תחזיות עתידיות

[אורחים בפורום]

תחזיות עתידיות

תחזיות עתידיות
האם במצב כזה " 32 מליון בתים פרטיים יזרקו לשוק שמהווה 40 אחוז " על פי המחקר, יוצר מצב שאי אפשר במינימום להניח שתהיה עלית ערך בנכסים שנקנים היום כי השוק יוצף בהיצע ?

 

[Boston Guy]

אי אפשר להניח "במינימום" שום דבר, בלי קשר למאמר ב"גלובס"

תחזיות עתידיות
האם במצב כזה " 32 מליון בתים פרטיים יזרקו לשוק שמהווה 40 אחוז " על פי המחקר, יוצר מצב שאי אפשר במינימום להניח שתהיה עלית ערך בנכסים שנקנים היום כי השוק יוצף בהיצע ?

אי אפשר להניח "במינימום" שום דבר, בלי קשר למאמר ב"גלובס"
מי שלא למד את זה מהתרסקות מחירי הנדל"ן בחלקים גדולים מארה"ב בשנים 2007-2008 - ילמד את זה היטב בהתרסקות המחירים הבאה שתגיע. ואל דאגה -היא תגיע.

ספציפית לגבי המאמר שחלקים ממנו העתקת מ"גלובס": זו דעתו של כותב המאמר - חנן שטיינהארט. האדון שטיינהארט אינו כלכלן (הוא בהכשרתו עורך דין).
האדון שטיינהארט גם אינו חוקר באקדמייה.
מה שהאדון שטיינהארט כן עושה זה להתעסק בהימורים - רק שהוא קורא לזה "השקעה במטבעות קריפטוגרפיים". יעני ביטקוין וחבריו.
כלומר - כל מה שהוא כותב יש לקחת בחשבון שנכתב מתוך פוזיצייה של מי שמאמין שמטבעות וירטואליים ובלוקצ'יין זה העתיד.
ונדל"ן פיזי - מבנה מבטון, מתכת ועץ על חתיכת אדמה - זה ההפך המוחלט ממטבע וירטואלי שכולו בעצם שרשרת של אחדים ואפסים באיזה "ענן אינטרנטי".

די ברור שמי שרוצה להתעשר מעליית ערך של מטבעות קריפטוגרפיים יחפש כל דרך ותירוץ לשכנע אנשים שנתיבי השקעה אחרים הם גרועים.

אז לוקחים ערימה גדולה של מחקרים בנושא הזדקנות האוכלוסייה שנערכו על ידי כל מני גורמים, מערבבים אותם היטב - ובוחרים מתוכם בצורה מגמתית נתונים שמאפשרים לך "לתפור סיפור" שישרת את "מטרת המשורר". אפילו אם המסקנות של אותו סיפור כלל אינן כתובות בשום מקום במחקרים שהכותב לכאורה מצטט.

ספציפית - אם תסתכל בגרף שהאדון שטיינהארט העתיק ממחקר שנעשה על ידי אירגון האומות המאוחדות - הגרף "איפה יש יותר תושבים בגילאי העבודה" - תראה שהגרף הזה למעשה לגמרי סותר את המילים שהוא בחר לצטט (בצורה סלקטיבית) מהמחקרים השונים...
ואם מבינים את התמונה הכוללת (שהכותב אינו טורח להסביר) מבינים שבעצם "הפוך, גוטה, הפוך"...

הקו שמייצג את ארצות הברית בגרף של אירגון האומות המאוחדות מראה בצורה ברורה שלגבי ארצות הברית, שיעור החלק באוכלוסייה שנמצא בגילאי עבודה (באחוזים מתוך כלל האוכלוסייה במדינה) יהיה במגמת עלייה (קלה עד מתונה) בכל תקופת התחזית - כלומר עד שנת 2030.
אז על כמה אנשים בעצם מדובר? זה קל לחשב:
לפי הסטטיסטיקות של "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה" של ארה"ב, בשנת 2018 מספר האנשים בארה"ב שהיו ב"גילאי עבודה" (גילאי 15-64) היה קצת יותר מ 206 מליון אנשים. וזה מתוך האוכלוסייה הכוללת שארה"ב ב 2018 (על פי נתוני אותה ממשלה פדראלית) של 327 מליון איש.
באחוזים - בשנת 2018, כ 63% מאוכלוסיית ארה"ב נמצאה בשכבת "גילאי העבודה".
מכיוון שהגרף מנרמל את השיעור הזה ל 100%, ומראה שבשנת 2030 שיעור האנשים בגילאי עבודה באוכלוסייה יהיה קצת יותר גבוה. לצורך הדיון, נגיד ששיעור החלק באוכלוסייה שנמצא בגילאי עבודה בשנת 2030 יהיה 65%. עלייה צנועה של 2%.
אז על כמה אנשים מדובר?
כדי לדעת את זה, נבדוק מה ההערכות הכי מעודכנות לגבי גודל האוכלוסייה בארה"ב בשנת 2030: בסטטיסטיקות שמפרסם מכון המחקר על שם וולדון קופר שבאוניברסיטת וירג'ינייה, בשנת 2030 יחיו בארה"ב כ 358 מליון איש. כ 30 מליון איש יותר מאשר בשנת 2018.
ואם 65% מהם יהיו ב"גילאי עבודה" - מדובר בכ 233 מליון אנשים.

כלומר - מספר האנשים בגילאי עבודה בארצות הברית לא הולך לקטון בין עכשיו ושנת 2030. להפך - המספר הזה הולך לגדול.
בשנת 2030 יהיו בארצות הברית 27 מליון אנשים בגילאי עבודה יותר ממה שיש בה היום.

אז פתאום - התמונה נראית אחרת לגמרי, לא?
זה לא שכח העבודה בארה"ב הולך להצטמצם כש"הזקנים יצאו לפנסייה".
כח העבודה בארצות הברית הולך לגדול.
על כל 100 זקנים שיצאו לפנסייה (ונגיד ימכרו את הבתים שלהם כדי לעבור לבית זקנים) - יכנסו לכח העבודה 110 אנשים חדשים... שיצטרכו בתים כדי לגור בהם ולגדל בהם משפחות.

אז איך ה"נס" הזה קורה בארצות הברית אבל לא קורה ביפן?
התשובה היא בת מילה אחת: מהגרים.
עשרות ומאות מליוני אנשים בכל העולם: דרום אמריקה, אסייה, אפריקה - וגם אירופה - חולמים להגר לארצות הברית.
ומליונים מהם עושים זאת כל שנה.
ארצות הברית מנפיקה יותר ממליון אשרות הגירה (גרין קארדים) כל שנה. כלומר - יותר ממליון מהגרים חוקיים כל שנה. ועוד מי יודע כמה מהגרים לא חוקיים (ההערכות הן שמדובר בהרבה יותר ממליון כאלה כל שנה).

ה"תחזיות העתידיות" שמר שטיינהארט בחר מתוך הנתונים מתעלמות מנושא ההגירה. למה? כנראה כי זה מקלקל לו את הנראטיב של "ארצות הברית תהיה מוצפת בבתים נטושים".

אבל יש כאן דיסקליימר חשוב: כל מה שנכתב כאן עד עכשיו לא קשור בכלל לעניין "תהיה או לא תהיה עליית ערך בנכסים".
בנכסים - החוק הוא LOCATION, LOCATION, LOCATION.
אם הכלכלה המקומית בעיר \ עיירה \ מחוז טובה - הכל טוב.
לתושבים יש עבודה, לסוחרים יש לקוחות עם ארנקים מלאים, לספקי השרותים יש פרנסה... ומשקיעי הנדל"ן רואים בטוב.

אבל אם הכלכלה המקומית נכנסת לצרות - גם הנדל"ן יהיה בצרות.

כשהתעשייה הכבדה עזבה את מדינת אוהיו ועברה למקסיקו \ סין \ אלאבאמה - נפגע שוק הנדל"ן של קליבלנד. עד היום הוא לא התאושש.

שוק הנדל"ן של העיר רוצ'סטר במדינת ניו יורק לא התאושש אף פעם מההתמוטטות של המעסיקים הגדולים של האזור - חברת קודאק (צילום בפילם) שהתקפלה, חברת זירוקס (צילום מסמכים) שברחה לקונטיקט, חברת בוש+לומב (ציוד אופטי ועדשות) שברחה לניו ג'רסי...

 

[naf86]

בקשר למשפט האחרון

אי אפשר להניח "במינימום" שום דבר, בלי קשר למאמר ב"גלובס"
מי שלא למד את זה מהתרסקות מחירי הנדל"ן בחלקים גדולים מארה"ב בשנים 2007-2008 - ילמד את זה היטב בהתרסקות המחירים הבאה שתגיע. ואל דאגה -היא תגיע.

ספציפית לגבי המאמר שחלקים ממנו העתקת מ"גלובס": זו דעתו של כותב המאמר - חנן שטיינהארט. האדון שטיינהארט אינו כלכלן (הוא בהכשרתו עורך דין).
האדון שטיינהארט גם אינו חוקר באקדמייה.
מה שהאדון שטיינהארט כן עושה זה להתעסק בהימורים - רק שהוא קורא לזה "השקעה במטבעות קריפטוגרפיים". יעני ביטקוין וחבריו.
כלומר - כל מה שהוא כותב יש לקחת בחשבון שנכתב מתוך פוזיצייה של מי שמאמין שמטבעות וירטואליים ובלוקצ'יין זה העתיד.
ונדל"ן פיזי - מבנה מבטון, מתכת ועץ על חתיכת אדמה - זה ההפך המוחלט ממטבע וירטואלי שכולו בעצם שרשרת של אחדים ואפסים באיזה "ענן אינטרנטי".

די ברור שמי שרוצה להתעשר מעליית ערך של מטבעות קריפטוגרפיים יחפש כל דרך ותירוץ לשכנע אנשים שנתיבי השקעה אחרים הם גרועים.

אז לוקחים ערימה גדולה של מחקרים בנושא הזדקנות האוכלוסייה שנערכו על ידי כל מני גורמים, מערבבים אותם היטב - ובוחרים מתוכם בצורה מגמתית נתונים שמאפשרים לך "לתפור סיפור" שישרת את "מטרת המשורר". אפילו אם המסקנות של אותו סיפור כלל אינן כתובות בשום מקום במחקרים שהכותב לכאורה מצטט.

ספציפית - אם תסתכל בגרף שהאדון שטיינהארט העתיק ממחקר שנעשה על ידי אירגון האומות המאוחדות - הגרף "איפה יש יותר תושבים בגילאי העבודה" - תראה שהגרף הזה למעשה לגמרי סותר את המילים שהוא בחר לצטט (בצורה סלקטיבית) מהמחקרים השונים...
ואם מבינים את התמונה הכוללת (שהכותב אינו טורח להסביר) מבינים שבעצם "הפוך, גוטה, הפוך"...

הקו שמייצג את ארצות הברית בגרף של אירגון האומות המאוחדות מראה בצורה ברורה שלגבי ארצות הברית, שיעור החלק באוכלוסייה שנמצא בגילאי עבודה (באחוזים מתוך כלל האוכלוסייה במדינה) יהיה במגמת עלייה (קלה עד מתונה) בכל תקופת התחזית - כלומר עד שנת 2030.
אז על כמה אנשים בעצם מדובר? זה קל לחשב:
לפי הסטטיסטיקות של "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה" של ארה"ב, בשנת 2018 מספר האנשים בארה"ב שהיו ב"גילאי עבודה" (גילאי 15-64) היה קצת יותר מ 206 מליון אנשים. וזה מתוך האוכלוסייה הכוללת שארה"ב ב 2018 (על פי נתוני אותה ממשלה פדראלית) של 327 מליון איש.
באחוזים - בשנת 2018, כ 63% מאוכלוסיית ארה"ב נמצאה בשכבת "גילאי העבודה".
מכיוון שהגרף מנרמל את השיעור הזה ל 100%, ומראה שבשנת 2030 שיעור האנשים בגילאי עבודה באוכלוסייה יהיה קצת יותר גבוה. לצורך הדיון, נגיד ששיעור החלק באוכלוסייה שנמצא בגילאי עבודה בשנת 2030 יהיה 65%. עלייה צנועה של 2%.
אז על כמה אנשים מדובר?
כדי לדעת את זה, נבדוק מה ההערכות הכי מעודכנות לגבי גודל האוכלוסייה בארה"ב בשנת 2030: בסטטיסטיקות שמפרסם מכון המחקר על שם וולדון קופר שבאוניברסיטת וירג'ינייה, בשנת 2030 יחיו בארה"ב כ 358 מליון איש. כ 30 מליון איש יותר מאשר בשנת 2018.
ואם 65% מהם יהיו ב"גילאי עבודה" - מדובר בכ 233 מליון אנשים.

