השרשור על ריפוי וטיפול

בהחלט-גם בר''ס יש משמעות לתנועה

של סימפטומים ממקום למקום, וזה לעיתים ייחשב להטבה ולעיתים להחמרה. יש עומקים שונים בגוף מבחינה אנרגטית (מעגלים אם נרצה לקרוא לזה), שהסימפטומים הרבה פעמים ינועו דרכם החוצה או פנימה. אם אני רואה תנועה של סימפטום החוצה זה בהחלט נחשב הטבה, ואם אותו סימפטום נע פנימה אז אני מבין שיש טעות באבחנה או בדרך הטיפול ובודק שוב ומשנה גישה. לקצב תנועת הסימפטום יש משמעות גדולה בפרוגנוזה, כי זה אומר לי בעצם עד כמה כוח החיות של אותו אדם חזק ואז הטיפול יותר מהיר או איטי.
 
כנראה לא הבנתי אותך

כמובן שיש אפשרות לפגוע. כמובן שאנו עלולים לגרום לנזקים אצל מטופלים. טאו הזכיר את השרשור של הדיון שהיה כאן בענייני ריאקציות. מה ההבדל בין ריאקציות לטיפול לנזקים? חבל דק מאוד. על פי הרפואה הסינית, אכן אם יש בעיה בעור ומנסים לפתור אותה באופן סימפטומטי, היא עשויה להיכנס לריאות - לחדור פנימה. ברור שזה מראה על הידרדרות במצב ולא על ריאקציה (לא הבנתי שדיברת על בעיית נשימה אקוטית שמצריכה טיסה לבית החולים). בתשובתי הקודמת דיברתי על מצבים שבהם מדובר בתהליך ריפוי. שאלת אם תנועה של סימפטום ממערכת אחת לשניה יש לו משמעות אבחנתית ופרוגנוזית מבחינת תהליך ריפוי תקין או לא תקין, והתשובה היא כן. וגם יש דרכים לתקן נזקים. יש הרבה דוגמאות לתחושות לא נעימות שהיו אחרי טיפולים, ואחריהם שיפור גדול. יש גם דוגמאות לנזקים. תודה לאל, יש לנו כלים לאבחנה ושכל ישר, וזה עוזר ברוב המקרים. לפעמים המטופלים יודעים לומר בעצמם אם הם מרגישים שזה חלק מתהליך בונה או מזיק.
 

nofaritrit

New member
וזו שוב הגישה שמפריעה לי

המטופל אינו יודע , והמטפל כן. אולי המטופל יודע ולהומאופט אין שום מושג . האם זאת אפשרות?
 
לא שכיח נופר

בשביל ךדעת צריך ידע בתהליכי ריפוי וחולי. אני מצטער נופר, אבל ככה זה. זה כמו לצאת לטיול בלי מפה ובלי מצפן. המטופל מדווח למטפל וזה בתורו על פי הידע שיש לו, נכון או לא נכון, קובע את נקודת הציון, ואת המשך התהליך. אם המטופל היה יודע הוא לא היה זקוק למטפל.
 
ידיעה היא חלק חשוב

שאני מנסה לתת למטופלי. זה חשוב בעיני. אבל זה לא מספיק לריפוי. זה כמו לדעת שיש מינוס בבנק. עצם הידיעה חשוב זה עדיף מאשר לא להיות ער לכך, אבל זה עדין לא יפתור את השאלה האמיתית שהיא, למה הגיע לזה. כי גם אם ירוויח הון, קרוב לוודאי ששוב ימצא את עצמו במינוס, במוקדם או במאוחר. הנטיה לא השתנתה. ההומיאופתיה פועלת ברובד הנטיות והרגישויות, אלא שייכות לעולם הסיבות ולא התוצאות, עולם הרוח ולא החומר.
 

nofaritrit

New member
לעניות דעתי

מטופל אינטיליגנטי מספיק, ששואף למודעות יתכן שאף ידע טוב יותר מהמטפל על המסע שלו עצמו. ואם לא זו עלולה להיות בעיה. מכיוון שאת עבודת המודעות עושה המטופל בעיקר (ואף אחד לא יוכל לחוות זאת במקומו) אם מטופל לא מרגיש התקדמות ברמות שונות או שינוי או מודעות , ע"פ תפיסתי לא קרה דבר. וכל שינוי הוא חסר משמעות. אני חוזרת ואומרת שאת השינויים המשמעותיים בחיי עשיתי תוך עבודה קשה ולא באמצעות כדור הומאופטי. ועדיין במיקרים רבים אני אמליץ בחום על טיפול הומאופטי.
 
