצא, איך מתפרש בעינך כנאמן למסורת

לבין תפיסתו של ישעיהו ליבוביץ' ז"ל?
 

ברנדו11

New member
שלום ד״ר מאיר בוזגלו

שלום,ד״ר מאיר בוזגלו
הנסיון שלך להתמודד עם בעיית הזהות היהודית,בייצוג המסורתים ובזהוים,בנאמנות למסורת ולאבות. הוא בעניי הנסיון המשמעותי ביותר שנעשה בעשרות השנים האחרונות.וזאת משני נימוקים עקריים .א.נסיון זה מתיימר לייצג באופן קונקרטי חתך גדול בציבוריות הישראלית..ב. עמידתך על כך שאין פה כוונה ליצור זרם חדש ביהדות,ובמקביל לא להשתייך לזרמים הכבר קיימים.
וכל זאת מתוך כבוד וענווה כלפי המסורת,כשהזהות מתגבשת תוך כדי התהליך.
במידה ותאור דלעייל מתמצת נכון את עמדתך,חסרה לי בה, היסוד האמוני,הטרצדנטאלי,כתכלית הכל.ז״א הסיבה שהאדם המאמין מוכן למסור את נפשו עליה.ובמילים אחרות איך למנוע מהנאמנות למסורת ולאבות,לגלוש לתפיסה אנתרופולוגית?
אני מסכים לביקורותך על ליבוביץ על כך שהדיכוטומיות שבה נקט מנעו ממנו להתמודד עם המורכבות הזהותית והחברתית בישראל,אך לליבוביץ תרומה חשובה ביותר,בביצור היסוד האמוני של עבודת השם והדבקות בו,כך שאין סיטואציה אפשרית העלולה לערער זאת.
לאחר שהעלת את הנושא למודעות ציבורית,כיצד מתרגמים זאת לשפת המעשה?ז״א בהעדר הסטוריה,אדואולוגית,דתית,וחברתית,וכן בגלל האפיונים של זרם המסורתיים,האם אתה לא חושש מזה שלא ימצאו לה ״לוחמים״ שיציבו את תנועת המסורתים,כגורם משמעותי בגיבוש הזהות היהודית?
האם במחשבה שנייה,כדאי היה למרות הכל, לעשות זאת מתוך האורתודוכסיה,הן בגלל תפקידה ההסטורי,הן בגלל הפלוראליזם החשיבתי הקיים בה,הרי אין בדברים כפי שאתה מציגם כל סתירה ליהדות האורתודוכסית?
״רק חזק ואמץ כי עמך ה׳ אלוהך בכל אשר תלך״.
 
עידכון האתוס עם תרומה אפשרית של המסורת

כתבתי בכוונה את שם הנושא באריכות כדי להדגיש שאינני מטיף למסורת. הריבוי היהודי חשוב לי, הרבה יופי בחילוניות, והרבה יופי בחרדיות, בציונות הדתית, ובמסורתיות.
חשוב לגבש את היופי מכל הזרמים באופן שיהיה קשוב לדאגות הבוערות של החברה הישראלית: מצב החינוך, הפערים החברתיים, ירידה ועוד.
בהינתן שאתה חרדי, השאלה איזה חרדי אתה, ואם את ציונית דתיה, איזו ציונית דתיה את, ואם אתה חילוני איזה חילוני אתה וגם המסורתי, האם אתה צומח מתפתח מעמיק את ההוויה שלך. זה מה שאנחנו מנסים לעשות קבוצה יקרה של חברות וחברים מכל הזרמים היהודים בתנועת תיקון.
 
מספר שאלות

ראשית, חן חן על נכונותך להתארח בפורומנו הצנוע ולהשיב לשאלותינו.
להלן מספר שאלות:

1. האם אתה חושב שהמסורתיות המזרחית היא הדגם הראוי לאימוץ ע"י כלל היהודים, לפחות אלו המצויים בארץ? אני מבין שאינך חפץ להטיף למסורתיות, ועדיין השאלה במקומה עומדת.

2. איך ניתן ליישב בין נאמנות למסורת מחד לבין "עדכונים" שיש, לדעתך, להכניס במסורת? אני לא רואה, למשל, איך ייתכן בעתיד הנראה לעין מניין שיוויוני ("אורתודוקסי") בבית כנסת של מסורתיים-מזרחיים. מניינים כאלו ייתכנו רק בקהילות של אשכנזים-אורתודוקסים-ליברלים. אומנם, יש משהו במסורתיות המזרחית שהוא הרבה יותר נינוח וסובלני לשינויים, אבל לא לשינויים מפליגים כאלו. ניתן אף לומר שאי התעסקות בשאלות גדולות, כמו מעמד האישה, הוא ממהותה של המסורתיות המזרחית (כי היא רק "מתנהלת" ולא פועלת לפי אידאולוגיה מסוימת), ולכן שום שינוי לא צפוי מכיוון זה.

3. לדעתי יש הרבה יותר מכנה משותף בין התפיסה המסורתית שלך לתפיסה הדתית של ליבוביץ. אתה מעלה על נס את מושג הנאמנות - הנאמנות למסורת. אני סבור שמושג זה היה גם בבסיס התפיסה הדתית של ליבוביץ, שלא לומר גם המניע לה. זו למשל הסיבה שליבוביץ שנא שנאת מוות את המשומדים. הוא לא שנא אותם מטעם דתי, אלא משום שהם נחזו בעיניו כבוגדים. לכאורה זו תופעה מוזרה שאדם הגורס שאין ערכים ואמונות 'נכונים יותר' מבחינה אובייקטיבית, ישנא מישהו רק בגלל שהוא קיבל על עצמו ערך ואמונה אחרים. אלא שליבוביץ ראה באותם משומדים כחיילים שערקו לשורות האויב בשעת מלחמה. בוגדים ממש. מכאן אתה למד על המשמעות הגדולה שהוא ייחס לנאמנות. הנאמנות למסורת אבות.
 
כמה הערות

נתחיל מהסוף, אמירה חשובה אחת של לייבוביץ' על מקום החינוך שקיבל בהוויתו, מראה על קשר גדול עם לייבוביץ'. אני מאמין שיש יותר קשר ממה שנראה לעין.
המסורת אינה מנוגדת לשינוי, היא בעצם תנאי לשינוי. שינוי אינו החלפה, אלא כולל גם משהו שנשאר זהה (אדם הופך מחולה לבריא, הוא אותו האדם), התבוננות במסורת מציעה גם שיש לה אמצעים לשנות את עצמה. הילל וכד'. השאלה החשובה היא מה המניע והנימוק בשינוי ובסיגול? אם זה אופנה, להידמות, פחד ממי שלידי, שעלול לגרום לי לשכוח את השליחות שלי, או אולי השינוי הוא כדי להגדיל את אהבת ה' ויראתו. אני כמובן לא עונה בשם כל המסורתיים אלא בשמי בלבד.
המסורתיות בישראל היא האמירה שלאומיות רזה בלבד לא מספיקה לנו. יש עשרות אחוזים מתוך המסורתיים שאינם מעדות המזרח, כך ניתן ללמוד מתודח גוטמן.
 
למעלה