שלום, מישהו בבקשה יכול להסביר

[miss taltul jones]

חולקת עליך

אני חושבת שלכל אדם יש טווח אנשים שהוא יכול באמת לטפל בהם, גם הבריא באדם ימצא אנשים שלהם הוא פחות יכול לעזור (אם הוא אמיתי עם עצמו!) אותם אנשים ששמת עליהם את דעתך האישית, יכול להיות ויש אנשים בעולם שחוו דברים דומים ולהיות מטופל אצל אדם שמכיר מניסיון אישי את הטראומות לדעתי יכול לסייע ברמות שאדם שמרוחק מהנושא לא יכול לגעת. דרך לטפל, ואני לא מדברת ממקום של ניסיון, היא להתחבר בצורה מסויימת. אם מטופל לא מרגיש שהמטפל מתחבר אליו יש מצב של ריחוק ולכן העזרה חסרה. אני חושבת למשל שרופאים שיש להם תסביך גדלות יכולים לעשות טעויות קשות וביננו, כמה רופאים כאלו קיימים כיום. חוץ מזה שהתיאוריה יפה אבל במעשי, יש המון שרלטנים בתחום שלכם, אנשים שעושים נזק, אז גם כשאנחנו מוציאים את נפגעי הנפש (אימת "הנורמלים") מהמשוואה תראי את התוצאות. לפי דעתי צריך להזהר יותר מאנשים שתופסים מעצמם שהם יותר טובים מהאחר ולכן הם מטפלים גדולים. והתנהגות כזו בעולם שלנו נקראת נורמלית. צניעות צריכה להיות תנאי קבלה, (בעולם אידיאלי)

 

[מיכל הלב]

דעותנו לא עד כדי כך חלוקות

ברור שלא לכל אדם כל מטפל יכול לעזור. יש אנשים רבים שהגיעו אלי והפנתי באהבה ובשמחה למישהו בעל ידע יותר רחב או שעוסק בשיטה שמתאימה להם יותר. וגם מטפלים מנוסים ומעולים סיפרו לי שלפעמים הם שולחים מטופלים שלהם לתחום אחר או למטפל אחר שמתאים להם יותר. האם על מנת לטפל באדם עם מחלה מסויימת, עלי לחלות בה בעצמי? כאן אני לא מסכימה. ההזדהות יכולה לעזור אבל יכולה גם להזיק. טד קפצ'וק סיפר בהרצאתו על כך שהיתה תקופה שלכל מטופליו הוא נתן צמחי מרפא שמתייחסים לכבד, כי זה כל מה שהוא ראה. זה היה בגלל שהכבד שלו לא היה מאוזן. שוב, יתכנו מקרים שהזדהות יכולה להועיל בהם. אבל לא תמיד. מישהו יקר אמר לי לא מזמן, שאנחנו מטפלים מהמקום של הכאב הכי גדול שלנו. לכל אחד יש את המקום הזה, התחתית של הכאב, שהוא גם השורש של החיות. אני חושבת שכשמטפל שמעניק טיפול מהמקום הזה, מטופליו לא ירגישו ריחוק לעולם. נכון שיש שרלטנים, אבל אלה קיימים בכל תחום. זו לא סיבה לא להציב תנאי קבלה, להיפך. צניעות, בעולם אידיאלי, אכן צריכה להיות תנאי קבלה.

 

[miss taltul jones]