נופר. את לא מבינה שחולי זה חוסר

מודעות. זה לא קשור לאינטלגנציה. לדעתי את טועה בתפיסת הדברים. את מדברת מתוך נימה של העלבות. עזבי את האגו בצד. המטופל לא עושה עבודת מודעות. אין דבר כזה עבודת מודעות. יש או אין מודעות. כשיש מודעות היא נמצאת כשאין אז אין. מודעות זה מצב הווייתי ולא חווייתי. אי אפשר להיות מואר בהדרגה, אלא אם יש לך דימר. מודעות לא עושים אלא מקבלים. העבודה של המטופל מסתכמת בהכנת הכלי שיכיל אותה, ולרוב הוא אינו מודע לה. מטופלים אינטלגנטים שרוצים להקשיב אני מסביר להם. אני עצמי איני ולא כלום לעומת רבים מהמטופלים שאני פוגש. אני פוגש באקדמאים, עורכי דין שופטים קצינים מה לא, ובעיקר בעיקר נשים, ומי אני לעומת אישה. מטופל אינו מודע. זו המכשילה הגדולה ביותר בטיפול. תהליך הריפוי האמיתי נעשה מעבר לתודעה שלו. לו ידעת כמה פעמים ראיתי מטופלים משכילים ונאורים שלא קלטו איפה היו והיכן הם עתה ? זהו טבע האדם הוא שוכח ונוטה להדחיק. אין לזה שום קשר לאינטלגנציה. תביני, נופר.
 

nofaritrit

New member
ברור..

עם זה אנו מסכימים. צר לי שאינך מכיר אותי ואנו נאלצים לנהל את הדיון הזה מעל דפי הפורום . מסובלך לי מאוד הקטע של הכתיבה והדיוק בכתיבה. אדם אינו מודע למה שעדיין אינו מודע לו. מודעות אינה קשורה לאינטיליגנציה. לפחות לזאת שאנו מכירים. ובכל זאת: יש ויש עבודת מודעות ולשם יש לכוון!!! הרבה פחות מידי בעולם המשלים לדעתי. ודרך אגב, השיטה שאיתה אני עובדת process work מאוד דומה בעקרונות שלה להומאופטיה. על עקרון הגדלת הדומה. או דומה בדומה ירפא. רק שע"פ דרך זו המטופל עושה את העבודה בהנחיה של המטפל ולא רמדי. העבודה היא עם חלומות, סימפטומים גופנים , קונפליקטים. כשהרעיון הוא להגביר את אותו חלק מאיים , מפחיד, רחוק מהמודעות...לתת לו ביטוי , להגביר אותו על מנת ללמוד אותו. המורה שלי לימדה סטודנטים רבים להומאופטיה. דוגמא לשוני: היתה תקופה שהיו לי חלומות על שדים שמשתלטים לי על הגוף. ההומאופט טען שהשדים אמיתיים וקיבלתי את הstramonium כשאני באופן מודע ובעזרת מטפלת נתתי ל"שד" מקום. זה היה ברור לי שמדובר בשד פנימי. עם קשר לאבל והכאב על אמי שניפטרה . כשביטאתי את הכאב או השד הזה השתחררה לי אנרגיה עצומה שלא לדבר על הרחבת המודעות שהיתה מקבילה לתחושות שהיו לי שקיבלתי את הstramonium שדרך אגב לא החזיקו מעמד. (וזה ברור למה, לא באה עם זה שום מודעות!) וזאת הבעיתיות שעליה אני מדברת. ועל ההבדל הזה אני מדברת. לא רמדי, אלא מודעות! למרות שאני תוהה הרבה פעמים ביני לבין עצמי אולי רמדי בשילוב עבודת מודעות יכול להוות דרך ניפלאה וברוכה לריפוי.
 
בסופו של דבר אנחנו מסכימים

אל תצטערי, תמיד אפשר גם להכיר יותר. זמן קצר לפני שהופעת בפורום שלי כתבתי על סטרמוניום. את מוזמנת לקרוא. אם יצא לנו לדבר תזכירי לי לספר לך ( או להזכיר ) על דמטר ופרספונה ביתה שנחטפה מזרועותיה על ידי הדס אל השאול. אני אוהב את הרעיון של מה שאת לומדת. זה אומר את מה שאני ואחרים טוענים כבר שנים, הומיאופתיה אינה רק רמדי. היא תפיסת עולם שבין השאר מסוגלת גם לרפא. יש לה חוקים ועקרונות שתופסים בכל שטחי החיים ובעיקר בשטח החשוב מכל והוא האהבה. אם תרצי לדעת יותר רק תבקשי, אפשר לפתח את זה. תנחומי על מות אימך. שלא תדעי עוד צער. תודה לך נופר. אלישוע
 

