הרהורים על שילוב שיטות

טאוֹ

New member
לא שמעתי עליו עד היום

ושמחתי ללמוד עליו ממך. באתר הזה מזכירים אותו בנשימה אחת עם נמיקושי ומסונאגה. מצד שני, לא מזכירים שם בכלל את ריוקיו אנדו סנסיי ואת הטאו שיאצו... מעניין. תודה על המידע (וכמובן שזה ממש לא
).
 
../images/Emo123.gifסריזוואה האאאא../images/Emo6.gif

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אין ספק שהוא גדול הטכניקות שלו מופלאות למרות שהן יכולות להביא לך ת'סעיף או לרוב למטופל שלך
. הכל למטרה טובה ממש מזכיר לי את צבוטוטי וקוטוטי
.
 

שמש א

New member
אני רוצה גם ../images/Emo161.gif

איך עשיתה את העיגול מסביב לסי ואר. רגע, מנסה גם... אולי ככה |C| ?
 
את רוצה זקן?../images/Emo12.gif

האמת, גם אני רוצה. אני עשיתי קופי-פייסט מטאו, אין לי מקש כזה במקלדת.
 

טאוֹ

New member
אני לא מגלה דברים כאלה ככה סתם ../images/Emo11.gif

בשלב הראשון, אני עורך למתעניינים מבחני קבלה, שמורכבים מעשרה ימים של התבודדות במדבר, ישיבת זן של 15 שעות רצופות בדממה מוחלטת וארוחה אחת ביום שמורכבת מפריכיות אורז ומים מינרליים. מי ששרד שאת השלב הראשון, מוזמן להצטרף לקבוצת המתחילים, בטקס חגיגי בליל ירח מלא, שבו הוא מצהיר על התחייבותו ללכת בנחישות בדרך הרוחנית, להקדיש את חייו לטובת האנושות ולשטוף לי את המכונית כל יום שישי. בוגרי קבוצת המתחילים נבחרים בקפידה והופכים לחסידי טאו. זה אומר שהם עושים כל מה שאני אומר להם, חיים במשטר תזונה שמתבסס בעיקר על שוקולד בלגי ושרים מזמורים בין שתיים לארבע מתחת לחלון של השכנה שתמיד חוסמת לי את החניה. הבודדים שצולחים את כל השלבים המפרכים האלה, והם בלבד, מוכנסים בסוד המעגל הפנימי, ורק אז הם מגלים שבעצם גם אני עושה copy & paste כדי להעתיק סימנים כמו ©, שנמצאים בכל אתר של חברה מסחרית (כולל בתחתית הדף הזה עצמו). אום מאני פדמה הום.
 

שמש א

New member
../images/Emo140.gif זו פעם ראשונה

שאני לא מגיע לקורס ולא נכשלת במבחן הסיום
טדאאאם.... ©
 

yamit23

New member
ה../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif לדרור

אני רק השתמשתי בהצעה שלא (ולראיה אפילו שאלתי אם "ככה צריך להטות את זה"). לילה טוב
 

yamit23

New member
מנצל"שת - הרהורים ../images/Emo2.gif

ושלי דווקא על הטיפול בראי המטופל... משהו שחשבתי עליו הבוקר, מתוך השרשורים בעקבות מפגשי הפורום והחלפות טיפולים למיניהן, כשאנשים כתבו על הטיפולים שכתבו. שמתי לב, שיש הרבה שימוש בביטויים "מרחף/פת", "עבר זמן עד שנחתתי לקרקע" ועוד ועד ביטויים להמחשת תחושת המסטול, ההנאה והרוגע שבעקבות הטיפול. שמתי לב שהביטויים האלה מתייחסים בעיקר לטיפולי מגע... מצד שני - כמעט כל הטיפולים שתוארו הם טיפולי מגע
וההרהור (ואני מקווה שהוא רלוונטי, ולא שאלה של הדיוטה) - למטפלי המגע, והמטפלים שבדרך שבפורום - האם תחושת הריחוף הזו היא מבחינתכם מדד לטיפול (ספציפי, לא תהליך טיפולי שלם) מוצלח? והרחבה של ההרהור - לו נשאלתם את שאלת ההמשך לשאלה שעולה לפעמים בפורום: "בחרתי שיטה שנראית לי מתאימה, הגעתי למטפל שנראה מומחה בה - יש לו תעודות רלוונטיות, מאחוריו כך וכך שנות נסיון, קיבלתי עליו המלצות ממטופלים קודמים, ואף הייתי בכמה טיפולי נסיון. אולם, אין לי השוואה למטפלים אחרים בשיטה, איך אדע שמטפל זה הוא הנכון עבורי?" האם הייתם מכניסים את התחושה הזו בעקבות טיפולים לתוך התשובה? כפי שטאו כתב, אכן קושיות לפסח (
). חן חן לעונים, מקווה שיהיה לכם מעניין לעשות זאת
 

