אני מגיע לבקר את הנכסים פעם בשנה-שנתיים.
הדיירים שלי ראו אותי (אלה שהיו שם), אבל אני בספק אם הם זוכרים את השם שלי, ובטח ובטח שלא חילקתי שום כרטיסי ביקור. מבחינתם הכתובת היחידה שלהם זה חברת ניהול. זה לא רק כי אני ״סומך באופן עיוור״ על חברת ניהול, אלא גם כסת״ח שלי - אם המנהל מפשל ויש לי התעסקות ישירה כלשהי עם הדייר - אני חולק באחריות, אני לא יכול להתחבא מאחורי הסכם הניהול ולהפיל את התביעה על המנהל. לכן - אני לא מתעסק עם הדיירים. בכלל.
אני מגיע לבקר את הנכסים פעם בשנה-שנתיים.ואין לך עוד מנגנוני פיקוח ובקרה?
אני גם מגיע פעם ברבעון, ומשתדל לפגוש את הדיירים. שים את זה בצד, כי אני בניין עם הכנסות של 300,000 דולר בשנה. מבנה הניהול שלי מתאים לצרכים וליכולות שלי, ואני לא מצפה להתעסקות כזו סביב נכס עם הכנסות של 15,000$.
 
אני בטח שלא מעסיק מנהל כדי שהדיירים לא יידעו מי אני. אין לי סיבה להתחבא, ואין לי בעיה לתת את המייל. הדיירים פונים למייל שלי לעתים נדירות.
 
מסכים איתך שבונוס כזה עדיף על 0 מנגנוני פיקוח, אבל בעיניי זה לא מספיק.
מאד הייתי ממליץ למשקיעים מרוחקים להחזיק עוד מנגנוני פיקוח על חברת הניהול. אחד הפשוטים שבהם הוא תקשורת עם הדייר (אפילו דרך חשבון אימייל אנונימי).
היו פה כבר שאלה או שתיים של משקיעים שפתאום גילו (למשל) שהדייר התלונן לעיריה, בגלל בעיה שלא טופלה (מעניין אם זה באמת בגלל שלא נתנו לחברת הניהול בונוס).
תקשורת עם הדייר יכולה למנוע מצבים כאלה.
הדיירים שלי ראו אותי (אלה שהיו שם), אבל אני בספק אם הם זוכרים את השם שלי, ובטח ובטח שלא חילקתי שום כרטיסי ביקור. מבחינתם הכתובת היחידה שלהם זה חברת ניהול. זה לא רק כי אני ״סומך באופן עיוור״ על חברת ניהול, אלא גם כסת״ח שלי - אם המנהל מפשל ויש לי התעסקות ישירה כלשהי עם הדייר - אני חולק באחריות, אני לא יכול להתחבא מאחורי הסכם הניהול ולהפיל את התביעה על המנהל. לכן - אני לא מתעסק עם הדיירים. בכלל.