השרשור על ריפוי וטיפול

[freearth10]

זו תהיה כוס עם איכויות אחרות ../images/Emo13.gif

נכון, גם לאחר ששתיתי פעם אחת מכוס היא כבר משתנה, אך השינויים כל כך מזעריים שלא חשים בהם כלל, אבל כשהכוס נשברת השינוי הוא כל כך משמעותי שהפונקציה של הכוס משתנה ולא ניתן להשתמש בה עוד לשתיה אלא אולי רק כדי לאכסן בה עפרונונות או מחקים... לעומת זאת לאחר ששתיתי מהכוס פעם אחת ויותר אני יכולה להמשיך ולהשתמש בה לאותה המטרה. והדוגמא של הכוס היתה רק הדרך שלי לאמר שאלישוע צדק. שבר גורם למצב שבו המצב הקודם הוא בלתי הפיך ובעת המשבר האדם צריך להחליט מה הוא עושה עכשיו. אולי לך קל להפריד קליטה מהבנה

לי זה מאוד קשה, כי הכל קורה כל כך מהר שקשה לי להפריד ביניהם. כאשר כדור נזרק לעברי ואני זזה הצידה עד לאיזה חלקיק שניה זו קליטה מתי הבנתי שאני יכולה להפגע ולכן עושה משהו כדי למנוע זאת? מה שקשה לי לזהות ברמה הפיזית קשה לי עוד יותר לזהות ברמה הרוחנית. אמרתי שאני יכולה להפריד ביניהם? כשהשובב שלי יום אחד "שיחק" עם הכלב שלנו הוא החזיק מספריים לא רחוק מאוזן הכלב שבזמנו מישהו התעלל בו וחתך את אוזנו והכלב כעס/פחד/... ובסופו של דבר נשך. איפה לדעתך הוא נשך אותו? וואללה איך ידעת? - באוזן. ולי ממש, אבל ממש קשה להאמין שזה היה במקרה שהוא נשך אותו באוזן ולא בלחי,למשל.

מאיה

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

אוהב את מה שכתבת.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

כוח החיים הפנימי שמסונף אל

כוח החיים הקולקטיבי, הוא זה שמפעיל. אפשר גם לומר שכוח החיים הקולקטיבי מפעיל הכל. סופרמן, עליו השלום, נפל מהסוס וישב מרותק לכסא גלגלים עד יום מותו. יש קשר בין הדברים. וניתן להשפיע השפעות גם ברמה רוחנית בוודאי, אפשר לשמח אדם ואפשר להעציבו. שבר = מצב בלתי הפיך, נקודת תורפה. משבר = תהליך הבראה או מחלה בהתהוות. סליחה שעניתי רק עכשיו.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

אמת

תה מתכוון שהמחט או הלחיצה הן מראות מקום בלבד ? אתה לא דוחף יותר מושך ? זו הפעלת השפעתך לפי הבנתך, סליחה דני, אולי לא הבנתי נכון, האם אתה מעביר אנרגיה ממקום למקום כי אתה חושב שככה צריך, כי אם זה כך אז זו "כפייה", "חדירה לתחום הפרט", "פולשנות". ואם הצ'י חושב שיש לו סיבות טובות ונשגבות מבינתנו ליצור ריק, מי אנחנו שנחלוק עליו ? עברת לשיאצו כי הדיקור היה חזק מידי. ההומיאופת משנה את רמות הדילולים, עובר לדילול נמוך יותר, כמו להוריד הילוך. אשריך שריפאת אותה.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

באופן אישי אני חש טוב יותר עם שיאצו

מאשר עם מחט מתכתית.

 

[דוד כפרי]

לא תמיד היו המחטים ממתכת

בעבר היו מעצמות (גם של דגים, לא רק), מאבן (צור, אני מניח), במבוק ועוד. מחטי-המתכת החד-פעמיים הם שיפור עצום לעומת מה שהיה. צריך להבין שכל כלי הוא המשך extention של הגוף, כמו שהמקל הוא המשך של היד כך המחט היא המשך של האצבע. יש לי חבר, רפלקסולוג, שראה שיש דברים שהוא רוצה לעשות עם האצבע ואינו מצליח; הוא פנה לנגר שעיצב לו כלים מעץ, ואיתם הוא מטפל כשיש צורך. אני מניח שתהליך דומה עבר על המטפלים במגע, שהמציאו את הטיפול בדיקור. אולי זה שווה שרשור נפרד?