פרם שי

New member
יש שכן יש שלא. אין מוחלט בזה.

יש טכניקות ממוקדות שבפירוש חלק מהמדדים להצלחה הם התחושה הזו. יש כאלו שזה פשוט נחמד לקבל פידבק כזה, אבל זה לא מדד להצלחה. יש כאלו שהפידבק הזה כלל לא עוזר להבין את המצב, אלא להיפך. זהמ אוד מגוון. לגבי החלק השני, התשובה היא בפירוש לא. אין קשר בין תחושת ריחוף לבין התאמת העוסק והלקוח. אם אנו מדברים על טיפול ולא טיפול פינוק בלבד, הרי לכולנו כולל את, ידוע היטב שטיפול לא תמיד מפנק, ולא תמיד גורם לריחוף, ויותר מכך - מטרת סשן אינה לגרום ללקוח לרחף, אלא לעשות עבודה אפקטיבית. נסי לשאול אותה שאלה, רק במקום מטפל לשים את המלה "פסיכולוג", "רופא שיניים", "מדקר". זה שטיפולי מגע עושים גם נעים לאנשים - זה בונוס ענק וחיוני. אך בפירוש לא המדד לאיכות טיפול.
 
לא. קיבלתי טיפולים שמאוד עזרו לי,

אבל היו כואבים מאוד ולא יצאתי מהם בתחושת ריחוף אלא בתחושת "אני עוד חי?
", ומצד שני טיפולים מהם יצאתי מרחף ולא עזרו לבעיה ממנה סבלתי; וקיבלתי גם טיפולים כואבים שלא עזרו, וגם טיפולים נעימים שכן עזרו. המדד ליעילות הטיפול (לדעתי) הוא מכלול התגובות לטיפול, במיוחד הבעיות בגללן הגעת אליו, ולא רק התחושה המיידית אחריו; וצריך למדוד אותו לאורך זמן, כמה שעות זה ממש לא מספיק.
 

yamit23

New member
הבנתי, ../images/Emo51.gif

ידעתי שאצא מטופשת עם השאלה הזו
לא בטוחה שהצלחתי להעביר את מה שהתכוונתי אליו, אולי גם לא עד הסוף לעצמי, אבל בשלב הזה נראה לי שכדאי שאלך מהר ל
, לפני שאכתוב כאן שטויות שאצטער עליהן בבוקר. ודוד - ברוך השב. מזמינה אותך לענות מחר (יעני, אחרי שתישן
גם בשרשור שפתחתי למטה
 

פרם שי

New member
כלל לא יצאת מטופשת:)

זאת שאלה מאוד טובה, שגם אנחנו כמעסים שואלים את עצמנו לא מעט. גם כי מעורב פה ענין של ריצוי הלקוח, וגם כי זהו באמת גורם ששווה תמיד התייחסות משחודשת. תודה לך על שהעלית את הנושא.
 