טוב אז לא לגמרי חלוקות ../images/Emo13.gif

לא אמרתי שצריך לחלות במחלה כדי שיהיה אפשר לטפל בה, רק אמרתי שמי שעבר משהו בחיים יכול מניסיון אישי לעזור יותר מבן אדם שמרוחק מהנושא דוגמאות מחיי האישיים (אני לא מטפלת באף אחד כך שהדוגמאות מתחומים אחרים) יש לי חבר שתמיד יש לו טעויות בהקלדה, כמעט בכל משפט יוצאת לו טעות בשתי מילים.הוא נורא מתרגז ושואל ללללממממההה? עכשיו לי אין את הבעיה הזו והאמת היא שאני לא יכולה להזדהות לנסות לחפש איפה הקצר קורה חוץ מלהגיד לו בכלליות שכנראה הוא לא מרוכז מספיק, לעומת אדם אחר שלוקה בבעיה ויוכל להצביע על המקור. עוד דוגמא, יש לי משהו על עור הפנים, הלכתי לשלושה רופאי עור כבר, כל אחד קורא לזה אחרת ואף אחד מהם לא נתן לי פיתרון. אני בטוחה במאה האחוזים שאם הם היו סובלים מאותה בעיה היה לי פיתרון בידיים! לגבי תנאי הקבלה, לא התכוונתי שזו סיבה לא להציב תנאי קבלה, אבל אם מציבים תנאי קבלה למה להפלות את נפגעי הנפש ולא את אלה עם ההתמכרויות, או אלה עם שיגעון הגדלות, או אלה שאין בהם מספיק חמלה כלפי אנשים?

 

[מיכל הלב]

../images/Emo13.gif

אם התכוונת שאדם שסובל מבעיה מסויימת עשה הכל על מנת למצוא את הסיבה לזה ואת הפיתרון המתאים, אז את אולי צודקת בחלק מהמקרים. אבל מצד שני, לא תמיד זה כך. מה גם שהרפואה המשלימה רואה את האדם כפרט ולא את הסימפטום. פיתרון שמתאים לאחד לאו דווקא יעזור לאחר, ולכל אחד אישיות שונה ומבנה אחר. אני סובלת מאלרגיות, וכשמגיעים אלי אנשים שסובלים מאלרגיה, אני יכולה להזדהות איתם, אבל הטיפול שאתן להם לא יהיה הטיפול שקיבלתי אני. נוסף לזה, על האלרגיה שלי לחתולים לא התגברתי, אולי בגלל מחסום רגשי שלי או בעיה פיזית או שניהם, ולכן אני לא חושבת שזה יעמוד לזכותי או לרעתי אם אטפל במישהו שסובל מבעיה שנראית דומה. ברפואה המשלימה אנו לומדים לזהות את שורש הבעיה, את מה שמניע את האדם ואת חוסר האיזון שלו, ומה גורם לו להחמיר או להשתפר. זה שונה אצל כל אחד ואחד מאיתנו. ושוב, אני איתך בעניין הצבת רף גבוה יותר למועמדים ללימודים.

 

[חול טבעוני]

על תעודת הבגרות

כתלמידת שנה ראשונה, קל לי להבין את הקשר. רבים מהתלמידים שהתחילו ללמוד איתי נגיעו ללימודים במחשבה שלימודי רפואה משלימה זה בעיקר אנרגיות חיוביות, להרגיש את האוירה ולהיות בשאנטי, פחות או יותר. כשהתחלנו ללמוד אנטומיה-פיזיולוגיה או לשנן ויטמינים בתזונה, זה נראה מאוד מאוד אחרת. פתאום אנשים התחילו להבין שהן צריכים באמת ללמוד. לשנן חומר, לדעת להתעסק עם מספרים, לקרוא ספרים ועוד דברים שגרמו להם לזעוק גוועלד. אני לא חושבת שבדקו אם יש למישהו מהם תעודת בגרות. אני לא זוכרת שאותי שאלו. תלמידים שנשרו מכיתתי, היו דווקא אלה שלא היתה להם בגרות, או שהם עשו את הבגרות לפני 30 שנה בערך). אני לא יודעת אם הבגרות היא האינדיקטור להגיד מי ישקיע בלימודים ומי לא, אבל אין ספק שמי שמגיע ללימודי רפואה משלימה צריך גם לדעת לשבת על התחת וללמוד. ולענין המטפלים: עלו כאן כמה נקודות. אדם יכול לקבל ציון גבוה במבחנים, אבל לא להיות מטפל טוב. אולי הדרך לפתור את זה היא לתת ציון גם על החלקים המעשיים בקורס? או לשלב חלק מעשי במבחן? אולי, בנוסף לכל העמסת הידע הזאת, צריך להעביר גם איזשהו קורס שילמד איך להתמודד עם המטופלים, ואיך להכיל את התגובות המתעוררות אצל המטפל לאחר הטיפול? משהו כמו פסיכולוגיה של הטיפול, או משהו בסגנון. (או שיש קורס כזה ואין לי מושג?) הרי החוכמה היא לא רק ללמד ידע תיאורטי כזה או אחר, זה קל ואפשר ללמוד את זה מספרים. האתגר האמיתי של המכללות הוא להוציא מטפלים טובים, וזה משהו שדורש העברה של יותר מידע נטו. אני לא יודעת איזה מטפלת אני אהיה. אבל כאדם שהקבלה שלו היא בנתינה, ואדם שיכול להיות טיפה יותר בריא נפשית, הייתי מאוד מאוכזבת אם בגלל זה הו פוסלים אותי מראש ולא נותנים לי לטפל. נכון שאני צריכה להיות עם האצבע על הדופק, להקשיב לעצמי ולהיזהר בתחום הזה יותר מאנשים אחרים, אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי בשבילי. רק דורש יותר השקעה.