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

דוד, ומה בנוגע למחט בבדיקת מי השפיר

האם זה המשך של גוף העובר ? .

 

[דוד כפרי]

ומה בדיוק הקשר בין בדיקת מי שפיר

לרפואה סינית בכלל ולדיקור בפרט?!?! אם כבר אתה מתעקש אז המחט היא המשך של גופו של הרופא הבודק, אבל אכיר לך טובה גדולה אם לא תבלבל, בטעות או בכוונה, בין רפואה מערבית לרפואה סינית.

 

[דני ביהרי]

שני חלקים לתשובתך, ושני חלקים

לתשובתי בקשר לרמת הדילול, בעיניי שיאצו הוא כלי יותר עוצמתי מאשר דיקור, לפחות מבחינת העומק אליו הוא יכול להגיע. אם הצ'י חושב שיש צורך באותו ריק ואין לו עניין בתנועה, הוא לא ינוע גם ממחט וגם ממגע, או שיחזור לאותה תבנית תוך ימים/שעות ספורות. לרוב אני לא מנסה לחלוק עליו אלא ללכת איתו, כי הגוף (בתוך המילה גוף אני כולל את כל חלקי האדם) אומר לי איזה ריק למלא ולאן ללכת. הרבה פעמים אני עושה אבחנת בטן, ומרגיש שהריק המרכזי עדיין לא רוצה שאגע בו, ואז אני ממתין עד שהוא נפתח. לפעמים זה קורה כעבור חצי שעה, פעם אחת זה קרה אחרי שנתיים כשהמטופל חזר אליי. בסוף זה קורה, ואם לא אצלי אז אצל המטפל הבא.

 

[מאיר72]

שיאצו הוא כלי יותר עוצמתי מאשר

דיקור? אמירה קצת מפתיע ואולי גם שגויה. צ'י אפשר להניע גם אם "הוא לא רוצה" לזוז ממקום מסוים ע"י דיקור (ישנם מטפלים שעושים טעויות בטיפול ומנעים מה שלא צריך ויש מטפלים שמנעים מה שלא נע הרבה זמן, לגוף נוח בתוך תבנית מסוימת ולכן זה נראה שאותו דבר לא צריך לזוזו. אבל צ'י מהטבע שלו הוא דבר דינמי ולא סטטי (כך גם שאר חומרי הגוף הן הפיזים והן האנרגטים) הדבר היחיד שהוא שונה זה רמת התנועה של אותו חומר/אנרגית גוף.

 

[מיכל הלב]

עד כה

אני מסכיהמ בעיקר עם ההגדרה של דני. טיפול הוא בעיני מסע שהמטופל עובר לעבר הטבה במצבו. ההטבה יכולה להיות בריאותית, התנהגותית, רגשית או רוחנית. אני כמטפלת מלווה אותו במסע הזה, אבל פה זה כבר נכנס להגדרה של "מהו מטפל". לגבי המילה ריפוי - כאן זה יותר בעייתי. בעיני הפירוש הנכון למילה זו הוא היפטרות מלאה מהבעיה ממנה סובל המטופל. אני בעבר סבלתי מאסטמה קשה, צרכתי תרופות ולא יכולתי לרוץ אפילו מטרים ספורים, והיום אני לא נוטלת תרופות בכלל, רצה, והריאות לא מצפצפות. אבל לפעמים בעונות קשות הן כן מצפצפות, וכשאני עייפה אני משתעלת. אם ארצה ללמוד צלילה בבית ספר שמדריכיו אחראיים, הם יעשו בדיקה פשוטה שבה הם יגלו את הבסיס של האסטמה, ולא יאשרו לי לעבור את הקורס. האם חל אצלי ריפוי? לדעתי לא. חלה הטבה משמעותית, הקלה מבורכת. חל שינוי בגישה שלי. אני חיה טוב, אם יש לי בעיה מסויימת בריאות יש לי שפע של דרכים לטפל בה, אפילו בכוחות עצמי (תזונה, ספורט, טיול למדבר וכו') אבל לא נרפאתי.