כלומר - מספר האנשים בגילאי עבודה בארצות הברית לא הולך לקטון בין עכשיו ושנת 2030. להפך - המספר הזה הולך לגדול.
בשנת 2030 יהיו בארצות הברית 27 מליון אנשים בגילאי עבודה יותר ממה שיש בה היום.

אז פתאום - התמונה נראית אחרת לגמרי, לא?
זה לא שכח העבודה בארה"ב הולך להצטמצם כש"הזקנים יצאו לפנסייה".
כח העבודה בארצות הברית הולך לגדול.
על כל 100 זקנים שיצאו לפנסייה (ונגיד ימכרו את הבתים שלהם כדי לעבור לבית זקנים) - יכנסו לכח העבודה 110 אנשים חדשים... שיצטרכו בתים כדי לגור בהם ולגדל בהם משפחות.

אז איך ה"נס" הזה קורה בארצות הברית אבל לא קורה ביפן?
התשובה היא בת מילה אחת: מהגרים.
עשרות ומאות מליוני אנשים בכל העולם: דרום אמריקה, אסייה, אפריקה - וגם אירופה - חולמים להגר לארצות הברית.
ומליונים מהם עושים זאת כל שנה.
ארצות הברית מנפיקה יותר ממליון אשרות הגירה (גרין קארדים) כל שנה. כלומר - יותר ממליון מהגרים חוקיים כל שנה. ועוד מי יודע כמה מהגרים לא חוקיים (ההערכות הן שמדובר בהרבה יותר ממליון כאלה כל שנה).

ה"תחזיות העתידיות" שמר שטיינהארט בחר מתוך הנתונים מתעלמות מנושא ההגירה. למה? כנראה כי זה מקלקל לו את הנראטיב של "ארצות הברית תהיה מוצפת בבתים נטושים".

אבל יש כאן דיסקליימר חשוב: כל מה שנכתב כאן עד עכשיו לא קשור בכלל לעניין "תהיה או לא תהיה עליית ערך בנכסים".
בנכסים - החוק הוא LOCATION, LOCATION, LOCATION.
אם הכלכלה המקומית בעיר \ עיירה \ מחוז טובה - הכל טוב.
לתושבים יש עבודה, לסוחרים יש לקוחות עם ארנקים מלאים, לספקי השרותים יש פרנסה... ומשקיעי הנדל"ן רואים בטוב.

אבל אם הכלכלה המקומית נכנסת לצרות - גם הנדל"ן יהיה בצרות.

כשהתעשייה הכבדה עזבה את מדינת אוהיו ועברה למקסיקו \ סין \ אלאבאמה - נפגע שוק הנדל"ן של קליבלנד. עד היום הוא לא התאושש.

שוק הנדל"ן של העיר רוצ'סטר במדינת ניו יורק לא התאושש אף פעם מההתמוטטות של המעסיקים הגדולים של האזור - חברת קודאק (צילום בפילם) שהתקפלה, חברת זירוקס (צילום מסמכים) שברחה לקונטיקט, חברת בוש+לומב (ציוד אופטי ועדשות) שברחה לניו ג'רסי...

בקשר למשפט האחרון
כן, חברות הענק האלו סגרו ואוכלוסית העיר ירדה מאז 1950.
אבל, יש עוד מעסיקים גדולים באזור שכן מושכים אוכלוסיה משכילה/איכותית.
&nbsp
הנה מה שהסבירו לי. כשהחברות האלו התמוטטו, העובדים המשכילים/איכותיים נשארו באזור כי היו עבודות אחרות. העניים בעיר לא יכלו להרשות לעצמם לעזוב. הרבה ממעמד הביניים כן עזבו. אז רוצ'סטר היא יותר עיר קוטבית עם הרבה משכילים מצד אחד, והרבה עניים מצד שני.
המעסיק הכי גדול בעיר זאת אוניברסיטת רוצ'סטר. יש להם בית ספר לרפואה/אחיות ורשת מרפאות/בתי חולים. אז הרבה אנשים שעוברים לאזור האם אנשים יותר משכילים שבאים נגיד לעבוד בבית חולים או לעשות דוקטורט. אנשים כאלה גרים בשכונות הטובות יותר ברוצ'סטר ובפרברים של רוצ'סטר. המחירים באזורים האלו יציבים/מטפסים בעיקביות. אוניברסיטת רוצ'סטר זה לא משהו שיעברו למקום אחר.
&nbsp

 

[Boston Guy]

כתושב המקום אתה יודע - העשירים והמשכילים גרים בעיירות שליד

בקשר למשפט האחרון
כן, חברות הענק האלו סגרו ואוכלוסית העיר ירדה מאז 1950.
אבל, יש עוד מעסיקים גדולים באזור שכן מושכים אוכלוסיה משכילה/איכותית.
&nbsp
הנה מה שהסבירו לי. כשהחברות האלו התמוטטו, העובדים המשכילים/איכותיים נשארו באזור כי היו עבודות אחרות. העניים בעיר לא יכלו להרשות לעצמם לעזוב. הרבה ממעמד הביניים כן עזבו. אז רוצ'סטר היא יותר עיר קוטבית עם הרבה משכילים מצד אחד, והרבה עניים מצד שני.
המעסיק הכי גדול בעיר זאת אוניברסיטת רוצ'סטר. יש להם בית ספר לרפואה/אחיות ורשת מרפאות/בתי חולים. אז הרבה אנשים שעוברים לאזור האם אנשים יותר משכילים שבאים נגיד לעבוד בבית חולים או לעשות דוקטורט. אנשים כאלה גרים בשכונות הטובות יותר ברוצ'סטר ובפרברים של רוצ'סטר. המחירים באזורים האלו יציבים/מטפסים בעיקביות. אוניברסיטת רוצ'סטר זה לא משהו שיעברו למקום אחר.
&nbsp

כתושב המקום אתה יודע - העשירים והמשכילים גרים בעיירות שליד
כמו העיירה שבה אתה גר, למשל.

דבר דומה קרה בעיר שבה נמצאת האוניברסיטה שהבת שלי לומדת בה כיום.
גם היא עיר תעשייתית שהתעשייה ברחה ממנה והשאירה מאחוריה עיר עוני, פשע ורשע - שבתוכה יש לפחות 3 מוסדות לימוד אקדמאיים מהוללים ובעלי שם, ועוד לפחות 5 מוסדות לימוד אקדמאים קטנים יותר.
אז הבת שלי חיה שם בדיוק כמו שאמרו לנו כשהסתכלנו בזמנו באוניברסיטת רוצ'סטר - חיים בתוך הקמפוס, ואם יוצאים מהקמפוס יש כיוונים שלשם ממש לא כדאי ללכת, ובשעות הלילה רצוי לקחת UBER כדי להגיע לכל מקום שהוא יותר מ 5 דקות הליכה מהקמפוס.

כשהבת שלי הייתה צריכה שם דיור בקייץ (עבדה כעוזרת מחקר בזמן החופש) היא גרה כמה שבועות בחדר ב AIR B&B - ואז גיליתי שניתן להשיג שם חדר ב 20$ ללילה... ואם לוקחים שבוע מלא - זה עולה 100$ לשבוע.
יצא לי לתקשר עם בעל הבית שם, וגיליתי שהוא בעצם בעל הבית של כל הרחוב שבו הייתה הדירה - הוא קנה שם שורה שלמה של TRIPLE DECKERS (כ 10 בניינים) ברחוב שנמצא בין שתי אוניברסיטאות גדולות - ושילם בכולל על כל הרחוב פחות ממה ששכן שלי דורש עכשיו על דירת 2 חדרי שינה ברחוב שלנו...

מה שהבחור הזה (קוראים לו ישו, דרך אגב...) עשה זה לשפץ את הבניינים האלו במו ידיו, והוא הפך כל בניין לבניין אירוח של 10-12 חדרים.
התקין מנעולים אלקטרוניים עם בקרה מרחוק לכל חדר, טלויזייה במעגל סגור בכניסה לכל בניין ובחדרי המדרגות, אינטרקומים וכיוצ"ב -
והוא מתפרנס מניהול של ה"בית מלון" הזה.

 

[naf86]

לא רק בעיירות ליד

כתושב המקום אתה יודע - העשירים והמשכילים גרים בעיירות שליד
כמו העיירה שבה אתה גר, למשל.

דבר דומה קרה בעיר שבה נמצאת האוניברסיטה שהבת שלי לומדת בה כיום.
גם היא עיר תעשייתית שהתעשייה ברחה ממנה והשאירה מאחוריה עיר עוני, פשע ורשע - שבתוכה יש לפחות 3 מוסדות לימוד אקדמאיים מהוללים ובעלי שם, ועוד לפחות 5 מוסדות לימוד אקדמאים קטנים יותר.
אז הבת שלי חיה שם בדיוק כמו שאמרו לנו כשהסתכלנו בזמנו באוניברסיטת רוצ'סטר - חיים בתוך הקמפוס, ואם יוצאים מהקמפוס יש כיוונים שלשם ממש לא כדאי ללכת, ובשעות הלילה רצוי לקחת UBER כדי להגיע לכל מקום שהוא יותר מ 5 דקות הליכה מהקמפוס.

כשהבת שלי הייתה צריכה שם דיור בקייץ (עבדה כעוזרת מחקר בזמן החופש) היא גרה כמה שבועות בחדר ב AIR B&B - ואז גיליתי שניתן להשיג שם חדר ב 20$ ללילה... ואם לוקחים שבוע מלא - זה עולה 100$ לשבוע.
יצא לי לתקשר עם בעל הבית שם, וגיליתי שהוא בעצם בעל הבית של כל הרחוב שבו הייתה הדירה - הוא קנה שם שורה שלמה של TRIPLE DECKERS (כ 10 בניינים) ברחוב שנמצא בין שתי אוניברסיטאות גדולות - ושילם בכולל על כל הרחוב פחות ממה ששכן שלי דורש עכשיו על דירת 2 חדרי שינה ברחוב שלנו...

מה שהבחור הזה (קוראים לו ישו, דרך אגב...) עשה זה לשפץ את הבניינים האלו במו ידיו, והוא הפך כל בניין לבניין אירוח של 10-12 חדרים.
התקין מנעולים אלקטרוניים עם בקרה מרחוק לכל חדר, טלויזייה במעגל סגור בכניסה לכל בניין ובחדרי המדרגות, אינטרקומים וכיוצ"ב -
והוא מתפרנס מניהול של ה"בית מלון" הזה.

לא רק בעיירות ליד
אלא בשכונות ספיציות ברוצ'סטר עצמה.
העיירות שצמודות לרוצ'סטר, כמו המקום בו אני גר הן עם מערכת חינוך מעולות. לכן ברגע שיש ילדים, מי שיכול עובר לשם.
אבל ברוצ'סטר עצמה יש שכונות איכותיות שמושכות אוכלוסיה משכילה ואיכותית. מחירי הבתים שם מאוד יציבים (גם במשבר של 2008) וקל מאוד למצוא שם דיירים איכותיים. אז שכונה אחת היא באזור האוניברסיטה של רוצ'סטר (בצד המזרחי של הנהר). שם גרים המון סטודנטים או אקדמאים בלי ילדים שרוצים לחיות במרחק הליכה מהאוניברסיטה/בית החולים. עוד אזור הוא האזור של המוזיאונים. זה מקום מלא במוזיאונים, בתי קפה, מסעדות, ברים, בתים היסטוריים ועוד. שם גרים המון צעירים שרוצים אווירה של עיר וחיי לילה. יש שם בתים מאוד יקרים יחסית לאזור. בתים שם עולים מאות אלפי דולרים, ואנשים משלמים שם שכירות הרבה יותר יקרה.
&nbsp
הרבה משקיעים ישראלים באים לרוצ'סטר. אני יושב איתם מידי פעם על קפה ומנסה להסביר להם למה זה לא רעיון טוב לקנות בית ב-50 אלף דולר ודרומה בשכונת עוני. השכונות עוני ברוצ'סטר מאוד קשות ובעיתיות. אבל מי שיכול להשקיע בשכונות הטובות ברוצ'סטר, עם נגיד סדר גודל של מעל 100 אלף דולר ליחידת דיור, ימצא השקעות מאוד יציבות עם דיירים איכותיים. לנו יש דייר שעובד כפרופסור למתמטיקה. היה לנו דיירת שעבדה על הדוקטורט שלה. היו לנו דיירים שעובדים במעבדות, רפואה או אקדמיה. אלא דיירים שמרוויחים מספיק לשלם 1,500 דולר לחודש שכירות בלי בעיה ולא הורסים את הבית.
&nbsp
הנקודה שלי היא שהעיר די עברה את העידן של זירוקס וקודאק (שאגב, עדיין קיימים רק קטנים יותר לעומת העבר). העוגן עכשיו זה אוניברסיטת רוצ'סטר וכל הנלווה אליהם (בית חולים, מרפאות, בית ספר לרפואה/אחיות וכו') ועוד מוסדות אקדמיה ובריאות. יש עוד חברות גדולות באזור כמו פייצ'קס (משכורות וכו'), האריס (ציוד רדיו), ווגמנס, סות'רלנד (שירות לקוחות בטלפון).
&nbsp
$20 ללילה נשמע לי זול בצורה מחשידה. פה המחירים באזורים הנורמלים הם יותר באזור ה-$60-$100 ללילה. אבל הישו הזה כנראה הצליח לארגן קומבינה ששילב קנייה במחיר טוב, חיסכון בשיפוצים ואז חלוקה להמון חדרים קטנים. אני לא בטוח שמשהו כזה היה מקבל פה את האישורים מהעירייה.
זה מזכיר לי בית מלון שנשארתי בו במנהטן - YOTEL. זאת חברה בריטית שעושה בתי מלון עם חדרים קטנים(מספיק למיטה, מקלחת), שירות עצמי לצ'ק אין ועוד דרכים לחסוך בכסף/מקום/משאבים.
&nbsp

 

[נתן90]

נהנתי לקרוא את תגובתך

אי אפשר להניח "במינימום" שום דבר, בלי קשר למאמר ב"גלובס"
מי שלא למד את זה מהתרסקות מחירי הנדל"ן בחלקים גדולים מארה"ב בשנים 2007-2008 - ילמד את זה היטב בהתרסקות המחירים הבאה שתגיע. ואל דאגה -היא תגיע.