0 אור 0

New member
לא מסכימה עם האמירה

הייתי פעם תקופה ארוכה מאד (on-off) בבית חולים עם בתי, ויצא לי לראות את ראש המחלקה מנחה את הסטודנטים והמתמחים שלו איך לתשאל. אני זוכרת איך הוא הדגיש תמיד - להקשיב למה שהאמא אומרת (מדברים על תינוקות) , לא לשים לה מילים בפה, היא זו שיודעת הכי טוב מה קורה, היא הראשונה שמרגישה שמשהו לא בסדר - לא להתעלם מתחושת הבטן שלה, אפילו אם היא לא ברורה. ואם ברפואה הקונבנציונלית - ועוד בכירורגיה - כך, על אחת כמה וכמה אצלנו. לטעמי, כמטפלת אני שותפה בתהליך שרק את חלקו אני מבינה ובוודאי שאני לא רואה וחשה את כל מה שרואה המטופל, כמטופלת אני מנסה להבין מה קורה אצלי ולקחת אחריות על התהליך, האלרגיה הכי גדולה שלי היא למישהו שלא מוכן להסביר לי מה קורה ואומר לי : "אני מבין יותר טוב"
 

nofaritrit

New member
מסכימה איתך.

בפעם הראשונה שלקחתי תרופה הומאופטית לא קרה דבר. וכולם כולל המטפל אמרו לי שקורה אבל אני לא רואה את זה. נו, איך אפשר להתווכח עם זה? גם לי זה עושה אלרגיה. מה עוד שלבסוף אכן גם ההומאופט הודה שהרמדי לא היה נכון. כמובן שזה לימד אותי שוב בפעם המי יודע כמה שאני יכולה לסמוך על מה שאני מרגישה
 
יש גם הומיאופתים לא מוכשרים

אם קרה משהו היית צריכה להבחין גם את, אולי בעזרתו ולאו דווקא לפי הבנתך. הראיה של ההומיאופת אחרת משלך. נקודת הראיה שלו לא בהכרח כמו שלך. אם הסביר לך את מהלך העיניינים ולא גילית חיבור אלא כפייה, אז ניתן לומר שלא קרה כלום וצריך לעשות הערכות אחרות. לכן יש פגישות מעקב אחת למספר שבועות או חודשים. זו מלאכה לא קלה.
 

nofaritrit

New member
הי שוב אלישוע../images/Emo13.gif

בהמשך לשיחתנו בפורום שלך אבל רלוונטי גם לכאן: בפעם השניה שלקחתי stramonium הגוף שלי התחיל לפתח מחלה. אבל לא הצליח נישארתי עם שיעול במשך חודש מבלי לפתח מחלה אקוטית. כשלקקחתי nat mur האלרגיות נעלמו והתייבשו אבל קיבלתי התקפי ברונכיט. (שמעולם לא היו לי) להומאופט יש בד"כ שתי תשובות למצב הזה ואשמח אם תתקן אותי: או שזו ראקציה וגם היא תעבור או שניתן תרופה אחרת או ננטרל בעזרת קפה וכו. יש דברים שגם הומאופטיה לא מצליחה לנטרל ולא קשורים לרמדי. אני בכלל לא מבינה מאיפה הביטחון המוחלט שיש להומאופטים שהם יכולים לנטרל דברים ולשלוט על דברים רק באמצעות חומרים חיצונים.
 
