הקפצת שרשור הכעס

[nofaritrit]

אני מסכימה איתך לגמרי

כפי שכבר אמרתי. יש לי הרגשה דומה

 

[דוד כפרי]

דרכך, ודרך המורה?

אם דרכך לעולם לא תהיה דרכו של המורה, מדוע את לומדת אצלו/ממנו? מה, בעצם, את לומדת?

 

[דוד כפרי]

אולי זה שייך לשרשור נפרד...

ואולי זו שאלה חודרנית מדי...

 

[nofaritrit]

את אותם דברים שאתה לומד

רק בגישה שונה..

 

[דוד כפרי]

מצטער, לא הבנתי

 

[nofaritrit]

אני יודעת שלא

וזה מה שמצער אותי.

 

[tanka]

חיבור לכעס

ומה לגבי אדם שדווקא אצלו יש קושי להרגיש כעס או להתחבר לכעס שלו? אני יודעת שחלק גדול מתהליך של ריפוי אצלי נבע דווקא מהמקום שהרשתי לעצמי לחוות כעס ולהגיב אליו, לא צריך ללמוד להכעיס את עצמך, אבל אין שום פסול בעיני מלתת לעצמך לחוות כעס באופן מלא וללמוד איך לשחרר אותו (ביטוי לכעס לא חייב להיות אלים!) הצבא לא מלמד אנשים לכעוס, הצבא מלמד אנשים להיות אגרסיביים ויש הבדל בעיני בין שני הדברים.

 

[דוד כפרי]

אגרסיביות קשורה לכעס, לא זהה לו.

כתבתי למעלה שאי-אפשר לשלוט במה שלא מודעים לו, וזה כולל כעס. רוב הילדים חווים כעס ולומדים לשלוט בעצמם במצבי כעס; אלה שלא מסוגלים לשלוט בעצמם מורחקים מהחברה. מי שצריך ללמוד מחדש איך להתמודד עם הכעס שלו-עצמו, צריך למצוא מקום לעבוד על כך, וצריך למצוא מישהו שיוכל להכיל ולכוון אותך (או מי שזה לא יהיה) למקום טוב ולא לטבוע בכעס. ביטוי לכעס לא חייב להיות אלים, אבל אלימות היא אחד הביטויים הראשוניים ביותר לכעס ולכן חשוב לעבור (גם) דרכה. לכן להרבה פסיכולוגים יש בקליניקה בובה בגודל אדם שעליה הם מאפשרים למטופלים "להוציא אגרסיות".

 

[דוד כפרי]

המשך: "להוציא אגרסיות", בהקשר הזה,

פירושו לתת לעצמך לבטא כעס בצורה שלא תזיק לאיש, וללמוד להתמודד עם מקורות הכעס הזה. (סליחה, שיגרתי את ההודעה הקודמת לפני הזמן)

 

[טַייגר]

כעס ולחימה (2)

הכעס יכול להניע לפעולה (כפי שמיכל אמרה בתחילת השרשור), אך הוא מניע מסוכן. הוא מחליש. לא רק מחליש את הלוחם, אלא גם חושף נקודות תורפה ומחזק את היריב. כאשר היריב שלי יודע מה מכעיס אותי, הוא יכול להשתמש בזה כטריגר ולהכעיסני שוב ושוב במטרה להחלישני עוד ועוד.

 

[may eden]

מצד שני

נראה לי שלאנשים שיודעים לפעול מתוך הכעס יותר קל ללמוד לרסן אותו, (אם ירצו בכך) ולהגיע לאסרטיביות, מאשר לאנשים שהכעס מדוכא אצלהם והאוטומט הוא לפחד. במקרה כזה הם צריכים ליצור יש מאין כדי להגיע לאסרטיביות.

 

[שובטמה]

תשובה לנשימה עמוקה

לא מדובר פה על הענין הטכני אלא על המודעות של הכעס כאשר האדם נמצא באפקט שלו, ואיך האדם פועל על מנת להוריד את ההפקט בפעם הבאה ? זה קצת יותר עמוק ממה שחושבים.

 

[שרון שיאצו]

אני עובדת עם המטופלים שלי על בחשיבה

מכוונת. כלומר- אם יש מילים שהמטופל משתמש בהם המון כמו עצבים, למשל, או כעס, אזי הן יורדות מן הפרק. גמילה ממלים. את המילה האיומה תחליף מילה אחרת. הפחד, אצלי בקליניקה מוחלף בהתרגשות, העצבים נעלמים לטובת הצחוק, הדאגה לטובת האכפתיות, הקושי לטובת האתגר וכו' וכו'. בהצלחה.