ספציפית לגבי המאמר שחלקים ממנו העתקת מ"גלובס": זו דעתו של כותב המאמר - חנן שטיינהארט. האדון שטיינהארט אינו כלכלן (הוא בהכשרתו עורך דין).
האדון שטיינהארט גם אינו חוקר באקדמייה.
מה שהאדון שטיינהארט כן עושה זה להתעסק בהימורים - רק שהוא קורא לזה "השקעה במטבעות קריפטוגרפיים". יעני ביטקוין וחבריו.
כלומר - כל מה שהוא כותב יש לקחת בחשבון שנכתב מתוך פוזיצייה של מי שמאמין שמטבעות וירטואליים ובלוקצ'יין זה העתיד.
ונדל"ן פיזי - מבנה מבטון, מתכת ועץ על חתיכת אדמה - זה ההפך המוחלט ממטבע וירטואלי שכולו בעצם שרשרת של אחדים ואפסים באיזה "ענן אינטרנטי".

די ברור שמי שרוצה להתעשר מעליית ערך של מטבעות קריפטוגרפיים יחפש כל דרך ותירוץ לשכנע אנשים שנתיבי השקעה אחרים הם גרועים.

אז לוקחים ערימה גדולה של מחקרים בנושא הזדקנות האוכלוסייה שנערכו על ידי כל מני גורמים, מערבבים אותם היטב - ובוחרים מתוכם בצורה מגמתית נתונים שמאפשרים לך "לתפור סיפור" שישרת את "מטרת המשורר". אפילו אם המסקנות של אותו סיפור כלל אינן כתובות בשום מקום במחקרים שהכותב לכאורה מצטט.

ספציפית - אם תסתכל בגרף שהאדון שטיינהארט העתיק ממחקר שנעשה על ידי אירגון האומות המאוחדות - הגרף "איפה יש יותר תושבים בגילאי העבודה" - תראה שהגרף הזה למעשה לגמרי סותר את המילים שהוא בחר לצטט (בצורה סלקטיבית) מהמחקרים השונים...
ואם מבינים את התמונה הכוללת (שהכותב אינו טורח להסביר) מבינים שבעצם "הפוך, גוטה, הפוך"...

הקו שמייצג את ארצות הברית בגרף של אירגון האומות המאוחדות מראה בצורה ברורה שלגבי ארצות הברית, שיעור החלק באוכלוסייה שנמצא בגילאי עבודה (באחוזים מתוך כלל האוכלוסייה במדינה) יהיה במגמת עלייה (קלה עד מתונה) בכל תקופת התחזית - כלומר עד שנת 2030.
אז על כמה אנשים בעצם מדובר? זה קל לחשב:
לפי הסטטיסטיקות של "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה" של ארה"ב, בשנת 2018 מספר האנשים בארה"ב שהיו ב"גילאי עבודה" (גילאי 15-64) היה קצת יותר מ 206 מליון אנשים. וזה מתוך האוכלוסייה הכוללת שארה"ב ב 2018 (על פי נתוני אותה ממשלה פדראלית) של 327 מליון איש.
באחוזים - בשנת 2018, כ 63% מאוכלוסיית ארה"ב נמצאה בשכבת "גילאי העבודה".
מכיוון שהגרף מנרמל את השיעור הזה ל 100%, ומראה שבשנת 2030 שיעור האנשים בגילאי עבודה באוכלוסייה יהיה קצת יותר גבוה. לצורך הדיון, נגיד ששיעור החלק באוכלוסייה שנמצא בגילאי עבודה בשנת 2030 יהיה 65%. עלייה צנועה של 2%.
אז על כמה אנשים מדובר?
כדי לדעת את זה, נבדוק מה ההערכות הכי מעודכנות לגבי גודל האוכלוסייה בארה"ב בשנת 2030: בסטטיסטיקות שמפרסם מכון המחקר על שם וולדון קופר שבאוניברסיטת וירג'ינייה, בשנת 2030 יחיו בארה"ב כ 358 מליון איש. כ 30 מליון איש יותר מאשר בשנת 2018.
ואם 65% מהם יהיו ב"גילאי עבודה" - מדובר בכ 233 מליון אנשים.

כלומר - מספר האנשים בגילאי עבודה בארצות הברית לא הולך לקטון בין עכשיו ושנת 2030. להפך - המספר הזה הולך לגדול.
בשנת 2030 יהיו בארצות הברית 27 מליון אנשים בגילאי עבודה יותר ממה שיש בה היום.

אז פתאום - התמונה נראית אחרת לגמרי, לא?
זה לא שכח העבודה בארה"ב הולך להצטמצם כש"הזקנים יצאו לפנסייה".
כח העבודה בארצות הברית הולך לגדול.
על כל 100 זקנים שיצאו לפנסייה (ונגיד ימכרו את הבתים שלהם כדי לעבור לבית זקנים) - יכנסו לכח העבודה 110 אנשים חדשים... שיצטרכו בתים כדי לגור בהם ולגדל בהם משפחות.

אז איך ה"נס" הזה קורה בארצות הברית אבל לא קורה ביפן?
התשובה היא בת מילה אחת: מהגרים.
עשרות ומאות מליוני אנשים בכל העולם: דרום אמריקה, אסייה, אפריקה - וגם אירופה - חולמים להגר לארצות הברית.
ומליונים מהם עושים זאת כל שנה.
ארצות הברית מנפיקה יותר ממליון אשרות הגירה (גרין קארדים) כל שנה. כלומר - יותר ממליון מהגרים חוקיים כל שנה. ועוד מי יודע כמה מהגרים לא חוקיים (ההערכות הן שמדובר בהרבה יותר ממליון כאלה כל שנה).

ה"תחזיות העתידיות" שמר שטיינהארט בחר מתוך הנתונים מתעלמות מנושא ההגירה. למה? כנראה כי זה מקלקל לו את הנראטיב של "ארצות הברית תהיה מוצפת בבתים נטושים".

אבל יש כאן דיסקליימר חשוב: כל מה שנכתב כאן עד עכשיו לא קשור בכלל לעניין "תהיה או לא תהיה עליית ערך בנכסים".
בנכסים - החוק הוא LOCATION, LOCATION, LOCATION.
אם הכלכלה המקומית בעיר \ עיירה \ מחוז טובה - הכל טוב.
לתושבים יש עבודה, לסוחרים יש לקוחות עם ארנקים מלאים, לספקי השרותים יש פרנסה... ומשקיעי הנדל"ן רואים בטוב.

אבל אם הכלכלה המקומית נכנסת לצרות - גם הנדל"ן יהיה בצרות.

כשהתעשייה הכבדה עזבה את מדינת אוהיו ועברה למקסיקו \ סין \ אלאבאמה - נפגע שוק הנדל"ן של קליבלנד. עד היום הוא לא התאושש.

שוק הנדל"ן של העיר רוצ'סטר במדינת ניו יורק לא התאושש אף פעם מההתמוטטות של המעסיקים הגדולים של האזור - חברת קודאק (צילום בפילם) שהתקפלה, חברת זירוקס (צילום מסמכים) שברחה לקונטיקט, חברת בוש+לומב (ציוד אופטי ועדשות) שברחה לניו ג'רסי...

נהנתי לקרוא את תגובתך
לא אסכים עמך לגבי הסיומת בעניין קליבלנד, לגבי ערים אחרות אני פחות מכיר את הסיפור שלהם אבל זה ש 100 שנה אחורה האזור נהנה מצמיחה בכל קנה מידה לא מהווה מדד שלילי למצבה כיום, אתה חוטא לאמת כאשר אתה מודד אותה מה היתה 100 שנה אחורה. ולא רלוונטי למדד ערים ע"פ מדד תעשיה שאיננו דומננטי כיום בכלכלה האמריקאית.
תבחן את מטרו קליבלנד מה חלקה בכלכלה האמריקאית העכשווית לדוגמא תחום הבריאות המהווה היום חמישית מהתוצר האמריקאי או כלכלת השירותים וכדו,

אם מטרופלין משום מה עדיין נישען על כלכלה שזזה לסין אסכים איתך קליבלנד דווקא התמודדה יפה עם המעבר לכלכלה עכשווית
כיום מטרופלין קליבלנד כבר מספר עשורים לא נישען על תעשייה כבדה. עם מגמת צמיחה מרשימה אשר דווקא נהנת מעלויות נדלן נמוכים ומושגים.

ראה כתבה מקומית בעניין הכלכלה של מטרו קליבלנד.

https://www.cleveland.com/business/2018/09/cleveland_economy_outpaces_cin.html

 

[Boston Guy]

מגמת צמיחה מרשימה? הגרף אומר אחרת...

נהנתי לקרוא את תגובתך
לא אסכים עמך לגבי הסיומת בעניין קליבלנד, לגבי ערים אחרות אני פחות מכיר את הסיפור שלהם אבל זה ש 100 שנה אחורה האזור נהנה מצמיחה בכל קנה מידה לא מהווה מדד שלילי למצבה כיום, אתה חוטא לאמת כאשר אתה מודד אותה מה היתה 100 שנה אחורה. ולא רלוונטי למדד ערים ע"פ מדד תעשיה שאיננו דומננטי כיום בכלכלה האמריקאית.
תבחן את מטרו קליבלנד מה חלקה בכלכלה האמריקאית העכשווית לדוגמא תחום הבריאות המהווה היום חמישית מהתוצר האמריקאי או כלכלת השירותים וכדו,

אם מטרופלין משום מה עדיין נישען על כלכלה שזזה לסין אסכים איתך קליבלנד דווקא התמודדה יפה עם המעבר לכלכלה עכשווית
כיום מטרופלין קליבלנד כבר מספר עשורים לא נישען על תעשייה כבדה. עם מגמת צמיחה מרשימה אשר דווקא נהנת מעלויות נדלן נמוכים ומושגים.

ראה כתבה מקומית בעניין הכלכלה של מטרו קליבלנד.

https://www.cleveland.com/business/2018/09/cleveland_economy_outpaces_cin.html

מגמת צמיחה מרשימה? הגרף אומר אחרת...
אחד הדברים שמשקיע נדל"ן מחפש באזור השקעה זה מגמת גידול של מספר האנשים שרוצים לגור שם.
שני הגרפים שמצורפים כאן מראים את המצב בקליבלנד - ובאזור המטרופוליטני שסביבה.
גרף אחד מספר את הביפור העצוב של העיר קליבלנד עצמה - הגרף מראה תקופה של יותר מ 200 שנה, אבל רואים בבירור את הקריסה של תשתית התעסוקה של העיר בגיזרת סוף שנות ה 50 של המאה הקודמת, ובעקבות זה - את הנטישה ההמונית של העיר.
בין 1960 ושנת 2000 אוכלוסיית העיר נחתכה לחצי ממה שהייתה בשיא. כלומר - העיר חצי ננטשה. פלא שמחירי הנדל"ן בה נפלו לריצפה?

אבל זה לא נגמר שם. אמנם קצב הבריחה ההיסטרית מהעיר ירד (כל מי שיכול היה לברוח - כבר ברח...) - אבל העיר ממשיכה להתכווץ. גם בעשור הנוכחי.
הנתונים בגרף השני מתארים את התקופה של 1995 עד שנת 2016. ורואים שקליבלנד העיר ב 2015 איבדה יותר מ 20% מהתושבים שהיו בה בשנת 1995.