אהלן נופר

איני יכול להתייחס אל מה שאת מספרת אלא מנקודות עקרוניות, את מבינה.איני מכיר אותך, את הפרטים והשתלשלות האירועים. כפי שכבר אמרת בעצמך, התשובה אינה חד משמעית. צריך להבין אותה בקונטקסט הרחב כולל השפעות משפחתיות. למראית העין וברמה שאנו נמצאים עתה, אם הופיעה בעיה של נשימה שלא הייתה מעולם ואינה שכיחה במשפחתך כיוון הטיפול אינו נכון. ראקציה משמעותה החרפה של סימפטומים קיימים או כאלה שמוכרים למטופל בעברו הקרוב-רחוק, או בקרב בני משפחתו. אם כל אלה אינם קיימים מדובר בתהליך שגוי. אסור שהמחלה תעבור לאיבר קיומי יותר ממה שהייתה קודם. מעבר לזה את קישרת את הרמדי לסימפטומים הפיזיים כשאיני יודע מה קרה וקורה לך עצמך לנופר ברמות הגבוהות. ולא נכנס לזה כאן. לאף אחד, כולל הומיאופטים, אין ביטחון מוחלט ואנחנו עדין די חסרי ידע, הבנה וכלים. יש עקרונות ריפוי שמנחים, אבל גם הם חסרים. עם הזמן והנסיון המצטבר הידע הזה הולך ומתמלא ומאושש את הטענות שקדמו לו. אנו עוסקים במדע שאינו מדוייק, באוירה של קשיים ומכשולים לריפוי קשים מאי פעם. ההומיאופת אינו מנסה לנטרל או לשלוט, זו תפיסה שגוייה מיסודה. מעורבותו של הההומיאופת בהשפעות הינה מזערית יחסית לשאר הגישות, לרמדי יש יכולות כאלה וזה נשגב בעיני. ובגדול - אין הומיאופת יש רמדי וכוח חיים. המפגש ביניהם יוצר את הדינמיקה. אם אין "קליק" ביניהם לרוב לא יקרה שום דבר. אני חייב לציין שפעמים רבות הדינמיקה של הריפוי נעשית ברמות עמוקות שללא "מפה דרכים ומצפן" אי אפשר להבינם. בראקציה מבחינים כי היא בעלת אופי אקוטי. אבל יש לא מעט רגעי "שקט" והמתנה, שגם מהווים חלק מהתהליך. גם אופי התפתחות המחלה הכרונית הוא כזה. הוא נע בשלבים של החמרה אקוטית ושלבים של רימיסיה - הפוגה. בזמן הזה החולה חושב שהוא הבריא או שהמחלה נעלמה. עד לגל הבא. ככה מתפתחת מחלה כרונית וככה גם מתנהל תהליך ההבראה. אבל למרות "הנפילות" ומפחי הנפש שקורים לכולנו מעת לעת, "הנס" כפי שכתבת בעצמך, ממשיך לקרות. יש לי אמון בדרך הזו. אני רואה את זה.
 

nofaritrit

New member
תודה אלישוע../images/Emo140.gif

אהבתי את תשובתך הכנה והמפורטת. הנושא באופן שאינו ברור לי עדיין דיו מרתק אותי. אולי משום שהוא קשור לקונפליקט פנימי בתוכי בהקשר של הדרך. יש לי תחושה שדיון שלא על גבי פורום עשוי היה לעניין אותי מאוד ולחדד לי דברים. ודרך אגב, ברמות הגבוהות, אף רמדי לא היתה משנה אם לא היתה נעשית לפני עבודת מודעות, כך אני מאמינה. יכול להיות שההשפעה היתה מאוד חזקה מכיוון שהיתה הבשלה של שנים לפני והייתי בנקודה קריטית באותו זמן. הניסים החזיקו לתקופות קצרות מאוד ועל כן התייחסתי רק לההבטים הפיזים. אבל זה אכן נושא לדיון פנים מול פנים ולא בפורום. ובכל זאת זה עדיין מאוד מיסתורי עבורי כל מה שקרה לי עם תרופות הומאופטיות ואני עדיין בתהליך של חקירה ולמידה של אותה תקופה. תודה רבה מקרב לב שוב על התשובות והסבלנות.(גם בפורום שלך) ניכר שזה בנפשך. נופר
 
תודה לך נופר../images/Emo140.gif

תינוקות ובעלי חיים אינם עורכים הכנות לקליטת מודעות. זה פעל כי הרמדי היתה הומיאופתית לך וגם בגלל שכוח החיים שלך היה בשל ומוכן. אמת מה שהתכוונת לומר. הלוואי והיינו יכולים לעשות את זה בקבוצה פנים אל פנים. ואת האינטימי לבד. אמת אמרת, זה בנפשי. את כל עלומי השקעתי בזה. הרבה מעצמי הקרבתי למען זה. סבל רב ראיתי שמעתי וחוויתי. גם גדולות ונצורות ראיתי, ועדין אני עומד משתאה ומשתומם לנוכח הדברים. כאחד שעומד לחלוף מן העולם בכל רגע, רציתי לספר על זה. לא בשבילי אלא בשביל הילדים שנמצאים בסכנה. שידעו שאביהם לא כילה את ימיו לחינם, והוא עושה מאמץ אחרון להשאיר להם עולם טוב יותר, עם סיכוי גדול יותר מאשר קיבל הוא בשעתו.
 
למעלה