yamit23

New member
ישנתי על זה.. והלכתי עם זה.. וחשבתי

על זה עוד קצת, ואז עוד קצת... ואז ממש הרבה, ועד כמה פעמים של קצת... והגעתי למסקנה
, שלא ניסחתי את עצמי נכון בפעם הקודמת. אז ברשותכם, נסיון נוסף, אולי הפעם יהיה יותר ממוקד. קודם כל, אני עושה הפרדה בין שני דברים - האחד זה מה שהתייחסתם אליו, כואב / לא כואב, (ובהקשר הזה, דוד, קראתי כבר כמה פעמים את מה שכתבת על "טיפול, מגע, כוונה", שרק השבוע טאו שרשר שוב בהקשר אחר). דבר שונה, ואני חושבת שעל זה אנשים כתבו, הוא הדגש|תחושת התעלות ואולי אפילו זיכוך בעקבות טיפול. ההרגשה הזו, שהדברים שהיו צריכים להיות מטופלים טופלו, שמשהו שהיה תפוס שוחרר, שמה שהיה חסר התמלא, ומה שהיה בעודף התפזר. קרה לי שהרגשתי הרגשה דומה אחרי שיחות שהיו לפעמים מאוד קשות, כמו שאני רואה את זה, זה יכול לקרות גם אחרי טיפול שיהיה מאוד כואב וכו'. אני לא בטוחה בזה, אבל נדמה לי שהיא יכולה לקרות רק כששני לבבות, של שני אנשים (שלפעמים הם מטפל ומטופל) מצליחים להיפגש, ושיקרה משהו בפגישה הזו. כשלב אחד נענה ללב אחר, ומעניק לו את מה שהוא צריך, והלב השני נפתח ומקבל את הדבר הזה. שוב, זה הנסיון שלי, בעיקר מהמפגש האנושי המילולי, אבל גם, למשל, מהטיפולון של מיכל במפגש. נכתב פה הרבה ודיברנו גם במפגש הקודם, בצורות שונות, על חשיבות הטיפול מהלב וכנות הכוונות בטיפול. אם כן, וכאשר אני מגדירה כך את הדברים, קודם כל - זה נשמע לכם מתאים? משהו שנתקלתם בו? ובהמשך - האם אתם מחפשים את זה אצל מטופלים, לפחות בחלק מהטיפולים? אשמח לתגובות, חג כשר
ושמח
ופורח
ימית
 

פרם שי

New member
נראה לי ברור

נראה לי שזה הבסיס להכול. והתחושה שתיארת נשמעת כמו תחושת איזון. וזאת השאיפה בסופו של דבר.
 
תחושה של ריחוף

מה שכתבת בהודעה הראשונה שונה ממה שכתבת עכשיו. הרבה פעמים מטופלים מתחילים "לרחף" ברגע שהם נכנסים לקליניקה. לפעמים אני רק שמה את היד והם נאנחים אנחת רווחה. זה בגלל שהם הגיעו הביתה, אצלם בלב, בתחושה. הם הגיעו למקום שבו הם נחים, הם מטפלים בעצמם. המקום לא נראה כמו הבית שלהם והאוירה מרגיעה. לכן אני כל כך ממליצה ללכת לטיפול ולא להזמין את המטפל הביתה. בכל אופן, יש מטופלים שמרגישים את מה שתארת, לא רק בטיפולי מגע, גם בדיקור. האם זה נשמע מתאים? כן. משהו שנתקלתי בו? כן כן. האם אני מחפשת את זה אצל המטופלים? המממ... לפעמים כן, ולפעמים לא. מאז שהחלטתי שאני רוצה לתת טיפולים שישפיעו לטווח הרחוק, תחושת הריחוף פחות קוסמת לי, למרות שאני יודעת שפעמים רבות זה מה שגורם למטופל לחזור. אם מטופל ירגיש ריחוף טיפול אחרי טיפול ויאהב את הטיפולים אהבת אמת, אבל הבעיה שלו תישאר, אני אהיה מתוסכלת. בגלל זה הטיפולים שלי לפעמים מכאיבים, לפעמים אני מעדיפה לטפל בדיקור מטופל שמעדיף שיאצו (או להיפך) ולפעמים חלק מהטיפול מוקדש כולו לשיחה על הרגלי חיים, שבה אני עוטה את הפרצוף הרציני והסמכותי שלי (כן, יש לי כזה, אם אני מאוד מתאמצת). בקשר למפגש בין שני לבבות... לפעמים זה קורה כבר בטיפול הראשון. לפעמים זה רגע של מפנה חשוב בטיפול, שקורה כאילו במקרה, אחרי שנה של היכרות.
 

yamit23

New member
../images/Emo51.gif על התגובה

כששלחתי את ההודעה הראשונה, הרגשתי שהיא לא מנוסחת נכון, אבל לא הצלחתי להבין מה מפריע לי. אחרי התגובות של דוד ופרם שי הצלחתי להבין מה ניסיתי לכתוב, לכן השוני.
לשניהם על העזרה.
 