ה"תירוץ" הכי נפוץ אצל תגרני הנדל"ן שמוכרים לישראלים בתים בקליבלנד הוא "קליבלנד אמנם מתכווצת - כי כולם עוברים לערים שלידה באזור המטרופוליטני שבהן איכות החיים יותר טובה".
אז בא הגרף השני ומנתץ את התאורייה הזו לפירורים קטנים - כי הוא מצייר גם את הגרפים של כל אותן "ערים יותר טובות מסביב", ומראה שהן לא גדלו במילימטר מבחינת מספר האוכלוסין בעשורים האחרונים. להפך - הן מתכווצות גם כן.
אמנם לא בקצב של קליבלנד עצמה.
הן לא ירדו ב 20% במשך 20 שנה.
אבל אי אפשר להתווכח עם העובדות: הקו של כל אחת ואחת מהן נמצא במגמת ירידה.

נתן - אני סיפרת לנו שאתה מושקע עד הצוואר באזור קליבלנד. ולפני כ 5 חדשים כתבת כאן שאתה מנסה למכור פורטפוליו של 12 בתים פרטיים שיש לך שם, ושאתה מעוניין לעשות זאת תוך 30-45 יום - כלומר רצית להפטר מהם עד אמצע יולי, גג.
אנחנו באמצע אוקטובר עכשיו.
הצלחת למכור את כל 12 הנכסים במססגרת הזמן שרצית?
קיבלת את הסכום שתכננת לקבל?

 

[naf86]

זה נראה כאילו הקריסה של התעשיה

מגמת צמיחה מרשימה? הגרף אומר אחרת...
אחד הדברים שמשקיע נדל"ן מחפש באזור השקעה זה מגמת גידול של מספר האנשים שרוצים לגור שם.
שני הגרפים שמצורפים כאן מראים את המצב בקליבלנד - ובאזור המטרופוליטני שסביבה.
גרף אחד מספר את הביפור העצוב של העיר קליבלנד עצמה - הגרף מראה תקופה של יותר מ 200 שנה, אבל רואים בבירור את הקריסה של תשתית התעסוקה של העיר בגיזרת סוף שנות ה 50 של המאה הקודמת, ובעקבות זה - את הנטישה ההמונית של העיר.
בין 1960 ושנת 2000 אוכלוסיית העיר נחתכה לחצי ממה שהייתה בשיא. כלומר - העיר חצי ננטשה. פלא שמחירי הנדל"ן בה נפלו לריצפה?

אבל זה לא נגמר שם. אמנם קצב הבריחה ההיסטרית מהעיר ירד (כל מי שיכול היה לברוח - כבר ברח...) - אבל העיר ממשיכה להתכווץ. גם בעשור הנוכחי.
הנתונים בגרף השני מתארים את התקופה של 1995 עד שנת 2016. ורואים שקליבלנד העיר ב 2015 איבדה יותר מ 20% מהתושבים שהיו בה בשנת 1995.

ה"תירוץ" הכי נפוץ אצל תגרני הנדל"ן שמוכרים לישראלים בתים בקליבלנד הוא "קליבלנד אמנם מתכווצת - כי כולם עוברים לערים שלידה באזור המטרופוליטני שבהן איכות החיים יותר טובה".
אז בא הגרף השני ומנתץ את התאורייה הזו לפירורים קטנים - כי הוא מצייר גם את הגרפים של כל אותן "ערים יותר טובות מסביב", ומראה שהן לא גדלו במילימטר מבחינת מספר האוכלוסין בעשורים האחרונים. להפך - הן מתכווצות גם כן.
אמנם לא בקצב של קליבלנד עצמה.
הן לא ירדו ב 20% במשך 20 שנה.
אבל אי אפשר להתווכח עם העובדות: הקו של כל אחת ואחת מהן נמצא במגמת ירידה.

נתן - אני סיפרת לנו שאתה מושקע עד הצוואר באזור קליבלנד. ולפני כ 5 חדשים כתבת כאן שאתה מנסה למכור פורטפוליו של 12 בתים פרטיים שיש לך שם, ושאתה מעוניין לעשות זאת תוך 30-45 יום - כלומר רצית להפטר מהם עד אמצע יולי, גג.
אנחנו באמצע אוקטובר עכשיו.
הצלחת למכור את כל 12 הנכסים במססגרת הזמן שרצית?
קיבלת את הסכום שתכננת לקבל?

זה נראה כאילו הקריסה של התעשיה
השפיעה רבות על ה-Rust Belt.
אז אני מסתכל על הדמוגרפיה של אזור בשני מקומות, העיר הראשית והמחוז. אם האוכלוסיה של העיר הראשית יורדת אבל המחוז יציב/עולה, זה יכול להעיד בריחה מהעיר ומעבר לפריפרייה. אבל אם גם המחוז יורד, זה אומר שכל האזור בצרה.
&nbsp
אתה הבאת את קילבלנד כדוגמא. (ניקח את 1950, 1980, 2010 להראות מגמה)
1950 - 914,808
1980 - 573,822
2010 - 396,815
&nbsp
כלומר רואים פה התרסקות של העיר.
נסתכל על המחוז (Cuyahoga County)
1950 - 1,389,532
1980 - 1,498,400
2010 - 1,280,122
&nbsp
אז בעוד שהעיר עצמה איבדה כ-518 אלף איש, המחוז עצמו איבד רק כ-109 אלף איש. פארמה הרוויחה כ-50 אלף תושבים(28 אלף ל-78 אלף), Strongsville הרוויחו 40 אלף תושבים. עוד כמה ערים הרוויחו בין 1950 ל-2010 אוכלוסיה. אז זה נראה שחלק מהאובדן של קליבלנד הלך לערי הפריפרייה, אבל האזור כולו ירד.
&nbsp
נסתכל על עוד ערים(1950 מול 2010) -
באפלו ניו יורק ירד מ-580 אלף ל-256 אלף.
דטרויט ירד מ-1.8 מיליון ל-672 אלף
פיטסבורג ירד מ-676 אלף ל-301 אלף.
סינסנטי ירד מ-500 אלף ל-302 אלף.
ועוד ועוד..
&nbsp
כמובן בחלקן אפשר להסביר בעובדה שאנשים עברו לפריפרייה. לכן צריך להסתכל על איזה ערים הרוויחו, ואולי שם שווה להשקיע.
&nbsp
ניקח את העיר שלי, רוצ'סטר ניו יורק:
1950 - 332,488
1980 - 241,741
2010 - 210,565
&nbsp
העיר הפסידה בערך שליש מהאוכלוסיה (קליבלנד איבדו 56% באותו תקופה).
אבל אם מסתכלים על המחוז (מונרו):
1950 - 487,632
1980 - 702,238
2010 - 744,344
האוכלוסיה של המחוז עלתה בצורה ניכרת בתקופה הזאת.
העיירה בו אני גר (ברייטון), עלה מ-18 אלף ב1950 ל-36 אלף כיום. העיירה די מלאה (כלומר אין מקום להתרחב), אז כל פעם שבית עולה למכירה, במיוחד באזור מרכזי הוא נחטף מהר. לפיטספורד השכנה יש נתונים יותר מרשימים - עלייה מ-9 אלף ל-29 אלף. יש עוד ערים באזור שעלו בכ-20 אלף תושבים באותה תקופה, אבל GREECE הרשימה ממעבר של עיר בגודל של 25 אלף ל-96 אלף.
אז במקרה שלנו, אנשים בהחלט ברחו מהעיר רוצ'סטר ועברו לפריפרייה. כפי שכתבתי מקודם, ברוצ'סטר יש המון אזורים עניים עם בתים נטושים ובלי הרבה ביקוש, ל"כיסים" או אזורים מאוד ספציפיים שמושך אוכלוסיה מאוד איכותית/אקדמאית שלרוב הם צעירים אקדמאיים שלא מוכנים עדיין לבית עם גינה וגדר לבנה.
&nbsp
&nbsp
ישראלים רואים ערים/אזורים שיכול להיות שיש עליהם כתבות שהם מתפתחים, ולא מבינים שזה בעיקר באזורים מאוד ספציפיים באזור. הם רואים בית ב-30 אלף דולר, ולא מבינים שזה בשכונת עוני חצי נטושה. מגיע ישראלי שכן חוקר את האזור, יותר איפה לקנות בית בנגיד 100 אלף דולר, עושה השקעה יציבה ומספר לאחרים. אנשים שומעים על ההשקעה ולא מבינים שחייבים להשקיע באותו אזור (או אזור דומה) ובית במרחק של כמה רחובות בלבד יכול להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[Boston Guy]

כמו בכל דבר, העניין נתון במידה רבה לפרשנות של הנתונים.

זה נראה כאילו הקריסה של התעשיה
השפיעה רבות על ה-Rust Belt.
אז אני מסתכל על הדמוגרפיה של אזור בשני מקומות, העיר הראשית והמחוז. אם האוכלוסיה של העיר הראשית יורדת אבל המחוז יציב/עולה, זה יכול להעיד בריחה מהעיר ומעבר לפריפרייה. אבל אם גם המחוז יורד, זה אומר שכל האזור בצרה.
&nbsp
אתה הבאת את קילבלנד כדוגמא. (ניקח את 1950, 1980, 2010 להראות מגמה)
1950 - 914,808
1980 - 573,822
2010 - 396,815
&nbsp
כלומר רואים פה התרסקות של העיר.
נסתכל על המחוז (Cuyahoga County)
1950 - 1,389,532
1980 - 1,498,400
2010 - 1,280,122
&nbsp
אז בעוד שהעיר עצמה איבדה כ-518 אלף איש, המחוז עצמו איבד רק כ-109 אלף איש. פארמה הרוויחה כ-50 אלף תושבים(28 אלף ל-78 אלף), Strongsville הרוויחו 40 אלף תושבים. עוד כמה ערים הרוויחו בין 1950 ל-2010 אוכלוסיה. אז זה נראה שחלק מהאובדן של קליבלנד הלך לערי הפריפרייה, אבל האזור כולו ירד.
&nbsp
נסתכל על עוד ערים(1950 מול 2010) -
באפלו ניו יורק ירד מ-580 אלף ל-256 אלף.
דטרויט ירד מ-1.8 מיליון ל-672 אלף
פיטסבורג ירד מ-676 אלף ל-301 אלף.
סינסנטי ירד מ-500 אלף ל-302 אלף.
ועוד ועוד..
&nbsp
כמובן בחלקן אפשר להסביר בעובדה שאנשים עברו לפריפרייה. לכן צריך להסתכל על איזה ערים הרוויחו, ואולי שם שווה להשקיע.
&nbsp
ניקח את העיר שלי, רוצ'סטר ניו יורק:
1950 - 332,488
1980 - 241,741
2010 - 210,565
&nbsp
העיר הפסידה בערך שליש מהאוכלוסיה (קליבלנד איבדו 56% באותו תקופה).
אבל אם מסתכלים על המחוז (מונרו):
1950 - 487,632
1980 - 702,238
2010 - 744,344
האוכלוסיה של המחוז עלתה בצורה ניכרת בתקופה הזאת.
העיירה בו אני גר (ברייטון), עלה מ-18 אלף ב1950 ל-36 אלף כיום. העיירה די מלאה (כלומר אין מקום להתרחב), אז כל פעם שבית עולה למכירה, במיוחד באזור מרכזי הוא נחטף מהר. לפיטספורד השכנה יש נתונים יותר מרשימים - עלייה מ-9 אלף ל-29 אלף. יש עוד ערים באזור שעלו בכ-20 אלף תושבים באותה תקופה, אבל GREECE הרשימה ממעבר של עיר בגודל של 25 אלף ל-96 אלף.
אז במקרה שלנו, אנשים בהחלט ברחו מהעיר רוצ'סטר ועברו לפריפרייה. כפי שכתבתי מקודם, ברוצ'סטר יש המון אזורים עניים עם בתים נטושים ובלי הרבה ביקוש, ל"כיסים" או אזורים מאוד ספציפיים שמושך אוכלוסיה מאוד איכותית/אקדמאית שלרוב הם צעירים אקדמאיים שלא מוכנים עדיין לבית עם גינה וגדר לבנה.
&nbsp
&nbsp
ישראלים רואים ערים/אזורים שיכול להיות שיש עליהם כתבות שהם מתפתחים, ולא מבינים שזה בעיקר באזורים מאוד ספציפיים באזור. הם רואים בית ב-30 אלף דולר, ולא מבינים שזה בשכונת עוני חצי נטושה. מגיע ישראלי שכן חוקר את האזור, יותר איפה לקנות בית בנגיד 100 אלף דולר, עושה השקעה יציבה ומספר לאחרים. אנשים שומעים על ההשקעה ולא מבינים שחייבים להשקיע באותו אזור (או אזור דומה) ובית במרחק של כמה רחובות בלבד יכול להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

כמו בכל דבר, העניין נתון במידה רבה לפרשנות של הנתונים.
נתן התלונן, בהודעה שהוא כתב, "למה משווים את קלילנד של היום לקליבלנד של לפני 100 שנה - זה לא רלוונטי". הוא בעצם התכוון לקליבלנד של לפני 70 שנה (תחילת שנות ה 50, והפריחה של ה"בום" של הפרוספריטי שאחרי מלחמת העולם השנייה).

