השרשור על ריפוי וטיפול

freearth10

New member
אופס, לא התבלבלת במקרה ?-../images/Emo13.gif

נראה לך שיש סיכוי שתראה אותי עם קטטר? איך הם יכולים להיות 2 הצדדים של אותו הדבר/האדם ולא להיות חלק מאותו הדבר/האדם? בזמנו הייתי בטוחה שכל דבר נובע מהרגשי. היום הגעתי להבנה שהרגשי הוא צורת ביטוי בדיוק כמו הפיזי והרוחני. אני מאמינה ש-3 הרמות קיימות בו זמני באדם, לא תמיד הן משתקפות באותה הבהירות. יש כאלה שמעדיפים לסבול סבל פיזי ורק לא לחשוב על זה/להרגיש את זה ויש כאלה שבוחרים אחרת.
מאיה
 
סליחה שאני נכנס באמצע הקטטר

אבל לדעתי לחולה אין זכות בחירה, או נכון יותר לומר זכות בחירה מוגבלת. הוא כמו אסיר. בגלל זה הוא חולה. לו היה יכול לבחור, סביר להניח שלא היה בוחר במחלה. הרגשי והשכלי הם גופים כמו הגוף הפיזי. לשלשתם יש מרכזים ומנגנונים שמפעילים אותם ומקשרים ביניהם והפעולה הזו נעשית מעל למודעות של האדם. למעשה האדם הממוצע הוא מריונטה שתלוייה על חוטים.
 

freearth10

New member
מריונטה?

ומי מפעיל את המריונטה? ואיפה יכולת הבחירה שלנו? ומיהו superman ואיך זה שבסופו של דבר גם הוא יגיע לאותו בית הסוהר? ומה הקשר בין שלושת הגופים האלה? כי על זו כל המחלוקת שבינינו. האם יש קשר בין שבר למשבר? בין כאב לב לכאב לב? בין זיהום לזיהום? והאם טיפול בתחושת הזיהום, בחוסר אהבה ובמחשבות שחורות ישפיעו על הזיהום הפיזי?
 
בעיקרון כן ! האדם כפי שהוא

אפשר להשתמש במושג אחר שיהיה נעים יותר לאוזן, אבל זה לא ישנה את העובדה שהאדם בבסיסו אינו שולט בשום דבר משמעותי ואם הוא חושב שכך הוא, אז הוא בורא או הוזה או פוליטיקאי. תשאלי כל אדם חולה אם הוא לא מרגיש שהמחלה עושה ממנו פורפרה, וגם הרפואה המכונה מודרנית ( להוציא כמובן חלקים מסויימים וחשובים שקיימים בה ). אנסה לענות על השאלות שלך אחר כך, מקווה שאבין אותן. תודה מאיה. חשוב שנסכים שהשרשור הזה אינו בא על מנת ללבות מחלוקות, או לפגוע במי מאיתנו. כולנו חושבים לעשות רק טוב. מי יודע אולי בסוף עוד נקים קליניקה אמיתית, כזאת עם ועדת מיון ושיתוף פעולה, ודיונים. כמו שצריך. אולי בית מרפא כזה, אולי
 
אני לא מסכים איתך לגבי יכולת הבחירה

של האדם הממוצע. אנשים בוחרים בכל רגע ורגע איפה הליות, מה לעשות ואיך לעשות אותו, וכל בחירה שכזו משנה את חייהם לכאן או לכאן. נכון שבכל רגע נתון אין לנו חופש בחירה אולטימטיווי, אולם הדבר נובע מכך ששינויים מעמיקים לא ניתן לעשות ברגע-הם מצריכים עבודה ארוכת טווח וכוונה אמיתית, וגם נחישות ונכונות לנפילות ולאכזבות בדרך. רוב האנשים בוחרים לעסוק בשיגרת חייהם כיוון שיותר נוח להם להמשיך בשיגרה מאשר לשנות-שינוי מצריך עשייה ורובנו עצלנים. מי אנחנו שנגיד לאדם איך לחיות את חייו? אני יכול להציע למטופליי את אחת הדרכים להתפתחות, והוא יכול לבחור בה או לא לבחור בה. בכל מקרה מי שיצטרך לחיות עם תוצאות בחירתו זה הוא ולא אני. לקרוא לאדם מריונטה-לדעתי זו שלילת הזכות הבסיסית לחופש ולבחירה חופשית-הלא "הכל צפוי והרשות נתונה"? ז''א ידוע מה יקרה, אולם הבחירה בין טוב ורע נתונה בידי הפרט. זה לא מתאים למריונטות.
 
