תודה לך על פתיחת הדיון
היום בצהריים חשבתי על מה שכתבת. עשיתי טיפול לחבר שלי. הוא תמיד אמר שהוא לא אוהב שאני מוציאה לו קנאקים מאצבעות הרגליים. לפעמים הקנאקים ממש התחננו לצאת, לא ניסיתי בכוח, אבל התזוזה הכי קטנה גרמה להם לצאת. ברבות הימים הפסקתי לגרום לקנאקים לצאת, אבל לא ויתרתי על לחיצות בקצות הבהונות, שמזרימות את הצ'י, יכולות להעיר מעילפון ובכלל, התיחסות אליהן היא בעיני חשובה. אבל ניסיתי לעשות זאת בעדינות המירבית ובאיטיות. ולמה זה קשור לסיפור שלך? כי חשבתי על זה, ואם זה היה מטופל "רגיל", לא הייתי מתעסקת לו בכלל עם אצבעות הרגליים. לא רוצה? לא אוהב? לא הייתי מתעקשת. אבל עם החבר כן ניסיתי וכן התעקשתי. היום נתתי לו טיפול, ולחצתי בעדינות על הבוהן הקטנה. זה כאב לו, וחשבתי עלייך ועל הסיפור שלך. על זה שאני חשבתי שזה טוב לו למרות שהוא לא רוצה ולא אוהב את זה, אבל לא ממש מתווכח על העניין עם חברתו ה"מבינה". את שאר הטיפול העברתי בעדינות מירבית ומבלי להכאיב. למדתי משהו, תודה לך.