 

[yperelman]

הלואי

וכל מסלולי הלימוד בכל המכללות להכשרת מטפלים היו מאמצים את דעתך-"להעביר גם איזשהו קורס שילמד איך להתמודד עם המטופלים, ואיך להכיל את התגובות המתעוררות אצל המטפל לאחר הטיפול? משהו כמו פסיכולוגיה של הטיפול, או משהו בסגנון" במסלולים מאוד ספיציפיים (וחבל שרק בהם) במכללה בה למדתי נותנים (כשיעורי חובה) לתלמידים שנתיים של קבוצת התפתחות אישית (בליווי אנשי מקצוע- בד"כ פסיכולוגיים, פסיכותרפיסטים עם רגישות או נגיעה בתחום ההוליסטי)+ שנה נוספת של יחסי מטפל מטופל (הכולל את מה שתארת + הדרכה, ניתוחי מקרים ומשוב) בעיני זה א ב למי שרוצה להתחיל לטפל וזו רק ההתחלה.זו "דחיפה ראשונית" למטפלים להמשיך ולהעמיק בהתבוננות הפנימית כל הזמן (מעבר להתפתחות המקצועית ולרכישת ידע טיפולי נוסף) בעיני, המסע האישי הוא הוא שמבדיל בין בעל ידע טיפולי/רופא למטפל!

 

[ניר עמיר]

תעודת בגרות

תעודת בגרות היא תנאי של משרד הבריאות (על פי הצעת החוק המתגבשת שם זה שנים) ולא בלעדית שלנו. אין הגיון להתיר למשהו ללמוד ואח"כ שבבוא העת, משרד הבריאות לא יתיר לו לעסוק בכך. למרות האמור לעיל, בשיאצו אנו מעט יותר "קלים". אם משהו ללא תעודת בגרות מלאה (אך כן חלקית) מעוניין ללמוד אז הוא יכול במספר תנאים: אם הוא מעל גיל 35 אז אין בעיה לקבל אותו, כמקובל במדיניות של מוסדות אקדמים שונים. אם הוא מתחת לגיל 35 ויש לו בגרות הכוללת אנגית, מתמטיקה ועברית ומקצוע נוסף אז מקלים בעניין התנ"ך או ההיסטוריה (למרות שבאופן אישי אני חושב שהם מקצועות חשובים). כאן הנתונים לעיל משקפים את יכולת הלמידה שלו. אם הוא למד מקצועות אחרים ועברו מוכיח שהוא התקדם בצורה משמעותית למרות שלא היתה לו תעודת בגרות, זה מראה שהוא אפילו יותר טוב מאילו שיש להם תעודת בגרות אבל לא עשו איתה הרבה. בכל מקרה של קבלה חריגה יש ועדת מעקב והנתונים נשקלים לאורך כל שנת הלימודים. אם הוא סיים אותה בהישגים טובים אז כבר אין בעיות לגבי השנים הבאות. מקווה שההבהרה מספקת. בברכה ניר עמיר (מנהל אקדמי בתמורות)