 

[nofaritrit]

אני מודה שאני בלבטים

הרבה מתוך הלב ומתוך רצון אמיתי להמעיט את הסבל בעולם אני גם מתייחסת למצב מחלה כמצב שהייתי רוצה להביא לריפוי בו, כלומר להטבה. אבל יש כל כך הרבה ניסתר בעולם הזה.במובן הפילוסופי יתכן מאוד שתהליך של אדם הוא למות. האם זו נחשבת הטבה ? חלק מעבודה שלי עם אנשים לפני מוות היתה להכין אותם למקום הזה , פשוט להיות איתם. חלק מהעבודה שלי עם אנשים בקומה היתה לשפר את התיקשורת עם המשפחה שלהם ולעזור להם להכנס באופן מלא למצב הקומה (שלעיתים הוא מצב תודעה גבוה מאוד). הבחירה של הנשמה היא נסתרת ולעיתים אנו רוצים לחוות את הסבל כי הוא חיוני לנו. אני מנסה הרבה פעמים להמנע ממצב של דפוס שיפוטי בתוכי שאומר שתקופה רעה או מחלה הם המצב רע שאותו צריך לשנות. ועל כן הייתי מעדיפה לאמר שאני עושה עבודת מודעות עם האדם , ריפוי או הטבה או מה שיקרה אח"כ איננו באמת בשליטתנו המודעת והרבה פעמים הוא מפתיע. רובנו לבסוף נמות ממחלות וגם בכלל נמות . האם באמת אפשר להלחם בזה? מה שהייתי רוצה לראות יותר בעולם של הרפואה האלטרנטיבית זה פחות את הרצון לרפא ויותר את המקום שחומל ונמצא עם האדם איפה שהוא בידיעה שהרבה פעמים זה המקום הטוב ביותר עבורו כרגע. פשוט לאזן בין השניים. לטעמי, עולם הרפואה האלטרנטיבי נוטה היום הרבה יותר לכיוון של הצון לשנות , להעביר ,שיודע מה נכון או לא ושיפוט לגבי מה טוב או לא טוב ופחות מידי לכיוון שלא באמת יודע , מסתורי, לא צפוי שהוא באמת ניסיון להביט בחידה בלי באמת היכולת לפתור אותה. זאת , כמובן , דעתי האישית.

 

[לילך999]

חלק מהלבטים האלו משותפים

לעוד אנשים (ומטפלים) מן הסתם. וההסתכלות יפה על מקום המטפל בתהליך של מישהו אחר- כשמן הסתם גם הוא לומד ממנו משהו. לפעמים למטפל יש , כפי שכתבת, את הרצון לשנות, לתקן ולטפל. ל"חנך "ולהראות את הדרך הטובה לאדם ובכך אפשר לפעמים לפספס . כשהבעיה הגדולה יותר היא של המטפל- מה הוא "לוקח על ואל עצמו" .האמפטיה למטופל עשויה להתבלבל עם הזדהות ו"אחריות" לתוצאות. מחלה הינה תוצאת חוסר איזון ברמה אחת ( יותר מן הסתם)ולעיתים רבות הריפוי אינו בתוצאה הסופית של " עבר הכאב" אלא בתהליך- בהסתכלות עליו :לא מה "קרה לי" או "עשו לי" אלא איפה פתאום אני יכול להקשיב לעצמי או לתת לעצמי משהו שחשכתי או מנעתי מעצמי (במודע או שלא.) ובעצם- מחלה הינה תגובה בריאה של הגוף- כדי לעורר את האדם לטפל בעצמו. לכן אין לסלקה אלא לעזור לאדם לראות היכן המקור וכיצד הוא יכול להפעיל את כוחותיו הפנימים על מנת להתחזק. הטיפול וגם הריפוי כמו שאני חווה אינם מחויבים מודעות ורבלית או מחשבתית לבעיה, (כמו שניכתב לעיל על תינוקות ואחרים).לעיתים אנשים משנים חשיבה כתוצאה מהטיפול. אצל חלק מסוגי המטפלים יש גם הנחיות לאורח חיים שיכול לסייע אבל יעזור רק אם האדם באמת החליט לעשות את השינוי .וגם המלה "באמת" זקוקה להבהרה. אבל אולי בנפרד