אתה התייחסת לגידול באוכלוסייה במחוז מונרו בין 1950 ל 2010 - כי המספרים האלו מסתדרים עם המסר שאתה רוצה להעביר (שהאזור הוא "יציב ובמגמת גדילה").
אני מסתכל על טווח זמן קצת יותר קטן - רק 40 שנה אחורה.
אז הנתונים שאתה עצמך נתת - נתוני מפקד האוכלוסין הרישמי של ממשלת ארה"ב, מראים שבין שנת 1980 לשנת 2010 אוכלוסיית המחוז גדלה בפחות מ 6%. בפרק זמן של 30 שנה.
אבל מה קרה מאז שנת 2010?
בין שנת 2010 ושנת 2018 לכאורה היינו יכולים לצפות לגידול באוכלוסיית האזור - יען כי כלכלת ארצות הברית הייתה בתהליך של יציאה ממיתון ושיפור קונסיסטנטי במשך כל התקופה, והאזור לטענתך יציב או עולה.

אבל במציאות - אוכלוסיית מחוז מונרו בשנת 2018 כללה 742,474 תושבים.
כלומר - ב 8 השנים בין 2010 ו 2018 מחוז מונרו איבד כ 2,000 תושבים.

פחות או יותר כל אחת מהעיירות שאת שמן ציינת - כולל העיירה ברייטון שבה אתה גר - איבדו מספר קטן של תושבים בין 2010 ו 2018. לא מדובר ב"בריחה המונית" בסגנון מפולת כלכלית - אני מנחש שמדובר שם יותר על אנשים שיצאו לפנסייה והחליטו לעבור דירה למקום שבו בחורף הקור קצת פחות מכאיב בעצמות הזקנות שלהם... המבוססים יותר מביניהם לא מכרו את הבית אלא הפכו ל SNOWBIRDS (כלומר מחלקים את זמנם חצי בחצי בין הצפון לדרום), והבית שלהם במונרו קאונטי עומד 7-8 חדשים בשנה ריק. אלו שלא יכלו להרשות את זה לעצמם מכרו את הרכוש אצלכם ועברו למגורי קבע בדרום החם.

אז מנקודת המבט שלך האזור הוא "יציב/עולה", ומנקודת המבט שלי האזור הוא "יציב/יורד".
ואלו אינם הבדלים סמאנטיים בלבד.
שנינו מסכימים שנכון להיום האזור די יציב. בעיקר בגלל מוסדות האקדמייה בעלי השם שמבטיחים קהל של סטודנטים וסגל אקדמאי.
כשמדובר על נכס נדל"ן איכותי באזור שנחשב טוב - פחות או יותר על כל תושב שעוזב מגיע מישהו שיחליף אותו.
מנקודת המבט של בעלות על "נכס מניב" - שממוקם במקום "נכון" - אני מסכים איתך שזה מסמן שסביר מאוד ש"תהיה פרנסה".
אבל תשואה בנדל"ן באה משני מקורות: הכנסה משכירות ועליית ערך הנדל"ן. והמגמה שמשתקפת מהמספרים שעליהם דיברתי - לדעתי אין יותר מדי סיכוי לעליית ערך משמעותית של נכס כזה בטווח של 5-10 שנים.

 

[naf86]

2018 זאת הערכה, לא נתונים רשמיים

כמו בכל דבר, העניין נתון במידה רבה לפרשנות של הנתונים.
נתן התלונן, בהודעה שהוא כתב, "למה משווים את קלילנד של היום לקליבלנד של לפני 100 שנה - זה לא רלוונטי". הוא בעצם התכוון לקליבלנד של לפני 70 שנה (תחילת שנות ה 50, והפריחה של ה"בום" של הפרוספריטי שאחרי מלחמת העולם השנייה).

אתה התייחסת לגידול באוכלוסייה במחוז מונרו בין 1950 ל 2010 - כי המספרים האלו מסתדרים עם המסר שאתה רוצה להעביר (שהאזור הוא "יציב ובמגמת גדילה").
אני מסתכל על טווח זמן קצת יותר קטן - רק 40 שנה אחורה.
אז הנתונים שאתה עצמך נתת - נתוני מפקד האוכלוסין הרישמי של ממשלת ארה"ב, מראים שבין שנת 1980 לשנת 2010 אוכלוסיית המחוז גדלה בפחות מ 6%. בפרק זמן של 30 שנה.
אבל מה קרה מאז שנת 2010?
בין שנת 2010 ושנת 2018 לכאורה היינו יכולים לצפות לגידול באוכלוסיית האזור - יען כי כלכלת ארצות הברית הייתה בתהליך של יציאה ממיתון ושיפור קונסיסטנטי במשך כל התקופה, והאזור לטענתך יציב או עולה.

אבל במציאות - אוכלוסיית מחוז מונרו בשנת 2018 כללה 742,474 תושבים.
כלומר - ב 8 השנים בין 2010 ו 2018 מחוז מונרו איבד כ 2,000 תושבים.

פחות או יותר כל אחת מהעיירות שאת שמן ציינת - כולל העיירה ברייטון שבה אתה גר - איבדו מספר קטן של תושבים בין 2010 ו 2018. לא מדובר ב"בריחה המונית" בסגנון מפולת כלכלית - אני מנחש שמדובר שם יותר על אנשים שיצאו לפנסייה והחליטו לעבור דירה למקום שבו בחורף הקור קצת פחות מכאיב בעצמות הזקנות שלהם... המבוססים יותר מביניהם לא מכרו את הבית אלא הפכו ל SNOWBIRDS (כלומר מחלקים את זמנם חצי בחצי בין הצפון לדרום), והבית שלהם במונרו קאונטי עומד 7-8 חדשים בשנה ריק. אלו שלא יכלו להרשות את זה לעצמם מכרו את הרכוש אצלכם ועברו למגורי קבע בדרום החם.

אז מנקודת המבט שלך האזור הוא "יציב/עולה", ומנקודת המבט שלי האזור הוא "יציב/יורד".
ואלו אינם הבדלים סמאנטיים בלבד.
שנינו מסכימים שנכון להיום האזור די יציב. בעיקר בגלל מוסדות האקדמייה בעלי השם שמבטיחים קהל של סטודנטים וסגל אקדמאי.
כשמדובר על נכס נדל"ן איכותי באזור שנחשב טוב - פחות או יותר על כל תושב שעוזב מגיע מישהו שיחליף אותו.
מנקודת המבט של בעלות על "נכס מניב" - שממוקם במקום "נכון" - אני מסכים איתך שזה מסמן שסביר מאוד ש"תהיה פרנסה".
אבל תשואה בנדל"ן באה משני מקורות: הכנסה משכירות ועליית ערך הנדל"ן. והמגמה שמשתקפת מהמספרים שעליהם דיברתי - לדעתי אין יותר מדי סיכוי לעליית ערך משמעותית של נכס כזה בטווח של 5-10 שנים.

2018 זאת הערכה, לא נתונים רשמיים
צריך לחכות למפקד של 2020 כדי לראות מה באמת קרה בעשור האחרון.
&nbsp
הנה הסבר אפשרי - בין 2010-2018, העיר רוצ'סטר איבד כ-4 אלף תושבים. מנגד, המחוז כולו איבד 2 אלף תושבים. כלומר רוב המחוז עלה, וכמעט קיזז את האובדן של רוצ'סטר.
יש אזורים שעלו בתקופה הזאת (וובסטר, הנרייטה), אבל רוב הערים נשארו אותו דבר או ירדו אולי באחוז.
&nbsp
אז כאמור לארה"ב יש צמיחה כלכלית. ההרגשה בשטח פה זה מי שמרחיב את העסקים זה בעיקר אוניברסיטת רוצ'סטר. אז יכול להיות שהצמיחה גורם לאנשים עניים לסוף סוף להרשות לעצמם לעבור למקום אחר, ומצד שני, אקדמאים/צעירים עוברים פנימה.
לכן יכול להיות משפחה ענייה של 6 נפשות שיוצאת מהאזור, ואילו זוג אקדמים שבאו לדוקטורט נכנסים לאזור. זה תחלופה שלילית של 4 נפשות, אבל מחליף את סגנון האוכלוסיה. האזורים העניים בעיר נפגעים ממשפחות שיוצאות, ואילו האזורים הטובים בעיר נהנים מעליית מחירים ושכירות.
&nbsp
עליית ערך הנדל"ן מתבטאת בעיקר באזורים האיכותיים. מי שקונה בית ב-30 אלף דולר, לא יכול לצפות שזה פתאום יקפוץ ל-60 אלף.
אנחנו עשינו לאחרונה משכנתאות חדשות, ובתהליך עשו לנו הערכות לבתים. הבתים עלו בערך של 2-4% לשנה מאז שרכשנו אותם (או במצטבר של 8-20% ב-5 שנים). לא משהו מטורף, אבל בהחלט יציב.
&nbsp
&nbsp

 

[צבי ליך]

My 5 cents regarding up-state

2018 זאת הערכה, לא נתונים רשמיים
צריך לחכות למפקד של 2020 כדי לראות מה באמת קרה בעשור האחרון.
&nbsp
הנה הסבר אפשרי - בין 2010-2018, העיר רוצ'סטר איבד כ-4 אלף תושבים. מנגד, המחוז כולו איבד 2 אלף תושבים. כלומר רוב המחוז עלה, וכמעט קיזז את האובדן של רוצ'סטר.
יש אזורים שעלו בתקופה הזאת (וובסטר, הנרייטה), אבל רוב הערים נשארו אותו דבר או ירדו אולי באחוז.
&nbsp
אז כאמור לארה"ב יש צמיחה כלכלית. ההרגשה בשטח פה זה מי שמרחיב את העסקים זה בעיקר אוניברסיטת רוצ'סטר. אז יכול להיות שהצמיחה גורם לאנשים עניים לסוף סוף להרשות לעצמם לעבור למקום אחר, ומצד שני, אקדמאים/צעירים עוברים פנימה.
לכן יכול להיות משפחה ענייה של 6 נפשות שיוצאת מהאזור, ואילו זוג אקדמים שבאו לדוקטורט נכנסים לאזור. זה תחלופה שלילית של 4 נפשות, אבל מחליף את סגנון האוכלוסיה. האזורים העניים בעיר נפגעים ממשפחות שיוצאות, ואילו האזורים הטובים בעיר נהנים מעליית מחירים ושכירות.
&nbsp
עליית ערך הנדל"ן מתבטאת בעיקר באזורים האיכותיים. מי שקונה בית ב-30 אלף דולר, לא יכול לצפות שזה פתאום יקפוץ ל-60 אלף.
אנחנו עשינו לאחרונה משכנתאות חדשות, ובתהליך עשו לנו הערכות לבתים. הבתים עלו בערך של 2-4% לשנה מאז שרכשנו אותם (או במצטבר של 8-20% ב-5 שנים). לא משהו מטורף, אבל בהחלט יציב.
&nbsp
&nbsp

My 5 cents regarding up-state
1. לא מעט תושבי ניו יורק בעלי הכנסה גבוהה "יהגרו" לצרכי מס לסטייטס בלי מס הכנסה (עד הרפורמה הזדכו על המס לסטייט בדו"ח הפדראלי. כבר לא).
באזורי יוקרה זה עלול להשפיע על נתוני המפקד.
ברמת הסטייט, זה ישפיע על גביית המס.
&nbsp
2. קואמו החיל rent control אגרסיבי במדינת ניו יורק.
אזורים זולים עם אוכלוסיית רווחה לא בנויים לרגולציה של מנהטן. ברגע שהדיירים ובתי המשפט יתאפסו על השינויים, פינוי של דייר שלא משלם ייקח הרבה יותר זמן מבעבר (ברמה של חצי שנה, כמו במנהטן), ויהיה הרבה יותר משתלם לדיירים לא לשלם. גם הרווחה תתערב פחות (כי אם אין פינוי, אז למה לשלם?).
מה יקרה עם הדיירים האלה? אם יהיו מקומות עבודה שייקחו אותם, אז חלק אולי ייצאו לעבוד (שכר המינימום ממשיך לעלות בניו יורק. זה סימן שאלה אם יהיו יותר מקומות תעסוקה).
השאר לא יילכו לשום מקום. הם יחיו בחינם (או בשכר דירה סמלי) בבתים שהבעלים ינטשו, והאזורים האלה יתדרדרו עד לשינוי הרגולטורי הבא (דיור ציבורי, או הקלות ב-rent control). כמובן שערך הנכסים האלה ייצנח, ואיתו גם גביית הארנונה מהם.
&nbsp
3. באזורים של דיירים טובים המצב לא יהיה כל כך חמור, אבל יחסי הכוחות כן ישתנו. כבר היום אי אפשר להעלות שכר דירה כמו פעם.
במקביל, מישהו יצטרך לכסות על הארנונה שהנכסים הנטושים לא ישלמו. אני בספק כמה כסף יהיה לסטייט כדי להשלים את החסר (ראו סעיף 1 לעיל).
זה ייפול על יתר הבתים בעיר ובקאונטי.
&nbsp
4. כדאי לזכור שבתי חולים ואוניברסיטאות מאד תלויי רגולציה (שלא לדבר על סגל בכיר, שמוסדות בסטייטס בלי מס הכנסה, יותר אטרקטיביים עבורו מאז הרפורמה).
בעיניי תלות גבוהה ברגולציה זה סיכון. קשה לי לראות איך אפשר להתעלם מהסיכון הזה אחרי 3 השנים האחרונות.
&nbsp
&nbsp
*** בוסטון- דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אם מסתכלים על הגרפים בעיניים ישראליות (כלומר- מימין לשמאל, במקום משמאל לימין), תגלה שהאוכלוסיה דווקא גדלה

מעבר לזה, קליבלנד זה כדאי. אמרו את זה הרבה פעמים בטון סמכותי, ולכן זה נכון

.