זו הסיבה שבגללה איני לומד שיטות

שאינן מבסיס הפילוסופיה של הרפואה הסינית-בשלב זה איני מעוניין לבלבל את עצמי. ייתכן שבהמשך אשנה את דעתי, כרגע יש עוד כל כך הרבה דברים שאני צריך להעמיק בהם, והזמן כה קצר. ממה שראיתי בנוגע לשיטות עליהם קיבלתי הסברים-יש יותר דומה משונה. מסאג' טאילנדי ושיאצו-זה בעצם טיפול דומה עם כיוון שונה. רפלקסולוגיה, שם לדעתי הכיוונון הוא ישירות לצ'י האיבר, ועובדתית זה עובד-על כך אין ויכוח. בסופו של גברנראה לי שכולנו פועלים על אותו המרחב-המטופל, ולכן השוני בין השיטות לא יכול להיות כה גדול-אם יורדים מספיק לעומק.
 
שילוב שיטות

באמנויות לחימה טורחים מדי פעם לנסות להשוות בין שיטות סיניות, יפניות, ישראליות וברזילאיות, ומגלים - הפתעה! - המון דברים משותפים. ההסבר פשוט: גם לסינים, גם ליפנים, גם לישראלים וגם לברזילאים גוף אחד, שתי ידיים ושתי רגליים, וראש אחד - די דומים אחד לשני. באיזו שיטה שלא תבחר בטיפול במגע, אתה מטפל באותו גוף. ברמה המאוד בסיסית הזו, עומק הטיפול כעומק המטפל - יש מטפלים בשיטות שנחשבות "פינוק" שעושים הרבה יותר מזה, ויש מטפלים בשיטות שנחשבות "עמוקות" שבעוצם לא נותנים יותר מפינוק. נכון שככל שלשיטה יש יותר "בסיס טיפולי" הסיכוי לקבל טיפול (להבדיל מפינוק) יותר גדול, אבל עדין: עומק הטיפול כעומק המטפל. אני מסכים, עקרונית, עם דני, שכתב שעדיף להעמיק בשיטה אחת במקום להתפרס לרוחב על כמה שיטות; אבל זה לא סותר את הנטיה של כל אדם שיש לו בסיס בשיטה כלשהי, לגלות/להמציא טכניקות ולשלב אותן בטיפולים, לפעמים אפילו בלי לשים לב לכך. רוב המטפלים לא ממציאים שיטות חדשות, הם פשוט מוצאים את עצמם עושים דברים במהלך טיפול; אם זה מטפל בשיאצו שבלי לשים-לב מוצא את עצמו בתנוחה של עיסוי תאילנדי, או מסג'יסט שפתאום עושה דברים שעשה עליו מטפל בטוי-נא, השילוב הוא בד"כ לא יזום אלא תוצאה של ניסיון והיתקלות במצב שמצריך גישה קצת אחרת. הבעיה היחידה בגישה הזו, לדעתי, היא שהיא "מותחת" מאוד את הגדרות הטיפולים; כשמטפל בשיאצו מכניס לשיטתו מסאג' תאילנדי קשה לדעת מתי הוא עושה שיאצו ומתי תאילנדי, אבל ההבדל בין השיטות יותר פילוסופי מאשר טכני; לעומד זאת, אם הוא מכניס טכניקות של מסאג' עם שמנים, הוא צריך לבקש מהמטופל/ת להוריד בגדים, ואז זה כבר לא שיאצו. או שכן? מי יחליט מתי זה שיאצו ומתי לא?
 
למעלה