כן אבל בחירתם אינה מודעת

זה רק נדמה להם שהם בוחרים ושהם שולטים בנעשה. ברוב המקרים הפעולות הן אוטומטיות ונעשות תוך כדי חרופ. קורה קרה. אדם מתכנן להגיע מנקודה א' לנקודה ב' תוך 4 שנים. בשנה השניה הוא מוצא את עצמו בנקודה ט' ובתום השנים הוא בכלל נמצא במקום שלא העלה כלל בדעתו. רק לאחר מעשה הוא מבין. לכן אומרים "חכם לאחר..". אדם ממוצע אינו רואה מעבר לחוטם של עצמו. אחרת לא היה צריך שימציאו עבורו מיכשורים טכנולוגים מתקדמים שירחיבו את מודעותו ולפוליסות ביטוח. מותר לבחור בוודאי, אבל הבחירה נעשית במסגרת מגבלות של אדם.
 
אנשים בוחרים בלי מודעות

נדמה להם שהם מודעים. למעשה הם שרויים בשינה עמוקה, אלא שלהבדיל משנת הלילה עיניהם פקוחות. אדם בוחר מתוך המגבלות והפחדים והחוויות שעיצבו אותו, מהטראומות שלו. בחירה שאינה באה ממקור של מודעות גבוהה, אינה בחירה אלא אקראיות. רוב האנשים חיים חיי שיגרה בגלל שאינם יודעים אחרת, ככה הם מרגישים בטוחים יותר. אנחנו לא יכולים להגיד לאחר איך לחיות את חייו התשובה הזו קיימת בתוכו הוא רק צריך למצוא אותה. אני מצאתי שההומיאופתיה עונה על המשאלה הזו. לא נתווכח על המושג זה יכול להיות מריונטה ואפשר לקרוא לזה מכונה, בכל מקרה אני עומד מאחרי מה שכתבתי קודם. ביום שהאדם יתעשת ויבין ויתעורר אפשר יהיה לקרוא לו אדם.
 

freearth10

New member
תלוי מיהו האדם

ומהי רמת המודעות שלו. אדם מודע יודע שלא מחלה היא זו שעושה ממנו פורפרה, אלא היא רק דרך בו הגוף מזהיר אותו ויחפש את הסיבה האמיתית. ויכוח זה דבר בריא. אפשר להתווכח רק אם יש בסיס משותף אחרת זה דו שיח של חרשים. וגם אם אני קצת בוטה זה בגלל שדברים בוערים אצלי בבטן ולא בגלל שאני רוצה לפגוע. אז אם נפגעת - אני מבקשת סליחה, כי זו ממש, אבל ממש לא היתה המטרה.
מאיה
 
כמה כאלה יש ?

שיודעים מהי משמעותה של מחלה ? תסתכלי כמה משגשגת הרפואה הקונבנציונאלית. ברוב המקרים החולים מגיעים אלינו רק לאחר סידרת ביקורים אצלם, שלא לדבר על כל מיני נסיונות כימיים כושלים ונשנים. כמה אנשים כבר יגיעו מלכתחילה ולאחר בדיקות וקבלת אבחנה בלבד ללא נטילת חומרים. המיעוט שבמיעוט. עד היום כשאני יושב מול חולה הוא אינו מצליח להבין את הקשר אפילו לא ברמז. רק כשאני מתבקש לומר מה ראיתי הוא אומר "וואלא". מאיה אני לא נפגעתי, אני פגוע עוד ממזמן. אני חולה בדיוק כמו המחלה שמסתובבת בחוץ. "נתקת", ככה קוראים לזה היום, וזו מחלה סופנית, שום כימיה לא תועיל נגדה, בקושי אנרגיה. בואי נמשיך לתקשר, איכשהו.
 

freearth10

New member
ובשביל זה אנחנו כאן!

כדי להעלות את המודעות של האנשים למה שעומד מאחורי המחלות, מאחורי המעשים, מאחורי החלומות, מאחורי תנועת הגוף,מאחורי הנשימות... ולאחר כמה פעמים של וואללה אנשים מתחילים לשאול: תגידי, מה זה אומר אצלכם הצטננות/כאבי בטן... ובשלב הבא הם מתחילים להבין את ההקשרים. לא הבנתי ממה אתה כך פגוע ומה טיבה של המחלה הזאת, כי אני לא קראתי עליה בשום מקום...
 

yamit23

New member
אם יותר לי...