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

אמת =

אהלן לילך. אם תסתכלי על המילה כצירוף של צלילים תביני מה משמעות המילה אמת. אכתוב את זה באנגלית ככה יותר קל לבטא צליל ehe met = אני אהיה מת. כלומר האמת נמצאת במישור הזה. בעצם זו הארה, רגע של מוות, ולמוות משמעויות רבות. עוד משמעות למילה היא EM ET = עת אם = זמן האמהות, הרגע שבו האם הבינה שהיא אם, הרגע שנולד התינוק ומועבר אל חיק אימו לינוק את החלב הראשון, זה רגע של אמת. אז רעיון האמת מיוצג על ידי מיימד של זמן והוויה. ככל שהחוויה קיצונית יותר כך קרובים יותר לעבר תפיסת האמת האובייקטיבית. לכן ראקציה בטיפול היא חשובה כי היא מקרבת את החולה לעבר תודעה גבוהה ( תופעות לוואי מרחיקות את האדם ממנה ). בכל שאר המצבים יש רק אמיתות יחסיות רבות, ובכל אמת יחסית יש וואקום מסויים שמתמלא בשקרים, רעיונות שווא, תפיסות מציאות מעוותות וכדומה.

 

[לילך999]

חלק מהלבטים האלו משותפים

לעוד אנשים (ומטפלים) מן הסתם. וההסתכלות יפה על מקום המטפל בתהליך של מישהו אחר- כשמן הסתם גם הוא לומד ממנו משהו. לפעמים למטפל יש , כפי שכתבת, את הרצון לשנות, לתקן ולטפל. ל"חנך "ולהראות את הדרך הטובה לאדם ובכך אפשר לפעמים לפספס . כשהבעיה הגדולה יותר היא של המטפל- מה הוא "לוקח על ואל עצמו" .האמפטיה למטופל עשויה להתבלבל עם הזדהות ו"אחריות" לתוצאות. מחלה הינה תוצאת חוסר איזון ברמה אחת ( יותר מן הסתם)ולעיתים רבות הריפוי אינו בתוצאה הסופית של " עבר הכאב" אלא בתהליך- בהסתכלות עליו :לא מה "קרה לי" או "עשו לי" אלא איפה פתאום אני יכול להקשיב לעצמי או לתת לעצמי משהו שחשכתי או מנעתי מעצמי (במודע או שלא.) ובעצם- מחלה הינה תגובה בריאה של הגוף- כדי לעורר את האדם לטפל בעצמו. לכן אין לסלקה אלא לעזור לאדם לראות היכן המקור וכיצד הוא יכול להפעיל את כוחותיו הפנימים על מנת להתחזק. הטיפול וגם הריפוי כמו שאני חווה אינם מחויבים מודעות ורבלית או מחשבתית לבעיה, (כמו שניכתב לעיל על תינוקות ואחרים).לעיתים אנשים משנים חשיבה כתוצאה מהטיפול. אצל חלק מסוגי המטפלים יש גם הנחיות לאורח חיים שיכול לסייע אבל יעזור רק אם האדם באמת החליט לעשות את השינוי .וגם המלה "באמת" זקוקה להבהרה. אבל אולי בנפרד

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

המוות הוא הריפוי המושלם

יתכן שקומה היא מודעות גבוהה יותר אבל גבוהה מידי. אם עולם הרפואה האלטרנטיבית רוצה לשנות זה רק משום שהוא חושב שהאדם הגיע למבוי סתום. איני מוצא יותר טעם לשבת ולחכות. כאיש רפואה שחושב שיודע לקרוא אנמנזות ולערוך פרוגנוזות אני אומר לך שהחולה במצב אנוש וחלק מזמנו חולף בקומה. אם יש אנשים שחושבים שהם מכירים דרך נכונה יותר ממה שהציעו עד כה, למה לא ? האם אין בזה די חמלה ? האם המצב של בני הנוער ובכלל זה מקום מספיק טוב בשבילנו? אולי כן, ורק שלא יהיה יותר גרוע. בשורה התחתונה אני לא יודע מה נכון או לא נכון. מי שיודע זה החלק בתוך האדם שאחראי על שמירת החיים. הוא זה שהביא את המחלה והוא זה שיסלק אותה. זה בינו לבין הרמדי (כהומיאופת). מותר לנו לנסות להבין, אבל כמובן שכרוכה בכך אחריות גדולה. כוח החיים של כל אחד ואחד מאיתנו יודע את התשובה על בוריה. אין שום רשות לכפות עליו, והאמת שהיכולת לכך גם די מוגבלת. זו תהיה השפעה חיצונית ללא השלכה פנימית. לכן אנשים חולים שוב ושוב, כי זה לא הופנם ברמה שמעבר למודעות. שם המחלה ושם הריפוי.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

רק שתהיי לי בריאה.