 

[naf86]

תגובה

My 5 cents regarding up-state
1. לא מעט תושבי ניו יורק בעלי הכנסה גבוהה "יהגרו" לצרכי מס לסטייטס בלי מס הכנסה (עד הרפורמה הזדכו על המס לסטייט בדו"ח הפדראלי. כבר לא).
באזורי יוקרה זה עלול להשפיע על נתוני המפקד.
ברמת הסטייט, זה ישפיע על גביית המס.
&nbsp
2. קואמו החיל rent control אגרסיבי במדינת ניו יורק.
אזורים זולים עם אוכלוסיית רווחה לא בנויים לרגולציה של מנהטן. ברגע שהדיירים ובתי המשפט יתאפסו על השינויים, פינוי של דייר שלא משלם ייקח הרבה יותר זמן מבעבר (ברמה של חצי שנה, כמו במנהטן), ויהיה הרבה יותר משתלם לדיירים לא לשלם. גם הרווחה תתערב פחות (כי אם אין פינוי, אז למה לשלם?).
מה יקרה עם הדיירים האלה? אם יהיו מקומות עבודה שייקחו אותם, אז חלק אולי ייצאו לעבוד (שכר המינימום ממשיך לעלות בניו יורק. זה סימן שאלה אם יהיו יותר מקומות תעסוקה).
השאר לא יילכו לשום מקום. הם יחיו בחינם (או בשכר דירה סמלי) בבתים שהבעלים ינטשו, והאזורים האלה יתדרדרו עד לשינוי הרגולטורי הבא (דיור ציבורי, או הקלות ב-rent control). כמובן שערך הנכסים האלה ייצנח, ואיתו גם גביית הארנונה מהם.
&nbsp
3. באזורים של דיירים טובים המצב לא יהיה כל כך חמור, אבל יחסי הכוחות כן ישתנו. כבר היום אי אפשר להעלות שכר דירה כמו פעם.
במקביל, מישהו יצטרך לכסות על הארנונה שהנכסים הנטושים לא ישלמו. אני בספק כמה כסף יהיה לסטייט כדי להשלים את החסר (ראו סעיף 1 לעיל).
זה ייפול על יתר הבתים בעיר ובקאונטי.
&nbsp
4. כדאי לזכור שבתי חולים ואוניברסיטאות מאד תלויי רגולציה (שלא לדבר על סגל בכיר, שמוסדות בסטייטס בלי מס הכנסה, יותר אטרקטיביים עבורו מאז הרפורמה).
בעיניי תלות גבוהה ברגולציה זה סיכון. קשה לי לראות איך אפשר להתעלם מהסיכון הזה אחרי 3 השנים האחרונות.
&nbsp
&nbsp
*** בוסטון- דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אם מסתכלים על הגרפים בעיניים ישראליות (כלומר- מימין לשמאל, במקום משמאל לימין), תגלה שהאוכלוסיה דווקא גדלה

מעבר לזה, קליבלנד זה כדאי. אמרו את זה הרבה פעמים בטון סמכותי, ולכן זה נכון

.

תגובה
1. לא נראה לי שזה רלוונטי לאזור שלנו. אמנם יש כמה בעלי הון באזור שלנו, אבל זה לא מנהטן/המפטונס. הכנסה גבוהה פה זה שכר רעב בעיר ניו יורק.
&nbsp
נכון, יש חוקים חדשים. ממה שאני רואה, ההשפעה שלהם עלי היא מינורית. הדיירים/אזורים בהם אני משקיע הם לא רווחה. הצורך בפינוי כמעט אפסי. אנשים באזורים כאלה לא יכולים להסתכן עם פינוי כי זה כאב ראש משפטי, דופק את הקרדיט וכו'. כן, יהיו אזורים ברוצ'סטר שבהחלט יש דיירים שלא משלמים ובתים נטושים, אבל זה אזורים שאני אפילו לא אכנס ברכב ממוגן.
&nbsp
אוניברסיטת רוצ'סטר היא מוסד פרטי שהוקמה ב-1850 עם תקציב שנתי (2018) של 2.5 מליארד דולר (בערך במקום ה-45 בארה"ב). הרבה מהתקציב הזה (910 מליון) הולכים לבית חולים. כלומר לא מדובר על מוסד נזקק שכל רגולציה קטנה יכולה למוטט אותה, אלא על מוסד שקיים המון זמן, ויהיה קיים המון זמן. לכן אני רואה את זה כעוגן בעיר.

 

[צבי ליך]

אשרי המאמין

תגובה
1. לא נראה לי שזה רלוונטי לאזור שלנו. אמנם יש כמה בעלי הון באזור שלנו, אבל זה לא מנהטן/המפטונס. הכנסה גבוהה פה זה שכר רעב בעיר ניו יורק.
&nbsp
נכון, יש חוקים חדשים. ממה שאני רואה, ההשפעה שלהם עלי היא מינורית. הדיירים/אזורים בהם אני משקיע הם לא רווחה. הצורך בפינוי כמעט אפסי. אנשים באזורים כאלה לא יכולים להסתכן עם פינוי כי זה כאב ראש משפטי, דופק את הקרדיט וכו'. כן, יהיו אזורים ברוצ'סטר שבהחלט יש דיירים שלא משלמים ובתים נטושים, אבל זה אזורים שאני אפילו לא אכנס ברכב ממוגן.
&nbsp
אוניברסיטת רוצ'סטר היא מוסד פרטי שהוקמה ב-1850 עם תקציב שנתי (2018) של 2.5 מליארד דולר (בערך במקום ה-45 בארה"ב). הרבה מהתקציב הזה (910 מליון) הולכים לבית חולים. כלומר לא מדובר על מוסד נזקק שכל רגולציה קטנה יכולה למוטט אותה, אלא על מוסד שקיים המון זמן, ויהיה קיים המון זמן. לכן אני רואה את זה כעוגן בעיר.

אשרי המאמין
1. זה לא עניין רק של בעלי הון ממנהטן. בשנת 2015 במדינת ניו יורק 3.4 מיליון תושבים הצהירו על SALT בסכום ממוצע של $15,000.
גם ברמת ההיגיון הפשוט- מדינות עם מסים גבוהים נהיו מעט פחות תחרותיות ביחס למצב הישן.
במיוחד עבור בעלי הכנסות גבוהות.
זה כולל רופאים, מרצים, וכו'. טקסס (למשל) נהייתה יותר כדאית עבורם.
אז נכון- לא תהיה נהירה המונית החוצה, אבל בטווח הארוך ההשלכות של ביטול ה-SALT יכולות להתברר כמשמעותיות עבור מדינות עם מיסוי גבוה.
&nbsp
2. חוקית, הגבילו לך את העלאת שכר הדירה. ברוב המקומות עדיין אין אכיפה, אבל זה עניין של זמן. מאזן הכוחות השתנה.
בעלי הבתים באזורים שאתה לא נכנס אליהם עם רכב ממוגן, משלמים היום ארנונה בגובה X. אם ערך הנכסים שלהם יירד, העירייה תגבה מהם פחות ארנונה. העירייה והקאונטי יצטרכו להשלים את המימון החסר מאיפה שהוא. זה יבוא מהאזורים הטובים יותר.
&nbsp
3. השכלה גבוהה ובריאות סופר תלויים ברגולציה, ובאוניברסיטת רוצ'סטר יודעים את זה מצויין:
https://www.rochester.edu/president/tax-bill/
סעיפים שהיו משמעותיים עבורו אמנם לא עברו בנוסח הסופי, אבל מצד שני לא התייחס לשכר המינימום שעלה ומשפיע על האוניברסיטה, ול-tuition dedeuction שבוטל.
יש גם נושא של ביטוחי בריאות, שיום אחד יטופל.
&nbsp
אני חושב שהנחת המוצא שלך היא שהמצב הקיים הוא סוג של מצב טבעי ואין סיבה שישתנה.
אני חושב שזו שגיאה. המצב הקיים נשען על המון החלטות פוליטיות שנתונות לשינוי

 

[naf86]

כל החיים בנויים

אשרי המאמין
1. זה לא עניין רק של בעלי הון ממנהטן. בשנת 2015 במדינת ניו יורק 3.4 מיליון תושבים הצהירו על SALT בסכום ממוצע של $15,000.
גם ברמת ההיגיון הפשוט- מדינות עם מסים גבוהים נהיו מעט פחות תחרותיות ביחס למצב הישן.
במיוחד עבור בעלי הכנסות גבוהות.
זה כולל רופאים, מרצים, וכו'. טקסס (למשל) נהייתה יותר כדאית עבורם.
אז נכון- לא תהיה נהירה המונית החוצה, אבל בטווח הארוך ההשלכות של ביטול ה-SALT יכולות להתברר כמשמעותיות עבור מדינות עם מיסוי גבוה.
&nbsp
2. חוקית, הגבילו לך את העלאת שכר הדירה. ברוב המקומות עדיין אין אכיפה, אבל זה עניין של זמן. מאזן הכוחות השתנה.
בעלי הבתים באזורים שאתה לא נכנס אליהם עם רכב ממוגן, משלמים היום ארנונה בגובה X. אם ערך הנכסים שלהם יירד, העירייה תגבה מהם פחות ארנונה. העירייה והקאונטי יצטרכו להשלים את המימון החסר מאיפה שהוא. זה יבוא מהאזורים הטובים יותר.
&nbsp
3. השכלה גבוהה ובריאות סופר תלויים ברגולציה, ובאוניברסיטת רוצ'סטר יודעים את זה מצויין:
https://www.rochester.edu/president/tax-bill/
סעיפים שהיו משמעותיים עבורו אמנם לא עברו בנוסח הסופי, אבל מצד שני לא התייחס לשכר המינימום שעלה ומשפיע על האוניברסיטה, ול-tuition dedeuction שבוטל.
יש גם נושא של ביטוחי בריאות, שיום אחד יטופל.
&nbsp
אני חושב שהנחת המוצא שלך היא שהמצב הקיים הוא סוג של מצב טבעי ואין סיבה שישתנה.
אני חושב שזו שגיאה. המצב הקיים נשען על המון החלטות פוליטיות שנתונות לשינוי

כל החיים בנויים
סביב משתנים. כל הזמן דברים יכולים להשתנות וחייבים להיערך בהתאם. לכן שינוי זה טבעי, מצב סטטי וקיים זה לא טבעי.
&nbsp
עכשיו צריך להסתכל על שינויים ולראות איך זה משפיע ומה צריך לעשות בנידון.
אז אתה טוען שיש הגבלה בעלייה של שכר דירה. אוקיי. אין בעיה. אז נשארים בתוך ההגבלה.
הוצאות/הכנסות מנדל"ן בנוי על המון משתנים. הכנסות זה קל - שכר דירה. הוצאות זה מסובך. יש כאלה שמשתנים - מיסים או נגיד תפוסה, יש כאלה שנשארים קבועים - משכנתא.
אבל צריך לתכנן ולהיות גמישים, ואיך שאנחנו בנינו את תיק הנכסים שלנו אנחנו מספיק גמישים לשינויים כאלה. לדוגמא, אם נגיד המדינה מגבילה את העליה בשכר דירה ל-5% (סתם זורק מספרים), והמיסי עירייה עולים ב-10%, הרי שבתיאוריה אני אפסיד כסף. אבל אני יכול לחתוך לתוך הרווח או לדחות שיפוצים לא דחופים או למצוא דרכים לחסוך כסף (נגיד לנהל/לתקן בעצמי במקום לשלם לאיש מקצוע).
&nbsp
האזורים שישראלים אוהבים לרוב זה רווחים/תשואות מרשימות. אבל כל שינוי קטן או צורך בשיפוץ רציני יכול להפוך נכס מרשים לאסון. המספרים שלי הרבה פחות מרשימים. אבל זה נותן לי את הגמישות להתמודד עם דברים כמו שאתה מתאר. עוד נגיד 3-4 שנים, סביר להניח שדו"ח ההכנסות/הוצאות שלי יעודכן בקצת, אבל פחות או יותר יהיה מאוד דומה להשנה. אז המיסים יעלו בקצת, השכר דירה יעלה קצת ודברים יהיו מאוזנים. הערך של הנדל"ן יעלה קצת, היתרה במשכנתאות ירד. אלא אם כן יש רעידת אדמה שהורסת את רוצ'סטר, אני יכול להשאר במצב הזה למשך שנים ארוכות מבלי לדאוג.