הקטנה באלפי מנשה, להתערב בשיחם של גדולים וחכמים ממני - "נתקת" כפי שאליש כינה אותה יפה, היא מחלתו של העולם המודרני. מחלת הניתוק והניכור, ההפרדה וההפרטה, שאולי אף אחד לא כתב עליה, אך אני חוששת שכולנו מכירים אותה יפה יפה. אני מנסה להתמודד איתה בכלים של החברה ובשדה החינוך. את מנסה להתמודד איתה בכלים של הגוף ובשדה האדם. אליש, אם אני מבינה נכון, מתמודד עימה ברמדיז שהוא רוקח, בשגה האנושות כולה. מקווה שעכשיו הבנת קצת יותר.
ימית
 

0 אור 0

New member
איך עושים זאת?

אני מודה שאני מקנאה בך (במובן המפרגן כמובן) על רמת המודעות שלך. אצלי אני עוד בשלב של התחבטות והתלבטות ותחילת למידה. אני רואה אצלי ואצל הרבה מאד אנשים את הנתק הזה בין מה שהשכל מבין לבין מה שאנו יכולים לעשות עם זה. ברמה המאד פשטנית, זה מטפלים הוליסטיים שמעשנים או אוכלים אוכל שלא טוב להם. אבל הקושי הגדול יותר הוא ברמה שאת מציגה לעתים קרובות פה בפורום: של הבנה למה אני צריכה את המחלה, למה היא קרתה לי - והצעד הקשה מכל: מההבנה להיעלמות המחלה. ועוד קושי נוסף מתחבר לי עם מחלות "סמויות" כמו סרטן - לעתים אדם שחש עצמו בריא ומתפקד, ובעצם בגופו מקנן סרטן. לא תמיד גם באבחון שלנו אנו רואים אינדיקציה ברורה למחלה, גם אם רואים שיש בעיה כלשהי. והשאלה איך מפתחים רמת מודעות שתביא להכרה בהתפתחות של המחלה , ואחר כך בשלב השני לסילוק שלה - כי בעצם אנו לא צריכים אותה.
 

freearth10

New member
או אה אם אדע את כל התשובות

לא נראה לי שיהיה לי עוד הרבה מה לחפש כאן...
הנתק הזה בין השכל והגוף. זה משהו שתמיד לימדו אותנו. הגיון - לעומת דמיון. האמת היא שאין נתק ביניהם. כדי ללמוד אנחנו צריכים לחוות. כדי להבדיל בין חוויה לחוויה אנחנו צריכים שכל מאורגן היטב. את המידע השכל מקבל מהחושים שלנו הוא לא שווה בלי מידע מאוד מפורט שעובר דרך החושים, לכן שכל שעובר טוב זקוק לחושים שקולטים היטב, לחיישנים רגישים ולזרימה שלא נחסמת בדרך בין הקלט אל הפלט. כולנו מגיעים ממקום מסויים וכל אחד עושה דרך כל כך שונה. מה שעבד אצלי: טיפולים הוליסטים שכל אחד פתח משהו, השינוי שעשיתי בתזונה, הכתיבה שאליה חזרתי, ההבעה שאליה חזרתי, הקריאה אליה חזרתי ושני חברים שמאוד תמכו ותומכים בי גם כאשר אני זורקת לעברם עגבניות רקובות.
הצעד הקשה ביותר - הוא הצעד הקל ביותר. ברגע שאת מבינה מה הביא את המחלה - היא פשוט נעלמת. איך מגיעים למצב שכזה פשוט שואלים את עצמנו לפני השינה מה, מה יש לנו ללמוד ממנה. המחשבה הראשונה על הבוקר זו התשובה לשאלה. ההסכמה ללכת עם הלב, עם התחושות לא באה אוטומטית, אבל היא כל פעם עולה רמה, כמובן אם זה מה שאת רוצה ומה שאת משדרת לגוף. סרטן היא מחלת הלב והדרך להתמודד איתה היא דרך הלב. כמו שכתבת זה לא שאנחנו בריאים, אלא ה"אדם חשעצמו בריא"(הדגשה שלי). זה אדם שהחליט לא לחוות זאת גופנית והסרטן בעצם מכריח אותו לחוות ולחוש את גופו. הניתוח מוציא את הכל החוצה ומאפשר לו התחלה חדשה ואם הוא יזרוק את הקסטה הישנה ויסתכל דרך משקפיים אחרות על העולם יש לו סיכוי לנצח אותה. וכן, המחלות "הסמויות", אם תרצי ההדחקות, הן אלה שצריכות להתגלות וזו בדיוק הדרך אותה אנחנו עושים, זה המסע לגלוי עצמנו. וזו דרך כמעט אינסופית...
 