 

[שובטמה]

תשובה לאני עובדת

כוונת השאלה הראשונית היא הרבה יותר עמוקה , העינין זה לא הכעס כשהוא מופיע אלא איך אני מגיע לשורשי הכעס על מנת שבפעם הבאה הרגישות לסיבת הכעס וזמן השהיה בהפקט הכעס יקטנו, מדובר פה על התיחסות עמוקה יותר.

 

[שרון שיאצו]

לפעמים הכעס הוא רדוד, שטחי. לא

תמיד יש לו שורש עמוק כ"כ. לעפמים הוא באמת נקודתי. אם כעס ככעס הוא חוויה תמידית שהמטופל הולך איתה, אז באמת צריך בדיקת עומק. רק נתתי כיוון מחשבה.

 

[0 אור 0]

כעס זה דבר בריא

מכיוון שאנו לא רובוטים, חשוב מאד שנחוש בצורה אמיתית את כל טווח הרגשות האנושי. לרגשות ה"קשים" כמו כעס, פחד, כאב יש תפקיד ומטרה. לכן מה שחשוב הוא להשתמש בהם נכון ולנצל אותם בצורה שלא תפריע להתפתחות האישית ולגדילה. להפיק מהם את הלקחים ולמצות אותם. (רק לדוגמא - היהדות מעולם לא האמינה בהגשת הלחי השניה) ברפלקסולוגיה, אנו מטפלים ברגשות מודחקים אשר לא מוצו ולא שוחררו, ולכן גורמים נזק (הכעס מצטבר בכבד, הפחד בדרכי השתן). מנסים ללמד להשתחרר ולפתוח את החסימות שנוצרו כתוצאה מרגשות כלואים שלא מכירים בהם.

 

[שלומי הומאופתיה]

15 שניות על כעס ו..

מתוך הרמב"ם יד החזקה (כתב יד תימני) - הלכות דעות פרק ב "אמרו חכמים הראשונים, כל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה. ואמרו שכל הכועס - אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו; ובעלי כעס, אין חייהם חיים. לפיכך ציוו להתרחק מן הכעס, עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסין. וזו היא הדרך הטובה, ודרך הצדיקים, הן נעלבין, ואינן עולבין; שומעין חרפתן, ואינן משיבין; עושים מאהבה, ושמחים בייסורים. עליהן הכתוב אומר, "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה, לא): שבת שלום שלומי זילברמן הומאופתיה קלאסית www.homeopathy.co.il

 

[טַייגר]

22 וחצי שניות על כעס...

אחת מעבודותינו בחיים היא ללמוד לחיות ללא כעס. השאלה היא מה עושים כאשר כן מתעורר כעס. האם להדחיק אותו ולא לתת לו לגיטימציה? כמובן שלא. האם לקבל אותו כפי שהוא? לא ולא. האם ללבות אותו ולנסות "לעבד" אותו ולהחיות אותו? לא ולא ולא.

הכעס הוא מראה. הוא כלי. אם משתמשים בכל כעס שעולה בנו כמכשיר ללמידה וכתנופה לשינוי, הרי שבמהלך הזמן יפחת הכעס וישתנה ויהפוך את פניו למשהו אחר.

 

[0 אור 0]

../images/Emo45.gif

כל מה שלא השכלתי להגיד

 

[מיכל הלב]

האם כעס זה דבר רע?

בשנים הראשונות שלי בעולם ההוליסטי, חשבתי שכעס זה דבר רע. אנרגיה מפלצתית בלתי ניתנת לשליטה. בסינית כעס זה "FU", ובקליגרפיה מתארים דג שפורץ מהמים והופך לציפור. המעבר הזה, מהמעמקים, מהיין, אל האוויר, אל היאנג, הוא רב עוצמה. יש בו כוח כל כך גדול. אכן, זה יפה אם ניתן להתמיר אותו ליצירה (לפי הרפואה הסינית) להשתמש באנרגיה הרבה הזאת לעשייה, לפעילות גופנית, ריקוד והבעה של תשוקה. שלוש שנים לא כעסתי, הפכתי לאדם רגוע. אולי רגוע מידי. ואז, בעקבות טיפול בפרחי באך שהתייחס בכלל למשהו שונה לחלוטין, חזרתי לכעוס. רבתי עם שלושה אנשים באותו שבוע, והכי כואב היה שהיו לי סיבות טובות מאוד לכך. מאז אני לא חושבת שהכעס הוא מפלצת נוראית כל כך. הוא מקדם אותנו, אם אנחנו יודעים איך להשתמש בו ואיך לא לתת לא להשתלט עלינו. אני לא חושבת שאני יכולה לחיות בלי כעס והיום, אחרי שהשבתי אותו אלי, אני לא מוכנה לוותר עליו, כי הוא משרת אותי כמו כל שאר הרגשות, אלה שאנו מחשיבים ל"חיוביים" ואלה שאנו מחשיבים ל"שליליים".