 

[צבי ליך]

עם זה אני מסכים

כל החיים בנויים
סביב משתנים. כל הזמן דברים יכולים להשתנות וחייבים להיערך בהתאם. לכן שינוי זה טבעי, מצב סטטי וקיים זה לא טבעי.
&nbsp
עכשיו צריך להסתכל על שינויים ולראות איך זה משפיע ומה צריך לעשות בנידון.
אז אתה טוען שיש הגבלה בעלייה של שכר דירה. אוקיי. אין בעיה. אז נשארים בתוך ההגבלה.
הוצאות/הכנסות מנדל"ן בנוי על המון משתנים. הכנסות זה קל - שכר דירה. הוצאות זה מסובך. יש כאלה שמשתנים - מיסים או נגיד תפוסה, יש כאלה שנשארים קבועים - משכנתא.
אבל צריך לתכנן ולהיות גמישים, ואיך שאנחנו בנינו את תיק הנכסים שלנו אנחנו מספיק גמישים לשינויים כאלה. לדוגמא, אם נגיד המדינה מגבילה את העליה בשכר דירה ל-5% (סתם זורק מספרים), והמיסי עירייה עולים ב-10%, הרי שבתיאוריה אני אפסיד כסף. אבל אני יכול לחתוך לתוך הרווח או לדחות שיפוצים לא דחופים או למצוא דרכים לחסוך כסף (נגיד לנהל/לתקן בעצמי במקום לשלם לאיש מקצוע).
&nbsp
האזורים שישראלים אוהבים לרוב זה רווחים/תשואות מרשימות. אבל כל שינוי קטן או צורך בשיפוץ רציני יכול להפוך נכס מרשים לאסון. המספרים שלי הרבה פחות מרשימים. אבל זה נותן לי את הגמישות להתמודד עם דברים כמו שאתה מתאר. עוד נגיד 3-4 שנים, סביר להניח שדו"ח ההכנסות/הוצאות שלי יעודכן בקצת, אבל פחות או יותר יהיה מאוד דומה להשנה. אז המיסים יעלו בקצת, השכר דירה יעלה קצת ודברים יהיו מאוזנים. הערך של הנדל"ן יעלה קצת, היתרה במשכנתאות ירד. אלא אם כן יש רעידת אדמה שהורסת את רוצ'סטר, אני יכול להשאר במצב הזה למשך שנים ארוכות מבלי לדאוג.

עם זה אני מסכים

 

[aeonf]

אתם שוכחים גם גידול טבעי והגירה מחו"ל

My 5 cents regarding up-state
1. לא מעט תושבי ניו יורק בעלי הכנסה גבוהה "יהגרו" לצרכי מס לסטייטס בלי מס הכנסה (עד הרפורמה הזדכו על המס לסטייט בדו"ח הפדראלי. כבר לא).
באזורי יוקרה זה עלול להשפיע על נתוני המפקד.
ברמת הסטייט, זה ישפיע על גביית המס.
&nbsp
2. קואמו החיל rent control אגרסיבי במדינת ניו יורק.
אזורים זולים עם אוכלוסיית רווחה לא בנויים לרגולציה של מנהטן. ברגע שהדיירים ובתי המשפט יתאפסו על השינויים, פינוי של דייר שלא משלם ייקח הרבה יותר זמן מבעבר (ברמה של חצי שנה, כמו במנהטן), ויהיה הרבה יותר משתלם לדיירים לא לשלם. גם הרווחה תתערב פחות (כי אם אין פינוי, אז למה לשלם?).
מה יקרה עם הדיירים האלה? אם יהיו מקומות עבודה שייקחו אותם, אז חלק אולי ייצאו לעבוד (שכר המינימום ממשיך לעלות בניו יורק. זה סימן שאלה אם יהיו יותר מקומות תעסוקה).
השאר לא יילכו לשום מקום. הם יחיו בחינם (או בשכר דירה סמלי) בבתים שהבעלים ינטשו, והאזורים האלה יתדרדרו עד לשינוי הרגולטורי הבא (דיור ציבורי, או הקלות ב-rent control). כמובן שערך הנכסים האלה ייצנח, ואיתו גם גביית הארנונה מהם.
&nbsp
3. באזורים של דיירים טובים המצב לא יהיה כל כך חמור, אבל יחסי הכוחות כן ישתנו. כבר היום אי אפשר להעלות שכר דירה כמו פעם.
במקביל, מישהו יצטרך לכסות על הארנונה שהנכסים הנטושים לא ישלמו. אני בספק כמה כסף יהיה לסטייט כדי להשלים את החסר (ראו סעיף 1 לעיל).
זה ייפול על יתר הבתים בעיר ובקאונטי.
&nbsp
4. כדאי לזכור שבתי חולים ואוניברסיטאות מאד תלויי רגולציה (שלא לדבר על סגל בכיר, שמוסדות בסטייטס בלי מס הכנסה, יותר אטרקטיביים עבורו מאז הרפורמה).
בעיניי תלות גבוהה ברגולציה זה סיכון. קשה לי לראות איך אפשר להתעלם מהסיכון הזה אחרי 3 השנים האחרונות.
&nbsp
&nbsp
*** בוסטון- דברים שרואים מכאן לא רואים משם. אם מסתכלים על הגרפים בעיניים ישראליות (כלומר- מימין לשמאל, במקום משמאל לימין), תגלה שהאוכלוסיה דווקא גדלה

מעבר לזה, קליבלנד זה כדאי. אמרו את זה הרבה פעמים בטון סמכותי, ולכן זה נכון

.

אתם שוכחים גם גידול טבעי והגירה מחו"ל
ברוב המקומות בארה"ב יש גידול טבעי כי נולדים יותר ילדים מאשר אנשים שמתים, כלומר עיר/אזור שצומחים פחות מהגידול הטבעי אומר שדה-פקטו יש הגירה שלילית מהמקום.
&nbsp
תוסיפו את העובדה שארה"ב זו מדינת מהגרים ומיליונים באים אליה כל שנה ושנה, אפשר להניח שחלק קטן מהם כן מגיעים למונרו קאונטי לדוגמא (ואם לא אז דרשני) וזה כמובן אמור עוד יותר להגדיל את מספר התושבים באזור בנוסף לסעיף הקודם, אם בכל זאת מספר התושבים קטן לאורך זמן זה בסך הכל אומר שמגמת הנטישה היא עוד יותר קיצונית.
&nbsp
&nbsp

 

[naf86]

רוב המהגרים שבאים לארה"ב

אתם שוכחים גם גידול טבעי והגירה מחו"ל
ברוב המקומות בארה"ב יש גידול טבעי כי נולדים יותר ילדים מאשר אנשים שמתים, כלומר עיר/אזור שצומחים פחות מהגידול הטבעי אומר שדה-פקטו יש הגירה שלילית מהמקום.
&nbsp
תוסיפו את העובדה שארה"ב זו מדינת מהגרים ומיליונים באים אליה כל שנה ושנה, אפשר להניח שחלק קטן מהם כן מגיעים למונרו קאונטי לדוגמא (ואם לא אז דרשני) וזה כמובן אמור עוד יותר להגדיל את מספר התושבים באזור בנוסף לסעיף הקודם, אם בכל זאת מספר התושבים קטן לאורך זמן זה בסך הכל אומר שמגמת הנטישה היא עוד יותר קיצונית.
&nbsp
&nbsp

רוב המהגרים שבאים לארה"ב
לא יודעים איפה רוצ'סטר נמצא על המפה. אז אין פה הרבה הגירה של אנשים שנחתו בארה"ב עם מזוודה ו-100 דולר.
מה שכן, יש פה המון הגירה של אנשים שבאים למטרת לימודים. הדייר החדש שלנו הגיע לפה בשביל פוסט דוקטורט במתמטיקה. הוא בא עם אישתו וילד. כלומר משפחה קטנה יחסית.
הרבה אקדמאים שמגיעים לפה הם צעירים, כלומר או רווקים או נגיד זוג עם אולי ילד. לכן אם הם מהגרים לאזור, ההשפעה שלהם על האוכלוסיה פחות מאשר משפחה ענייה עם 5 ילדים שעזבו את האזור.

 

[Boston Guy]

נאף - רק כדי לתת לך פרופורציות לגבי איך נראית גדילה של עיר

2018 זאת הערכה, לא נתונים רשמיים
צריך לחכות למפקד של 2020 כדי לראות מה באמת קרה בעשור האחרון.
&nbsp
הנה הסבר אפשרי - בין 2010-2018, העיר רוצ'סטר איבד כ-4 אלף תושבים. מנגד, המחוז כולו איבד 2 אלף תושבים. כלומר רוב המחוז עלה, וכמעט קיזז את האובדן של רוצ'סטר.
יש אזורים שעלו בתקופה הזאת (וובסטר, הנרייטה), אבל רוב הערים נשארו אותו דבר או ירדו אולי באחוז.
&nbsp
אז כאמור לארה"ב יש צמיחה כלכלית. ההרגשה בשטח פה זה מי שמרחיב את העסקים זה בעיקר אוניברסיטת רוצ'סטר. אז יכול להיות שהצמיחה גורם לאנשים עניים לסוף סוף להרשות לעצמם לעבור למקום אחר, ומצד שני, אקדמאים/צעירים עוברים פנימה.
לכן יכול להיות משפחה ענייה של 6 נפשות שיוצאת מהאזור, ואילו זוג אקדמים שבאו לדוקטורט נכנסים לאזור. זה תחלופה שלילית של 4 נפשות, אבל מחליף את סגנון האוכלוסיה. האזורים העניים בעיר נפגעים ממשפחות שיוצאות, ואילו האזורים הטובים בעיר נהנים מעליית מחירים ושכירות.
&nbsp
עליית ערך הנדל"ן מתבטאת בעיקר באזורים האיכותיים. מי שקונה בית ב-30 אלף דולר, לא יכול לצפות שזה פתאום יקפוץ ל-60 אלף.
אנחנו עשינו לאחרונה משכנתאות חדשות, ובתהליך עשו לנו הערכות לבתים. הבתים עלו בערך של 2-4% לשנה מאז שרכשנו אותם (או במצטבר של 8-20% ב-5 שנים). לא משהו מטורף, אבל בהחלט יציב.
&nbsp
&nbsp

נאף - רק כדי לתת לך פרופורציות לגבי איך נראית גדילה של עיר
האזור שנקרא SEAPORT DISTRICT שנמצא ממזרח לדאונטאון של בוסטון היה פעם אזור של מחסני נמל ותעשייה מלוכלכלת.
כשהכלכלה של בוסטון התמוטטה בשנות ה 60 ומפעלי התעשייה ה"מסורתיים" ברחו מכאן (כן - זה קרה גם כאן, בדיוק כמו שזה קרה ב RUST BELT) - כל האזור פחות או יותר ננטש. עזובה, בניינים נטושים, המון מגרשי לנייה שנבנו במקום מבניינים שנהרסו במשך השנים... התמונה שאתה רואה כאן זה צילום אוויר מאזור סוף שנות ה 90 - תקופה שבה כבר גרתי בבוסטון.

ואז ראש העיר המיתולוגי של בוסטון, האדון מנינו, התלבש על האזור הזה והקדיש את חייו לשיקום האזור הזה. הינה לינק לסרט וידאו ארוך ומשעמם שמישהו החליט לצלם - הוא פשוט נוסע לו ברחובות של ה SEAPORT DISTRICT.
[URL]https://www.youtube.com/watch?v=5UXqK3OogMY[/URL]
אתה ממש לא צריך לראות את הכל - 3-4 דקות ראשונות יותר ממספיק.
כל מה שאתה רואה בסרט הזה - לא היה קיים בשנת 1998.
האזור הפך ל"חממת היי-טק" - יש שם מאות חברות סטארט-אפ, עשרות מעסיקים עברו לשם, מאות בניינים משרדים חדשים נבנו והם מאוכלסים בחברות של היפסטרים, ופתחו שם מספר מטורף של מקומות בילוי, מסעדות, בארים, מוזיאונים...