תמיד תוכלי ללמד אותנו, גם בשביל זה

שווה להשאר כאן. מה שווה ידע אם אי אפשר להתחלק בו עם אחרים? -לעולם אדם אינו יכול להבין ולדעת את סיבות המחלה לשורשן. -מחלה אינה נעלמת כי חשבנו מספיק טוב. זו רק חצי המלאכה, אולי פחות. ומה לגבי תינוקות? איך הם אמורים לחשוב? או שאולי אנחנו נחשוב בשבילם? -ללכת עם הלב. מסכים איתך אבל זה טוב יותר לרומנטיקה שבענין. אם הלב אינו מקשיב לשכל הישר, אז מה? נקשיב לו ? אם הלב אומר אני מאוהב בזה שמתעלל בי, אז מה אלך אחריו? אם הלב אומר לי לעזוב הכל ללכת לטיול בחו"ל לעזוב את כולם מאחור ולעזאזל הכל, אז אלך אחריו? זה לא כל כך פשוט, זה טריקי, שכנוע עצמי, להכריח את עצמי לראות את הדברים אחרת מאשר הם באמת, סוג של התעלמות. -סרטן אינה מחלת הלב אלא מחלת הראש
המהות שלה היא שליטה. המרכז של השליטה אינו בלב אלא במוח. -הניתוח רק קונה לו אורכה, לא תמיד. הנטיה לא מוסרת עם הרקמה הנגועה. סרטן זה תפיסת עולם רק אחר כך שינוי ברקמות. -אדם אינו יכול לזרוק קסטה רק כי הוא מבין או רוצה. או צריך גם להבין וגם לרצות. אם יש פילוג בין ההבנה והרצון, הוא לא יוכל אפילו לזרוק את הקפה של הבוקר. -אדם יכול להסתכל על הדברים רק דרך המשקפיים שיש לו. אי אפשר לשכנע אותו לראות אחרת. רק שינוי עמוק ותת מודע מסוגל להביא אותו לכדי שינוי ברמה כזו. כדי שאדם יעבור שינוי מהותי הוא זקוק לניעור. עדיף שיקבל אותה בצורה של מספר סוכריות מתחת ללשון ושגם יודעות ניעור מהו וגם עדינות. זו דעתי כהומיאופת.
 

freearth10

New member
"למידה=חוויה, כל השאר זה רק מידע"

היי אלישוע, אני לא כאן כדי ללמד מישהו. אני בכלל לא חושבת שניתן לעשות את זה בפורום ולא נראה לי שאתה פתוח ללמוד. בשרשור הזה שאלתי אותך הרבה שאלות, אבל אתה העדפת לא לענות עליהם. השרשור התחיל בשאלות של: מהו טיפול, מהו ריפוי, מהי האינדיקציה לריפוי? התייחסנו ברצינות לשאלות החשובות שהעלת. אמרת שתאמר בסוף את דעתך ולא ראיתי אותה. קראתי אותה רק בין השורות. העדפת להפוך את הויכוח הזה לויכוח אידיאולוגי, שבמהותו מנסה לשדר או זה לפחות מה שאני קולטת, שהומיאופתיה היא הדרך היחידה לריפוי. עם משפטים כמו לעולם - אני לא יכולה להתמודד. אתה קובע כאן עובדה ועם עובדות אני לא מתווכחת. רק שמה שבשבילך זו עובדה, עבורי זה לא משהו כל כך ברור. אם יש בינינו הסכמה שיש קשרי גומלין בין המוח ללב - יש לנו על מה לדבר. אם אתה מסכים שמוח ולב הם שני איברים שעובדים בשיתוף ולא יכולים האחד בלי השני ושום החלטה של המוח לא באה מבלי שתהיה מעורבות חושית ורגשית, אז אנחנו רחוקים מידי האחד מהשני, והויכוח הזה יתגלגל, אם הוא עדיין לא הפך לכזה לדו שיח של חרשים. אם אתה מאמין בגלגולים קודמים אז תינוק שנולד הוא לא תינוק בן יום, אלא תינוק בן אולי אלפי שנים ויש בו את הידע שנצבר במשך אלפי שנות חייו. אם אתה רוצה ללכת לטייל בחו"ל ונשאר לחיות כאן - אני לא מאמינה שתגיע לחיים מאושרים ובריאים. אולי הסיפור של ראם סמואל או סיפורי הצלחה אחרים של אנשים שהלכו עם הלב שלהם ישנו יום אחד את דעתך. לואיז היי, חולת סרטן שנרפאה ממנו אומרת שהסרטן היא "פגיעה עמוקה, טינה מתמשכת. סוד או צער עמוק המעכלים את הנפש. שנאות ארוכות טווח. תחושה של "מה הטעם" ". אני מאוד מתחברת להגדרה הזאת. ואני מסכימה לחלוטין ש"רק שינוי עמוק ותת מודע מסוגל להביא אותו לכדי שינוי ברמה הזאת". אבל על ניעור ועדינות אין להומיאופתיה זכות יוצרים.
מאיה
 