גם אני מסכים עם כך שהטיפול הוא תהליך שהמטופל עובר לעבר הטבה במצבו. השאלה היא איך מודדים את הדרך עד להטבה. מהן האינדיקציות לדעת שאת נעה בכיוון הנכון, שכן אני יוצא מנקודת הנחה שאינך חושבת שסילוק הסימפטום נחשב להבראה. אם הוא הגיע עם כאבי בטן ולאחר שסולקו החלו להופיע בעיות נשימה, כיצד את מתייחסת אל התנועה הזו לשיטתך ?

 

[מיכל הלב]

תודה

אם הוא הגיע עם כאבי בטן ולאחר שהם פסקו מופיעות בעיות נשימה, אני מתייחסת לזה כאל חלק מהתהליך. פעמים רבות הטבה בתסמונת הקדם ווסתית גוררת החמרה בכאבי המחזור. לאט לאט הבעיות העמוקות נחשפות. לפעמים משחררים מקום אחד בגוף ואז מקומות אחרים מתחילים לכאוב. אולי בגלל שהבעיה לא נפתרה אלא נדחקה למקום אחר, ואולי משום שתמיד היו בעיות במקומות אחרים, אבל הבעיה הדומיננטית האפילה עליהן. (לכן הרפואה שלנו מתייחסת לאדם ולא לסימפטום, נכון?) איך מודדים את הדרך עד להטבה, שאלת. אני מודדת את זה על פי תחושות המטופל ותושותי. אם הם מרגישים שהם עוברים תהליך. לפעמים זה מתבטא רק בברק שבעיניים שלהם, שגובר. לפעמים שינוי קטן בחיים, מעט יותר מרץ, שינה טובה יותר. דברים "קטנים" שמראים שאנו בכיוון הנכון. וכמובן אבחנות הדופק, הלשון, הגוף... דרך אגב, כתבתי שאיני חושבת שסילוק הסימפטום הוא הריפוי. הבראה זו מילה אחרת...

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

מעגל האיכויות ההומיאופתי

כמה אדם יוכל לשרוד זמן ארוך יותר, עם כאב בטן או עם הפרעה נשימתית. מה יגרום לו לטוס מהר יותר לבית חולים ? האם לדעתך תנועה של סימפטום ממערכת אחת למערכת קיומית יותר כמו נשימה ( מה שלא היה לו מעולם קודם לכן ), אינו נחשב להרעה במחלה ובמצב הבריאות ? אני חושב שכן. מתי נגיד שאנו מזיקים. זו לא חוכמה להגיד שחררתי כאן עבר לשם אז נטפל בזה עכשיו, כי זה מה שבקופת חולים עושים מיכל. מה זה תחושות ? הגוף מדבר בעד עצמו הוא אינו צריך במקרה הזה את המטופל. אם טיפלתי לאדם בעור ופתאום העור נראה יפה יותר אך הנה הוא מתלונן על קשיי נשימה, הכיוון הוא אינו נכון. במקרה שלי יש לי יכולת לנטרל את התהליך, האם ברפואה הסינית יש אפשרות כזו ? מעניין אותי לשמוע על חוקי הריפוי של האקופונקטורה ובכלל. מאוד אשמח ללמוד ואולי לגלות שאנחנו מדברים על אותו הדבר. מסכים שסימנים קטנים נותנים אינדיקציות גדולות. המשובחים יכולים לחוש את השינוי שעובר על המטופל ברגע שהוא נכנס לחדר. לא חשבתי שחשבת שסילוק סימפטום זה ריפוי, רציתי רק לדעת אם תנועה של סימפטום ממערכת אחת לשניה יש לו משמעות אבחנתית ופרוגנוזית מבחינת תהליך ריפוי תקין או לא תקין.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

מיכל תתעלמי מהכותרת