ואת מה שאתה רואה בסרטון הזה מבוסטון אני רואה במקומות אחרים בארצות הברית: דאלאס טקסס, אוסטין טקסס, אפילו בצפון קרוליינה.

 

[naf86]

אני לא רוצה שרוצ'סטר תגדל ככה

נאף - רק כדי לתת לך פרופורציות לגבי איך נראית גדילה של עיר
האזור שנקרא SEAPORT DISTRICT שנמצא ממזרח לדאונטאון של בוסטון היה פעם אזור של מחסני נמל ותעשייה מלוכלכלת.
כשהכלכלה של בוסטון התמוטטה בשנות ה 60 ומפעלי התעשייה ה"מסורתיים" ברחו מכאן (כן - זה קרה גם כאן, בדיוק כמו שזה קרה ב RUST BELT) - כל האזור פחות או יותר ננטש. עזובה, בניינים נטושים, המון מגרשי לנייה שנבנו במקום מבניינים שנהרסו במשך השנים... התמונה שאתה רואה כאן זה צילום אוויר מאזור סוף שנות ה 90 - תקופה שבה כבר גרתי בבוסטון.

ואז ראש העיר המיתולוגי של בוסטון, האדון מנינו, התלבש על האזור הזה והקדיש את חייו לשיקום האזור הזה. הינה לינק לסרט וידאו ארוך ומשעמם שמישהו החליט לצלם - הוא פשוט נוסע לו ברחובות של ה SEAPORT DISTRICT.
[URL]https://www.youtube.com/watch?v=5UXqK3OogMY[/URL]
אתה ממש לא צריך לראות את הכל - 3-4 דקות ראשונות יותר ממספיק.
כל מה שאתה רואה בסרט הזה - לא היה קיים בשנת 1998.
האזור הפך ל"חממת היי-טק" - יש שם מאות חברות סטארט-אפ, עשרות מעסיקים עברו לשם, מאות בניינים משרדים חדשים נבנו והם מאוכלסים בחברות של היפסטרים, ופתחו שם מספר מטורף של מקומות בילוי, מסעדות, בארים, מוזיאונים...

ואת מה שאתה רואה בסרטון הזה מבוסטון אני רואה במקומות אחרים בארצות הברית: דאלאס טקסס, אוסטין טקסס, אפילו בצפון קרוליינה.

אני לא רוצה שרוצ'סטר תגדל ככה
כל היופי ברוצ'סטר זה שאין פה מיליוני אנשים. כשיש פקקים, זה אולי מעקב ברק עוד רבע שעה נסיעה. קל למצוא חנייה. המחירים פה נמוכים.
&nbsp
" יש שם מאות חברות סטארט-אפ, עשרות מעסיקים עברו לשם, מאות בניינים משרדים חדשים נבנו והם מאוכלסים בחברות של היפסטרים, ופתחו שם מספר מטורף של מקומות בילוי, מסעדות, בארים, מוזיאונים..."
אולי זה טוב לעיר, אבל נשמע כמו סיוט לחיות במקום כזה מבחינת שכר דירה, פקקים, חניה, מחירים וכו'.
&nbsp
יש אזורים ברוצ'סטר שהעיר משקמת. האזור הכי בולט הוא ליד אוניברסיטת רוצ'טסר. לשכונה ליד קוראים 19th Ward וכדי להגיע לשם צריך לחצות את הנהר. היה גשר להולכי רגל מהאוניברסיטה לשכונה. פעם היה שם שלט שלסטודנטים אסור לחצות את הגשר בלילה, כי השכונה מסוכנת מידי בשבילם. אבל מאז העיר השקיעה מיליוני דולרים בשכונה הזאת, בנו בית מלון ובנייני דירות, המוני משקיעים קנו בתים בשכונה הזאת בשביל סטודנטים, והאופי של השכונה (או יותר מדויק הקצה שצמוד לאוניברסיטה) השתנה.
יש עוד אזורים שעברו מהפיכה דומה. השקיעו בבנייני דירות חדשים, מקומות בילוי, בתי מלון, בתי קפה.
מה שמאפיין את האזורים האלו הם שהם סובבים את אוניברסיטת רוצ'סטר או RIT. כלומר, העיר לאט לאט הופכת מעיר תעשייה או בשליטה של 2 חברות גדולות (זירוקס וקודאק) לעיר שמבוססת על אקדמיה, מחקר, הייטק, רפואה.

 

[Boston Guy]

ציטוט מפורסם מהספר "Through the Looking-Glass" של לואיס קרול

אני לא רוצה שרוצ'סטר תגדל ככה
כל היופי ברוצ'סטר זה שאין פה מיליוני אנשים. כשיש פקקים, זה אולי מעקב ברק עוד רבע שעה נסיעה. קל למצוא חנייה. המחירים פה נמוכים.
&nbsp
" יש שם מאות חברות סטארט-אפ, עשרות מעסיקים עברו לשם, מאות בניינים משרדים חדשים נבנו והם מאוכלסים בחברות של היפסטרים, ופתחו שם מספר מטורף של מקומות בילוי, מסעדות, בארים, מוזיאונים..."
אולי זה טוב לעיר, אבל נשמע כמו סיוט לחיות במקום כזה מבחינת שכר דירה, פקקים, חניה, מחירים וכו'.
&nbsp
יש אזורים ברוצ'סטר שהעיר משקמת. האזור הכי בולט הוא ליד אוניברסיטת רוצ'טסר. לשכונה ליד קוראים 19th Ward וכדי להגיע לשם צריך לחצות את הנהר. היה גשר להולכי רגל מהאוניברסיטה לשכונה. פעם היה שם שלט שלסטודנטים אסור לחצות את הגשר בלילה, כי השכונה מסוכנת מידי בשבילם. אבל מאז העיר השקיעה מיליוני דולרים בשכונה הזאת, בנו בית מלון ובנייני דירות, המוני משקיעים קנו בתים בשכונה הזאת בשביל סטודנטים, והאופי של השכונה (או יותר מדויק הקצה שצמוד לאוניברסיטה) השתנה.
יש עוד אזורים שעברו מהפיכה דומה. השקיעו בבנייני דירות חדשים, מקומות בילוי, בתי מלון, בתי קפה.
מה שמאפיין את האזורים האלו הם שהם סובבים את אוניברסיטת רוצ'סטר או RIT. כלומר, העיר לאט לאט הופכת מעיר תעשייה או בשליטה של 2 חברות גדולות (זירוקס וקודאק) לעיר שמבוססת על אקדמיה, מחקר, הייטק, רפואה.

ציטוט מפורסם מהספר "Through the Looking-Glass" של לואיס קרול
"Well, in our country," said Alice, still panting a little, "you'd generally get to somewhere else—if you run very fast for a long time, as we've been doing."
"A slow sort of country!" said the Queen. "Now, here, you see, it takes all the running you can do, to keep in the same place. If you want to get somewhere else, you must run at least twice as fast as that!"

מה שקרה ב RUST BELT - הבריחה של התעשיות הכבדות שהיוו את הבסיס הכלכלי של האזור - קרה גם במסצ'יוסטס.
חלק גדול מהכלכלה של מסצ'יוסטס היה מבוסס על תעשיות הטקסטיל, מוצרי העור, ייצור פלדה ומוצרי מתכת, בתי דפוס, תעשייה מכנית (מנועי מטוסים, מפעלי רכב...) - וכל התעשית הללו עזבו את האזור ועברו למקומות שבהם יד העבודה זולה יותר.
בשנת 1975 מסצ'יוסטס הייתה במשבר כלכלי קיומי. האבטלה עלתה למספרים של יותר מ 12%. אוכלוסיית האזור התכווצה.
אם הממשלה המקומית במסצ'יוסטס הייתה פועלת בצורה אחרת, מטרו בוסטון היום יכלה להראות בדיוק כמו שמטרו קליבלנד או מטרו רוצ'סטר נראות היום.
המוסדות האקדמאים ובתי החולים שיש כאן היו הופכים ל"תעשייה העיקרית".

כל מי שמנסה למכור לך את קליבלנד יציין שבית החולים "קליבלנד קליניק" הוא מספר 4 בכל ארה"ב ב HONOR ROLL של ה US NEWS AND WORLD REPORT.
בוסטון יכלה להיות באותו מצב - ו"להשוויץ" שיש לה את מספר 2 ברשימה (MGH) ואת מספר 13 ברשימה (BWH).
העניין הוא שלקליבלנד אין בעצם שום דבר חוץ מבית החולים הזה "להשוויץ בו".

אתה יודע שלא חסרים כאן מוסדות אקדמאים - MIT והארוורד תמיד נמצאים ב"עשירייה הפותחת" של האוניברסיטאות בארה"ב, ולפחות עוד 10 אוניברסיטאות כאן נמצאות ב TOP 100 - בוסטון קולג', בוסטון יוניברסיטי, נורת'איסטרן, טאפט, WPI, הולי קרוס... והרשימה עוד ארוכה.
בשנת 1975 - זה בערך כל מה שהיה לבוסטון TO SHOW FOR ITSELF. היתר היה די מדכדך.

אבל בסוף שנות ה 70 ובתחילת שנות ה 80 קרה במטרו בוסטון משהו שבדיעבד, שנים אחרי זה, קיבל את השם ''Massachusetts miracle". הכלכלה המקומית "המציאה את עצמה מחדש" - והפכה למעצמת HIGH TECH. ובאמצע שנות ה 90 - היא הוסיפה לעצמה עוד תחום, והפכה למעצמת BIOTECH.
מי אחראי ל"נס" הזה? ברור שלהצלחה יש אבות רבים, והמון אנשים ניסו לקחת את הקרדיט על העניין.
וכמובן שתמיד יהיו אלו שיגידו "לא, הקרדיט הזה לא מגיע לאנשים האלו".
אבל אם תקרא את המאמר הבא משנת 1988 [URL]https://www.chicagotribune.com/news/ct-xpm-1988-05-23-8801010472-story.html[/URL], תראה שגם אלו שעינם צרה בנתינת קרדיט לא יכולים להכחיש שהשילטון המקומי עשה הרבה כדי לגרום לכך שהתעשייה החדשה הזו תקום ותתפרש לכל רוחב האזור.

נאף - כלכלה מקומית חייבת לעמוד על כמה שיותר רגליים. כך שאם משהו רע קורה לרגל אחת (או שתיים, או שלוש...) - היא עדיין תוכל להתאושש מזה ולהמשיך להתפתח.

וההיסטוריה מלמדת אותנו שבדיוק כמו אצל אנשים - גם אצל הכלכלה ה"רגליים" הללו מזדקנות, מתחילות לסבול מתופעות זיקנה כמו חסימות בדרכי הדם והתנפחות, ובסופו של דבר בוגדות בגוף שסומך עליהן והופכות אותו למוגבל ונכה.

אז כמו בציטוט ששמתי בתחילת ההודעה הארוכה הזו - אפילו כדי "לעמוד במקום", הממשלה המקומית צריכה כל הזמן לרוץ הכי מהר שהיא יכולה בכדי לגדל רגליים חדשות וצעירות לכלכלה המקומית. כי אם לא עושים את זה - מחר מישהו ימציא טלפון סלולארי עם מצלמה דיגיטאלית BUILT IN וירסק לחלוטין את תעשיית הפילם למצלמות שהיא אחת משתי הרגליים שעליה עומדת העיר שלך.

ולכן - רק כדגמא אחת - גם המושל הקודם וגם המושל החדש של מדינת מסצ'יוסטס יצאו עם משלחות מסחר לישראל - כדי "לגנוב" מישראל סטארטאפים מבטיחים ולשכנע אותם לעבור לבוסטון. וזה די עבד - כי יש כיום כ 200 סטארטאפים שנולדו בישראל אבל גדלים בבוסטון, וחלק מהם גדלו והצליחו יפה בשנים האחרונות.

אחד הביטויים החביבים שלמדתי במהלך נסיעותי במיד-ווסט הוא:
Busier than a one-legged person in a butt-kicking contest.
זה המצב של עיר כמו רוצ'סטר כיום.
כי למעט תחום אחד ספציפי - אלקטרואופטיקה וסיבים אופטיים - שבו רוצ'סטר נחשבת ל CENTER OF EXCELLANCE (יחד עם אוטאווה בקנדה שנמצאת כמה שעות נסיעה מכם) - לרוצ'סטר יש בעיה רצינית למשוך "כוכבים" לבוא אליכם.
כי ה"כוכבים" - אותם היפסטרים שעליהם דיברתי - רוצים לחיות ולעבוד במקום שנראה כמו מה שראית בסירטון, מוקפים באנשים כמוהם.
והם רוצים עיר שיש בה שדה תעופה בינלאומי וגדול שממנו הם יוכלו להגיע בקלות לכל רחבי השוק המקומי והגלובלי...