בוודאי. רק חוויה מודעת.

אבל אם אין לאדם הוויה גבוהה הוא ילמד בקושי ובצמצום. מודעות צריכה כלי. הכלי משתבח כשאדם מודע לעצמו וזה טריקי כי אדם אינו מודע, הוא ישן בעמידה, הוא זקוק לשעון מעורר. יש פעילות גומלין לא רק בין הלב למוח אלא בין כל תא ותא. לכל תא יש שכל ולב. אני יודע שלאיברים יש. אין כאן ויכוח בכלל. אני ואת יותר קרובים מאשר נדמה לנו. התפיסה שלנו פעמים רבות דומה, קראתי חומרים שלך ואת יודעת שיש לי הערכה "למוח אחד". בואי ננוע לאט, אין לי מושג למה זה מתפתח אולי ככה נבין יותר טוב. לי יש מה ללמוד, אם לך אין, אז אין. גם בפורום כזה אפשר ללמוד וללמד. בנוגע ל"לעולם", אני מקצין את הדברים כדי שניתן יהיה להבחין ברעיון. הומיאופתיה פועלת בין השאר גם על רעיון הפרופורציות, אפשר לדבר על זה בהמשך. אני לא מאמין, אלא יודע שתינוק נושא את אבות אבותיו וזה מספיק גלגולים. הידע הזה טמון בתוכו אבל אינו בר תיקשורת, כי אנו בחוץ שכחנו. לדעתי הבפנים אף פעם לא שוכח. מסכים עם הדברים של החלק האחרון, פרט לכך שקבעת שלהומיאופתיה אין זכות יוצרים, ואכן אין לה זכות יוצרים כי היא לא יצרה כלום אלא גילתה וניסחה זאת בצורה ברורה כמשנה סדורה ולראשונה בתולדות האדם. לא אמרתי שאין סיפורי הצלחה, שמעתי שיש. אבל גם לרפואה הקונבנציונאלית יש, אנטיביוטיקה הייתה פלא בעיני מרבית האנשים, הלא כן? גם קורטיזון ואחרים. אם אינך עושה מניפולציות, מכוונת בכוונת מכוון, מפעילה תהליכים לפי ראות ענייך, כופה על איברים לעשות פעולות מזרזות או מאטות, אם את רואה שהבראה פנימית חשובה מחיצונית, ושהחיצונית תבריא רק אם הפנימי יבריא, אז אנחנו יכולים לחיות ביחד בכיף. תודה מאיה.
 

freearth10

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo24.gif

היי אלישוע, כן, אנחנו יכולים לחיות ביחד בכיף,למרות כל השוני שקיים. סופשבוע נפלא
, מאיה
 

0 אור 0

New member
ואולי דוקא קינסיולוגיה?

מהיום שנכנסתי לפורום אני מרגישה שאני לומדת פה דברים חדשים כל הזמן, לומדת להסתכל אחרת על הדברים. אבל יותר מכולם, מאיה תמיד נותנת את המבט הנוסף, השאלה החשובה שגורמת לך לחשוב שוב על הדברים ולראות עוד היבט שלהם ועוד השלכה. תודה מאיה
 
למעלה