הטרדה בטיפול

[moonlight]

הכוונה בפוגעני

אדם שיש לו דפוס קבוע של פגיעה באנשים. למשל, אדם שפוגע מינית,ברוב המקרים הסיפור לא נגמר בפגיעה אחת, ונוצר דפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב, ויכול להיפתר רק בעזרת טיפול מתאים. רוצה להאמין שאין זה כך במקרה שלך ולכן תיקנתי את עצמי.

 

[שירה03]

אני לא חושבת שזה המצב,

אני חושבת שזה חוסר מודעות. בסה"כ הכוונות שלו הן לעזור.

 

[0 אור 0]

אני ממליצה על השיחה משתי סיבות

הראשונה כמעט טכנית - כי אם הבנתי נכון, הפעמים בהן אמרת לו את דעתך היו תוך כדי טיפול. חשוב שהדיון בנושא יעשה כששניכם יושבים זה מול זה כשווים, והוא מקשיב לך במלוא תשומת הלב וצריך לענות לך. הוגן גם כלפיו וגם כלפיך. השניה בשבילך - לא בריא להשאיר שאלות כאלו פתוחות. זה כמו פצע שמכרסם מבפנים. לטוב ולרע, גם אם השיחה תיגמר בכך שהוא ינזף , יקח לתשומת לבו ותישארו בקשר, וגם אם היא תיגמר בכך שתחליטי שאתו אין לך יותר קשר - בזני המקרים, עשית בשביל עצמך סגירת מעגל, הבנה של הנושא עד תומו. כך לא ימשיך לאכול אותך ולהציק לך. לא מדובר בארוע עד כדי כך טראומטי שלא תוכלי לעמוד בשיחה, ולכן אני מאד ממליצה לא לדחות אותה.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif

 

[שירה03]

קודם כל תיקון:

זה לא נעשה תוך כדי טיפול. תוך כדי טיפול רק אמרתי לו: "אל תעשה את זה בבקשה". אחרי הטיפול ישבנו זה מול זה והסברתי לו למה. וזה קרה כמה פעמים - שישבנו כשווים והסברתי לו את עצמי, והוא נשאר בשלו. הוא חשב שאני טועה. הוא חשב שהוא יודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילי. אגב, בהקשר הזה - אני תמיד מכבדת את הבחירות של המטופלים שלי, גם כשאני חושבת אחרת. גם כשאני יודעת שהם עושים משהו שהוא הגורם לבעיה שלהם - אני אמליץ להם על שינוי, אבל לעולם לא אכפה את דעתי. ההתנהגות שלו אולי נובעת מעודף אגו.. אין לי שאלות פתוחות. השאלות שיש לי הן לא שאלות שאני יכולה לשאול אותו. השאלות שיש לי הן עם עצמי להחליט אם אני ממשיכה להעריך אותו בתור מטפל או שלו. אם אני בוחרת לעשות הפרדה בין הטוב שבו, לצדדים אחרים (יש עוד דברים), או שאני בוחרת לפסול הכל בגלל מה שהתגלה לי. חבל לי לנתק איתו את הקשר כי הוא כתובת בשבילי להתייעצויות על שאלות בטכניקות של הטיפול, שאלות שלא קשורות לעניינים האלה, שבשבילם הוא בהחלט לא כתובת.

 

[שירה03]

שגיעט כטיב: או שלו = או שלא..

 

[מיכל הלב]

תודה לך על פתיחת הדיון

היום בצהריים חשבתי על מה שכתבת. עשיתי טיפול לחבר שלי. הוא תמיד אמר שהוא לא אוהב שאני מוציאה לו קנאקים מאצבעות הרגליים. לפעמים הקנאקים ממש התחננו לצאת, לא ניסיתי בכוח, אבל התזוזה הכי קטנה גרמה להם לצאת. ברבות הימים הפסקתי לגרום לקנאקים לצאת, אבל לא ויתרתי על לחיצות בקצות הבהונות, שמזרימות את הצ'י, יכולות להעיר מעילפון ובכלל, התיחסות אליהן היא בעיני חשובה. אבל ניסיתי לעשות זאת בעדינות המירבית ובאיטיות. ולמה זה קשור לסיפור שלך? כי חשבתי על זה, ואם זה היה מטופל "רגיל", לא הייתי מתעסקת לו בכלל עם אצבעות הרגליים. לא רוצה? לא אוהב? לא הייתי מתעקשת. אבל עם החבר כן ניסיתי וכן התעקשתי. היום נתתי לו טיפול, ולחצתי בעדינות על הבוהן הקטנה. זה כאב לו, וחשבתי עלייך ועל הסיפור שלך. על זה שאני חשבתי שזה טוב לו למרות שהוא לא רוצה ולא אוהב את זה, אבל לא ממש מתווכח על העניין עם חברתו ה"מבינה". את שאר הטיפול העברתי בעדינות מירבית ומבלי להכאיב. למדתי משהו, תודה לך.

 

[דוד כפרי]

אכן דיון חשוב, ומלמד הרבה

ואין מי שיכול להחליט בנושא בשביל אחרים, אבל נקודות המבט החיצוניות יכולות אולי לעזור. שירה, אם אחרי כמה שיחות איתו אין לך תשובה, יתכן שכדאי לנתק ממנו קשר באופן זמני, ולראות אחרי חודש (נאמר) איך הדברים נראים לך. הרבה פעמים הזמן נותן לדברים צורה אחרת, ברורה יותר.

 

[שירה03]

לא הייתי בקשר איתו בחודש האחרון,

אני בכלל לא בקשר איתו עכשיו. הנושא הזה עלה בגלל הכתבה שקראתי. אני אחשוב על האפשרות לדבר איתו על זה.

 

[שירה03]

../images/Emo140.gif

 

[דוד כפרי]

גבולות המגע בטיפולי רפואה משלימה

הגיע אלי במייל, ומאוד רלוונטי.

 

[שירה03]

תודה,

אני אקרא